דינה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
חטיפת דינה, ציור מעשה ידי ג'יימס טיסו.
שכם לוקח את דינה, ציור מהמאה ה-17
אחי דינה נוקמים את כבודה, תחריט מאת מתאוס מריאן, 1630-1625

דִינָה (לפי ספר היובלים[1] נולדה ב-ז' בתשרי) היא בת יעקב ולאה שנולדה לאחר ששת הבנים (ספר בראשית, פרק ל', פסוק כ"א). בניגוד ליתר שמות בניו של יעקב ששמם נומק במקרא, שמה של דינה לא נומק. ובמדרש נדרש שמה על שם "דין", שלאה בהריונה דנה דין בעצמה שתיוולד לה דווקא בת ולא בן.‏[2]

פרשת אונס דינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פרשת אונס דינה מתוארת בספר בראשית, פרק ל"ד. ראשיתה מתוארת בארבעה פסוקים:

"וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ. וַיַּרְא אֹתָהּ שְׁכֶם בֶּן חֲמוֹר הַחִוִּי נְשִׂיא הָאָרֶץ וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ. וַתִּדְבַּק נַפְשׁוֹ בְּדִינָה בַּת יַעֲקֹב וַיֶּאֱהַב אֶת הַנַּעֲרָ וַיְדַבֵּר עַל לֵב הַנַּעֲרָ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל חֲמוֹר אָבִיו לֵאמֹר קַח לִי אֶת הַיַּלְדָּה הַזֹּאת לְאִשָּׁה."

כששמע יעקב על האונס, שתק. תגובתם המיידית של בניו הייתה שונה: "וּבְנֵי יַעֲקֹב בָּאוּ מִן הַשָּׂדֶה כְּשָׁמְעָם וַיִּתְעַצְּבוּ הָאֲנָשִׁים וַיִּחַר לָהֶם מְאֹד כִּי נְבָלָה עָשָׂה בְיִשְׂרָאֵל לִשְׁכַּב אֶת בַּת יַעֲקֹב וְכֵן לֹא יֵעָשֶׂה". שכם בן חמור ואביו פנו אל בני יעקב ובקשו את דינה לאישה לשכם, תוך שהם מבטיחים גמול על ההיענות לבקשתם:

"וַיְדַבֵּר חֲמוֹר אִתָּם לֵאמֹר שְׁכֶם בְּנִי חָשְׁקָה נַפְשׁוֹ בְּבִתְּכֶם תְּנוּ נָא אֹתָהּ לוֹ לְאִשָּׁה. וְהִתְחַתְּנוּ אֹתָנוּ בְּנֹתֵיכֶם תִּתְּנוּ לָנוּ וְאֶת בְּנֹתֵינוּ תִּקְחוּ לָכֶם. וְאִתָּנוּ תֵּשֵׁבוּ וְהָאָרֶץ תִּהְיֶה לִפְנֵיכֶם שְׁבוּ וּסְחָרוּהָ וְהֵאָחֲזוּ בָּהּ. וַיֹּאמֶר שְׁכֶם אֶל אָבִיה וְאֶל אַחֶיהָ אֶמְצָא חֵן בְּעֵינֵיכֶם וַאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלַי אֶתֵּן. הַרְבּוּ עָלַי מְאֹד מֹהַר וּמַתָּן וְאֶתְּנָה כַּאֲשֶׁר תֹּאמְרוּ אֵלָי וּתְנוּ לִי אֶת הַנַּעֲרָ לְאִשָּׁה."

בני יעקב הערימו על שכם, על אביו ועל אנשי העיר והחלישו אותם על ידי כך שגרמו להם למול את עצמם. בהיותם כואבים טבחו בהם שמעון ולוי, בזזו את העיר ולקחו את דינה אחותם. על מעשה זה הגיב יעקב לא בהסתייגות מוסרית אלא בהצבעה על משגה טקטי: "עֲכַרְתֶּם אֹתִי לְהַבְאִישֵׁנִי בְּיֹשֵׁב הָאָרֶץ בַּכְּנַעֲנִי וּבַפְּרִזִּי וַאֲנִי מְתֵי מִסְפָּר וְנֶאֶסְפוּ עָלַי וְהִכּוּנִי וְנִשְׁמַדְתִּי אֲנִי וּבֵיתִי". שמעון ולוי הגיבו על דבריו אלה, במילים שמצדיקות את המעשה: "הַכְזוֹנָה יַעֲשֶׂה אֶת אֲחוֹתֵנוּ?!"

יעקב זכר את מעשיהם לפני מותו וכשבירך את בניו לא הסתיר את כעסו משמעון ולוי אמר:

"שִׁמְעוֹן וְלֵוִי אַחִים כְּלֵי חָמָס מְכֵרֹתֵיהֶם.
בְּסֹדָם אַל תָּבֹא נַפְשִׁי בִּקְהָלָם אַל תֵּחַד כְּבֹדִי
כִּי בְאַפָּם הָרְגוּ אִישׁ וּבִרְצֹנָם עִקְּרוּ שׁוֹר.
אָרוּר אַפָּם כִּי עָז וְעֶבְרָתָם כִּי קָשָׁתָה
אֲחַלְּקֵם בְּיַעֲקֹב וַאֲפִיצֵם בְּיִשְׂרָאֵל."
 (בראשית מט, ה-ז)

בחקר המקרא יש שמשערים שסיפור המלחמה של שמעון ולוי בשכם ובאנשי עירו משקף מסורת היסטורית קדומה ולפיה ראשית כיבוש הארץ החלה כבר בתקופת האבות ושמקצת משבטי ישראל נאחז בארץ כבר בתקופה קדומה זו.‏[3].

פרשנות מסורתית[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיצד התאפשר האונס?[עריכת קוד מקור | עריכה]

המקרא מתאר את המעשה שאיפשר לשכם בן חמור לאנוס את דינה: "וַתֵּצֵא דִינָה בַּת לֵאָה אֲשֶׁר יָלְדָה לְיַעֲקֹב לִרְאוֹת בִּבְנוֹת הָאָרֶץ". מדרש פרקי דרבי אליעזר מתאר כיצד פיתה שכם בן חמור את דינה לצאת לראות בבנות הארץ:

"וּבָא אל הַבַּיִת וְסָמַךְ יָדוֹ עַל הַקִּיר וּנְשָׁכוֹ הַנָּחָשׁ" (עמוס ה', יט) – וכשבא יעקב לארץ אחוזתו שבארץ כנען נשכו הנחש, ואי זה הוא הנחש? זה שכם בן חמור. שהייתה בתו של יעקב יושבת אוהלים, ולא הייתה יוצאה לחוץ, מה עשה שכם בן חמור? הביא נערות משחקות חוצה לה מתופפות בתופים, ויצאה דינה לראות בבנות הארץ המשחקות, ושללה ושכב עמה, והרתה וילדה את אסנת.

מעשה האונס[עריכת קוד מקור | עריכה]

רק אחד מארבעת הפסוקים המתארים את המפגש בין שכם לדינה עוסק באונס עצמו, ובו שלושה פעלים רצופים של אינוס: "וַיִּקַּח אֹתָהּ וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ וַיְעַנֶּהָ". הפרשנים עסקו במידע הגלום בפעלים אלה.

  • רש"י (בעקבות בראשית רבה פ,ד) מפרש: "וַיִּשְׁכַּב אֹתָהּ" - כדרכה, "וַיְעַנֶּהָ" - שלא כדרכה.
  • אבן עזרא חולק על רש"י ומפרש: "וַיְעַנֶּהָ" - כדרכה, בעבור היותה בתולה.
  • רמב"ן חולק על אבן עזרא (ובעקיפין גם על רש"י) ואומר שאין צורך בפירושיהם החורגים מן הפשט למילה "וַיְעַנֶּהָ", "כי כל ביאה באונסה תקרא ענוי, וכן 'לא תתעמר בה תחת אשר עניתה' (דברים כא יד), וכן 'ואת פלגשי ענו ותמת' (שופטים כ ה). ויגיד הכתוב כי הייתה אנוסה ולא נתרצית לנשיא הארץ, לספר בשבחה."

מדוע נענשו יעקב ודינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

המדרש מוצא בדינה וביעקב פגמים וחטאים שונים שבגינם נענשו ודינה נאנסה.

על פי מסורת אחת יעקב נענש על שלא השיא אותה לעשו אחיו, זאת על סמך הפסוקים שמראים, כי דינה לא הייתה נוכחת במפגש בין יעקב לעשו: ר' חנינא בשם ר' אבא הכהן בר' אליעזר פתח: (איוב ו) "למס מרעהו חסד." מנעת חסד מן אחוך, היא נסבת לאיוב, שאינו לא גר ולא מהול. לא בקשת להשיאה למהול, הרי היא נישאת לערל. לא בקשת להשיאה דרך היתר, הרי נישאת דרך איסור, ותצא דינה וגו' (בראשית רבה פרשה פ).

על פי מסורת אחרת דינה נענשה על כך ש"יצאה" וחכמים מפרשים את הדבר כחוסר צניעות לדוגמה מפרש רש"י: "בת לאה - ולא בת יעקב, אלא על שם יציאתה נקראת בת לאה שאף היא יצאנית הייתה שנאמר ותצא לאה לקראתו".

התנהגותם של יעקב ובניו[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרמב"ן, בפירושו לפסוק י"ג, שבו נאמר "וַיַּעֲנוּ בְנֵי יַעֲקֹב אֶת שְׁכֶם וְאֶת חֲמוֹר אָבִיו בְּמִרְמָה", מעלה שתי שאלות ביחס להתנהגותו של יעקב:‏[4]

  • "יש כאן שאלה, שהדבר נראה כי ברצון אביה ובעצתו ענו, כי לפניו היו, והוא היודע מענם כי במרמה ידברו, ואם כן למה כעס?"
  • "ועוד, שלא ייתכן שיהיה רצונו להשיא בתו לכנעני אשר טימא אותה."

תשובת הרמב"ן לשאלות אלה היא: "התשובה כי המרמה הייתה באמרם להמול להם כל זכר, כי חשבו שלא יעשו כן בני העיר, ואם אולי ישמעו לנשיאם ויהיו כולם נמולים יבואו ביום השלישי בהיותם כואבים ויקחו את בתם מבית שכם, וזאת עצת כל האחים וברשות אביהם, ושמעון ולוי רצו להנקם מהם והרגו כל אנשי העיר." כלומר: שמעון ולוי חרגו מאוד מהתוכנית של יעקב ויתר אחיהם, שמטרתה הייתה רק החזרת דינה, ולא נקמה באנשי העיר.

הרמב"ן מציג שאלה נוספת: "ורבים ישאלו, ואיך עשו בני יעקב הצדיקים המעשה הזה לשפוך דם נקי?", שהרי רק שכם חטא, אך אנשי עירו לא חטאו. תחילה מביא הרמב"ן את תשובתו של הרמב"ם לשאלה זו, תשובה המציגה את חטאם של אנשי שכם: "ומפני זה נתחייבו כל בעלי שכם הריגה - שהרי שכם גזל, והם ראו, וידעו, ולא דנוהו" (משנה תורה, הלכות מלכים, פרק ט), כלומר אנשי שכם הפרו אחת משבע מצוות בני נח שהם חייבים בהן, ולכן ראויים לעונש. הרמב"ן חולק על תשובתו של הרמב"ם, ובעקבותיו מציין מרדכי ברויאר: "ודאי היה על אנשי שכם לדון והעניש, למחות ולגנות ולהוקיע, אולם אין אדם חייב מיתה אלא כאשר עשה מעשה פשע, ולא כאשר נמנע מלקיים את חובתו".‏[5]

בכעסו העז של יעקב על שמעון ולוי, כעס אותו שמר בלבו שנים רבות, עד למותו, מוצא מרדכי ברויאר מסר לדורות:

זו היא הבשורה היוצאת בספר בראשית מאבות ישראל אל כל דורות ישראל. השלום חרות על לוח לבו של ישראל והוא מתנוסס ברמה על דגלו. ואף על פי שהעם נאלץ פעמים רבות לצאת למלחמה, השלום הוא משאת נפשו, ואין דבר שהוא מתועב בעיניו יותר משפיכות דם נקיים - אחד דם איש ישראל ואחד דמו של איש נכרי.‏[6]

הצלתה של דינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהתיאור בספר בראשית "וַיִּקְחוּ אֶת דִּינָה מִבֵּית שְׁכֶם" למד המדרש שלא בקלות נפרדה דינה משכם: "ר' יודן אמר: גוררין בה ויוצאין. אמר רב הונא: הנבעלת לערל קשה לפרוש" (בראשית רבה פ).

המשך חייה של דינה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דינה נמנית בספר בראשית, פרק מ"ו, פסוק ט"ו על יורדי מצרים, אבל מלבד זה אין היא נזכרת שוב במקרא. מסורות מדרשיות שונות מספרות מה עלה בגורלה לאחר האונס. על פי מסורת אחת היא נישאה לשמעון אחיה וילדה לו את שאול בן הכנענית. על פי מדרש אחר היא נישאה לאיוב. ויש גם מסורת אגדית אחרת לפיה דינה הרתה לשכם ונולדה ממנה אסנת. אסנת נתגלגלה למצרים ואומצה בידי אשתו של פוטיפר ולבסוף היא נישאה ליוסף.‏[7]

מקום קבורתה[עריכת קוד מקור | עריכה]

במשך הדורות עולי הרגל תיארו את מקום קבורתה בארבל[8].

דינה בספרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שמעון ולוי אחים
כי-אצילים מכורותיהם,
בסודם תגיל נפשי
בקהלם יחד כבודי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • חיים חיון, ותצא דינה - קריאה בסיפור המקראי ועיון בזיקותיו, הוצאת מאגנס, 2011.
  • מאיר שטרנברג, "איזון עדין בסיפור אונס דינה", הספרות ד (תשל"ג) אפריל 1973, עמ' 193-231.
  • יהושפט ‬נבו, "דינה בבית שכם ותגובת שמעון ולוי : פרשה ולקחה", שמעתין 177, תשע"א, עמ' 114-107
  • משה ‬עמנואלי, "דינה בת לאה (בראשית לד)", בית מקרא יז, תשל"ב, עמ' 450-442 ‬
  • משה ‬צפור, "דינה - לאה - יעקב : קריאה אחרת בפרשת אונס דינה", מסכת ג תשס"ה, עמ' 30-11 ‬
  • טובה ‬רוזן, "דינה כמשל - סיפור בשר ודם או דרשת מוסר?", פעמים 104, תשס"ה, עמ' 134-125 ‬
  • חננאל ‬מאק, "מי אשם באונס דינה? : עיון במדרש 'בראשית רבה', פרשה פ", דפים למחקר בספרות 13, (תשס"ג, עמ' 206-183 ‬
  • מישאל ‬מסורי-כספי, "מעשה דינה - מקרא ומדרש", בית מקרא 28 ג, תשמ"ג, עמ' 255-236 ‬
  • יאיר ‬ברקאי, "שתיקה רבת משמעות : שתיקת יעקב בסיפור דינה", מים מדליו 17, תשס"ו, עמ' 241-233 ‬
  • נחמה ליבוביץ, "מעשה דינה", בספרה עיונים בספר בראשית, ההסתדרות הציונית העולמית, 1968, עמ' 269-264
  • מרדכי ברויאר, "נקמת שמעון ולוי באנשי שכם", בספרו פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ' 581-571
  • יעל שמש, "סיפורי אונס והבניה מגדרית – היחס לדינה, לפילגש בגבעה ולתמר במקרא, במדרש ובפרשנות המסורתית", ש' ורגון ואחרים (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ז (תשס"ה), עמ' 309–333
  • יעל שמש, "סיפורי אונס במקרא: המאחד והמייחד", ר' כשר ו-מ' ציפור (עורכים), עיוני מקרא ופרשנות ו (תשס"ג), עמ' 315–341.
  • רחל רייך, האשה אשר נתת עמדי - נשים כעילה לסכסוך ולמלחמה במקרא, הילל בן חיים -הקיבוץ המאוחד ,2005.
  • יאירה אמית, "עריכה מובלעת ופולמוס סמוי בפרשת אונס דינה", מקדש, מקרא ומסורת: מנחה למנחם הרן, בעריכת אבי הורביץ, אביגדור הורוויץ, מיכאל פוקס, מיכאל קליין, ברוך יעקב שורץ, נילי שצ'ופק. Eisenbrauns, Winona Lake, Indiana 1996, .11-28

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ פרק כח פסוק לא
  2. ^ ברכות ס ע"א
  3. ^ ערך דינה, האנציקלופדיה העברית, ערך דינה, האנציקלופדיה המקראית
  4. ^ ראו ציטוט פירושו בגיליונות נחמה לפרשת וישלח
  5. ^ מרדכי ברויאר, "נקמת שמעון ולוי באנשי שכם", בספרו פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ' 573-572
  6. ^ מרדכי ברויאר, "נקמת שמעון ולוי באנשי שכם", בספרו פרקי בראשית, הוצאת תבונות, תשנ"ט, עמ' 581
  7. ^ על פי פרקי דרבי אליעזר תחילת פרק לח
  8. ^ אתר nrg: חוקרים מצאו בארבל את קברי השבטים
  9. ^ ניצה בן-דב, "אחות אחות בואי אצלי - 'הרופא וגרושתו' ואונס דינה", בספר ממרכזים למרכז, 2005