דיזנגוף סנטר
המרכז המסחרי דיזנגוף סנטר (הקרוי על שם מאיר דיזנגוף) שוכן במפגש הרחובות דיזנגוף והמלך ג'ורג' בתל אביב, כחצי קילומטר דרומית לכיכר צינה דיזנגוף. הקמת המרכז החלה ב-1972 והוא נפתח לציבור ב-1977. במרכז כ-420 חנויות, בהן מבקרים כ-20,000 מבקרים בימי חול וכ-45,000 בימי שישי. מרכז הקניות מחולק לשניים, משני צדי רחוב דיזנגוף, ושני החלקים מקושרים באמצעות מדרכות עיליות ומעברים תת-קרקעיים. על-גבי הקניון הוקמו שני מגדלים - מגדל מגורים מעל חלקו הצפון-מזרחי המכונה "מגדל דיזנגוף", ומגדל משרדים מעל חלקו הדרום-מערבי המכונה "מגדל על" (Top Tower). מתחת לדיזנגוף סנטר פועל חניון גדול.
תוכן עניינים |
[עריכה] היסטוריה
בקרקע עליה הוקם דיזנגוף סנטר שכנה בעבר שכונת נורדיה - שכונת צריפים קטנה, בה התגוררו כמה מאות עולים, בעיקר מאירופה. קודם לכן, היו באזור כרמי ענבים.
דיזנגוף סנטר הוקם בעקבות החלטה משותפת של יזמי הפרויקט, משפחת פילץ, ופרנסי העיר תל אביב באותם ימים, שהתקבלה ב-1958. היזמים אימצו קונספט של "עיר בתוך עיר" - מרכז מסחרי שיכלול, בנוסף לחנויות, גם רחובות ממוזגים, גנים תלויים ורחבות ציבוריות. "עידן חדש בדיזנגוף" היא אחת הסיסמאות בהן התהדרו. פרויקט נוסף שתוכנן באותה תקופה תחת אותו קונספט הוא התחנה המרכזית החדשה של תל אביב, שזכתה להצלחה פחותה ובנייתה נמשכה עד 1993. ליזמים אושרו אחוזי בנייה גדולים על מנת שיוכלו לממן את פינוי כל התושבים שגרו בשכונה.
מרכז הקניות תוכנן, לאחר תהפוכות והצעות רבות (ביניהן הצעה של האדריכלים ישראל לוטן, אריה אלחנני וזקי שלוש וכן האדריכל הברזילאי אוסקר נימאייר), על ידי האדריכלים עליזה טולדו ויצחק ישר שעל תכנונו אף זכו בפרס רוקח. את מגדל המגורים תיכנן האדריכל מרדכי בן-חורין ואת מגדל המשרדים תיכנן האדריכל משה צור. האדריכלים רצו לתת להולך בקניון הרגשה של טיול עירוני, ולכן המשיכו לתוך הקניון מוטיבים מהסביבה העירונית: קווים עגולים ושיפועים מתונים. גישה זו יצרה את המבנה הספירלי של המבנה, שגורם לרבים תחושת חוסר התמצאות[1]. על הגג תוכננה גינה שהוחלפה בסופו של דבר בחניון עילי. כמו כן לא הוקצה בקניון אזור ייעודי לבתי קפה ומסעדות והם מפוזרים בכל הקניון.
לקראת חנוכת הפרויקט התעורר ויכוח ציבורי בשל שמו הלועזי, שכן זה היה הפרויקט הראשון הגדול שנקרא בשם לועזי. כתוצאה מהביקורת הוחלף שם הפרויקט לשם עברי, "לב דיזנגוף", אולם הציבור המשיך לקרוא לו בשמו הלועזי, ואחרי תקופה קצרה חזרו רשמית לשם הקודם. השרידים לשם העברי הם בתי הקולנוע לב שממוקמים בקניון. טענת המבקרים שזהו תקדים שיגרור פרויקטים נוספים בעלי שמות לועזיים התבררה כמדויקת. בית קולנוע נוסף בקניון היה "קולנוע דיזנגוף", שהוקם ב-1986 ופעל עד סוף שנת 2011.
הפרויקט היה אחד הפרויקטים ההנדסיים והנדל"ניים הגדולים בישראל עד אותה תקופה, והשתתפו בו אלפי פועלים ועשרות מהנדסים ומתכננים. החנות הראשונה בדיזנגוף סנטר, המשביר לצרכן, נפתחה ב-1977, ושאר החנויות במתחם נפתחו בשנים 1978-1979.
מתחת לרחוב דיזנגוף ממוקם חלל ענק שתוכנן להיות מרכז תרבות, ובו אולם תיאטרון "צוותא 3". התוכנית לא יצאה לפועל והחלל נותר ריק. בסוף שנות התשעים ותחילת שנות ה-2000 פעל בו אולם בשם "המערה החשמלית". נכון לשנת 2007 החלל משמש חניון למשאיות ולאיסוף זבל. במקום מקננת אוכלוסייה גדולה של עטלף הפרי המצוי (Rousettus aegyptiacus). משלחת של הנשיונל ג'אוגרפיק מגיעה מדי שנה לסקור את מצבם. קיימת תוכנית לפתוח מחדש את המקום כמרכז תרבות.
ב-4 במרץ 1996 נרצחו 13 אנשים בפיגוע ההתאבדות שאירע במעבר החצייה הסמוך לפינת רחוב המלך ג'ורג'.
במאי 2001, שופץ הבניין הצפוני, לאחר שפרצה שריפה במקום כתוצאה מקצר חשמלי. בעקבות הפתיחה המחודשת, וכן בשל פתיחתם של מספר חנויות עוגן חדשות - זכה הסנטר להצלחה אדירה ממנה הוא נהנה עד היום.
חברת דיזנגוף סנטר וחברת הניהול של דיזנגוף סנטר נמצאת כיום בבעלות משותפת של משפחת פילץ ואיש העסקים שמואל פלאטו שרון.
 (1) קולנוע אסתר. (2) קולנוע חן. |
[עריכה] לקריאה נוספת
- תמר ברגר, דיוניסוס בסנטר, הוצאת הקיבוץ המאוחד, 1998
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- מקלט אטומי בלב העיר ( )האגפים הסודיים של דיזנגוף סנטר
- סיור וירטואלי בדיזנגוף סנטר
- השרפה בסנטר: שרשרת של מחדלים באתר ynet
- צילום אוויר של דיזנגוף סנטר באתר Google maps
- הקניון הראשון - דיזנגוף סנטר, באתר עיריית תל אביב - הארכיון העירוני
- אברהם רותם, "פרוייקט נורדיה" נגד "דיזנגוף סנטר", מעריב, 1 בינואר 1971(עמ' 14)
- אברהם רותם, "פרוייקט נורדיה" נגד "דיזנגוף סנטר", מעריב, 1 בינואר 1971(המשך בעמ' 21)
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ענת אור, חפשו את חנות 325A, באתר וואלה!, 26 ביוני 2006
