דייוויד צ'אלמרס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דייוויד צ'אלמרס
David Chalmers TASC2008.JPG
תאריך לידה 20 באפריל 1966 (בן 48)
זרם פילוסופיה אנליטית
תחומי עניין הפילוסופיה של הלשון, פילוסופיה של הנפש, תורת ההכרה
הושפע מ דניאל דנט, דאגלס הופשטטר, סול קריפקה

דיוויד צ'אלמרס (David John Chalmers; נולד ב-20 באפריל 1966) הוא פילוסוף אוסטרלי העוסק בפילוסופיה של הנפש ובפילוסופיה של הלשון. כיום הוא מרצה בכיר לפילוסופיה וראש מרכז למחקר התודעה באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

צ'אלמרס נולד וגדל באוסטרליה. בהיותו ילד הראה כישרון במתמטיקה ומדעים מדויקים, ומאוחר יותר החל בתיכון לימודי תואר ראשון במתמטיקה ומדעי המחשב. בסיום לימודיו עבר ללמוד תואר שני באוניברסיטת אוקספורד באנגליה. במהלך הלימודים החליט לעבור ללמוד פילוסופיה. לאחר שהשלים את לימודיו החל ללמוד לדוקטורט בפילוסופיה באוניברסיטת אינדיאנה בארצות הברית. בשנת 1993 התחיל לעבוד כמרצה זוטר באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס ובשנת 1999 קיבל משרת פרופסור מלא באוניברסיטת אריזונה. החל משנת 2004 צ'אלמרס מרצה בכיר וראש מרכז למחקר התודעה באוניברסיטה הלאומית של אוסטרליה.

צ'אלמרס מסביר את המעבר שעשה ממתמטיקה לפילוסופיה בכך שהמתמטיקה של היום שונה מהמתמטיקה לפני 500 שנה. לדבריו, כיום המתמטיקה משמשת כלי טכני ומכני שעל ידי גילויים קטנים החוקרים משלימים את התמונה הגדולה. לעומת זאת, הפילוסופיה מהווה זרם דינאמי ועמוק יותר שבו לכל תאוריה יש תפקיד עצמאי.

הגות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עיקר עבודתו של צ'אלמרס עוסקת בתודעה. הוא מגדיר עצמו כדואליסט, אך בניגוד לדואליסטים שטוענים כי התודעה היא גשמית בלבד ונובעת בהכרח מתהליכים פיזיקאליים או מדעיים אחרים, צ'למרס מחלק את התודעה לשני זרמים: תודעה קוגניטיבית (גשמית) ותודעה מנטאלית (נפשית).

צ'אלמרס טוען כי ניתן להסביר את התודעה הקוגניטיבית על ידי ניתוח תהליכים פיזיקאליים, ניורולוגיים, ביולוגיים וכימיים המתרחשים במוח. לטענתו ישנו מכניזם או חוקיות על פיהם האדם פועל בצורה קוגניטיבית. תודעה קוגניטיבית נובעת מעצם היכרותו הפיזית של האדם עם המערכת שבה הוא נמצא ולכן התגובה הקוגניטיבית נובעת מניתוח המידע במוח. תכונות כגון התנהגות, שפת גוף, דיבור, סינון, סיווג מידע ופעולה בהתאם הן תכונות אופיניות לתודעה הקוגניטיבית.

לטענתו, בנוסף לתודעה הקוגניטיבית ישנה תודעה מנטאלית אשר מאפשרת לאדם לנתח את המערכת שבה הוא נמצא בצורה שהוא רואה ומרגיש כלפיה. מכיוון שהשקפת עולם ורגש הם דבר סובייקטיבים, התודעה מבוססת על ניסיון אישי וקווליה. התודעה המנטאלית עומדת בבסיס רגשות כגון עצב, חרדה, צער, הרגשה מסוימת כשרואים צבע מסוים או כששומעים שיר מסוים. בחלק מהמקרים ניתן לומר כי התודעה המנטאלית מבוססת על ידי ממשק מסוים בינו לבין המידע פיזי אך מכיוון שמדובר ברגש, לא ניתן לקבוע חוקיות שתגדיר השפעת מידע זה על התודעה המנטאלית.

צ'אלמרס טוען כי מכיוון שהתופעה של התודעה המנטאלית ידועה וכך גם המערכת הפיזית נוצר מצב שבו יש פער הסברי מכיוון שאיננו יודעים להסביר איך נולד הניסיון האישי שלנו. על מנת להבדיל היטב בין שני הזרמנים של התודעה צ'למרס הציג את "הבעיה הקשה" (The hard problem). לטענתו ישנם את הבעיות "הקלות" (The easy problems) שעוסקות בחיפוש אחר מכניזם או החוקיות שיסבירו את התודעה הקוגניטיבית. לעומת זאת הבעיה הקשה עוסקת בשאלות סביב התודעה המנטאלית כגון: למה האדם זקוק לניסיון אישי סובייקטיבי? למה הניסיון האישי חייב להיות סובייקטיבי ולא מערכתי? למה האדם מסוגל בכלל להבחין ולפתח רגש כלפי עצמים מסוימים בתוך המערכת שבה הוא נמצא? מה אחראי על יצירתו של הניסיון האישי? איפה ניסיון אישי זה נולד?

כדי לתמוך בטענתו, צ'אלמרס הציע לבצע ניסוי מחשבתי שבו הוא טוען כי ישנה אפשרות שחלק מהאנשים הם זומבים-פילוסופיים. זומבי-פילוסופי הוא אדם שחסר כל תודעה מנטאלית. צ'למרס טוען שהוא יכול לקבוע בוודאות שהוא עצמו אינו זומבי-פילוסופי אך הוא אינו יכול לקבוע עובדה זו באותו המידה לגבי אנשים אקראיים אחרים שהוא רואה ברחוב או שמראיינים אותו. מכיוון שזומבי-פילוסופי הוא יצור שדומה מאד לבן אדם ולכן יש לו תודעה קוגניטיבית זהה לשל האדם אך אין כל דרך להוכיח שיש לו גם תודעה מנטאלית.

פרסומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • "Facing Up to the Problem of Consciousness", David Chalmers, Journal of Consciousness Studies 2 (3), 1995, pp. 200–219.
  • The Conscious Mind: In Search of a Fundamental Theory (1996). Oxford University Press.
  • Toward a Science of Consciousness III: The Third Tucson Discussions and Debates (1999). Stuart R. Hameroff, Alfred W. Kaszniak and David J. Chalmers (Editors). The MIT Press.
  • Philosophy of Mind: Classical and Contemporary Readings (2002). (Editor). Oxford University Press.
  • The Character of Consciousness (2010). Oxford University Press.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]