דיינג'ר מאוס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיינג'ר מאוס בהופעה, לבוש כאיש הפח מהקוסם מארץ עוץ

בריאן ברטון, הידוע בכינויו דיינג'ר מאוס (נולד ב-29 ביולי 1977) הוא מוסיקאי ומפיק מוזיקלי אמריקאי. ברטון קנה את פרסומו בהוצאת האלבום האפור ונחשב כיום לאחד המוסיקאים המשפיעים של המאה ה-21.

ילדות וקריירה מוקדמת[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברטון נולד וגדל במדינת ניו-יורק, בהמשך עבר לאתונה, ג'ורג'יה ושם החל לעבוד כתקליטן. הוא שיווק את עבודתו תחת השם "פליקן סיטי" אך זכה להצלחה מקומית בלבד. ב-1998 אימץ ברטון את שם הבמה דיינג'ר מאוס. השם נלקח מסדרת ההנפשה הבריטית דיינג'ר מאוס. ב-2003 החל דיינג'ר מאוס לשתף פעולה עם הראפר ג'מני והשניים הוציאו את האלבום "Ghetto Pop Life", בו ג'מני היה אחראי לשירה וברטון היה אחראי להפקה המוזיקלית. הדיסק זכה לביקורות חיוביות רבות אך לא הקנה לברטון את הכרת המיינסטרים עקב מיעוט יחסי במכירות.

האלבום האפור והזינוק בקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף 2003 יצר ברטון את האלבום האפור - שילוב מוזיקלי בין האלבום השחור של ג'יי-זי בגרסת א-קפלה, לבין האלבום הלבן של הביטלס. האלבום, שיועד מלכתחילה למעגל חבריו הקרוב של ברטון, היה הברקה קונספטואלית. האלבום האפור הופץ באינטרנט בחנויות וירטואליות ובמיליוני הורדות למורת רוחה של חברת התקליטים EMI, המחזיקה בזכויות על האלבום הלבן. החברה הגישה תביעות וצווי מניעה נגד ברטון שבעקבותיהם האלבום הורד מהמדפים אך הצלחת האלבום האפור כבר צברה תאוצה. האלבום קצר ביקורות נלהבות ואף הוכתר אלבום השנה לשנת 2004 במגזינים רבים, החשוב שבהם הוא "Entertainment Weekly".

בסופו של דבר סוני, המחזיקה בזכויות על שירי הביטלס, נכנעה והתירה הפצה חינמית של האלבום האפור.

בעל הזכויות של חלקו השני של האלבום, ג'יי-זי, לא התנגד לשימוש חופשי ביצירתו ואף עודד זאת מלכתחילה על ידי הוצאת גרסת אקפלה (ערוצי השירה בלבד ללא ליווי מוסיקלי) לאלבום השחור שיועדה בעיקר לתקליטנים ולמפיקים מוזיקליים הרוצים לבצע רימיקסים ולדגום את האלבום, בדיוק כפי שעשה דיינג'ר מאוס.

כתוצאה משומת הלב התקשורתית דיינג'ר מאוס היה לאחד מהמפיצים הגדולים של סגנון המאש אפ בראשית שנות ה-2000 אך עם זאת הוא לא המשיך לעסוק בז'אנר אלא עבר הלאה לאפיקים אחרים.

הגורילאז והמשך הקריירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בסוף שנת 2004, לאחר שהאזין לאלבום האפור, הציע סולן הגורילז דיימון אלברן לברטון להצטרף ללהקת-העל כמפיק ראשי. ברטון הסכים, ובמאי 2004 יצא אלבומם השני של הגורילאז, Demon Days. האלבום מיזג סגנונות מוזיקה רבים, קצר שבחים ונמכר היטב ברחבי העולם. ברטון קיבל מועמדות לפרס הגראמי על הפקתו.

למרבה האירוניה, חברת האם של הגורילאז היא EMI - החברה שתבעה את ברטון על האלבום שבזכותו הפך להיות המפיק הראשי של הגורילאז. החברה הביעה את מורת רוחה מהמינוי, אך ללא הועיל.

מ-2005 ואילך המשיך ברטון להפיק ולעבוד עם אמנים רבים ביניהם Cee-lo, אם אף דום ו-Zero 7.

ב-2006 להיטו "קרייזי" כחלק מהצמד נארלס בארקלי הפך לסינגל הראשון אי-פעם שהגיע למקום הראשון במצעד הסינגלים הבריטי על סמך הורדות אינטרנט בלבד.

באותה שנה שיתף דיינג'ר מאוס פעולה עם אמן הגרפיטי בנקסי כאשר אלה הכינו גרסה חלופית לאלבומה של פריס הילטון, "פריס". הגרסה החלופית שהכילה קטע אינסטרומנטלי בן 40 דקות המשלב דגימות של הילטון וחוברת אמנות שונה הודפסה ב-500 עותקים והושתלה בחנויות מוסיקה באנגליה במקום אלבומה המקורי של הילטון.

בשנת 2008 הפיק דיינג'ר מאוס את האלבום "Modern Guilt" של הזמר בק.

בשנת 2009 שיתף דיינג'ר מאוס פעולה עם להקת ספרקלהורס והבמאי דיוויד לינץ' בפרויקט "Dark Night of the Soul" שיצא במספר מהדורות ושילב ספר תצלומים עב כרס של לינץ'. בפרויקט, הצליח דיינג'ר מאוס להסתכסך שוב עם חברת EMI, בעיקר סביב סוגיות חוזה הקלטות.

בשיאו של הסכסוך, איימה חברת התקליטים בגניזת האלבום. בתגובה, איים דיינג'ר מאוס להוציא עם ספר התצלומים את אריזת האלבום שתכיל תקליטור ריק ואת הכיתוב: "מסיבות משפטיות, התקליטור המצורף אינו מכיל מוסיקה, השתמשו בו כראות עיניכם"‏[1]

ב-2010 הוא החל לעבוד על אלבום עם להקת הרוק יו2[2]

סגנון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיינג'ר מאוס הצליח לשלב בין סגנונות כרוק אלטרנטיבי, פופ, היפ-הופ, פסיכדליה וסגנונות אחרים בצורה ייחודית וליצור "עולמות מוסיקלים מסוגים שונים" כהגדרתו. גוף עבודתו מושפע מאוד מקולנוע, גם מבחינה ויזואלית וגם בדרך התייחסותו לאמנות‏[3].

דיינג'ר מאוס ידוע בסגנונו הצבעוני לא רק במוסיקה אלא גם בתפיסתו האסתטית. עוד מתחילת הקריירה המוסיקלית שלו הוא משתמש בתחפושות שונות (כאשר הנפוצה מכולן היא כמובן תחפושת עכבר) על הבמה ובצילומים.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Pelican City - The Chilling Effect - 1999
  • Pelican City - Rhode Island - 2000
  • Pelican City and Scanner - Pelican City vs Scanner - 2002
  • Danger Mouse & Jemini - Ghetto Pop Life - 2003
  • The Grey Album - 2004
  • Gorillaz - Demon Days - 2005
  • Danger Mouse & MF Doom (as "Dangerdoom") - The Mouse and the Mask - 2005
  • Danger Doom - Occult Hymn - 2006
  • The Rapture - Pieces of the People We Love - 2006
  • Sparklhorse - Dreamt for Light Years in the Belly of a Mountain - 2006
  • Gnarls Barkley - St. Elsewhere - 2006
  • The Good, the Bad & the Queen - 2007
  • The Black Keys - Attack & Realese - 2008
  • Gnarls Barkley - The Odd Couple - 2008
  • The Shortwave Set - Replica Sun Machine - 2008
  • Martina Toplet Bird - The Blue God - 2008
  • Beck - Modern Guilt - 2008
  • Joker Daughter - The Last Laugh - 2009
  • Danger Mouse and Sparklhorse - Dark Night Of The Soul - 2010
  • Broken Bells - Broken Bells - 2010
  • The Black Keys - Brothers - 2010
  • Broken Bells - Meryin Fields - 2011
  • Danger Mouse and Danielle Luppie - Rome - 2011
  • The Black Keys - El Camino - 2011
  • Electric Guest - Mondo - 2012
  • Norah Jones - Little Broken Hearts - 2012

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ "Danger Mouse to release blank CD", רשות השידור הבריטית, ה-16 במאי 2009
  2. ^ מייקלס, שון, (25 לאוקטובר, 2010). U2 recording album with Danger Mouse, גארדיאן (לונדון)
  3. ^ ניתן לקרוא עוד על תפיסת עולמו בכתבה מניו-יורק טיימס מ-2006

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הורדות חוקיות וחינמיות[עריכת קוד מקור | עריכה]