דידו ואניאס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
פרסקו איטלקי עתיק מפומפיי של דידו ואניאס

דידו ואניאס היא אופרה של הנרי פרסל, המלחין האנגלי מתקופת הבארוק, על פי לברית מאת נחום טייט. האופרה בוצעה לראשונה באביב 1689 ועל כן מספרה הקטלוגי הוא Z.626. יש בה שלוש מערכות והיא נמשכת כשעה.

הנרי פרסל

האופרה מבוססת על סיפור מתוך הספר הרביעי של אנאידה מאת המשורר ורגיליוס, על מלכת קרתגו האגדית דידו והנסיך הטרויאני אניאס, שהגיע לקרתגו כניצול, כשספינתו טובעת לחופי קרתגו. אניאס ודידו מתאהבים. הכול חוזים גורל מאושר הן לקרתגו והן לטרויה, אלא שכוחות הרוע מתערבים ומטעים את אניאס להאמין שצו גורל מחייב אותו לעזוב את קרתגו תוך זמן קצר כדי לייסד את רומא. למען אהבתם הוא מוכן להפר את הצו ולהישאר עם דידו, אך היא חוששת מזעם האלים ואינה מוכנה לכך. היא משלחת אותו מעל פניה, וכיוון שאינה יכולה לחיות בלעדיו, מייחלת למוות.

יצירה זו בעייתית במידת מה, כיוון ששום פרטיטורה בכתב ידו של פרסל אינה בנמצא, והמקור היחיד מן המאה ה-17 היא הלברית, אולי מן הביצוע המקורי. הקושי הוא בכך ששום מקורות מאוחרים יותר אינם נאמנים לחלוקת המערכות של הלברית, והמוזיקה לפרולוג אבדה. חלק מן הבעיה נובע מן הנוהג שהיה מקובל באותן שנים לנצל אמצעי בידור מעין אלה להוספת תבלין ליצירה אחרת, כגון מחזה, על ידי פירוק היצירה המקורית ועשיית שימוש רק בחלקים ממנה, במקום להציג את כולה כיצירה מלאה.

"דידו ואניאס" היא יצירה מונומנטלית באופרה הבארוקית, הזכורה כאחת היצירות האופראיות הראשונות במעלה של פרסל (ואולי של אנגליה). אפשר לראות בה את האופרה האמתית היחידה של פרסל, בהשוואה לשאר יצירותיו המוזיקליות הדרמטיות, כמו "המלך ארתור" ו"מלכת הפיות", נוסף להיותה האופרה הראשונה בשפה האנגלית. יש בה הרבה מ"ונוס ואדוניס" של ג'ון בלואו, במבנה וברושם הכללי.

הדמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דידו - מלכת קרתגו - מצו-סופרן או סופרן
  • בלינדה - בת הלוויה של דידו ואשת סודה - סופרן
  • אניאס - נסיך טרויאני - בריטון
  • קוסמת - מצו סופרן (בריטון?)
  • רוח - בדמות מרקוריוס - סופרן (אלט?)
  • מלח ראשון - טנור
  • מכשפה ראשונה - סופרן
  • מכשפה שנייה - סופרן
  • אישה שנייה - מצו סופרן
  • מקהלה - סופרן, אלט, טנור, בס, כל חברי המקהלה מייצגים בנקודה זו או אחרת חצרנים, מכשפות, קופידונים ומלחים.

לברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

לברית האופרה מבוססת במקור על המחזה של נחום טייט עצמו, "ברוטוס מאלבה", או "הנאהבים המכושפים" (1678). האופרה הינה, לפחות במידה ידועה אלגורית. הפרולוג מתייחס לחדוות הכלולות בין שני שליטים, ואפשר שהוא מדבר על קשר הנישואים בין ויליאם למרי אחרי "המהפכה המהוללת" של 1688.

בשיר מסביבות 1686 זיהה טייט עצמו במרומז את ג'יימס השני כאניאס, ההולך שולל אחרי המזימות המרושעות של הקוסמת והמכשפות שבשירותה (המגלמות את הקתוליות הרומית, מטאפורה שכיחה בתקופה ההיא) ונדחף לנטוש את דידו, סמל העם הבריטי. אותה סמליות אפשר למצוא גם באופרה וזה יכול להסביר את הוספת דמויותיהן של הקוסמת והמכשפות, שאינן מופיעות באניאיד המקורית.‏[1]. יהיה זה מעשה נאצל, או לפחות מקובל, מצד אניאס לציית לגזירת האלים, אך קשה יהיה לקבל נפילה בפח שטומנות לו רוחות דורשות-רעתו. אף כי האופרה היא טרגדיה, יש בה תמונות רבות קלילות יותר, כמו שירו של המלח הראשון "לשלום היפרדו עם רום על שפתיים מן הנימפות אשר על החוף, יגונן אז הרגיעו בשבועות כי תשובו, אך בלב הן תדעו - זה הסוף."

המוזיקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חלק מן הקטעים הנזכרים בטקסט אבד ואיננו, ועל כן נוצר הצורך להשלימם במוזיקה, הלקוחה ממקומות אחרים ביצירה.

האופרה נכתבה במקור לביצוע בבית ספר לבנות, כך שכל התפקידים הושרו בקולות סופרן ואלט. לאחר הוצאתה מתחום מגביל זה, הייתה חלוקת הקולות חופשית למדי - את תפקידי האלט במקהלה שרים לעתים קולות קונטרה-טנור וטנור גבוה. תפקיד הקוסמת ניתן, בחלק מן הביצועים, לבס או בריטון, את תפקיד המלח הראשון שר נער (כיוון שבימים ההם לא היה זה בלתי רגיל שנער צעיר ימלא תפקידים כאלה על ספינה) ואת המסר הקצר, אך רב החשיבות, של רוח הקוסמת, המחופשת לשליחו של יופיטר, מרקוריוס, שר קונטרה-טנור.‏[2].

הפרטיטורה של "דידו ואניאס" מתחלקת באופן ברור בין כוחות הטוב - דידו, בלינדה, אניאס ומקהלת תושבי קרתגו המייחלים לאיחוד בין הנאהבים, שהוא גם איחוד בין ממלכת טרויה לקרתגו, לבין כוחות הרשע - הקוסמת וחבר המכשפות הסרות למרותה. בהפקות בימתיות מלאות אפשר היה להבליט ניגוד זה בין שני העולמות גם באפקטים חזותיים, אך בהקלטות או הפקות קונצרטנטיות העול מוטל כולו על קולות הזמרים ועל אפקטים צליליים כמו דרדור רעמים מבעית בסערה, שמחוללות המכשפות. לעומת קולות הסופרן הזכים של דידו ובלינדה וקול הבריטון העמוק ומעורר האמון של אניאס, בולטים בנשכנותם הארסית קולות הקוסמת והמכשפות, המעמידים אותנו על רשעותן גם אלמלא ידענו את סיפור העלילה.

אחת האריות היפות וצובטות הלב ביותר בספרות האופראית היא קינת דידו, הנפרדת לשלום מבלינדה לפני מותה, ("Ah, Belinda", ומאוחר יותר "When I'm laid in earth") ובהמשכה מקהלת הפרידה המקוננת על מות דידו (With drooping wings). "דידו ואניאס" היא אופרה טראגית, האומרת כניעה לצו האלים, הונאת הטוב והיפה ביד הרע והמושחת, ויתור על אהבת אמת וכל שאר המרכיבים של טרגדיה ידועה מראש, אך יש בה גם חן ושמחת חיים, הבאים לביטוי בקטעים כמו המקהלה To the hills and the vales בסוף המערכה הראשונה, הפרלוד למערכה השלישית של המלח הראשון ומחול המלחים שאחריו וקטעי המחול השונים לאורך האופרה.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ קרטיס פרייס:"דידו ואניאס" במילון גרוב למוזיקה ומוזיקאים אונליין
  2. ^ לקוח מדברי המנצח כריסטופר הוגווד בחוברת המצורפת להקלטת דקה משנת 1994