דיוריט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיוריט
DioriteUSGOV.jpg
סוג הסלע סלע יסוד
סביבת היווצרות פלוטונית
הרכב אנדסין, ביוטיט והורנבלנדה או פירוקסן וכמויות קטנות של קוורץ, מיקרוקלין ואוליבין
תכונות וזיהוי קשה, אפור, גס גביש

דיוריט הוא סלע יסוד פלוטוני גס גביש אפור המורכב מפלגיוקלז (אנדסין), ביוטיט, הורנבלנדה או פירוקסן וכמויות קטנות של קוורץ ומיקרוקלין.

היווצרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – סביבת היווצרות

דיוריט נוצר כתוצאה מהמסה חלקית של סלע מאפי כאשר מאגמה בינונית בהרכבה מתגבשת בתוך גופי חדירה גדולים. תהליך זה מתרחש מעל אזור הפחתה, לרוב באזורי קשת איים (שרשרת איים געשיים), ובאזורים בהם נוצרים רכסי הרים בתהליכי אורוגנזה.

סוגים של דיוריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

סוגי הדיוריט השונים נובעים משינויים בחלק מן המינרלים המרכיבים או בתוספת של מינרלים אחרים.

סוגים שונים של דיוריט עשוים להכיל כמויות קטנות של המינרלים זירקון, אפטיט, טיטניט, מגנטיט, אילמניט ומינרלי גפרית. דיוריט עשוי להופיע גם בצבעים נוספים: שחור ואפור-כחול, ועשוי להיות מצופה בקרום ירקרק.

"נפולאוניט" או "קורסיט"[עריכת קוד מקור | עריכה]

אבן רוזטה העשויה גרנדיוריט

סוג זה של דיוריט הנמצא בקורסיקה מכיל מבנים כדוריים או אליפטיים. לסלע מראה אופייני של דיוריט, אך הוא מכיל גושים רבים בקוטר של 2-5 סנטימטרים בעלי אזורים קונצנטריים בצבעים כהים (הורנבלנדה ופירוקסן) ובהירים (פלגיוקלז). ב"כדורים" אלה בולטת היערכות מוקדית של הגבישים, ובמרכזם פלגיוקלז בהיר מסוג בייטאוניט או אנורתיט. לרוב ה"כדורים" מפוזרים ומוקפים בסלע, אם כי הם עשויים להיות גם צמודים זה לזה.

סוג זה של דיוריט נוצר כאשר מתקיימת הפרעה ברצף ההתגבשות ונוצרת התגבשות חוזרת כתוצאה מרוויית יתר של המאגמה במינרלים היוצרים אותו. בשלב זה תתרחש התגבשות מהירה והשקעה רדיאלית של מינרל מסוג אחד, ולאחר הפרעה נוספת יתרחש תהליך דומה בהשתתפות מינרל אחר. שלבים אלה, כשהם חוזרים על עצמם, יוצרים את האזורים הקונצנטריים האופייניים לסלע זה על גבי זה.

כאשר הסלע נחתך ומלוטש ניתן להשתמש בו ליצירת חפצי נוי. אם הכדורים בו צמחו זה לצד זה, עשויה להתקבל דוגמה בצורת הספרה 8.

סוגים אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

שימושים היסטוריים בדיוריט[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוריט הוא סלע קשה במיוחד שקשה לחתוך ולעצב, ובתרבויות קדומות – למשל מצרים העתיקה – השתמשו בו לעיבוד גרניט. עם זאת, קשיותו הרבה מאפשרת ללטש אותו ומתקבל ברק עמיד לאורך זמן. עובדה זו מעלה את ערכם של חפצים גדולים העשויים מדיוריט.

שימוש נפוץ בדיוריט נעשה בחריטה ובתבליטים, יותר מאשר בפיסול. הממצא המפורסם ביותר הוא האסטלה השחורה בגובה 2 מטרים עליה חקוקים חוקי חמורבי מן המאה ה-18 לפני הספירה והמצויה במוזיאון הלובר בפריז. נמצאו גם כמה פסלים, בהם גם פסלי פרעה חאפרו הנמצאים במוזיאון המצרי בקהיר. השימוש בדיוריט באמנות היה חשוב ביותר בקרב ציוויליזציות מזרח תיכוניות קדומות כמצרים העתיקה, בבל, אשור ושומר. דיוריט הוערך בתקופות אלה עד כדי כך שבאימפריה המסופוטמית הגדולה של סרגון מאכד נחשבה השגת דיוריט סיבה לפשיטות צבאיות.

בדיוריט נעשה שימוש בתרבויות האינקה והמאיה, בעיקר לחיזוק מצודות, ככלי נשק ועוד. דיוריט היה פופולרי במיוחד בקרב הבנאים האיסלאמיים של ימי הביניים. אף על פי שניתן למצוא חפצי אמנות עשויים דיוריט מתקופות שונות, הרי שסלע זה היה בשימוש נרחב כאבן ריצוף הודות לקשיותו ולעמידותו. רחובות מרוצפים בדיוריט ניתן למצוא ברחבי העולם: מאנגליה וסקוטלנד עד אקוודור וסין. על אף היותו בעל מרקם גס, קשיותו מאפשרת ללטשו עד ברק. דוגמה לכך ניתן לראות במדרגות קתדרלת סנט פול בלונדון אשר "לוטשו" במשך מאות שנים בנעלי המבקרים בה.

תפוצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיוריט אינו סלע נפוץ במיוחד. ניתן למצוא אותו באיטליה (סונדריו), בגרמניה (תורינגיה וסקסוניה), בפינלנד, ברומניה, בצפון מזרח טורקיה, במרכז שבדיה, בסקוטלנד, בגרנזי, בניו זילנד, בהרי האנדים ובארצות הברית (מינסוטה). סוג כדורי של דיוריט הנקרא נפולאוניט נמצא בקורסיקה.