דייוויד לוי יולי

דייוויד לוי יולי
David Levy Yulee

דייוויד לוי יולי - ציר בית הנבחרים והסנאטור האמריקאי היהודי הראשון. צולם בסביבות 1860
לידה	12 ביוני 1810 שארלוט אמאלי, כיום באיי הבתולה של ארצות הברית
פטירה	10 באוקטובר 1886 (בגיל 76) ניו יורק, ארצות הברית
שם לידה	David Levy
מדינה
מקום קבורה	בית הקברות אוק היל
השכלה	אוניברסיטת ויין
מפלגה	המפלגה הדמוקרטית
בת זוג	נני וויקליף
סנאטור מטעם מדינת פלורידה 4 במרץ 1855 – 21 בינואר 1861 (5 שנים ו־46 שבועות)
1 ביולי 1845 – 3 במרץ 1851 (5 שנים ו־35 שבועות)

שרידי מטעי הסוכר של דייוויד לוי יולי בהומוססה, פלורידה - אתר מורשת לאומית אמריקאית

דייוויד לוי יולי (באנגלית: David Levy Yulee;‏ 12 ביוני 1810 – 10 באוקטובר 1886) היה פוליטיקאי יהודי-אמריקאי. היהודי השני אחרי פרנסיס סלוודור, שכיהן כחבר בבית נבחרים מדינתי בארצות הברית, היהודי הראשון שכיהן בבית הנבחרים של ארצות הברית (מטעם פלורידה, כשעדיין הייתה טריטוריה אמריקאית ולא מדינה, 1841–1845) והיהודי הראשון שנבחר לסנאט האמריקאי, עם קבלתה והצטרפותה של פלורידה כאחת ממדינות ארצות הברית (מ-1845 ואילך).

קורות חיים

יולי נולד ב-1810, כנתין בריטי בשארלוט אמאלי, עיר הבירה של הטריטוריה האמריקאית דהיום איי הבתולה של ארצות הברית, אז עדיין מושבה דנית, תחת כיבוש בריטי, למשפחה יהודית ספרדית.

אביו, משה אליהו לוי (Moses Elias Levy)‏ (1782–1854) היה יהודי מרוקאי (יליד מוגדור) ממוצא ספרדי, שהיגר ממרוקו לאנגליה, משם לאיי הבתולה, לאחר מכן לווירג'יניה בארצות הברית ולבסוף לפלורידה ב-1820, בה היה ב-1821 ממייסדי העיירה מיקאנופי (Micanopy). בנה בפלורידה ב-1822 אחוזה שלמה, לה קרא "ירושלים החדשה", כמקום מקלט ליהודים שברחו מאירופה לאמריקה עקב רדיפות אנטישמיות. האחוזה נהרסה ב-1835 על ידי אינדיאנים סמינולים. האב נודע גם כלוחם למען שחרור העבדים ואף ערך והוציא לאור בלונדון ב-1828 ביטאון שעסק בכך (לו עצמו אמנם היו עבדים).

גם אימו של יולי, חנה, הייתה יהודיה, מצאצאי יהודים שגורשו מספרד להולנד, ונדדו לאנגליה. בן דוד מדרגה שנייה של יולי היה יהודה פיליפ בנימין, סנאטור אמריקאי ומזכיר המדינה של הקונפדרציה של מדינות הדרום, במלחמת האזרחים האמריקאית, אשר נולד אף הוא באיי הבתולה, שנה אחת בלבד אחרי יולי.

הוריו של יולי התגרשו סמוך לאחר היוולדו, הוא נשאר עם האם ואילו האב, עם הבן הבכור אליאס, עזבו את איי הבתולה ועברו לווירג'יניה ולאחר מכן, לפלורידה. יולי הצעיר הצטרף בהמשך אליהם בנורפוק וירג'יניה ולאחר מכן עבר עימם לפלורידה.

ב-1832 סיים יולי לימודי משפטים בסיינט אוגוסטין, פלורידה וקיבל רישיון עריכת דין. במקביל לעיסוקו כעו"ד הוא שירת באותן שנים במיליציה של פלורידה.

קריירה פוליטית

ב-1838, כשהיה יולי בן 28 הוא נבחר מטעם המפלגה הדמוקרטית (המפלגה השמרנית יותר בארצות הברית באותה תקופה), כאחד הצירים לאספה המכוננת של פלורידה, לניסוח חוקתה. ב-1841 הוא נבחר לבית הנבחרים של ארצות הברית, כנציגה של הטריטוריה דאז פלורידה ובכך היה ליהודי הראשון שנבחר וכיהן בבית הנבחרים האמריקאי, גם אם לא מטעם אחת מהמדינות.

בקונגרס האמריקאי היה יולי מראשי הלוחמים למתן מעמד של מדינה לפלורידה, כמו גם למען היתר להמשך העבדות במדינה החדשה, לכשתוכר. משהפכה אכן פלורידה למדינה בארצות הברית, בחרו בו עמיתיו ב-1845, כאחד משני נציגי המדינה בסנאט האמריקאי. הוא נכנס לתפקיד ב-1 ביולי 1845 ובכך היה גם לסנאטור היהודי הראשון בארצות הברית. הסנאטור היהודי השני, כשבע שנים אחריו, היה בן דודו (דרגה שנייה) יהודה פיליפ בנימין.

שנה אחר כך, ב-1846 הוא נישא לנני וויקליף (Nannie C. Wickliffe Yulee), אחת מחמש בנותיו של מושל קנטקי לשעבר (1839–1840) צ'ארלס וויקליף. אחד משלושת אחיה של אשתו, רוברט וויקליף, עתיד היה להיות גם הוא, כעבור כעשור שנים, למושל לואיזיאנה (1856–1860). נני וויקליף יולי הייתה נוצריה פרסביטריאנית ויולי עצמו אמנם לא התנצר, אבל בהזדמנות זו של נישואיו לה הוא הוסיף לשם משפחתו לוי, את השם יולי, ככל הנראה כדי לטשטש את יהדותו ולאפשר לאשתו ולאחר מכן לילדיו, שלא לשאת את השם לוי. השניים גם גידלו את ילדיהם לאחר מכן, כנוצרים ולא כיהודים ושם משפחתם היה וויקליף יולי (לא לוי). כל אלה לא הועילו ליולי עצמו, משום שהוא סבל מהתקפות אנטישמיות חוזרות ונשנות, במהלך כל פעילותו הפוליטית.

יולי שירת בסנאט במשך כ-12 שנים, בשתי תקופות כהונה נפרדות, הראשונה בשנים 1845–1851, והשנייה בשנים 1855–1861. בבחירות 1850, בסוף הקדנציה הראשונה שלו, הוא ניסה להיבחר מחדש, אך הפסיד לסטיבן מלורי, דמוקרט אף הוא, אשר לימים הפך לשר הימיה של מדינות הקונפדרציה. ב-3 במרץ 1851 סיים יולי את תקופת כהונתו הראשונה ונאלץ לחכות להזדמנות נוספת במשך ארבע שנים. ב-1854 החליט הסנאטור השני מטעם פלורידה, ג'קסון מורטון, שלא לנסות לרוץ שוב לבחירה מחדש לסנאט. יולי רץ לפיכך בבחירות לסנאט האמריקאי, למקום הפנוי הזה. יריבו הפעם היה מועמד המפלגה הויגית הליברלית תומאס בראון ויולי הביס אותו וחזר לתקופת הכהונה השנייה שלו ב-4 במרץ 1855.

בסביבות 1860 התעוררה המחלוקת בארצות הברית בשאלת העבדות, במלוא עוזה. יולי היה אז מראשי הלוחמים למען העבדות ובהמשך לכך הוא החל להילחם גם למען היפרדות פלורידה מארצות הברית, על אותו רקע. מסיבה זו הוא גם התפטר מחברותו בסנאט האמריקאי, ב-21 בינואר 1861 והצטרף בהמשך לקונגרס החדש של מדינות הדרום, הפורשות מארצות הברית.

"אבי מסילות הברזל של פלורידה"

לאחר ניצחון הצפון במלחמת האזרחים האמריקאית נאסר יולי למשך תשעה חודשים. משהשתחרר מהכלא הצפוני, חזר לפלורידה, אך לא שב יותר לפעילות פוליטית. הוא המשיך במקום זאת בפעילותו הכלכלית העיקרית, השגת מימון והקמת רשת מסילות הברזל של פלורידה.

עד השליש השלישי של המאה התשע עשרה העבירו האמריקאים סחורות, ממפרץ מקסיקו לאוקיינוס האטלנטי ובחזרה, אך ורק בדרך הים, מסביב לחצי האי פלורידה. ספינות רבות טבעו בעוברן דרך מצר פלורידה המסוכן. מסילת הברזל של צפון פלורידה חוסכת מעבר ימי מסוכן זה, בנוסף לחסכון במרחקי דרך, של מעל 1200 קילומטרים. הקונגרס האמריקאי החל בבדיקת היתכנותה של מסילה זו, עוד ב-1842, אבל רק ב-1853 נכנס הפרויקט לפסים מעשיים, כאשר הסנאטור לשעבר יולי, שהיה אז בתקופת הביניים שבין שתי תקופות כהונותיו בסנאט, הקים את חברת מסילת הברזל של פלורידה ומונה לנשיאה, ובית המחוקקים של פלורידה העניק לה את הזיכיון לבנות ולהפעיל את מסילת הברזל.

יולי החל בבניית מסילת הברזל של פלורידה ב-1855, בדיוק בשנה בה חזר לכהן בסנאט האמריקאי בפעם השנייה. המסילה החלה בחוף האוקיינוס האטלנטי, בעיירה פרננדינה (Fernandina) שבמחוז נסאו, אשר לשפך הנהר סיינט מרי בצפון מזרח פלורידה. נהר זה יוצר באזור זה את הגבול בין פלורידה לג'ורג'יה. בנקודת ההתחלה של המסילה נמצאת כיום העיירה יולי סיטי, הקרויה על שמו של יולי.

המסילה נבנתה בתחילה לכיוון הכפר צ'דר קי ( Cedar Key), אשר נמצא במחוז לוי של היום, הקרוי אף הוא על שם יולי. המחוז שוכן בחופו הצפון מזרחי של מפרץ מקסיקו, בצפון חופה המערבי של פלורידה. תוכניתו של יולי הייתה להמשיך בבנייה הלאה, עד להשלמתה בעיר טמפה, במרכז חופה המערבי של פלורידה. "הבהלה של 1857", המשבר הכלכלי הכלל עולמי הראשון בהיסטוריה המודרנית, הביאה את החברה של יולי כמעט לכדי פשיטת רגל והאטה מאוד את הבנייה. המסילה הגיעה ב-1858 רק עד פלטקה שבמרכז פלורידה ויולי נאלץ למכור את מרבית מניותיו בחברה, למשקיע צפוני עשיר בשם אדוארד דיקרסון. ההשקעה הצפונית הזו אכן הצילה את המסילה וב-1860, ממש לפני פרוץ מלחמת האזרחים האמריקאית הושלם חלקה המתוכנן הראשון, עד צ'דר קי (מחוז לוי), מסילת הברזל הארוכה ביותר בפלורידה באותה עת.

במהלך המלחמה הופגזו ונהרסו כמעט כל מתקני הרכבת ויולי עצמו כמעט נהרג באחת ההפגזות הללו. מכל מקום, הוא שרד והמשיך לכהן בתפקיד נשיא החברה, במשך כל שנות המלחמה, בהן הוקפאה הבנייה לחלוטין, והמשיך בתפקיד זה גם כשנה לאחר המלחמה עד 1866, עת תלאות המלחמה וההרס שזרעה עשו את שלהן והחברה פשטה רגל.

מי שקנה את חברת מסילת הברזל של פלורידה, מידי כונסי הנכסים באותה שנה, ובמחיר מגוחך, היה אותו משקיע צפוני עשיר, דיקרסון, בעוד יולי עצמו נאלץ לעוזבה. הוא פעל לאחר מכן במספר חברות מסילות ברזל נוספות (Peninsular Railroad Company, Tropical Florida Railway Company וכן Fernandina and Jacksonville Railroad Company), במשך כחמש עשרה שנה, בעוד דיקרסון, באמצעות חברת המסילה המקורית, ששינתה את שמה, משלים את בניית מסילת הברזל של פלורידה, למלוא אורכה המתוכנן, עד לטמפה. גם דיקרסון איבד את השליטה בחברה בהמשך, ב-1881, עקב קשיים כספיים חדשים אליהם היא נקלעה.

כתוצאה ממכלול פעולותיו אלה של יולי מייחסים לו כיום את הקמתה של רשת מסילות הברזל הענפה של כל פלורידה ובשל פעילותו זו הוא אף זכה לכינוי "אבי מסילות הברזל של פלורידה".

סוף הדרך

ב-1880 עזב יולי את פלורידה ועבר, תחילה לוושינגטון ולאחר מכן לניו יורק, בה נפטר ב-1886. הוא קבור בבית הקברות Oak Hill בוושינגטון. עם מותו כתב עליו ה"וושינגטון פוסט": "כסנאטור מפלורידה, יולי היה מוכר לציבור יותר מהמדינה אותה הוא ייצג".

על שמו קרוי מחוז לוי שבמערב פלורידה, מחוז שנוסד ב-1845 וכיום יש בו כ-40,000 תושבים. בנוסף, קרויה על שמו גם העיר יולי סיטי, עיר בת קצת יותר מ-10,000 תושבים כיום, במחוז נסאו, בצפון מזרח פלורידה. הן מחוז לוי והן העיר יולי שוכנים לצידה של מסילת הברזל, אותה יזם והקים לפני כ-150 שנה, מחוף אחד של פלורידה לחופה הנגדי.

ב-12 באוגוסט 1970 הוכרו שרידי מטעי הסוכר של דייוויד לוי יולי, במחוז הומוססה (Homosassa) שבמרכז חופה המערבי של פלורידה, כאתר מורשת לאומית של ארצות הברית. יולי הקים את המטעים ב-1850, החל לגדל ולייצר בהם בפועל סוכר, תפוזים, כותנה ורום ב-1851 והם פעלו עד 1864, עת כוחות מדינות הצפון כבשו והשמידו אותם. בשיא זוהרם הועסקו בהם כ-1000 עבדים והם השתרעו על פני שטח של כ-20 קמ"ר (כ-5,000 אקר).

בשנת 2000 הכירו מזכירות המדינה של פלורידה וליגת הערים של פלורידה, במשותף, ביולי, כ"אישיות חשובה של פלורידה" ("Great Floridian"), אחד מ-385 אישים שכאלה, שהוכרו בשל פועלם לאורך ההיסטוריה, למען פלורידה.

ראו גם

• יהדות ארצות הברית
• פרנסיס סלוודור

לקריאה נוספת

• יואל בר און, "מי היה הסנטור 'היהודי' הראשון בארצות הברית", עת־מול 202, כסלו תשס"ט, עמ' 2-5

• L. Sandy Maisel and Ira Forman, Eds., Jews in American Politics, Lanham: Rowman & Littlefield, 2001, p. 439

קישורים חיצוניים

מדיה וקבצים בנושא דייוויד לוי יולי בוויקישיתוף

• על דייוויד לוי יולי, באתר Jewish Virtual Library
• על דייוויד לוי יולי, באתר Famous Americans
• דייוויד לוי יולי באתר המדריך הביוגרפי של הקונגרס של ארצות הברית (באנגלית)
• דייוויד לוי יולי, באתר "Find a Grave" (באנגלית)