דייוויד גארט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דייוויד גארט בקונצרט בלודוויגסהאפן בשנת 2009

דייוויד גארטאנגלית: David Garrett, נולד בשם דויד בונגארץ, בגרמנית: David Bongartz; ‏ נולד ב-4 בספטמבר 1980) הוא כנר וירטואוז גרמני עם שורשים צפון-אמריקאיים. בד בבד עם עיסוקו העיקרי כמבצע של מוזיקה קלאסית, משתדל גארט לקרב אליה את הנוער ואת כלל הציבור על ידי עיבודים לכינור של מוזיקת פופ, רוק, ג'אז ומוזיקה לסרטים או על ידי רפרטואר משולב - crossover music - מוזיקה קלאסית יחד עם ז'אנרים מוזיקליים אחרים). הוא מכונה בבריטניה "דייוויד בקהם של המוזיקה הקלאסית" ונוהג להופיע לעתים קרובות בתלבושת בלתי פורמלית, עם מכנסי ג'ינס מגפיים, כובעים, בנדנה ותספורות שונות.

רקע משפחתי, שנות ילדותו ולימודיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בעיר הגרמנית אכן כדויד בונגארץ, בנם השני של גאורג פטר בונגארץ ודאב גארט. אביו הוא עורך דין גרמני, שהיה במקביל כנר ומורה לכינור ומנהל של בית מכירות פומביות לכינורות. אמו היא רקדנית בלט אמריקאית לשעבר.

את שיעורי הכינור הראשונים קיבל מאביו בגיל 4‏[1] בעזרת כינור שנקנה תחילה עבור אחיו הבכור, אלכסנדר. אולם היה זה דוד גארט הצעיר שגילה כשרון של ילד פלא ולכן אביו הפנה אותו להמשך לימודים אצל המורה ההולנדית קוזי וייזנבק. בין השנים 1990-1991 למד אצל זכר ברון באקדמיות למוזיקה בליבק ובקולג' המלכותי למוזיקה בלונדון. החל משנת 1992 היה לתלמידה של אידה הנדל.

בגיל 10 ערך את הופעת הבכורה שלו עם התזמורת הפילהרמונית של המבורג בניצוחו של גרד אלברכט, כשניגן נעימות צועניות מאת פבלו סרסטה - Zigeunerweisen. אז אימץ כשם אמנותי את שם המשפחה של אמו - גארט. באותה תקופה ניגן גארט קונצ'רטו לכינור מאת מוצרט תחת שרביטו של קלאודיו אבדו. יהודי מנוחין שיבח אותו וטען כי הוא "גדול הכנרים של דורו". בניגוד לרצון אביו, ב-1999 עבר לגור בניו יורק ונרשם ללימודי מוזיקולוגיה והלחנה (בכיתה של אריק איווייזן) בבית הספר ג'וליארד בניו יורק.‏[2] גארט השתלם גם באמנות הכינור בכיתות של יצחק פרלמן ושל אייזיק שטרן. על מנת לממן את לימודיו ב"ג'וליארד", שנמשכו עד שנת 2004, עבד גארט כספרן, דוגמן (של בית האפנה ארמני, בין השאר) וכמוזיקאי רחוב.

בחודשי הקיץ בשנים 1997, 1998, 1999, 2002 השתתף גארט בישראל, כתלמיד בכיתות האמן בקשת אילון.

קריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 13 הקליט שני תקליטורים ולאחר מכן הופיע בטלוויזיה הגרמנית וההולנדית וניגן בפני נשיא גרמניה, פון ויצזקר. אז הוענק לו לשימוש הכינור "סאן לורנצו" מתוצרת סטרדיווארי. כבר בגיל 13 הוחתם על חוזה בלעדי עם חברת דויטשה גרמופון, ובגיל 15 הקליט בשבילה את ה-24 קפריצ'י מאת פאגאניני ובגיל 16 ניגן בדלהי ובמומבאי עם הפילהרמונית של מינכן תחת ניצוחו של זובין מהטה בחגיגות חמישים השנים לעצמאותה של הודו.

בשנת 1999 ניגן עם התזמורת הסימפונית של רדיו ברלין בניהולו של רפאל פריבק דה בורגוס וזכה לשבחים נלהבים מן המבקרים. הצלחה זו הובילה להזמנה להופעה בתערוכת 2000 בהנובר ובגיל 21 לנגן סולן בפסטיבל הפרומס של הBBC.

דייויד גארט בהופעה בעיר קלן

גארט עשה מאמצים מיוחדים להפיץ את בשורת המוזיקה הקלאסית בקרב הנוער בן זמנו, בין השאר על ידי "מוזיקת קרוסובר" (crossover music), לרבות מנגינות מקוריות ועיבודים לכינור לשירי פופ ורוק ידועים (של להקות או זמרים כמו "נירוואנה", "ארוסמית", "מטליקה", יו 2,לד זפלין, מייקל ג'קסון) או שילוב של רפרטואר קלאסי ומקצבים קלאסיים עם רפרטואר ומקצבים מן המוזיקה הקלה כולל ז'אנרים של פופ ורוק, ומוזיקת ג'אז (למשל מן הז'אנר "ריתם אנד בלוז"). יחד עם תזמורת משלו, המורכבת ממקלדת, גיטרה ותופים, נתן הופעות שכללו סונאטות קלאסיות בליווי פסנתר עם כנף, עיבודים ומנגינות פרי עטו, וכן המנגינה "Nothing Else Matters" של להקת מטליקה. בשנת 2003 זכה גארט בפרס לקומפוזיציה של בית הספר ג'וליארד עם פוגה לכינור שהלחין בסגנונו של באך.‏[3] בשנת 2010 נכנס דייוויד גארט לספר השיאים של גינס על נגינה המהירה ביותר של הקטע "מעוף הדבורה" מאת רימסקי קורסקוב: 66 שניות. ב-19 במאי בשנת 2012 קיבל דייוויד את הכבוד לנגן לצד ג'ונס קאופמאן (שירה) את המנון ליגת האלופות בטקס הפתיחה של גמר ליגת האלופות במינכן בין באיירן מינכן לצ'לסי.

ב-2013 כיכב בתפקיד פאגאניני בסרט כינורו של השטן[4].

כינורותיו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גארט מנגן בדרך כלל על כינור פרי תוצרתו של ג'ובאני בטיסטה גואדניני משנת 1772, שהוא קנה בשנת 2003 תמורת מיליון דולר.‏[5] כינור זה ניזוק קשות בתאונה ב-27 בדצמבר 2007, שבה הכנר נפל תוך כדי ירידה בריצה על מדרגות אחרי הופעה באולם ברביקן בלונדון. תיקון הכינור נמשך כשמונה חדשים ועלה כ 120,000 דולר. בזמן התיקון נאלץ הכנר להחליפו זמנית בכלי אחר של סטרדיווארי ("אדולף בוש") משנת 1716. בסתיו 2007 גארט נבחר על ידי חברת מונטגראפה לשגריר שלה לצורך השקת עט נובע חדש מן האוסף "מנחה לסטרדיווארי". בהזדמנות זו קיבל גארט כינור סטרדיווארי מן האוסף " לי ארקי די פאלאצו קומונאלה" (Gli Archi di Palazzo Comunale).

נמנה עם חבר השופטים בתחרות התשיעית הנועדת לקדם קריירות של מוזיקאים עצמאיים ("אינדי") (independentmusicawards) בארצות הברית ובתחרות הבינלאומית למוזיקה בקלן. ב-2010 ביולי הקליט אלבום חדש בשם "סימפוניות רוק".

פרסים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • מרץ 2008 - הפרס של רדיו רגנבוגן (גרמניה)
  • אוקטובר 2008 - הפרס הגרמני Echo Classics -(אקו קלאסיקס) קטגוריה "קלאסי ללא גבולות"
  • נובמבר 2008 - איש השנה במוזיקה של מגזין האופנה GQ (ארצות הברית)
  • מאי 2009 - הפרס הגרמני "נוצת הזהב" (Goldene Feder)
  • מאי2009 - הפרס "קשת הזהב" (Goldener Geigenbogen)
  • ינואר 2010 - פרס מצלמת הזהב בקאן - למיטב המוזיקה הבינלאומית
  • 2008, 2010 - "הכנר המהיר בעולם" - בספר השיאים של גינס

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומי אולפן[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1995: Mozart: Violinkonzerte KV 218 und 271a, Sonate für Klavier und Violine B-Dur KV 454
  • 1995: Violin Sonata
  • 1997: Paganini Caprices
  • 2001: Tchaikovsky, Conus: Violin Concertos
  • 2002: Pure Classics
  • 2006: Free
  • 2007: Virtuoso
  • 2008: Encore
  • 2009:David Garrett:Live in Berlin
  • 2009: Classic Romance
  • 2010: Rock Symphonies
  • 2011: Legacy
  • 2012: Music
  • 2013: 14

עוד אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Nokia Night of the Proms 2004
  • The New Classical Generation 2008 2008

באלבומים עם אחרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2008: "Tenor at the Movies" ‏ בקטע "Parla Più Piano" - נושא מן הסרט הסנדק")
  • עם ג'ונתן אנזל , בקטע נושא Sé מן הסרט "סינמה פרדיסו")
  • 2008: עם ויל מרטין - בקטע A New World מן הסרט "סינמה פרדיסו"

DVD[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • David Garrett Live - In Concert & In Private 2009
  • David Garrett: Rock Symphonies – Open Air Live 2011

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ הביוגרפיה באתר הרשמי
  2. ^ ביוגרפיה באתר הרשמי
  3. ^ ביוגרפיה באתר הרשמי
  4. ^ The Devil's Violinist, IMDb
  5. ^ כתבה באתר התקשורת פרס