דיסמנוריאה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דיסמנוריאה היא בעיה רפואית גניקולוגית של כאבי הבטן התחתונה והאגן בעת הווסת או מספר ימים לפניה, בעיקר כאבים חמורים המשבשים את אורח החיים התקין. דיסמנוריאה מופיעה לעתים עם מנורגיה, דימום יתר. ישנם שני סוגים של דיסמנוריאה:

תסמינים נלווים לדיסמנוריאה כוללים כאבי ראש, בחילות והקאה, שלשול, עייפות כרונית וכאבים באזור הגב התחתון והירכיים.‏[1]

שכיחות[עריכת קוד מקור | עריכה]

שכיחותה של דיסמנריאה נעה בין 40% ל-90% מהנשים, דיסמנוריאה ראשונית נפוצה בעיקר בקרב נערות ונשים צעירות עד גיל 25, בעוד דיסמנוריאה שניונית נפוצה יותר בקרב נשים מגיל 30 ומעלה. עישון מהווה גורם סיכון. השכיחות נמוכה יותר בקרב נשים לאחר לידה ונשים הנוטלות גלולות למניעת הריון.‏[2]

תהליכים בגוף ותסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיסמנוריאה ראשונית מופיעה בעיקר אצל נערות ונשים צעירות ומתחילה לרוב בשנים הראשונות לאחר תחילת הווסת. הכאבים עשויים להופיע מספר ימים לפני תחילת הדימום או עם תחילתו, ומלווים לעתים בבחילות, הקאות, שלשול, כאבי ראש או כאבים המקרינים מאזור האגן לגב ולירכיים. הכאבים נגרמים על ידי שחרור פרוסטגלנדינים מרקמת האנדומטריום, אשר גורמים להתכווצויות של שריר ברחם. במחקר שנערך, אספו מדענים שבדים תחבושות היגניות וטמפונים משומשים וגילו שאצל נשים הסובלות מכאבים חמורים (דיסמנוריאה) נמצאה בדם הווסתי כמות פרוסטגלנדין הגבוהה פי 20 ואפילו פי 30 מאשר אצל נשים שלא דיווחו על כאבים כאלו.

דיסמנוריאה שניונית מופיעה כתסמין של מחלות גניקולוגיות של הרחם ומערכת הרבייה, כאשר הנפוצה מביניהן היא אנדומטריוזיס, גידול של רקמת אנדומטריום בחלל הבטן. הורמוני המין המופרשים במהלך הווסת גורמים לרקמה האנדומטריאלית לדמם, והדם שאינו מתנקז גורם לכאבים ולתסמינים הנלווים. אבחון של אנדומטריוזיס נעשה על ידי בדיקת האגן או על ידי לפרוסקופיה.‏[3][4]

גורמים אחרים לדיסמנוריאה שניונית: ציסטות על גבי השחלות,‏[5] מיומות,‏[6] או דלקת בקטריאלית, ויראלית, פטרייתית או טפילית באגן.‏[7]

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות (NSAIDS) ותרופות נוספות ממשפחה זו, יכולות להקל בחלק מן המקרים, כאשר לכאבים חזקים יותר יש לתת לעתים קודאים להקלת הכאבים. התרופות הנוספות המקובלות כיום הינן:

  • אנטי פרוסטגלנדינים- אלו תרופות הניתנות למצבים של דיסמנוריאה. איבופרופן (אדקס, אדוויל, ארטופן, נורופן ועוד) (ממשפחת ה- NSAIDS) הינה תרופה יעילה להקלת הכאבים ופועלת להורדת כמות הפרוסטגלנדינים אשר אחראים לתופעה. תרופות מהדור החדש כגון valdecoxib (מעכבי האנזים COX 2) הינן יעילות ומביאות להפחתה בתופעות הלוואי הקשורות במערכת העיכול. יש לקחת את התרופות מיד עם תחילת הכאבים ולעתים אף יום-יומיים טרם מועד תחילת הווסת המשוער, היות שתרופות אלו חוסמות את תהליך יצור הפרוסטגלנדינים, ולקיחתן לאחר הכאב תהיה אפקטיבית פחות.
  • גלולות למניעת הריון- גלולות הניתנות במינון נמוך אולם המכילות באופן יחסי יותר אסטרוגן מפרוגסטרון, מונעות במרבית המקרים את הכאב. המכניזם של הכאב קשור ככל הנראה להיעדר תהליך הביוץ או לדיכוי רקמת האנדומטריום המביאים ליצירה מופחתת של פרוסטגלנדינים. טיפול משולב של גלולות יחד עם NSAIDS פועל באופן סינרגיסטי להורדת הכאב.
  • טיפול ניתוחי- אצל חלק מהנשים, הכאב הוא כה חמור שתרופות אינן מצליחות לשפר את מצבן. לעתים מתבצע ניתוח שמטרתו הפסקת שליחת האותות העצביים לכאב- Presacral neuroectomy. לחלופין ניתן לצרוב את רירית הרחם (אצל נשים שלא מעוניינות בהבאת ילדים לעולם).

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ (באנגלית) Dysmenorrhea, Professional Guide to Diseases (Eighth Edition).
  2. ^ דיסמנוריאה באתר משרד הבריאות.
  3. ^ אנדומטריוזיס, באתר 4-women.
  4. ^ המחזור החודשי, ד"ר ירון רבינוביץ', באתר eMaMa.
  5. ^ ציסטות שחלתיות, ד"ר דוד סוריאנו, וואלה! בריאות, 31 במאי 2005.
  6. ^ מהי מיומה?, מרכז רפואי שיבא.
  7. ^ דף מידע: דלקת באגן, מרכז רפואי שיבא.

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.