דייוויד קמרון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דייוויד ויליאם דונלד קמרון
(9 באוקטובר 1966; לונדון, בריטניה) (בן 48)
David Cameron portrait 2013.jpg
שם בשפת המקור David Cameron
מדינה בריטניה
מפלגה המפלגה השמרנית
בת-זוג
ראש ממשלת בריטניה ה-75
תקופת כהונה 11 במאי 2010 - מכהן (4 שנים ו-31 שבועות)
הקודם בתפקיד גורדון בראון

דייוויד ויליאם דונלד קמרוןאנגלית: David William Donald Cameron; נולד ב-9 באוקטובר 1966) הוא ראש ממשלת בריטניה מטעם המפלגה השמרנית הבריטית.

רקע אישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמרון נולד בלונדון למשפחה אמידה. אביו היה סוכן בורסה ממוצא סקוטי. אביו של קמרון נולד נכה בשתי רגליו ועבר במהלך חייו מספר רב של ניתוחים על מנת להתמודד עם הנכות. סב-סב-סבו של קמרון עשה את הונו במסחר תבואה בשיקגו וחזר לסקוטלנד בשנות ה-80 של המאה התשע-עשרה. אמו של קמרון, בת לאם ולשית ולאב אנגלי שהחזיק בתואר ברון, הייתה שופטת שלום. קמרון גדל בברקשייר עם אחיו ושתי אחיותיו.

מצד אביו, קמרון הוא צאצא ישיר של ויליאם הרביעי דרך אחת מפלגשותיו. קשר משפחתי זה הופך את קמרון לבן דוד חמישי ראשון בשלישי של המלכה האליזבת. שושלת היוחסין הלא רשמית הזאת מבית המלוכה האנגלי כוללת חמש נשים, האחרונה שבהן היא סבתו של קמרון מצד אביו. לקמרון שורשים יהודיים. סבא של סבא שלו היה אליהו בחור, יהודי יליד גרמניה ובנקאי מפורסם שזכה באזרחות בריטית בשנת 1871 (משפחתו של אמיל מיוחסת לצאצאי חוקר המסורה מתקופת הרנסאנס אליהו בחור).‏[1] אשתו של אמיל הייתה יהודיה בת משפחה עשירה ומיוחסת מדנמרק.

השכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מגיל שבע קמרון למד בבתי ספר פרטיים יוקרתיים באנגליה. הת׳רדאון, בית הספר היסודי שבו קמרון למד, כולל מבין בוגריו את הנסיך אדוארד ואת הנסיך אנדרו. מפאת ציוניו הגבוהים, קמרון למד בכיתה הגבוהה ביותר בהת׳ר דאון שנתיים לפני שהיה אמור להגיע לשם מבחינת גילו. בגיל שלוש-עשרה החל קמרון ללמוד בבית הספר התיכון הפרטי היוקרתי איטון, בעקבות הוריו ואחיו הבכור. תחומי העניין שלו בתיכון כללו בתחילה אומנות. במהלך לימודי התיכון קמרון נתפס בעת שעישן קנאביס. קמרון הודה בעישון אבל מכיוון שלא סחר בסמים הוא לא הודח מבית הספר אלא רק נקנס, נאסר אליו לעזוב את שטח בית הספר וכן הוטל עליו עונש מסורתי של העתקה של 500 שורות מטקסט שנכתב בשפה הלטינית.

בעת סיום התיכון, זכה קמרון במלגה לאוניברסיטת אוקספורד על סמך ציוניו הגבוהים בבחינות סיום תיכון. קמרון דחה את הלימודים שלו בשנה. במשך תשעה חודשים קמרון ביצע מחקר בעבור הסנדק שלו, טים רתבון, חבר פרלמנט מהמפלגה השמרנית. במשך תקופה זאת הוא נכח בדיונים בבית הנבחרים הבריטי. במשך שלושה חודשים נוספים קמרון עבד בחברת אחזקות בהונג קונג בתפקיד אדמיניסטרטיבי, דרך קשרים של אביו.

בעת שחזר מהונג קונג ועבר דרך ברית המועצות, ניגשו אל קמרון שני גברים רוסים דוברי אנגלית שוטפת. בשלב מאוחר יותר בחייו נאמר לקמרון על ידי אחד מהמרצים שלו שזה ״בוודאות היה נסיון גיוס״ של הק.ג.ב.

קמרון למד לתואר ראשון באוניברסיטת אוקספורד בפילוסופיה כלכלה ומדע המדינה. ורנון בוגנדור, אחד המרצים של קמרון וכן פרופסור בריטי נודע בתחום החוקה הבריטי, תיאר את קמרון בתור ״אחד מתלמידי המוכשרים ביותר״ וכן אמר כי לקמרון עמדות פוליטיות ״שמרניות מתונות והגיוניות״. במהלך לימודיו באוקספורד קמרון היה חבר במועדון הבולינגדון, מועדון אקסקלוסיבי לגברים בלבד הידוע בכך שהחברים בו מגיעים מרקע עמיד וכן ידוע בתרבות השתייה המפותחת שלו ובמסורת שלו בביצוע מעשי ונדליזם המושפעים משתייה מוגזמת. לימים התפרסמה תמונה של קמרון יחד עם עוד חברים במועדון הבולינגדון, ביניהם בוריס ג׳ונסון, לבושים בפראק אך התמונה נעלמה מפאת תביעות של זכויות יוצרים.

קריירה פוליטית מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

פעילות במפלגה השמרנית[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם תום לימודיו קמרון עבד במחלקת המחקר של המפלגה השמרנית בין השנים 1988 ו-1993. ב-1991 קמרון קודם לעבוד ברחוב דאונינג בתדרוך של ג'ון מייג'ור לקראת שאלות ראש הממשלה שנדרש אליהן בתקופה ההיא פעמיים בשבוע. קמרון זכה בקרדיט על סיועו לג׳ון מייג׳ור להוציא לפועל ״הופעה מרהיבה״ בהצבעה על ״שימוש נוראי בשפה מכובסת״ מצד טוני בלייר, דאז דובר משרד העבודה מטעם מפלגת הלייבור, בנוגע למשמעויות של שכר מינימום לאומי. לימים התמנה קמרון לראש האגף הפוליטי במחקלת המחקר. באוגוסט 1991 התמודד קמרון על תפקיד היועץ הפוליטי לראש הממשלה אך הפסיד במרוץ לג׳ונתן היל, לימים ראש בית הלורדים. קמרון קיבל את התפקיד של תדרוך ג׳ון מייג׳ור לפני מסיבות העיתונאים שלו בבחירות הכלליות ב-1992. במהלך הקמפיין קמרון היה אחד מ״חבורת הפרחחים״ של אסטרטגים של המפלגה השמרנית שעבדו בין 12 ל-20 שעות ביום. קמרון עמד בראש האגף הכלכלי במהלך קמפיין הבחירות.

לאחר הניצחון המפתיע של המפלגה השמרנית בבחירות ב-1992 קמרון יצא כנגד חברים ותיקים יותר במפלגה אשר הטיחו בו ובחבריו ביקורת במהלך הקמפיין. כמו כן הוא הודה שהוא עמד בראש קבוצה של פעילים בקמפיין שיצאה כדי לחגוג אל מול מטה מפלגת הלייבור. בעקבות פעילותו בבחירות קמרון זכה בתפקיד יועץ לשר האוצר החדש, נורמן למונט. קמרון עבד עבור למונט במהלך יום רביעי השחור, כאשר לחץ מצד כלכלנים הוביל את הממשלה השמרנית להסיר את לירת השטרלינג ממנגנון שער החליפין האירופי. ב-1992 קמרון השתתף במשלחת של יועצים בממשל הבריטי לגרמניה בכדי לחזק קשרים עם המפלגה הנוצרית-דמוקרטית הגרמנית במהלכה התפרסם כי הוא עדיין מדבר רבות על התרומה של דויטשה בונדסבנק למשבר הכלכלי. לאחר יום רביעי השחור למונט הסתכסך עם ג׳ון מייג׳ור ואיבד רבות מהפופולריות שלו בציבור הבריטי. חוסר הפופולריות של למונט לא השפיעה רבות על קמרון. בבחירות ב-1993 קמרון היה נחשב מועמד ״קמיקזה״ למחוז שבו גדל בתור ילד אבל הוא החליט לבסוף שלא להתמודד.

לאחר שלמונט פוטר מתפקידו במשרד הפנים קמרון גויס על ידי שר הפנים מייקל הווארד להיות יועצו האישי. בעת מאוחרת יותר דווח בעיתונות כי רבים במשרד האוצר היו מעדיפים שקמרון היה ממשיך עימם. בתחילת ספטמבר 1993 קמרון הגיש מועמדות להיות ברשימה המרכזית של המפלגה השמרנית של מועמדים עתידיים לבחירות. במהלך עבודותו עבור הווארד קמרון ערך מסיבות עיתונאים בשם הווארד פעמים רבות. במרץ 1994 הודלפה לתקשורת הבריטית העובדה כי מפלגת הלייבור בקשרים עם המפלגה השמרנית בנוגע למציאת קונצנזוס בנוגע לחקיקה בהקשרי מלחמה בטרור. לאחר שחקירה פנימית לא הצליחה למצוא את מקור ההדלפה חבר הפרלימנט מטעם מפלגת הלייבור פיטר מנדלסון דרש התחייבות מצד הווארד כי קמרון הוא איננו מקור הדליפה, וההתחייבות אכן ניתנה. גורמים במשרד הפנים העירו על ההשפעה המיוחדת שהייתה ליועצים של הווארד בקבלת החלטות ואמרו כי ״שרים קודמים היו מקשיבים לעובדות בטרם היו מקבלים החלטה, הווארד היה מתדיין בשאלות עם נערים בוגרי בתי ספר פרטיים מהמפלגה השמרנית״.

עבודה בתקשורת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ביולי 1994 קמרון עזב את תפקידו בתור יועצו של מייקל הווארד בכדי לעבוד בתור ראש אגף התקשורת העסקית של Carlton Communications, חברת מדיה בריטית אשר מוזגה לתוך קונגלומרט תקשורת רחב יותר הכולל בין השאר את ערוץ הטלוויזיה ITV. ב-1997 קמרון פרסם ברבים את הפוטנציאל של Carlton בתחום שידורי הטלוויזיה הדיגיטלים הקרקעיים. בעקבות פרסום זה נוצר שיתוף פעולה בין מספר חברות מדיה גדולות בבריטניה ליצירת רשת הטלויזיה בתשלום הראשונה בעולם. ב-1998 השתתף קמרון בדיון פתוח בנוגע לעתיד שידורי הטלוויזיה והביע ביקורת כלפי רשויות הרגולציה אשר חופפות זאת עם זאת ואת האפקט השלילי שיש לרגולציה זאת על התעשייה. קמרון פרש מתפקידו ב-Carlton ב-2001 בכדי להתמודד על מקום בפרלימנט אך המשיך לקבל משכורת מהחברה בתור יועץ.

חברות בפרלמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

התמודדות ראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מרגע שקמרון אושר לרשימת המועמדים הפוטנציאליים של מפלגת השמרנים החל קמרון לחפש מחוז בחירה שבו יוכל להתמודד. ישנם פרסומים על כך שקמרון פיספס הזדמנות להתמודד על מועמדות במחוז בחירה כבר ב-1994 אך איחר לפגישת וועדת המועמדים בגלל עיכוב ברכבות. בתחילת 1996 נבחר קמרון להתמודד במחוז הבחירה סטפורד, מחוז בחירה חדש שנוצר מקביעה מחודשת של גבולות של מחוזות, אשר התחזיות לגביו כללו רוב עבור השמרנים. בועידת המפלגה השמרנית ב-1996 קרא קמרון להורדה במיסים בתקציב הקרוב עבור בעלי משכורות נמוכות ול-״עסקים קטנים בהם אנשים הוציאו מכספם הפרטי בכדי להשקיע בחברות כדי להמשיך להניע אותן״. הוא גם אמר כי ״המפלגה השמרנית צריכה להיות גאה במדיניות המיסוי שלה אבל אנשים זקוקים לתזכורת להישגים שלה...הגיע הזמן לחזור למדיניות הורדת המיסים. ראשי הממשלה הסוציאליסטים האירופאיים תומכים בטוני בלייר מכיוון שהם רוצים חתלתול פדרליסט עדין ולא אריה בריטי״.

כאשר קמרון כתב את נאום הבחירות שלו הוא עיצב את המדיניות האישית שלו של התנגדות למעורבות בריטית במטבע אירופי אחיד והתחייב לא לתמוך בעניין זה. מדיניות זאת של קמרון שברה את המדיניות של המפלגה השמרנית, אבל לערך 200 חברים אחרים של המפלגה השמרנית שברו את המדיניות הזאת גם כן. מלבד זאת, קמרון שמר פחות או יותר על קו אחיד עם מדיניות המפלגה. במהלך הקמפיין שלו הוא טען כי ממשלה בראשות הלייבור תעלה את המחיר של פינט בירה ב-24 סנט. למרות הקמפיין של קמרון, המועמד של הלייבור במחוז סטפורד צייר את קמרון בתור ״שמרן ימני״. בעקבות סטיית תקן של מצביעים במחוז קמרון הפסיד במועמדות זו בהפרש של 4,314 קולות.

בהכנה למערכת הבחירות הבריטית בשנת 2001, קמרון ניסה שוב לקבל מועמדות מתוך המפלגה השמרנית באחד ממחוזות הבחירה בעלי הסיכוי להבחר. נסיון אחד שלו היה לקבל את מחוז הבחירה של אלן קלארק שנפטר מסרטן המוח במהלך הקדנציה שלו. במחוז אחר קמרון הפסיד את מקומו בפער מזערי שאשתו מייחסת לכך שקמרון לא היה מספיק ספונטני בעת נאומיו הציבוריים. ב-4 באפריל 2000 קמרון נבחר להיות המועמד מטעם המפלגה השמרנית במחוז הבחירה ויטני השוכן באוקספורדשייר. מחוז בחירה זה היה מושב מובטח לשמרנים אבל חבר הפרלמנט היושב מטעמם, שון וודוורד, אשר עבד עם קמרון במערכת הבחירות ב-1992, נטש את מפלגת השמרנים עבור מפלגת הלייבור. קמרון השקיע רבות בהכרות עמוקה עם מחוז הבחירה שלו, ביקר באירועים חברתיים וקהילתיים רבים וכן תקף את יריבו על כך שהחליף את דעתו בנוגע לציד שועלים עד כדי תמיכה בהצבת איסור על כך. במהלך הקמפיין קמרון קיבל את ההצעה של הגארדיאן לכתוב עבורם טור קבוע במהדורה המקוונת שלהם. במערכת הבחירות עצמה קמרון נבחר לבית הנבחרים מטעם מחוז הבחירה ויטני בפער של 7,973 קולות.

חברות ראשונה בפרלמנט[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם בחירתו לפרלמנט קמרון נתמנה לועדה הנבחרת לענייני פנים, מינוי בכיר במיוחד לחבר פרלמנט חדש. במסגרת וועדה זאת קמרון דחף לקיים בחינה פרלמנטרית של החקיקה בענייני סמים. במהלך בחינה זאת קמרון דחף לשימוש ב״אפשרויות רדיקליות״. הדו״ח שיצא מהוועדה בעניין זה המליץ להוריד את סם האקסטזי מדרגת החומרה הגבוהה ביותר לדרגה אחת נמוכה יותר. בנוסף הדו״ח המליץ על פעילות של מדיניות ״הפחתת נזק״. קמרון הגן על המלצות אלה.

בתקופה זאת קמרון השקיע מאמצים בהגברת החשיפה שלו לציבור על ידי כך שהתראיין לעיתונות פעמים רבות בנושאים שעל ראש סדר היום הציבורי. קמרון התנגד לתשלום פיצויים לראש הארגון הבריטי לשיווין אתני, שהוא גוף ציבורי, אשר פרש מתפקידו לאחר שהתעמת עם המשטרה. קמרון צוטט כמי שאומר שהועדה לענייני פנים של הפרלמנט לקחה חלק גדול מסדר היום שלה בכדי לדון בשאלה האם נכון להשתמש במושג ״שוק שחור״. ביולי 2002 קמרון לא זכה לקידום לספסל הקדמי בפרלמנט. מנהיג השמרנים בתקופה זאת, איאן דנקן סמית, הזמין את קמרון ואת בן הברית שלו ג׳ורג׳ אוסבורן, לאמן אותו לקראת שאלות ראש הממשלה בנובמבר 2002. בשבוע לאחר מכן קמרון בכוונה תחילה נמנע בהצבעה אשר התירה לזוגות חד-מיניים ולזוגות לא נשואים לאמץ ילדים יחדיו. ההמנעות של קמרון מהצבעות והמרידה הכללית שלו עירערה את המנהיגות של דנקן סמית במפלגה השמרנית.

ביוני 2003 קמרון מונה לסגן שר בממשלת הצללים, ממשלת דמה שהאופוזיציה הבריטית מנהלת באופן קבוע אל מול הממשלה המכהנת. הוא גם נתמנה להיות סגן יושב הראש של המפלגה השמרנית כאשר מייקל הווארד התמנה ליו״ר המפלגה בנובמבר 2003. הוא התמנה לתפקיד בספסל הקדמי של דובר הממשל המקומי ב-2004 בטרם התמנה לממשלת הצללים בתור מוביל מדיניות שיתוף הפעולה. בשלב מאוחר יותר התמנה לשר החינוך בממשלת הצללים בסבב המינויים שהתרחש לאחר הבחירות.

בין פברואר 2002 לאוגוסט 2005 קמרון ישב בחבר המנהלים של חברה בריטית שניהלה רשת של מועדוני לילה.

הנהגת מפלגת השמרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בחירות לתפקיד[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר הבחירות מייקל הווארד, מנהיג השמרנים במהלכן, פרש מתפקידו והגדיר לוח זמנים לבחירות פנימיות במפלגת השמרנים בכדי לבחור במנהיג חדש עבורה. ב-29 בספטמבר קמרון הכריז כי הוא יתמודד על התפקיד בעצמו. חברי פרלמנט בכירים כגון ג׳ון אוסבורן בוריס ג׳ונסון, וויליאם הייג הודיעו כי יתמכו בקמרון. קמרון לא זכה לתמיכה רחבה עד לנאומו בועידת המפלגה אותו הוא ערך ללא דפי עזר. בנאום זה הוא הבטיח כי יפעל למען כך שאנשים ״ירגישו גאווה שוב על כך שהם שמרנים״ וכן שהוא רוצה ״לבצע מעבר לדור חדש לחלוטין״.

סיבוב הראשון של הבחירות הפנימיות למנהיגות המפלגה השמרנית התרחש ב-18 באוקטובר 2005 וקמרון זכה ביותר קולות מאשר צפו עבורו אך עדיין סיים רק במקום השני. בסיבוב השני, שאירע ב-20 באוקטובר 2005 קמרון הגיע למקום הראשון עם הרבה יותר הצבעות מאשר צפו עבורו. כל 198 חברי הפרלמנט מהמפלגה השמרנית הצביעו בשני סיבובי הבחירות. לאחר שני סיבובים קמרון זכה להתמודד מול דיוויד דיוויס בבחירות שבהן זכאים להצביע כל פקודי המפלגה השמרנית בבריטניה.

בשלב הבחירות הבא קמרון החל את הקמפיין בתור המועמד הפחות אהוד. קמרון לבסוף זכה בקמפיין זה עם כמעט כפליים מצביעים מאשר יריבו וזאת עם 78% של הצבעה בקרב פקודי המפלגה השמרנית. קמרון זכה ב-134,446 קולות לעומת 64,398 של דיוויס. ישנה תמימות דעים כי הקמפיין של דיוויס ספג מהלומה כבדה מנאום מאכזב שלו בועידת המפלגה. לעומתו קמרון ביצע נאום מרשים וללא דפי עזר אשר הדיילי טלגרף אמר כי ״הראה בטחון וצדקת הדרך לדמותו״. זכייתו של קמרון בתור מנהיג המפלגה השמרנית ויו״ר האופוזיציה נעשה ב-6 בדצמבר 2005. כנהוג, מנהיג אופוזציה שאיננו עדיין חבר במועצה המלכותית, עם בחירתו לתפקיד יו״ר האופוזיציה קיבל קמרון מינוי גם למעוצה המלכותית. קמרון קיבל אישור רשמי למינוי זה ב-14 בדצמבר 2005 והושבע לתפקיד ב-8 במרץ 2006.

תגובות לבחירתו למנהיג השמרנים[עריכת קוד מקור | עריכה]

צעירותו וחוסר נסיונו של קמרון הביאו לכך שהוא השווה באופן סאטירי לטוני בלייר. דו-השבועון הבריטי Private Eye, פרסם תמונה על השער שלו עם שני המנהיגים עם הכותרת ״ניתוח השתלת הפנים הראשון בעולם הסתיים בהצלחה״. בצד השמאלי של העיתונות הבריטית ה-New Statesman ערך השוואה לא מחמיאה בין ״סגנון ההנהגה החדש״ של קמרון לבין שנות הנהגתו המוקדמות של טוני בלייר. קמרון הואשם בהקדשת משאבים רבים מדי לדמותו הציבורית. בשידור חדשות של ITV בשנת 2006 מועידת המלגה השמרנית ניתן היה לצפות בקמרון לובש ארבעה סטים שונים של בגדים במסגרת כמה שעות. בתשדירי הבחירות של מפלגת הלייבור קמרון הוצג בתור ״דייב הזיקית״ אשר מחליף את עמדותיו כדי להתאימם לציפיות של הקהל שלו. בשלב מאוחר יותר קמרון התבטא כי הסרטון הזה הוא אחד מהאהובים ביותר על ביתו.

בצד הימיני של העיתונות הבריטית, נורמן טבית, מנהיג מפלגת השמרנים לשעבר, השווה בין קמרון לבין פול פוט, מהפכן קומוניסט מקמבודיה, ״אשר נחוש למחות כל זכר של ת׳אצריזם בטרם הוא בונה את המפלגה העולמית הירוקה הנעימה״. קוונטין דיוויס, חבר פרלמנט אשר עזב את השמרנים ועבר למפלגת הלייבור ב-26 ביוני 2007, תייג את קמרון בתור ״שטחי, לא אמין ועם מחסור חמור במחויבות ברורות״ וכן אמר שקמרון הפך את המטרות של המפלגה השמרנית ל״אג׳נדת ייחצנות״. הגארדיאן כתב כי ״קמרון נטש את ההבדלים האחרונים בין המפלגה שלו לבין השמאל הממסדי״.

אירופים שמרנים ורפורמיסטים[עריכת קוד מקור | עריכה]

במהלך קמפיין הבחירות שלו להנהגת מפלגת השמרנים ב-2005 קמרון התחייב שחברי מפלגת השמרנים אשר חברים בפרלמנט האירופי יבטלו את חברותם במפלגת העם האירופית בגלל גישתה ״הפדרליסטית״ לאיחוד האירופי. לאחר בחירתו החל קמרון בדיונים עם מפלגות מרכז-ימין אירוסקפטיות במדינות אחרות באירופה, בפרט במזרחה. ביולי 2006 הוא הגיע להסכם להקמה של התנועה לרפורמה אירופית יחד עם המפלגה האזרחית הדמוקרטית הצ׳כית. הקמה זאת הובילה ליצירתה של קבוצה חדשה בפרלמנט האירופי, אירופים שמרנים ורפורמיסטים, ב-2009 לאחר הבחירות לפרלמנט האירופי. קמרון נכח במפגש בורשה אשר חגג את יצירתה של הברית.

תקופת הנהגה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמרון הציג את עצמו כפוליטיקאי צעיר ומתון, שיוכל להביס את מפלגת הלייבור שבראשה עמדו טוני בלייר וגורדון בראון. לאחר הבחירות הכלליות לפרלמנט הבריטי ב-6 במאי 2010, שבהן איבדה מפלגת הלייבור את הרוב שהיה לה בבית הנבחרים ואת האפשרות לכונן קואליציה יציבה, התפטר גורדון בראון מתפקידו כראש ממשלת בריטניה. לאחר מכן קיבל קמרון את התפקיד מידיה של המלכה אליזבת. המפלגה השמרנית בראשותו הקימה ממשלת קואליציה עם המפלגה הליברל-דמוקרטית (ממשלת קואליציה ראשונה בבריטניה מאז 1945).

עמדות פוליטיות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמרון הגדיר את עצמו "שמרן רחמן" (Compassionate Conservative) ו"שמרן ליברלי", ואמר "אני בהחלט מעריץ גדול של מרגרט תאצ'ר, אבל איני יודע אם זה עושה אותי תאצ'ריסט". הוא מיקד את תשומת הלב בנושאים כגון איכות הסביבה, איכות חיים ופיתוח בינלאומי, שלא זכו להתעניינות רבה מצד ממשלת תאצ'ר.

קמרון הביע תמיכה בישראל פעמים רבות, ואף משמש כחבר באגודת "החברים השמרנים של ישראל". עם זאת, בזמן מלחמת לבנון השנייה מתח ביקורת על ישראל. על מזרח ירושלים אמר‏[2] שזהו שטח כבוש.

בנאום שנשא קמרון בוועידת הביטחון הבינלאומית במינכן בפברואר 2011 הוא טען כי המדיניות הרב-תרבותית של בריטניה משנות ה-60 של המאה ה-20 נכשלה, ומדיניות כושלת זו גרמה לקיצונים איסלמיים לפרוח בבריטניה.‏[3] דבריו גררו תגובות בעד ונגד ברחבי אירופה.

באוקטובר 2011 הודיע קמרון בנאומו בוועידת המפלגה השמרנית על תמיכתו בנישואים חד-מיניים ועל כוונתו לפעול להפיכתם לחוקיים בבריטניה.‏[4]

משפחה[עריכת קוד מקור | עריכה]

קמרון נישא לסמנתה גוונדולין שפילד, בת למשפחת אצולה בריטית, ב-1 ביוני 1996. לזוג נולדו 2 בנים ו-2 בנות. בנם הבכור איוון נולד ב-2002 כשהוא סובל ממום נדיר, שילוב של אפילפסיה ושיתוק מוחין הנקרא תסמונת אותהרה, ונפטר בשנת 2009 בגיל 7.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


ראשי ממשלת בריטניה
וולפולקומפטוןפלהםניוקאסלדבונשיירניוקאסלביוטג'ורג' גרנווילרוקינגהםפיט האבגראפטוןנורת'רוקינגהםשלברןפורטלנדפיט הבןאדינגטוןפיט הבןויליאם גרנווילפורטלנדפרסיבלליברפולקנינגגודריץ'וולינגטוןגריימלבורןוולינגטוןפילמלבורןפילראסלדרביאברדיןפלמרסטוןדרביפלמרסטוןראסלדרביד'יזראליגלאדסטוןד'יזראליגלאדסטוןסולסבריגלאדסטוןסולסבריגלאדסטוןרוזבריסולסבריבלפורקמפבל-באנרמןאסקווית'לויד ג'ורג'בונאר לואובולדוויןמקדונלדבולדוויןמקדונלדבולדוויןצ'מברלייןצ'רצ'ילאטליצ'רצ'ילאידןמקמילןדאגלס-יוםוילסוןהית'וילסוןקלהאןתאצ'רמייג'ורבליירבראוןקמרון Royal Coat of Arms of the United Kingdom (HM Government).svg