דיסמנוריאה
דיסמנוריאה היא תופעה של כאבי הבטן התחתונה והאגן בעת הווסת או מספר ימים לפניה, בעיקר כאבים חמורים המשבשים את אורח החיים התקין. דיסמנוריאה מופיעה לעתים עם מנורגיה, דימום יתר. ישנם שני סוגים של דיסמנוריאה:
- דיסמנוריאה ראשונית, כאבי וסת עזים בנשים בריאות מכל בחינה אחרת.
- דיסמנוריאה שניונית, כאבים כתסמין של בעיה גניקולוגית אחרת, דוגמת אנדומטריוזיס, זיהום של מערכת הרבייה (Pelvis Inflammatory Disease, PID), כולל הרחם, השחלות והחצוצרות, אדנומיוזיס ובעיות אנטומיות בתצורת הרחם.
תסמינים נלווים לדיסמנוריאה כוללים כאבי ראש, בחילות והקאה, שלשול, עייפות כרונית וכאבים באזור הגב התחתון והירכיים.[1]
תוכן עניינים |
[עריכה] שכיחות
שכיחותה של דיסמנריאה נעה בין 40% ל-90% מהנשים, דיסמנוריאה ראשונית נפוצה בעיקר בקרב נערות ונשים צעירות עד גיל 25, בעוד דיסמנוריאה שניונית נפוצה יותר בקרב נשים מגיל 30 ומעלה. עישון מהווה גורם סיכון. השכיחות נמוכה יותר בקרב נשים לאחר לידה ונשים הנוטלות גלולות למניעת הריון.[2]
[עריכה] פתופיזיולוגיה
דיסמנוריאה ראשונית מופיעה בעיקר אצל נערות ונשים צעירות ומתחילה לרוב בשנים הראשונות לאחר תחילת הוסת. הכאבים עשויים להופיע מספר ימים לפני תחילת הדימום או עם תחילתו, ומלווים לעתים בבחילות, הקאות, שלשול, כאבי ראש או כאבים המקרינים מאזור האגן לגב ולירכיים. הכאבים נגרמים על ידי שחרור פרוסטהגלנדינים מרקמת האנדומטריום, אשר גורמים להתכווצויות של שריר ברחם. בנשים הסובלות מדיסמנוריאה נמצא שחרור יתר של פרוסטהגלנדינים.
דיסמנוריאה שניונית מופיעה כתסמין של מחלות גניקולוגיות של הרחם ומערכת הרבייה, כאשר הנפוצה מביניהן היא אנדומטריוזיס, גידול של רקמת אנדומטריום בחלל הבטן. הורמוני המין המופרשים במהלך הוסת גורמים לרקמה האנדומטריאלית לדמם, והדם שאינו מתנקז גורם לכאבים ולתסמינים הנלווים. אבחון של אנדומטריוזיס נעשה על ידי בדיקת האגן או על ידי לפרוסקופיה.[3][4]
גורמים אחרים לדיסמנוריאה שניונית: ציסטות על גבי השחלות,[5] מיומות,[6] או דלקת בקטריאלית, ויראלית, פטרייתית או טפילית באגן.[7]
[עריכה] טיפול
טיפול בתרופות נוגדות דלקת שאינן סטרואידליות (NSAIDS) ותרופות נוספות ממשפחה זו, יכולות להקל בחלק מן המקרים, כאשר לכאבים חזקים יותר יש לתת לעיתים קודאים להקלת הכאבים. התרופות הנוספות המקובלות כיום הינן:
- אנטי פרוסטגלנדינים- אלו תרופות הניתנות למצבים של דיסמנוריאה. איבופרופן (ממשפחת ה- NSAIDS) הינה תרופה יעילה להקלת הכאבים ופועלת להורדת כמות הפרוסטגלנדינים אשר אחראים לתופרעה. תרופות מהדור החדש כגון valdecoxib (מעכבי האנזים COX 2) הינן יעילות ומביאות להפחתה בתופעות הלוואי הקשורות במערכת העיכול. יש לקחת את התרופות מיד עם תחילת הכאבים ולעיתים אף יום-יומיים טרם מועד תחילת הווסת המשוער, היות ותרופות אלו חוסמות את תהליך יצור הפרוסטגלנדינים, ולקיחתן לאחר הכאב תהיה אפקטיבית פחות.
- גלולות למניעת הריון- גלולות הניתנות במינון נמוך אולם המכילות באופן יחסי יותר אסטרוגן מפרוגסטרון, מונעות במרבית המקרים את הכאב. המכניזם של הכאב קשור ככל הנראה להיעדר תהליך הביוץ או לדיכוי רקמת האנדומטריום המביאים ליצירה מופחתת של פרוסטגלנדינים. טיפול משולב של גלולות יחד עם NSAIDS פועל באופן סינרגיסטי להורדת הכאב.
- טיפול ניתוחי- אצל חלק מהנשים, הכאב הוא כה חמור שתרופות אינן מצליחות לשפר את מצבן. לעיתים מתבצע ניתוח שמטרתו הפסקת שליחת האותות העצביים לכאב- Presacral neuroectomy.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות שוליים
- ^ (באנגלית) Dysmenorrhea, Professional Guide to Diseases (Eighth Edition).
- ^ דיסמנוריאה באתר משרד הבריאות.
- ^ אנדומטריוזיס, באתר 4-women.
- ^ המחזור החודשי, ד"ר ירון רבינוביץ', באתר eMaMa.
- ^ ציסטות שחלתיות, ד"ר דוד סוריאנו, וואלה! בריאות, 31 במאי 2005.
- ^ מהי מיומה?, מרכז רפואי שיבא.
- ^ דף מידע: דלקת באגן, מרכז רפואי שיבא.
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
