דוד ריקארדו

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
(הופנה מהדף דייוויד ריקארדו)
דוד ריקארדו
David Ricardo
לידה 18 באפריל 1772
לונדון, ממלכת בריטניה הגדולה עריכת הנתון בוויקינתונים
פטירה 11 בספטמבר 1823 (בגיל 51)
גטקום פארק, הממלכה המאוחדת עריכת הנתון בוויקינתונים
מדינה ממלכת בריטניה הגדולה, הממלכה המאוחדת של בריטניה הגדולה ואירלנד עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום קבורה Church of St Nicholas, Hardenhuish עריכת הנתון בוויקינתונים
מקום מגורים גטקום פארק עריכת הנתון בוויקינתונים
השכלה תלמוד תורה עריכת הנתון בוויקינתונים
תפקיד
  • חבר הפרלמנט ה-6 של הממלכה המאוחדת (20 בפברואר 181929 בפברואר 1820)
  • חבר הפרלמנט ה-7 של הממלכה המאוחדת (6 במרץ 182011 בספטמבר 1823)
  • חבר הפרלמנט ה-6 של הממלכה המאוחדת
  • High Sheriff of Gloucestershire (18181819) עריכת הנתון בוויקינתונים
מפלגה המפלגה הוויגית עריכת הנתון בוויקינתונים
השקפה דתית יהדות, אוניטריאניזם עריכת הנתון בוויקינתונים
בן או בת זוג פרסילה אן וילקינסון עריכת הנתון בוויקינתונים
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

דוד ריקארדואנגלית: David Ricardo; דייוויד ריקארדו; 18 באפריל 177211 בספטמבר 1823) היה כלכלן יהודי-בריטי, מהמשפיעים המרכזיים בכלכלה הקלאסית. בנוסף היה איש עסקים מצליח, איש פיננסים וספקולנט אשר צבר הון רב. עיקר השפעתו בתאוריה המאקרו-כלכלית הייתה בנושא היתרון היחסי, שעל פיו מדינה צריכה לפתח ענפים כלכליים ותעשייתיים שיש לה בהם יתרון יחסי[1], ושהסחר הבינלאומי בין מדינות יתבצע ביעילות מרבית במוצרים שיש למדינות יתרון יחסי בייצורם. הוא המנסח הראשון של חוק הברזל של השכר.

חייו[עריכת קוד מקור | עריכה]

דוד ריקארדו נולד באנגליה כצאצא למשפחה יהודית שברחה מפורטוגל להולנד בתחילת המאה ה-18 בעקבות גל של רדיפות נגד היהודים. המשפחה הגיעה תחילה לאמסטרדם, ואחר כך עברה ללונדון שבה נולד ריקארדו. אביו היה סוכן בורסה מצליח שהכניס את בנו לעסקיו, והקנה לו חינוך מוקדם בפיננסים. לאחר שנשא אישה קוויקרית למורת רוחו של אביו, החליט ריקארדו בן ה־21 לפתוח עסק משלו, שבו הצליח מאוד. בגיל 40 פרש מעסקיו ורכש לו אחוזה בכפר.

ריקארדו החל להתרועע עם קבוצת אינטלקטואלים, שאחד מהם, ג'יימס מיל (אביו של ג'ון סטיוארט מיל), דחק בו להיכנס לבית הנבחרים ולהעלות על הכתב את משנתו הכלכלית. כפי שהיה נהוג באותם ימים, רכש ריקארדו חלקת קרקע שזיכתה את בעליה במושב בפרלמנט הבריטי. שם הוכיח את עצמו כליברל תקיף, שתמך אף בעניינים שנגדו את האינטרסים הפרטיים שלו.

משנתו הכלכלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

ריקארדו הושפע מכתביהם הכלכליים של אדם סמית ותומאס מלתוס. בכתביו זיהה כמה מנקודות הכשל העיקריות שלהם וגיבש את הכלכלה לכלל תאוריה מקיפה אחת, המתייחסת הן לטווח הארוך והן לטווח הקצר. כחלק מתפקידו כמדינאי פרסם ריקארדו מספר כתבים הנוגעים לענייני מדיניות שעמדו על הפרק, כמו למשל ההצעה לבטל את המכסים על יבוא התבואה ("חוקי התבואה") והצעות שונות לגבי אופן גיוס הכספים של השלטון. במקביל, תרם גם לפיתוח הכלכלה כתחום נפרד ממדע המדינה באמצעות ספריו המקיפים על התאוריה הכלכלית.

בשנת 1817 יצא לאור ספרו "עקרונות הכלכלה הפוליטית והמיסוי" שבו פיתח את כלל התפוקה השולית הפוחתת. חידוש נוסף של ריקארדו הוא עקרון היתרון היחסי: המניע להתמקצעות אישית ולסחר עם אחרים הוא היתרון היחסי שיש לאנשים או למדינות בייצור מוצר מסוים.

ריקארדו נאבק נגד הכוח הכלכלי הרב של מעמד בעלי הקרקעות אל מול כוחם המוחלש של בעלי ההון (אליהם השתייך) והפועלים. מאוחר יותר, השפיעו עקרונות אלו על קרל מרקס, ששם דגש על מאבקם של הפועלים בבעלי ההון.

בזמן מלחמת הבריטים בנפוליאון התלבטה הממשלה אם לממן את המלחמה באמצעות מסים או בדרך של נטילת מלוות כגון באמצעות הנפקת איגרות חוב לציבור. ריקארדו הראה ששתי האפשרויות בעצם זהות מבחינה מקרו-כלכלית, והוביל לטביעת המונח "שקילות ריקארדו". העיקרון לשקילות הוא שגיוס איגרות חוב שקול להטלת מיסים בעתיד, מכיוון שבזמן הפירעון של איגרות החוב תאלץ הממשלה לממן את ההחזר מתקציב המדינה שמגיע ממסי האזרחים, ולכן, אם יהוון מחיר ההחזר לזמן הנוכחי תתקבל שקילות בין סכום זה לסכום הטלת המיסים כיום.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דוד ריקארדו בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ סמואל גרג, "ישראל והסחר החופשי" השילוח 16, אוקטובר 2019
ערך זה הוא קצרמר בנושא כלכלה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.