דייוויד פינצ'ר

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-edit-find-replace.svg יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: צורך בהגהה, ניסוחים לא אנציקלופדים.
אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.
David Fincher.jpg

דייוויד פינצ'ראנגלית: David Leo Fincher) (נולד ב-28 באוגוסט 1962), הוא במאי סרטים וקליפים אמריקאי זוכה פרס גלובוס הזהב, הידוע בסגנון סרטיו האפל. בין סרטיו הבולטים ניתן לציין את שבעה חטאים, מועדון קרב, הסיפור המופלא של בנג'מין באטן והרשת החברתית.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ילדותו[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינצ'ר נולד בדנוור שבקולורדו וגדל במחוז מארין בקליפורניה. בנעוריו גר באשלנד שבאורגון וסיים בה את לימודיו. בגיל שמונה, החל לצלם סרטים בהשפעת הסרט "קיד וקסידי" במסרטת 8 מ"מ שהייתה לו. כילד הוא אהב לצייר, לפסל, לצלם ולהקליט.

קריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינצ'ר לא למד בבית ספר לקולנוע ופנה מיד לעבוד בתעשיית הסרטים. הוא השיג עבודה בהעמסת מצלמות ובעזרה בסטים של סרטיו של ג'ון קורטי. הוא קיבל השראה מעבודתו של ג'ורג' לוקאס וב-1980 הצטרף ל-Industrial Light & Magic, חברת האפקטים המיוחדים של לוקאס. הוא עבד בהפקות של הסרטים: מלחמת הכוכבים - פרק 6: שובו של הג'דיי ואינדיאנה ג'ונס והמקדש הארור. ב-1984 הוא עזב את Industrial Light & Magic בשביל לביים סרט פרסומת אפל לחברה האמריקנית לסרטן. הפרסומת הזאת הביאה אליו את תשומת לבם של המפיקים בלוס אנג'לס אשר נתנו לו ב-1985 לצלם את הסרט התיעודי "The Beat of the Live Drum" בכיכובו של ריק ספרינגפילד.

פינצ'ר המשיך לעשות פרסומות לחברות גדולות כגון: נייקי, רבלון, פפסי, סוני ולוי'ס. אך פינצ'ר גילה במהרה שהוא מוצא את עצמו נהנה יותר לביים קליפים מוזיקליים לאמנים. משהחליט להתכוונן בבימוי הוא הצטרף לחברת הפקת הקליפים "Propaganda Films" והחל לצלם קליפים ופרסומות.

פינצ'ר צילם קליפים עתירי תקציב לזמרים מפורסמים כמו מדונה ("Express Yourself", "Vogue", "Oh Father" ו"Bad Girl"), בילי איידול ("Cradle of Love"), ג'ורג' מייקל, מייקל ג'קסון, אירוסמית', רולינג סטונס ואמנים ידועים נוספים. אולם, בדומה לבמאי קליפים אחרים, הוא עבר לביים סרטים.

קרירה כבמאי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1992 יצא סרטו הראשון של פינצ'ר, "הנוסע השמיני 3". הסרט לא היה חוויה טובה בשביל פינצ'ר: הוא לא הסתדר עם צוות העובדים בפוקס המאה ה-20 שבנו את התפאורה לפני שהתסריט היה גמור והפכו את ההפקה לסיוט מבחינתו. למרות שהסרט זכה למועמדות לפרס אוסקר על אפקטים מיוחדים הסרט לא זכה לביקורת חיובית ממבקרים ומהקהל. מדוכא, פינצ'ר חזר לעולם הפרסומות והקליפים וב-1994 זכה באמי על הקליפ של הרולינג סטונס "love is strong" . כשיצאה ב-2003 ההוצאה המיוחדת של כל סרטי הנוסע השמיני פינצ'ר היה הבמאי היחיד שלא הסכים להשתתף באסופת הסרטים. ובנוסף הוא גם השמיט את הסרט מהפילמוגרפיה שלו ב-DVD של "מועדון קרב" ושל "החדר".

פינצ'ר זכה להצלחתו הראשונה בשנת 1995, בזכות הסרט "שבעה חטאים" מאת התסריטאי אנדרו קווין ווקר. מדובר בסרט בילוש אפל המספר את סיפורם של שני בלשים (שגולמו בידי בראד פיט ומורגן פרימן) שמחפשים רוצח סדרתי שרוצח את קורבנותיו על פי שבעת החטאים הנוצריים. הסרט גרף יותר מ-100 מיליון דולר רק בארצות הברית (יותר מ-300 מיליון דולר בכל העולם) והפך את פינצ'ר לבמאי מבוקש. במקור, ארנולד קופלסון, יושב ראש "ניו ליין סינמה", סירב להכניס את סצנת הסיום הקשה לסרט, אבל לאחר שפינצ'ר שכנע אותו בכך שאמר שזאת סצנה מרכזית בסרט ושבעוד 30 שנה אנשים יזפזפו בטלוויזיה בלילה ויראו את הסצנה הזאת ואחר כך הם יגידו לחברים שלהם שראו את הסרט עם הראש בקופסה, הוא הגיע למסקנה שזאת הסצנה שתיזכר ביותר אצל האנשים. ביחד עם בראד פיט שקבע שהוא לא יצטלם לסוף אחר הסצנה צולמה ונהייתה אגדתית.

בשנת 1997 יצא הסרט "המשחק", הרפתקה אפלה בסגנון אזור הדמדומים שהציג אף הוא סוף מחניק ובלתי גמור כמו ב"שבעה חטאים". הסרט מספר על איש עסקים מסוגר (מייקל דאגלס) שמקבל ליום הולדתו מתנה יוצאת דופן מאחיו (שון פן), אשר בעקבותיה הוא הופך לשחקן המרכזי במשחק שמשתלט על חייו. הסרט קיבל ביקורות טובות אך לא זכה הצלחה גדולה בקופות. בתקופה האחרונה הסרט נהיה סרט קאלט.[דרוש מקור]

ב1999 יצא הסרט מועדון קרב שהוא עיבוד לספרו של צ'אק פלאניוק באותו שם. הסרט מספר על פקיד שחולה באינסומניה שמקים עם חבר שהכיר מועדון שמגיעים אליו גברים כדי ללכת מכות. בסרט מככבים אדוארד נורטון, הלנה בונהם קרטר ובראד פיט ששיחק גם ב"שבעה חטאים". הסרט היה אחד הסרטים המצופים של אותה שנה, אך הוא היה לאכזבה קופתית והביקורות אודותיו היו מעורבות. לאחר זמן, מבקרים רבים שינו את דעתם לגבי הסרט, שזכה גם לאהדת הקהל. השבועון אנטרטיינמנט ויקלי העניק לסרט ציון "נכשל" אולם לאחר מכן דירג אותו כמספר אחד ברשימת ה-DVD הראויים לקנייה. מכירות הסרט ב-DVD אפשרו לא רק לכסות את עלות הפקת הסרט, אלא הביאו לרווח גדול. הסרט נכנס לרשימת ה-250 סרטים הטובים של כל הזמנים באתר IMDb במקום 10.

ב-2002 המשיך פינצ'ר עם המותחן החדר שהיה חדשני בכך שהשתמש בגרפיקת מחשב. למרות שהסרט הכניס יותר מ-92 מיליון דולר בקופות בארצות הברית, הוא לא הצליח להתחבב על המבקרים כמו קודמיו. הסרט מספר על אם חד הורית (ג'ודי פוסטר) שביחד עם ביתה מסתתרת מפושעים (פורסט ויטאקר, דוויט יוקם וג'ארד לטו ששיחק גם במועדון קרב) בחדר המסתור בבית החדש שלה.

ב-2007 יצא הסרט זודיאק (סרט), שהוא עיבוד לספריו של רוברט גרייסמית' על המצוד אחרי הרוצח הסדרתי שזכה לכינוי רוצח הזודיאק. בסרט כיכבו: ג'ייק ג'ילנהול, מארק רופאלו ורוברט דאוני ג'וניור. הסרט לא זכה להצלחה גדולה בקופות אבל קיבל ביקורות טובות.

בשנת 2008 יצא סרטו הסיפור המופלא של בנג'מין באטן, בכיכובם של בראד פיט וקייט בלאנשט, העוסק באדם שנולד זקן והופך לצעיר עם חלוף השנים. פינצ'ר היה מועמד לפרס אוסקר לבמאי הטוב ביותר על בימוי הסרט.

ב-2010 זכה פינצ'ר בפרס גלובוס הזהב על בימוי סרטו "הרשת החברתית", אשר עוסק בהקמה של אתר האינטרנט והרשת החברתית פייסבוק. בנוסף היה פינצ'ר מועמד לאוסקר על בימוי הסרט.

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פינצ'ר היה נשוי בין השנים 1990 ל-1995, ויש לו בת מנישואים אלה.

פילמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]