דייוויד גריי

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דייוויד גריי

דייוויד גריי (אנגלית: David Gray; נולד ב-13 ביוני 1968), מוזיקאי בריטי.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ראשית דרכו[עריכת קוד מקור | עריכה]

גריי נולד במנצ'סטר רבתי, בן להורים בני המעמד הבינוני. בגיל 9 עבר עם משפחתו לויילס. בגיל 21 שכר דירה בליברפול כדי ללמוד שם באוניברסיטה, וכמו כן כדי להיכנס לתעשיית המוזיקה הבריטית. בהמשך, מפיקים מוזיקליים אשר זיהו את כשרונו בכתיבת שירים החתימו אותו על חוזה הקלטות בחברת התקליטים "קרוליין רקורדס", בה הוציא את אלבום הבכורה שלו, הנקרא "A Century Ends", בשנת 1993, ושכלל את הסינגל "Birds Without Wings". סגנונו אופיין כפולק רוק וכרוק אלטרנטיבי. האלבום קיבל ביקורות חיוביות בעיתונות הבריטית, אולם האלבום היה לכישלון מסחרי. באותה תקופה התמיד גריי להופיע וגיבש לעצמו גרעין אוהדים נאמן, בעיקר של חובבי פולק רוק, בזכות יכולותיו הבימתיות המאופיינות באינטימיות עם הקהל. כישלונו המסחרי של האלבום גרם למפיקים ב"קרוליין רקורדס" להחליט לסיים עם גריי את החוזה. לאחר מכן חתם גריי בחברת התקליטים "EMI", שהוציאה את אלבומו השני, "Flesh", שהיה אף הוא לכישלון כלכלי. גריי לא התייאש, והמשיך לעבוד על אלבומו השלישי, "Sell, Sell, Sell", שיצא לחנויות התקליטים באפריל 1996. בניסיון למסחר את האלבום, גריי היה לזמר החימום בהופעות של להקת רדיוהד. חברת התקליטים החליטה להפיץ את האלבום בתפוצה מוגבלת בבריטניה בלבד, דבר שהפך גם אלבום זה לכישלון כלכלי. "EMI" הבינה כי גריי אינו מספק את הסחורה, וסיימה עימו את החוזה. כישלון שלושת אלבומיו ופיטוריו משתי חברות תקליטים הביאו את גריי לנקודת שפל, בהם עבד בעבודות מזדמנות, ועתידו המוזיקלי היה מעורפל, אולם הוא לא הפסיק לכתוב שירים.

הפריצה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מנקודת שפל זו, החל גריי לעבוד על אלבומו הבא, הנקרא "White Ladder", עליו סיפר מאוחר יותר: "מכיוון שעבדתי בימים ובערבים הייתי בבית, הקלטתי בזמני החופשי עם סמפלר, טייפ ערוצים וגיטרה. פשוט הקלטתי שירים. לבד. בלי חברה, בלי מימון. זה היה שונה לגמרי מכל מה שעשיתי עד אז. הייתי חופשי מצד אחד, אבל גם בודד לגמרי ביצירה שלי" [1].

רצועות מהאלבום הגיעו לידיהם של שדרני רדיו באירלנד שהתלהבו, והחלו להשמיע שירים מתוך האלבום, וללא קידום מכירות האלבום הפך להצלחה. בבריטניה יצא האלבום ב- 1999, וזכה לביקורות מצוינות לצד קצב מכירות עקבי. בעקבות כך, חברת התקליטים "Warner Music Group", של התאגיד העולמי "האחים וורנר" חתמה עם גריי על חוזה. החברה מיסחרה את האלבום היטב, הוציאה סינגלים, ולהם צילמה קליפים, עיבדה מחדש חלק מהשירים והפכה את דייוויד גריי מאומן שבשוליים לאומן השייך למיינסטרים. הסינגל השני מתוך האלבום "Babylon" הגיע למקום החמישי במצעד הבריטי, זאת בזמן שהפופולריות של גריי בבריטניה ובאירופה בשיאה. "White Ladder" הגיע למקום הראשון במצעד האלבומים הבריטי באוגוסט 2001, זאת לאחר 64 שבועות רצופים בהם היה האלבום ב- TOP 40. זהו הטיפוס למקום הראשון האיטי ביותר בתולדות מצעד האלבומים הבריטי. בסופו של דבר נמכר האלבום בבריטניה במעל ל- 2.9 מיליון עותקים, דבר שמיקם אותו במקום ה- 20 ברשימת האלבומים הנמכרים ביותר בבריטניה מאז ומעולם [2]. באירלנד היה האלבום לנמכר ביותר אי פעם.

אלבומים נוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר "White Ladder" הוציא גריי שלושה אלבומי אולפן נוספים, אשר לא הצליחו לשחזר את ההצלחה הפנומנלית של "White Ladder", לא במכירות ולא בביקורות. בנוסף הוציא גריי שני אלבומים בהם איגד שירים אותם כתב והקליט בראשית דרכו.

  • "Lost Songs 95-98" (אפריל 2001)
  • "The EPs 1992-1994" (מ- 2001)
  • "A New Day at Midnight" (נובמבר 2002), שכלל את הסינגלים "The Other Side" ו- "Be Mine"
  • "Life in Slow Motion" (ספטמבר 2005), שכלל את הסינגל "The One I Love", שהגיע למקום השמיני במצעד הסינגלים הבריטי
  • "Shine: The Best of the Early Years" (מרץ 2007)

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]