דידי הררי

דידי הררי

ידידיה (דידי) הררי (נולד ב-26 ביוני 1956) הוא בדרן, מנחה טלוויזיה ושדרן רדיו ישראלי.

ביוגרפיה

הררי נולד במושב ערוגות, הסמוך לקריית מלאכי. כשהיה בן שלוש, עברה משפחתו לקריית גת, ואחר כך לבאר שבע. כשהיה בן 12 עברה משפחתו לדימונה. באותה תקופה הגיעה לדימונה קהילת "העבריים מדימונה". הררי חבר להם. העבריים מדימונה חשפו אותו לראשונה לעולם המוזיקה, בעיקר למוזיקה שחורה. הוא אף טיפח תסרוקת אפרו גדולה כדי להזדהות עימם. הררי טוען כי דימונה השפיעה על אישיותו^{[דרוש מקור]}.

שירת בצה"ל כלוחם בחטיבת הצנחנים^{[דרוש מקור]}.

בתחילת שנות ה-80, הררי וחברתו אז, ג'יל, אותה הכיר לאחר שירותו הצבאי, עברו להתגורר בתל אביב.

הוריו של הררי לחצו עליו לרכוש מקצוע והוא החל ללמוד טכנאות שיניים. באותה תקופה התפרנס מעבודות מזדמנות כמו מורה לדרמה (בבית הספר רימון^{[דרוש מקור]}), מתקין אנטנות, חובש במגן דוד אדום ועוד.

כיום הררי נשוי למירית ואב לשלוש בנות: מאיה, אבישג ונעה.

ברדיו

ב-1982 פגש הררי במועדון הקולוסיאום בתל אביב את אהרון קפלן, דרכו הגשים את חלומו והפך ל-DJ במועדון. ב-1987 הביא קפלן את הררי לפינתו בתוכנית ההומור "שלושים בצל", ששודרה ברשת ג'. יחד עם חבריו לתוכנית, יקיר אביב, אמיר כהן ואהרון קפלן, הררי הקים את הלהקה ההומוריסטית "פנצ'ר", שזכתה לאהדה רבה מקרב הציבור^{[דרוש מקור]}. ב-1987 הלהקה הוציאה את אלבומה הראשון. באותה תקופה הררי פנה למשרדי פרסום בכוונה להפוך לרעיונאי, והתגלה כבעל כישרון בתחום.

באותה תקופה שרשת ג' שידרה את "שלושים בצל", גלי צה"ל, תחנת הרדיו המתחרה, שידרה את התוכנית "מה יש" בהנחייתם של ארז טל ואברי גלעד, ונפתחה תחרות בין השתיים.

ב-1991 הררי עבר קורס קריינות והגיש את תוכניתו הראשונה "עושים גלים" ברשת ג', ו"חולה רדיו", בה אירח קומיקאים מתחילים שגילמו דמויות קומיות שונות, ושוב התחרה מול אברי גלעד, ששידר את "העולם שמח" בגלי צה"ל.

ב-1995 הררי עזב את רשת ג' לטובת רדיו ללא הפסקה, שם הוא מנחה עד היום את "דידי לוקאלי". התוכנית שברה שיא מדרוג ברדיו האזורי בישראל, והיא משודרת בשש תחנות אזוריות שונות באותו זמן בסינדיקציה. בזכות פופולריותה, הררי הצליח לקדם זמרים אנונימיים שהפכו למצליחים בתחומם, כמו מאיה בוסקילה ואייל גולן. בנוסף, הררי הוציא שלושה דיסקים לחנויות: "חגיגה ים תיכונית", "החגיגה נמשכת" ו"חגיגה ים תיכונית 2008", בהם ליקט את כל האמנים שקידם באמצעות התוכנית.

לאחר שלוש שנים בהן שודרה התוכנית, המבקרים החלו לטעון ^{[דרוש מקור]} כי הררי משתמש בהומור גס ונמוך. חיזוק לדעה זו היה ב-2001, עת הכריז דידי על תחרות והבטיח ניתוח להגדלת חזה כפרס. מאז חוקקה הרשות השנייה לטלוויזיה ולרדיו את "חוק דידי", האוסר להציב פרסים מסוג זה ^{[דרוש מקור]}.

בטלוויזיה

הררי הנחה את "עד פופ" בערוץ הראשון (1991), "קיץ על החוף" בערוץ 2 (1993), "זמנך עבר" בערוץ 3 (1997), "דידי טי.וי" בערוץ 2 (2000), "המלך הבא" ו"קול העם" בערוץ בריזה (2001), "המלכודת" בערוץ הראשון (2002) ואת "מת להיות", תוכנית לחיקוי זמרים מוכרים בערוצים 24, 10 וערוץ 2 (2004 - 2006). אך תוכניות אלו לא נחשבו כמוצלחות. העיתונאי עמוס אורן אמר: "דידי לא הצליח למצוא את ההבדל בין הגשה רדיופונית לטלוויזיונית. אם נעצום את העיניים - נשמע רדיו".

ב-2005 הנחה את "שבת של כדורגל", אך פרש מתפקיד זה, ומאותה שנה הוא משמש ככרוז באצטדיונים במשחקי נבחרת ישראל בכדורגל. ב-2008 דיבב את מאנקי בסרטים קונג פו פנדה ב-2011 בקונג פו פנדה 2, תפקיד שנעשה במקור על ידי ג'קי צ'אן.ב-2009 ו2011 מנחה את התוכנית חוזרים לשכונה בערוץ מוסיקה 24.

ראו גם

• דידי לוקאלי

קישורים חיצוניים

• ‫ערן סויסה, "האוזן התעייפה קצת ממזרחית": ראיון עם דידי הררי, באתר nrg מעריב, 5 בספטמבר 2010‬
• דידי הררי מתראיין בתוכנית "אישי עם גיל ריבה"