דייוויד ליפטון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דייוויד ליפטון (David S. Lifton) (נולד בשנת 1939) הוא מהנדס ואיש מחשבים אמריקאי, חוקר את פרשת רצח קנדי בעל תאוריית קונספירציה ייחודית.

ראשית הדרך[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד ליפטון נולד בניו יורק בשנת 1939. בוגר אוניברסיטת קורנל בפיזיקה הנדסית. עבד כמהנדס מחשבים בחברת North American Aviation בלוס אנג'לס והשתתף בתוכנית אפולו להנחתת אדם על הירח. עזב את החברה בשנת 1966.

בעקבות הקושרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 1964 עם פרסום דו"ח ועדת וורן על רצח קנדי, החל ליפטון לגלות עניין בנושא חקירת הרצח. בשנת 1965 רכש ליפטון את 26 כרכי העדויות שצורפו לדו"ח, קרא אותם בעיון והגיע למסקנה כי העדויות סותרות את מסקנות הדו"ח וכי בניגוד למסקנות הדו"ח שקבעו כי ההתנקשות בחיי הנשיא בוצעה על ידי יורה יחיד (Lone Gunman), וכי היורה הוא לי הארווי אוסוואלד, מצביעות העדויות על כך שהרצח היה פרי קונספירציה של מספר אנשים ועל כך שהנשיא נורה מלפנים, מכיוון "תלולית הדשא" (Grassy Knoll). מאז ואילך במשך למעלה מארבעה עשורים הפך נושא רצח קנדי לעניין העיקרי בחייו של ליפטון.

בשנת 1966 עבר ליפטון להתגורר בסן פרנסיסקו, בה הועסק בכתב העת "רמפרטס מגזין" (Ramparts Magazine). כתב העת יצא לאור בין השנים 1962 ל-1975 וביטא את השקפות תנועת השמאל החדש האמריקאי. על הכותבים בכתב העת נמנה נועם חומסקי. ליפטון ריכז במערכת כתב העת את נושא רצח קנדי. בשנת 1967 פרסם ליפטון בכתב העת כתבת שער הנושאת את הכותרת "פרשת שלושת המתנקשים", בה הביע את הדעה כי יותר ממתנקש אחד פעלו ברצח קנדי. הכתבה התבססה על ניתוח הממצאים הרפואיים ובין היתר על חוות דעתו של פיזיקאי מאוניברסיטת קליפורניה בלוס אנג'לס ה-UCLA, כי רתיעת ראשו של הנשיא לאחור בעת שנפגע, הנראית בסרטו של אברהם זפרודר, הייתה בלתי אפשרית אם הנשיא היה נורה מאחור.

ליפטון יצר קשרים עם ווסלי ליבלר, פרופסור למשפטים באוניברסיטת קליפורניה, שנמנה עם האנשים עליהם הוטלו תפקידי חקירה מטעם וועדת וורן. שניהם הקדישו שעות רבות לניתוח הסתירות שנתגלו בממצאים הרפואיים, ובעיקר בדו"ח על נתיחת הגופה שבוצעה במוצאי ליל הרצח בבית החולים בית חסדא של הצי האמריקני, בה לא נמצאו סימני כניסה של קליעים בחזית הגופה, בעוד שרופאי בית החולים פארקלנד בדאלאס, אליו הוחש הנשיא לאחר שנפגע ובו הוכרז כמת, סבורים היו כי הנשיא נורה מלפנים. ליפטון העלה את הסברה שרופאי בית חסדא שיקרו, בעוד שליבלר הגן על עמדתם ומסקנותיהם.

בין כה וכה והנה נגלתה לליפטון תגלית שהוא ראה אותה כמדהימה, הוא מצא דו"ח שנכתב על ידי שני אנשי האף בי אי סיברט (Sibert) ואו'ניל (O`Neill), שנוכחו בנתיחה שנערכה בבית החולים בית חסדא, בו כתבו כי נראה היה בעליל כי בגופתו של הנשיא נעשה ניתוח של אזור הראש קודם שהגופה הובאה לנתיחה בבית חסדא. ליפטון העלה את התגלית בפני ליבלר, שנדהם ומיהר לכתוב עליה ב-23 באוקטובר 1966 מזכר לשופט ארל וורן, ליתר חברי וועדת וורן, לתובע הכללי ואחיו של הנשיא רוברט קנדי ולנשיא לינדון ג'ונסון ובו קרא לפתוח מחדש בחקירה בעניין זה, אך דבר לא נעשה.

ליפטון המשיך במשך 14 שנים לשקוד על התאוריה שלו, עד אשר בשנת 1980 הוציא לאור את ספרו "הראיה הטובה ביותר" (Best evidence), בו פירט את התאוריה שלו, בהסתמך על עדויות, ממצאים רפואיים וסרטו של זפרודר בהרחבה בספרו רחב היריעה בן 920 עמודים.

"הראיה הטובה ביותר"[עריכת קוד מקור | עריכה]

דייוויד ליפטון קרא לספרו "הראיה הטובה ביותר", משום שלדבריו, גופתו של הנשיא הנרצח, במצב בו הייתה בעת הנתיחה הרשמית ב"בית חסדא" על כל הסימנים שניכרו עליה, בעת הנתיחה הרשמית, הינה הראיה המוחשית הטובה ביותר לצורך פענוח תעלומת הרצח, שהייתה זמינה בידי החוקרים.

ליפטון העלה תאוריית קונספירציה לפיה נחטפה גופתו של קנדי ועברה בחשאי, במקום סתר, טיפול ניתוחי, שקדם לניתוח הרשמי שלאחר המוות, שבוצע לאחר מכן בבית החולים של הצי בית חסדא וזאת במטרה להעלים את הראיות כי הנשיא נורה מלפנים ולא מגבו.

הספר היה לרב מכר בארצות הברית ועמד במשך שלושה חודשים בראש רשימת רבי המכר של הניו יורק טיימס.

בספרו אומר ליפטון כי קבוצה של קושרים שזהותם לא ידועה תכננה וביצעה את הרצח וטשטשה את הראיות הנוגעות לנסיבותיו. לדבריו הקושרים ביצעו שינויים בגופה כדי שייראה כאילו הנשיא נורה מאחור. כאשר הנשיא הוחש לחדר המיון בבית החולים פארקלנד בדאלאס, מצאו רופאי בית החולים חור זעיר בצווארו של הנשיא והאמינו כי החור הינו פתח כניסת קליע. כן העידו הרופאים כי חור גדול, שנראה כחור יציאת קליע, נמצא על ידם בצידה האחורי של גולגלתו.

כדי להבטיח את הצלחת מזימתם היה על הקושרים לשנות את טבעם של הפצעים על מנת שייראה כי על הגופה היו רק חורי כניסה מאחור. אשר על כן הביאו הקושרים לידי ביצוע מזימה שליפטון כינה אותה "תחפושת והטעיה" (disguise and deception).

ליפטון הסיק כי הגופה הוצאה, בעת הטיסה, מארון הברונזה שהועמס על המטוס הנשיאותי אייר פורס 1, בו טסו הנשיא החדש שזה עתה הושבע לינדון ג'ונסון ובני פמלייתו מדאלאס לוושינגטון הבירה. בעוד מצלמות הטלוויזיה התמקדו בהעברת ארון הברונזה מן המטוס אל האמבולנס, שנשא אותו לבית החולים בית חסדא, הקדים את האמבולנס מסוק אליו הועברה הגופה בחשאי, והביא את הגופה בסתר, פרק זמן ניכר לפני הגעת האמבולנס לבית החולים. באותו פרק זמן בוצעו בבית החולים פעולות כירורגיות בגופה, כדי לשוות לה מראה של פגיעה מאחור. הקושרים הוציאו את המוח מן הגולגולת ושיפצו את הגולגולת כדי להראות פתח כניסה מסיבי של קליע מאחורי הראש.

כתוצעה מפעולה ניתוחית זו, כאשר בוצעה לאחר מכן הנתיחה הרשמית, גילו הפתולוגים, על הגופה שני חורי כניסה של קליעים מאחור. שני חורים אשר 13 האנשים, רופאים ואחיות שטיפלו בנשיא בבית החולים פארלנד בדאלאס לא הבחינו בהם.

ליפטון מצטט את הדו"ח של סוכני הבולשת הפדרלית שנוכחו בנתיחה הרשמית סיברט ואו'ניל כי "ניתוח של אזור הראש" בוצע בגופה קודם לתחילת הנתיחה הרשמית.

מעבר למסקנתו בדבר ניתוח שבוצע בסתר בראשו של הנשיא, שקדם לנתיחה הרשמית, הגדיל ליפטן לעשות ויצר תאוריה שלמה על מזימת ההתנקשות בנשיא בשלמותה. לדבריו המזימה תוכננה, בוצעה ונסיבותיה טושטשו על ידי הזרוע המבצעת (The Executive Branch) של הממשל הפדרלי. תאוריה שלמה זו מבסס ליפטון על תעוד רב ויורד לפרטי פרטים. לדבריו לי הארווי אוסוואלד היה קרבן לקושרים שלא זו בלבד הניחו את הרובה שבבעלותו בקומה השישית של בית הספרים בדאלאס, אלא גם הניחו שני חלקי קליעים שתאמו את רבוהו במכונית הנשיא. כמו כן הם אלה שהניחו את הקליע השלם, שנמצא על גבי האלונקה שעליה הובל הנשיא בבית החולים פארקלנד, הנושא סימני ירי התואמים את רובהו של אסוואלד (קליע המכונה בפי כל חוקרי רצח קנדי כ"קליע 399", בעוד שהקליעים שנורו בפועל לכיוון הנשיא, ופגעו בו, היו קליעים מרובה אחר שנורו מלפנים.

בייחסו את מזימת הרצח ואת ביצועה לזרוע המבצעת של הממשל הפדרלי, התכוון ליפטון ראשית לכל לשירות החשאי שלאנשיו הייתה שליטה על גופתו של הנשיא במטוס הנשיאותי, אך רמז גם למעורבות של זרועות וגופים אחרים של הממשל.

מבקרי התאוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

התאוריה של ליפטון הייתה נועזת, יוצאת דופן ודמיונית וקמו עליה חולקים בעיתונות ובקרב חוקרי רצח קנדי האחרים, בין כאלה שתמכו בתאוריית היורה הבודד ובין כאלה שהאמינו בקשר. החולקים העיקריים על תאוריית ליפטון הם:

  • טיים מגזין פרסם כתבה ארוכה ב-19 בינואר 1981 תחת הכותרת "מעתה, מחלוקת על שני ארונות מתים" (Now, a "Two-Caskt" Argument). הטיים מכנה את התאורי "אווילית" (preposterous). הוא מפריך אחת לאחת את כל טענות העובדה שליפטון מתבסס עליהן ומעורר את השאלות הבאות ביחס לתאוריה שעליהן לדברי הטיים אין לליפטון מענה:
מדוע ירצה מישהו בממשל להרוג את קנדי ?
אם אוסוולד חף מפשע, מדוע ירה בשוטר בעת שבבירור היה במנוסה ברחובות דאלאס זמן קצר לאחר רצח הנשיא ?
מה פשר אמירתו של וסלי ליבלר, איש צוות וועדת וורן שעמו התייעץ ליפטון בעת עריכת מחקרו, לליפטון (שליפטון עצמו מצטטה בספרו): "אינני חושב שמישהו לעולם יאמין במה שאתה אומר" ?
הטיים מסכם את מאמרו במלים: "למעשה תמיד יהיו אנשים שיהו מוכנים להאמין לכל דבר בעניין רצח קנדי. התאוריה דמוית הרומן של ליפטון, שהינה גם מחרידה וגם מקסימה כסיפור מתח, אך בלתי אפשרית במציאות".


  • ג'רלד פוזנר, חוקר רצח קנדי, התומך העיקרי בתאוריית היורה הבודד ובממצאי וועדת וורן, סותר בספרו "תיק סגור" (Case Closed) משנת 1993 את כל הספקולציות וגרסאות הקשר ביחס לרצח הנשיא. את ספרו הוא מכנה "תיק סגור" הואיל והוא מבטא בו את ההשקפה שממצאי דו"ח וורן לא נסתרו על ידי ראיות חדשות וכי כל גרסאות הספקולציה למיניהן אינן אלא בגדר של היסטריה המונית, וכי התיק למעשה סגור. לגרסאות השונות הוא שם, לדעתו, בספרו "סוף פסוק".
לדבריו ההתעסקות ברצח לא חדלה לרגע מן הרגע בו נורו היריות בדילי פלאזה ואף עשרות שנים לאחר מכן. מאות אתרי אינטרנט, אלפי ספרים, ירחונים ועיתונים מיוחדים מתייחסים לרצח ולתאוריות השונות בנוגע לזהות הרוצחים ומניעיהם. המתעסקים באופן אובססיבי ברצח (ומעלים תאוריות מוזרות בנוגע אליו) מכונים על ידו בכינוי "Buffs" ("משוגעים לדבר", כדוגמת הביטוי "מכורים" בשיח הישראלי), והם מהווים זרם מוכר בדומה לשאר המטורפים לדבר אחד המקובלים בתרבות האמריקנית. גם להם ועידות ואסיפות, עיתונים וירחונים משלהם.
בספרו מפריך פוזנר אחת לאחת את הגרסאות השונות, ובהן במיוחד את גירסתו של ליפטון, אותה הוא רואה כדמיונית במיוחד.


פוזנר מתמצת את ספרו של ליפטון כך:

one of the most unusual conspiracy theories that relies on an elaborate shell game involving rapid exchanges of coffins, a decoy ambulance, and a switched body shroud

"אחת מתאוריות הקונספירציה יוצאות הדופן, הבנויה על הונאה רבת פרטים, הסחה באמצעות אמבולנס וחילופי גופה מתוחכמים".
(תיק סגור עמ' 296).
  • ג'ון מק-אדמס, חוקר רצח קנדי התומך אף הוא בתאוריית היורה הבודד, באתר האינטרנט המושקע והידוע שלו: "רצח קנדי" (The Kennedy Assassination) (אתר המופיע ראשון כאשר מחפשים את "רצח "קנדי" במנוע החיפוש של גוגל באנגלית) [1] מבטל את התאוריה של ליפטון ורואה בה סיפור של מדע בדיוני נוסח עלילת הסרט פלישת חוטפי הגופות משנת 1956. הוא מביא באתר מאמר של אחד מחוקרי הרצח הנקרא "חוטפי הגופות בשדה האהבה" [2]. "שדה האהבה" הוא שדה התעופה Love Field בדאלאס ממנו הוטסה הגופה לוושינגטון הבירה.


  • מייקל ל. קורץ חוקר רצח קנדי, מתומכי תאוריית הקשר, מפריך בספרו "הפשע של המאה העשרים" (Crime of the Century) את התאוריה של ליפטון במספר נימוקים:
לדברי קורץ עולה מן העדויות כי לא כל הרופאים שטיפלו בנשיא בבית החולים פארקלנד הבחינו בפתח כניסה גדול מאחורי ראשו של הנשיא.
לדבריו מתעלם ליפטון מן העדויות האומרות כי כל זמן הטיפול בנשיא הוא היה שרוע על גבו הטיפול בנשיא בחדר המיון של בית החולים פארקלנד היה הנשיא שרוע על גבו והרופאים לא ראו כלל את גבו ואת אחורי ראשו.
במשך עשרים הדקות בהן עמלו רופאי פארקלנד על הצלת חיי הנשיא הם לא טיפלו כלל בפצעי ראשו.
טענה מכרעת - אמונתו של ליפטון כי הקושרים יכולים היו לערוך שינויים בפצעים, או לגרום לפצעים נוספים בגופה, שש שעות לאחר ההתנקשות אינה מבוססת. הוא מתעלם מכלל בסיסי ידוע בפתולוגיה, לפיו יש הבחנה ברורה בין פצעים שנגרמו לגופת אדם מת, לבין פצעים שנגרמו לגופו של אדם חי. לו היו הקושרים משפצים את גולגלתו של הנשיא ויוצרים שני פתחי כניסה בגופה, היו הפתולוגים בבית חסדא מגלים זאת מיד. בזמן הנתיחה בבית החולים בית חסדא הייתה גופתו של הנשיא כבר בשלב מתקדם של צפידת מוות (rigor mortis). בשלב זה כל שינוי שנעשה בגופה היה מתגלה ככזה על ידי הפתולוגים.

לאחר הספר[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר פרסום הספר המשיך נושא רצח קנדי להעסיק את ליפטון. בשנת 1990 הוא הוציא קלטת וידאו שהורכבה מן הראיונות המקוריים שערך עם העדים השונים שראיין בעת כתיבת ספרו, אשר הוקלטו על ידו. הוצאת הקלטת התאפשרה כאשר הווידאו הביתי הפך לנחלת הכלל, אפשרות שלא הייתה קיימת בעת צאת הספר לאור. הקלטת הפכה לרב מכר בארצות הברית ונמכרה ב-50,000 עותקים.

כיום מתגורר דייויד ליפטון בלוס אנג'לס ושוקד על עריכת מחקר מקיף אודות לי הארווי אוסוואלד.

ספרו[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Best Evidence: Disguise and Deception in the Assassination of John F. Kennedy, Publisher: MACMILLAN PUBLISHING CO., INC. 1980.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Gerald Posner "Case Closed", Warner Books 1993
  • Michael L. Kurtz "Crime of the Century" University of Tennessee Press, 1982.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]