דיכוגמיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיכוגמיה (dichogamy) היא מצב של הפרדה בזמן בין ביטוי התכונות הנקביות והזכריות באורגניזמים דו-מיניים. דיכוגמיה קיימת בדגים ובחלזונות מסוימים, ובחלק ניכר מצמחי הפרחים.

זואולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בוטניקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיכוגמיה בצמחי הפרחים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בפרחים דו-מיניים, דיכוגמיה היא מצב שבו קיים פער בזמן בין חיוניות העלי לבין חיוניות האבקנים. דיכוגמיה היא מנגנון חשוב למניעה או צמצום של האבקה עצמית.

מידת החפיפה בזמן בין פעילות הצלקת והאבקנים משתנה בין צמחים שונים. ישנם צמחים שבהם הפרדה מוחלטת בזמן בין הפונקציה הזכרית לבין הפונקציה הנקבית, דבר המונע לחלוטין את אפשרות ההאבקה העצמית. בצמחים אחרים קיימת חפיפה חלקית בין שתי הפונקציות, דבר שמאפשר לעתים אחוז מסוים של האבקה עצמית, שיכולה לפצות על היעדרה של האבקה זרה. בצמחים רבים משתנה משך החיוניות של איברי הרבייה, בהתאם לשיעור ההאבקה: אבקנים שלא התרוקנו מאבקה, יאריכו ימים יותר מאבקנים ריקים; צלקת שלא קיבלה אבקה, תאריך ימים יותר מאשר צלקת שהואבקה. התאמה זו יוצרת אופטימיזציה של שיקולי עלות-תועלת עבור הצמח: כשההאבקה מהירה ויעילה, רקמות הצמח חיות זמן קצר בלבד, וכך חוסכות לצמח משאבים; כשההאבקה אינה יעילה, רקמות הצמח חיות זמן רב יותר, וכך מגבירות את הסיכוי להצלחת ההאבקה.

ברוב הפרחים הדיכוגמיים, האבקנים מבשילים לפני הצלקות, מצב המכונה פרוטאנדריה (protandry). המצב ההפוך, שבו הצלקות מבשילות לפני האבקנים, מכונה פרוטוגיניה (protogyny).

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

P biology.svg ערך זה הוא קצרמר בנושא ביולוגיה. אתם מוזמנים לתרום לוויקיפדיה ולהרחיב אותו.