דייגו מראדונה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דייגו מראדונה
Diego Maradona.jpg
מידע אישי
שם מלא דייגו ארמאנדו מראדונה
תאריך לידה 30 באוקטובר 1960 (בן 54)
מקום לידה לאנוס, ארגנטינה
גובה 1.63 מטר
עמדה קשר התקפי, חלוץ שני
מועדוני נוער
1969 - 1976 ארחנטינוס ג'וניורס
מועדונים כשחקן
1976 - 1981
1981 - 1982
1982 - 1984
1984 - 1991
1992 - 1993
1993 - 1994
1995 - 1997
ארחנטינוס ג'וניורס
בוקה ג'וניורס
ברצלונה
נאפולי
סביליה
ניואלס אולד בויס
בוקה ג'וניורס
166 (116)
40 (28)
36 (22)
188 (81)
26 (5)
7 (0)
30 (7)
נבחרת לאומית כשחקן
1977 - 1994 ארגנטינה 91 (34)
קבוצות כמאמן
1994
1995
2008 - 2010
2011 - 2012
טקסטיל מנדיז'ו
ראסינג קלוב
ארגנטינה
אל-וואסל

* מספר ההופעות (השערים) במועדון מתייחס למשחקי הליגה בלבד

הכוכב של מראדונה ב"שדרת הכוכבים" סמוך לאצטדיון "הבונבוניירה" בבואנוס איירס

דייגו ארמנדו מראדונהספרדית: Diego Armando Maradona; נולד ב-30 באוקטובר 1960) הוא כדורגלן עבר ארגנטינאי הנחשב בעיניי רבים לכדורגלן הטוב ביותר בכל הזמנים.

הוא שיחק בארבעה טורנירים של גביע העולם, כולל מונדיאל 1986, בו היה קפטן נבחרת ארגנטינה והוביל אותה לזכייה בטורניר, לאחר ניצחון בגמר על מערב גרמניה. כמו כן זכה בפרס כדור הזהב כשחקן הטוב ביותר של הטורניר. בשלב רבע הגמר של הטורניר, הוא הבקיע שני שערים בניצחון 2-1 על אנגליה ונכנס להיסטוריית הכדורגל, משתי סיבות. הסיבה הראשונה הייתה הבקעת שער באמצעות היד, המכונה "שער יד האלוהים" ואילו הסיבה השנייה היא הבקעת שער לאחר כדרור לאורך יותר מחצי מגרש תוך שהוא חולף על חמישה שחקנים אנגליים בדרך לשער. השער נבחר ל"שער המאה".

מראדונה נחשב לאחת הדמויות השנויות במחלוקת ביותר בספורט. הוא הושעה מכדורגל למשך 15 חודשים בשנת 1991 לאחר שנכשל בבדיקת סמים, מסוג קוקאין, באיטליה. הוא נשלח הביתה ממונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית לאחר שבדיקות הראו שהשתמש באפדרין.

לאחר פרישתו ממשחק, ביום הולדתו ה-37, בשנת 1997, הוא עלה במשקל בצורה דרסטית וסבל מבריאות לקויה כתוצאה מהשפעות השימוש בקוקאין. בשנת 2005, הרזה לאחר ניתוח קיצור קיבה והתגבר על ההתמכרותו לקוקאין. הנימוסים הבוטים שלו גרמו לו להסתכסך עם עיתונאים ומנהלים בכירים בספורט. למרות ניסיון אימון דל, הוא הפך למאמן נבחרת ארגנטינה, בנובמבר 2008 והדריך אותה במונדיאל 2010. הוא החזיק בתפקיד במשך שנה וחצי, עד שפג תוקף החוזה שלו, לאחר גביע העולם 2010.

מראדונה נבחר, ביחד עם פלה, ל"שחקן הטוב ביותר בהיסטוריה", על ידי אנשים מרחבי העולם במסגרת סקר שערכה פיפ"א לקראת מונדיאל 2006. כמו כן, נבחר ב-2004, על ידי פלה, לאחד מ-125 שחקני הכדורגל החיים הטובים בעולם.

קריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים הראשונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייגו ארמנדו מראדונה נולד בלאנוס אך גדל בעיירת הצריפים "ויז'ה פיוריוטו", פרבר עוני בפאתיה הדרומיים של בואנוס איירס, ארגנטינה. בגיל 10, הוא התגלה על ידי סוכן שחקנים כאשר שיחק בקבוצת ילדים מקומית בשם "הכוכב האדום". בתוך זמן קצר הקימו, הוא וחבריו, קבוצה משלהם בשם "לוס סבוז'יטס" ("הבצלצלים"). אנשי "ארחנטינוס ג'וניורס" צירפו את כל השחקנים, כיחידה אחת, למחלקת הנוער שלהם.

מראדונה הפך לכוכב כדורגל כבר בצעירותו. את הופעת הבכורה שלו בארחנטינוס ערך 10 ימים לפני שמלאו לו 16 שנים, ב-20 באוקטובר 1976, כשנכנס כמחליף נגד טאז'רס מקורדובה ובכך היה לשחקן הצעיר ביותר בתולדות הכדורגל הארגנטינאי, עד שבירת שיאו בידי סרחיו אגוארו, בשנת 2003.

ב-1981, נקנה על ידי בוקה ג'וניורס במיליון וחצי דולרים. המשטר הצבאי ששלט אז בארגנטינה ביקש לנצל את הפופולרית של הכוכב הצעיר כדי להסיט את תשומת הלב מהזוועות שהתחוללו אז במדינה ולפיכך סיכל באותן שנים כל הצעה שקיבל מראדונה מחו"ל. רק עם הפלת המשטר, ב-1982, קנתה ברצלונה את מראדונה תמורת 4.5 מיליון דולר, סכום שיא באותה תקופה.

המעבר לאירופה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנתיים אותן בילה מראדונה בקבוצת ברצלונה לא היו מוצלחות במיוחד - הוא זכה אומנם עם הקטאלונים בגביע בשנת 1983, לאחר ניצחון על ריאל מדריד בגמר ובסופר קאפ הספרדי, אך מחלת הצהבת ופציעה קשה בקרסול שסיכנה את הקריירה שלו, הפכו את השהות בברצלונה לקשה. מראדונה הסתכסך עם נשיא והקבוצה וגם עם מנהלה לאחר שדרש שיעבירו אותו מברצלונה.

המעבר לנאפולי וימי התהילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1984, נרכש על ידי קבוצת נאפולי תמורת סכום של 7.4 מיליון דולר, ששבר את שיא ההעברות בכדורגל העולמי. ההימור שלקח נשיא נאפולי, נציגת הדרום העני של איטליה קורדו פרליאנו, השתלם. מראדונה הפך לכוכב בקרב אוהדי הקבוצה והוביל את הקבוצה לשיא הצלחתה עם זכיות בגביע אופ"א בשנת 1989, בשתי אליפויות של הסרייה א' בעונות 1986/87 ו-1989/90, סגנות בעונות 1987/88 ו-1988/89 ובסופר קאפ האיטלקי בשנת 1990.

באיטליה, הציג מארדונה את הכדורגל הטוב בחייו, אך בעיותיו האישיות התגברו. הוא המשיך להשתמש בקוקאין, קיבל קנסות בשווי 70,000 דולר מקבוצתו לאחר היעדרות ממשחקים ואימונים בגלל "לחץ" ‏[1], התמודד עם סקנדל הקושר אותו לילד מחוץ לנישואים ונחשד בשיתוף פעולה עם מאפיה מקומית בשם "קאמורה"‏[2].

דעיכת הקריירה כשחקן[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שהושעה במשך 15 חודשים על כישלון בבדיקת סמים מסוג קוקאין, מראדונה עזב את נאפולי בבושת פנים בשנת 1992. למרות התעניינות מצד ריאל מדריד ואולימפיק מרסיי הוא חתם בסביליה מהליגה הספרדית, שם נשאר עונה אחת ‏[3].

בשנת 1993, החליט מראדונה לחזור לארגנטינה וחתם בניואל'ס אולד בויס, שם שיחק תקופה קצרה ולא מוצלחת. ב-1994 הורחק מראדונה בשנית בשל שימוש בסמים אסורים. עם תום השעייתו ב-1995, חתם מראדונה בבוקה ג'וניורס ושיחק בה שלוש שנים עד שהחליט לפרוש.

במדי הנבחרת[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראדונה ערך את הופעת הבכורה שלו במדי נבחרת ארגנטינה כמחליף מול נבחרת הונגריה כשהוא רק בן 16. מראדונה נופה מסגל הנבחרת אשר זכתה בגביע העולם ב-1978, שנערך בארגנטינה. שנה מאוחר יותר, בשנת 1979, זכה עם נבחרת הנוער באליפות העולם ביפן ונבחר למצטיין בטורניר.

משחקי גביע העולם 1982[עריכת קוד מקור | עריכה]

המונדיאל הראשון של מראדונה היה ב-1982, בספרד. הנבחרת לא העפילה שלב. מראדונה הבקיע בטורניר שני שערים והורחק בכרטיס אדום במשחק מול ברזיל.

משחקי גביע העולם 1986[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראדונה קיבל את סרט הקפטן במונדיאל 1986 והוביל את הנבחרת לזכייה בטורניר לאחר ניצחון על נבחרת מערב גרמניה. מארדונה הצטיין בטורניר, כבש חמישה שערים ובישל חמישה נוספים: שער אחד במשחק הפתיחה נגד האלופה היוצאת, איטליה, שני שערים נגד אנגליה, ברבע הגמר ושני שערים נוספים נגד בלגיה, בחצי הגמר. כמו כן, בישל את שער הניצחון בגמר נגד נבחרת מערב גרמניה שהסתיים בתוצאה 3:2. הוא זכה בפרס כדור הזהב כשחקן הטוב ביותר של הטורניר. שניים מהשערים שכבש בטורניר ייזכרו לנצח: השער הראשון הוא שער שהבקיע נגד אנגליה, בעזרת ידו. השער נודע בשם שער יד האלוהים[4]. מאוחר יותר, הודה בראיון טלוויזיוני שהבקיע את השער עם היד וידע מיידית שהשער אינו חוקי. בשער השני, מראדונה קיבל את הכדור בחצי המגרש שלו ורץ יותר מחצי מגרש תוך שהוא מכדרר וחולף על פני חמישה שחקנים אנגליים בדרך לשער. שער זה זכה בתואר שער המאה[5].

לדעת רבים, לא היה, בהיסטוריית הכדורגל, שחקן שהשפיע על קבוצתו כמו מידת השפעתו של מראדונה על נבחרתו, במונדיאל 1986.

משחקי גביע העולם 1990[עריכת קוד מקור | עריכה]

כעבור ארבע שנים, במונדיאל 1990 שנערך באיטליה, לא הפגין מראדונה והנבחרת הארגנטינית את אותה יכולת שהקנתה לה את הזכייה בגביע העולם בטורניר הקודם. למרות זאת ועל אף פציעה בקרסול ממנה סבל מראדונה, הצליחה ארגנטינה להעפיל עד לגמר, תוך שהיא מכניעה בדרך את יריבתה המושבעת, ברזיל, משער של קלאודיו קאניג'ה אותו "בישל" מראדונה.

בחצי הגמר, קרא מראדונה לאוהדי נאפולי לתמוך בנבחרת ארגנטינה ולא בנבחרת איטליה בשל הקיפוח של תושבי העיר, צעד שגרם למחלוקת קשה בנאפולי ועורר את זעמם של תושבי צפון איטליה. בגמר ניצחה נבחרת מערב גרמניה בתוצאה 1:0.

משחקי גביע העולם 1994[עריכת קוד מקור | עריכה]

במונדיאל 1994 שנערך בארצות הברית, שיחק מראדונה בשני משחקים בהם הבקיע שער אחד מול נבחרת יוון אך הושעה מהטורניר עקב שימוש בסמים אסורים מסוג אפדרין.

מול נבחרת ישראל[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראדונה הופיע שלוש פעמים באצטדיון רמת גן, במדי נבחרת ארגנטינה מול נבחרת ישראל בעת שארגנטינה ערכה משחקי הכנה לטורנירי המונדיאל. ב-1986, ניצחה ארגנטינה 7:2 כאשר מראדונה כבש צמד שערים. ב-1990, ניצחה ארגנטינה 2:1 כשאחד מהשערים נכבש על ידי מראדונה וב-1994 ניצחה ארגנטינה 3:0.

קריירת אימון[עריכת קוד מקור | עריכה]

אחרי השעייתו ממשחק, ניסה מראדונה את מזלו בקריירת אימון. קבוצתו הראשונה הייתה מנדיז'ו דה קוריינטס אך הוא עזב את תפקידו במהרה אחרי שהסתכסך עם נשיא המועדון. כעבור תקופה קצרה, מונה למאמנה של ראסינג קלוב, מהקבוצות הבכירות בכדורגל הארגנטינאי אך עזב את תפקידו לאחר תקופה קצרה, ללא הצלחה מרובה.

ב-28 באוקטובר 2008 מונה למאמן נבחרת ארגנטינה במקומו של אלפיו באסילה שהתפטר. מראדונה הועדף על פני קרלוס ביאנצ'י, דייגו סימאונה, סרחיו בטיסטה ומיגל אנחל רוסו המנוסים ממנו.

במשחקו הראשון של מראדונה כמאמן הנבחרת, ב-20 בנובמבר 2008, ניצחה ארגנטינה 0-1 את נבחרת סקוטלנד[6].

במוקדמות משחקי גביע העולם 2010, נבחרת ארגנטינה בהדרכתו של מראדונה הציגה יכולת רעה שכללה 4 הפסדים מתוך 6 משחקים בהם 3-1 לברזיל, 1-0 לפרגוואי, 2-0 לאקוודור ו- 6-1 לבוליביה. הישגים אלה דרדרו את ארגנטינה למקום החמישי בבית המוקדמות. ניצחון בשני המשחקים האחרונים הבטיחו לארנטינה את העפלה למונדיאל, ברגע האחרון ‏[7].

במונדיאל 2010, ניצחה נבחרת ארגנטינה בשלב הבתים את נבחרות ניגריה‏[8], דרום קוריאה ויוון ובכך סיימה את שלב הבתים במאזן מושלם. בשלב שמינית הגמר גברה ארגנטינה על מקסיקו‏[9], אך בשלב רבע הגמר הובסה והודחה בבושת פנים לאחר הפסד 0-4 לנבחרת גרמניה[10]. לאחר המונדיאל פוטר מראדונה מאימון הנבחרת הלאומית.

במאי 2011, חתם על חוזה אימון בקבוצת אל וואסל מדובאי. ביולי 2012 פוטר מתפקידו‏[11].

חייו הפרטיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מוצאו של אביו הוא אינדיאני. דייגו הוא הבן הראשון לאחר שלוש בנות. יש לו שני אחים צעירים שגם הם שחקני כדורגל מקצוענים.

מראדונה נישא לקלאודיה ווילפאן ב-1987 ולהם זוג בנות. בשנת 2004, התגרש מווילאפן. במהלך הליך הגירושין הודה כי הוא אביו של דייגו סינגרה, אשר נולד בנאפולי בשנת 1986. באופן זה, אישר בדיעבד את פסיקת בית המשפט האיטלקי משנת 2003, לאחר שמראדונה סירב לעבור בדיקת אבהות ‏[12].

בתו הצעירה, קלאודיה, הייתה נשואה לשחקן הכדורגל, סרחיו אגוארו, ממנו יש לה בן. בשנת 2013 הם התגרשו. ‏[13].

סמים ובעיות בריאות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראדונה בשנת 2005

מאמצע שנות השמונים עד 2004, מראדונה היה מכור לקוקאין. הוא לכאורה, החל להשתמש בסמים בברצלונה בשנת 1983. כאשר שיחק בנאפולי היה משתמש בסמים באופן קבוע, דבר שהשפיע על יכולתו לשחק כדורגל.

במהלך השנים לאחר פרישתו, בריאות הידרדרה. במהלך חופשה באורוגוואי הוא אושפז בחדר מיון לאחר התקף לב. רופאיו דיווחו כי הגורם העיקרי להתקף היה אוטם בשריר הלב. מאוחר יותר התברר שנמצאו שרידים של קוקאין בדמו.

למראדונה נטייה להשמין והוא סבל מהשמנת יתר עד שעבר ניתוח הצרת קיבה ב- 2005. במארס 2007, הוא אושפז בבית חולים בבואנוס איירס וטופל נגד צהבת והשפעות אלכוהול. במאי 2007, הופיע בטלוויזיה וטען כי הוא נקי מסמים ואלכוהול כבר שנתיים וחצי.

השקפות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

מראדונה תומך נלהב של פידל קסטרו ורואה עצמו כאחד ממתנגדי ארצות הברית. בעת ביקורו של ג'ורג' ווקר בוש בארגנטינה, נצפה מראדונה לובש חולצה עם הכיתוב, "בוש רוצח". כחלק מהתנגדותו להשפעה האמריקאית, מראדונה תומך בהוגו צ'אבס ושיבח גם את מחמוד אחמדינג'אד.

מראדונה נחשב למבקר חריף של פיפ"א עוד מימיו כשחקן. לאחר ראיון עם נשיא פיפ"א דאז, ז'ואו הבלאנז', בו טען כי הוא רואה במראדונה כבנו, צוטט מראדונה בכך שהיה מעדיף להתאבד אם הבלאנז' היה אביו. מראדונה השתתף, במרץ 2008, במשחק ראווה בלה פאז, בוליביה במחאה על האיסור שהטילה פיפ"א לארח משחקים בעיר בשל הסכנה הבריאותית בקיום משחקים בגבהים.

בתרבות הפופולרית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בארגנטינה, מראדונה נחשב סמל, "גיבור ספורט" ומכונה "אלוהים". הוא נושא לשיחה במונחים השמורים לאגדות. שמו מוזכר בסרטים, ספרים ושירים. מאז 1986, מקובל עבור הארגנטינאים בחוץ לארץ לשמוע את השם של מראדונה כאות הכרה.

באיטליה, בקרב אוהדי נאפולי, מראדונה נחשב עד היום לשחקן האהוב ביותר. כהוקרה על תרומתו לקבוצה, החליט המועדון, בסוף שנת 2005, כי אף שחקן לא ילבש עוד את החולצה עם מספר 10, מספרו של מראדונה בעת ששיחק בקבוצה.

"מראדונה החדש"[עריכת קוד מקור | עריכה]

לעתים ניתן בתקשורת, בעיתונות ובקהל כינוי "מראדונה החדש" לכדורגלן ארגניטנאי הנחשב למוכשר ביותר. הכינוי ניתן בעקבות ההשוואה למראדונה והתקווה בארגנטינה לשחקן שיוביל את נבחרת ארגנטינה להישגים, בדומה למראדונה בזמנו. לאורך השנים הכינוי ניתן לשחקנים רבים, אך הארגנטינאים נחלו אכזבות רבות בתקוות שתלו בשחקניהם.

הכינוי ניתן בדרך כלל לשחקנים צעירים, שמזוהים כבעלי יכולת טובה. לעתים, דייגו מראדונה עצמו מכנה כך שחקנים הדומים לו ומזכירים אותו ביכולת ובסגנון המשחק. הכינוי ניתן לשחקנים המשחקים בעמדות התקפה: חלוץ, קשר התקפי או קיצוני.

מבנה גופני דומה לזה של מראדונה גורם להשוואה גדולה אף יותר. דוגמאות טובות לכך הם קרלוס טבז וליונל מסי, שהם נמוכי קומה ובעלי משקל דומה למראדונה.

כיום, נהוג להשוות למראדונה בעיקר את ליונל מסי מברצלונה בזכות, בין היתר, הפעולות שעשה. ב-18 באפריל 2007, במסגרת חצי גמר גביע המלך הספרדי מול חטאפה, כבש מסי שער לאחר שעבר מספר שחקני יריבה ממחצית המגרש‏[14], הדומה לשער של מראדונה במדי נבחרת ארגנטינה במשחק מול נבחרת אנגליה ברבע גמר מונדיאל 1986 - שער המאה. במחזור הלפני האחרון בליגה הספרדית של עונת 2006/2007 במשחק מול אספניול, כבש מסי שער בעזרת ידו‏[15], בדומה לשער של מראדונה באותו משחק מול נבחרת אנגליה במונדיאל 1986, שכונה שער יד האלוהים. לאחר שער זה, ניתן למסי הכינוי "מסידונה".

נהוג כיום להשוות לדייגו מראדונה גם ארגנטינאים צעירים מוכשרים אחרים, כגון סרחיו אגוארו ואזקיל לאבצי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "אנשי הספורט; מארדונה נקנס", ניו יורק טיימס (13 בינואר 1991). 
  2. ^ מאי, ג'ון (19 באפריל 2004). "איבוד החן של מראדונה", BBC ניוז. 
  3. ^ "ספורט בקצרה", אינדפנדט (15 יולי 1992). 
  4. ^ טרי באצ'ר: מארדונה גנב את מאנגליה את תהילת הגביע העולמי מקרתי, דיוויד; דיילי רקורד.
  5. ^ "השער של דייגו מארדונה נבחר על ידי פיפ"א לשער המאה של גביע העולם", FIFA. 
  6. ^ Campbell, אנדי (19 בנובמבר 2008). "ארגנטינה סקוטלנד 1-0", BBC ספורט. 
  7. ^ "ניצחון מאוחר הציב את ארגנטינה בגביע העולמי", CNN (14 באוקטובר 2009). 
  8. ^ דוקס, פיל (12 June 2010). "ארגנטינה ניגריה 0-1", BBC ספורט. 
  9. ^ סטיבנסון, ג'ונתן. "ארגנטינה דרום קוריאה 4-1", BBC ספורט. 
  10. ^ לונגמן, ג'רי (3 ביוני 2010). "גרמניה מראה את כוחה", ניו יורק טיימס. 
  11. ^ כבר לא אלוהים: מראדונה פוטר מאימון אל וואסל, באתר ONE‏, 10 ביולי 2012
  12. ^ ESPN Deportes – "אהבת האליל"
  13. ^ La Liga (19 פברואר 2009). דייגו מראדונה הפך לסבא עם לידתו של אגוארו ג'וניור. Goal.com.
  14. ^ ynet, "מסי התחפש למראדונה וכבש את שער השנה", 19.04.2007
  15. ^ ynet, ספרד: מסי התחיל ביד, טאמודו סיים ברגל, 10.06.2007
קפטני הנבחרת הזוכה במונדיאל

1930: נסאסי | 1934: קומבי | 1938: מיאצה | 1950: וארלה | 1954: ואלטר | 1958: בליני | 1962: מאורו | 1966: מור | 1970: קרלוס אלברטו | 1974: בקנבאואר | 1978: פסארלה | 1982: זוף | 1986: מראדונה | 1990: מתאוס | 1994: דונגה | 1998: דשאן | 2002: קאפו | 2006: קנבארו | 2010: קסיאס | 2014: לאם

זוכי פרס כדורגלן השנה בדרום אמריקה

1971: טוסטאו | 1972:קוביאס | 1973: פלה | 1974: פיגרואה | 1975: פיגרואה | 1976: פיגרואה | 1977: זיקו | 1978: קמפס | 1979: מראדונה | 1980: מראדונה| 1981: זיקו | 1982: זיקו | 1983: סוקרטס | 1984: פרנצ'סקולי | 1985: רומריטו | 1986: אלזמנדי | 1987: ולדרמה | 1988: פאס | 1989: בבטו | 1990: אמרייה | 1991: רוג'רי | 1992: ראיי | 1993: ולדרמה| 1994: קאפו | 1995: פרנצ'סקולי | 1996: צ'ילאברט| 1997: סאלאס | 1998: פאלרמו | 1999: סביולה | 2000: רומאריו | 2001: ריקלמה | 2002: קארדוזו | 2003: טבס | 2004: טבס | 2005: טבס | 2006: פרננדז | 2007: קבניאס | 2008: ורון | 2009: ורון | 2010: ד'אלסנדרו | 2011: ניימאר | 2012: ניימאר | 2013: רונאלדיניו