דיני נאמנות
דיני נאמנות הוא תחום במערכות המשפט המקובל ובו נוצרת מערכת יחסים חוזית שבה נכס (כולל נכסי דלא ניידי, נכסים מוחשיים ונכסים שאינם מוחשיים) מנוהל בידי אדם (או חבר אנשים, או ארגון) לטובתו של נהנה אחר. נאמנות נוצרת בהסכם שעל פיו בעל הנכס, או רשות שיפוטית מוסמכת, מפקיד בידי נאמן נכס שלם, או חלק מנכס. לנאמן מוקנת הזכות והחובה המשפטית לשמור על נכסי הנאמנות, לנהלם ולפתחם בהתאם למטרות המנויות בהסכם הנאמנות ולטובת הנהנים מן הנכס. מטרות הנאמנות עשויות להיות פרטיות (למשל, קידום אינטרסים כלכליים של אדם או ארגון מסוים), או למטרות צדקה (הקדש) (למשל, בית תפילה דתי, או תיאטרון). ככלל, בשיטת המשפט המקובל, נאמן אינו מקבל שכר בעבור טרחתו. אולם, רשאי בית המשפט לקצוב לו שכר.
התנאים בהסכם הנאמנות הם שמכתיבים את התנהגות הנאמן ביחס לנכס, בדרך כלל זהו הסכם בכתב. החוק המקומי של כל מדינה הוא המתווה את התנאים הייחודיים לניהול נאמנות במדינות המשפט המקובל. בישראל מוסדרים דיני הנאמנות בחוק הנאמנות, תשל"ט-1979.
