דיפטיכון

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיפטיכון שנהב, ביזנטיון, 506 לספירה, מוצג במוזיאון הלובר.
דיפטיכון המיועד למזבח מהמאה ה-17. משמאל לימין: המלאך מיכאל, תאוטוקוס, יוחנן המטביל, המלאך גבריאל. מוצג במוזיאון ההיסטורי בסאנוק שבפולין.

דיפטיכון או דיפטיךיוונית: δίπτυχον - "שני פנים") הוא כינוי לכל אובייקט, הכולל שני לוחות שטוחים המחוברים יחד באמצעות ציר, ובייחוד ליצירות אמנות בצורה זו.

בעת העתיקה, בעיקר באימפריה הרומית ולאחריה באימפריה הביזנטית יצרו יצירות תבליט עשויות שנהב או עץ בצורת דיפטיכון. לוחות אלה שמשו הן באמנות, והן ככריכה של חוברת כתיבה, כאשר פנים החוברת היה עשוי שעווה, בה כתבו, ואותה יכלו לשטח על מנת לאפשר כתיבה מחודשת.

בימי הביניים החלו ביצירת ציורים על גבי דיפטיכונים, חלקם לשימוש אישי, וחלקם כיצירות אמנות כנסייתית במטרה שאלה יוצגו על המזבח בכנסייה. בהמשך החלו להפתח יצירות מסוג טריפטיכון למטרה זו.

שימושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפטיכון כנסייתי[עריכת קוד מקור | עריכה]

כבר בימי הביניים המוקדמים נעשה שימוש בדיפטיכונים בכנסיות. המונח שימש לתאר לוחות זיכרון עשויים שעווה אשר ניצבו בכנסיות ואיזכרו תורמים אשר תרמו לבניית הכנסייה. הלוח ציין אנשים שעודם בין החיים על צד אחד של הדיפטיכון, ושמות תורמים שנפטרו על הצד השני. שמות התורמים נקראו בציבור על ידי הדיאקון במהלך היוקריסטה.

שימוש אחר שנעשה בדיפטיכון הוא ציון שמות קדושים נוצרים.

שימוש נוסף היה דיפטיכון אשר שימש כאיקונין ואשר כמרים נודדים נסעו עימו. דיפטיכון זה נועד לצורך הקמת אתר תפילה נייד, שהוצב בתחילת התפילה וכופל בסופו.

יצירות אמנות בצורה זו נפוצו בהולנד במאות ה-15 וה-16, והציירים יאן ואן אייק, רוחיר ון דר ויידן, האנס ממלינג והוגו ואן דר חוס ציירו בצורה זו.

שימושים חילוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דיפטיכונים מאויירים שימשו כשעון שמש כאשר חוט בין שני הלוחות הצל עליהם ובאמצעותו ניתן היה לקבוע את השעה.

בעת החדשה נוצרו יצירות מודרניות בצורת הדיפטיכון כדוגמת יצירתו של אנדי וורהול: "דיפטיך מרילין" משנת 1962, בסגנון פופ ארט.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]