דיפ פרפל

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית

דיפ פרפל

מקור	הרטפורד, בירת הרטפורדשייר, אנגליה
שנות פעילות	1968 - היום
סוגה	רוק כבד הבי מטאל רוקנ'רול
חברת תקליטים	Edel Records
חברי ההרכב	איאן גילן סטיב מורס רוג'ר גלובר דון איירי איאן פייס
חברים לשעבר	ריצ'י בלקמור רוד אוונס טומי בולין ג'ון לורד ג'ו סטריאני ניק סימפר דייוויד קוברדייל גלן יוז

דיפ פרפל (Deep Purple, סגול כהה) היא להקת רוק אנגלית משנות השבעים. נחשבת לאחת מלהקות הרוק המשפיעות ביותר בתחומה ולאחת משלוש המייסדות של זרם ההבי מטאל (יחד עם לד זפלין ובלאק סבאת').

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] ההתחלה

להקת דיפ פרפל נוסדה בשנת 1968 באנגליה.

בתחילת דרכה הורכבה הלהקה מחמישה חברים: הקלידן ג'ון לורד, הגיטריסט ריצ'י בלקמור, הסולן רוד אוונס, הבסיסט ניק סימפר, והמתופף איאן פייס. הם החליפו את שמם הקודם (Roundabout) בשם הנוכחי, על שם שיר שהיה אהוב על סבתו של בלקמור. בתחילת דרכה, חומרי הלהקה התמקדו לרוב בגרסאות כיסוי (קאברים) לשירים אחרים. בשלושת אלבומיה הראשונים: Shades of Deep Purple, The Book of Taliesyn, ו-Deep Purple, אמנם הצליחה דיפ פרפל להגיע למצעדי הלהיטים בארצות הברית, ולעומת זאת - לא הייתה לה כמעט הצלחה בבריטניה, מולדתם. בתקופה זו, הכיוון המוזיקלי של הלהקה התמקד בנגינה של הקלידן ג'ון לורד, בעל ההתמחות הקלאסית במקור. הרכב זה של דיפ פרפל הסתיים עם עזיבתם של רוד וניק, וקבלתם להרכב של הסולן איאן גילן והבסיסט רוג'ר גלובר שהיו מכרים של ריצ'י בלקמור ובאו מלהקה בשם Episode Six.

[עריכה] ההרכב השני

ברכב חדש זה, הקליטו חברי הלהקה בשנת 1969 את התקליטון "Black Night", כשבצידו השני הוקלט השיר "הללויה" ואת ה-Concerto for Group and Orchestra, הופעה ראשונה מסוגה באותה התקופה, בה הוקלטו יצירות בשילוב תזמורת פילהרמונית ולהקת רוק. היצירה הולחנה על ידי קלידן הלהקה ג'ון לורד בעזרתו של המלחין הבריטי מלקולם ארנולד. לורד, שניסה לגשר בין המוזיקה הקלאסית עליה גדל לבין הרוק הכבד שאת שורשיו הוביל באותה התקופה, היה למעשה היחיד בלהקה שהתעניין בנושא, למרות התשבחות בעיתונות, האלבום התקבל בקרב קהל השומעים בקרירות רבה. לורד ודיפ פרפל, חזרו שנה לאחר מכן לנגן ביצירה נוספת בה שולבה הלהקה עם תזמורת ושנקראה Gemini Suite, אך מעריצי הלהקה והלהקה עצמה בחרה שלא לשוב עוד לז'אנר הייחודי, ופנתה להתעמק ברוק הכבד. אותה הקלטה נדירה של דיפ פרפל עם התזמורת מבצעים את Gemini Suite יצאה באופן רשמי על גבי דיסק בחברת RPM.

לאחר יציאת האלבום, תפס בלקמור את הפיקוד על הלהקה. הסיבה ללקיחת המנהיגות שלו מתוארת היטב בציטוט הבא: "פשוט הבנתי שאם לא אעשה משהו, נצטרך לנגן עם תזמורות לנצח!". כך יצא האלבום In Rock - אלבום מחוספס וכבד מאוד ביחס לאותו תקופה. האלבום מכר למעלה ממיליון עותקים, והלהקה הצליחה בארצות הברית לראשונה גם בבריטניה עצמה. הסינגל Black Night הגיע למקום השני במצעד האמריקאי, המקום הגבוה ביותר אליו הגיעה הלהקה אי פעם.

בקיץ 1971 יצא האלבום Fireball. גם אלבום זה היה להיט, אך מעט פחות מקודמו. הסינגל Strange Kind of Woman הגיע אף הוא למקומות גבוהים במצעד. הלהקה תכננה עוד אלבום, ורצתה להקליט אותו בקזינו במונטרה, שווייץ. במהלך הופעה של פרנק זאפה ירה אלמוני אקדח זיקוקים לעבר הגג ושרף את הקזינו. האירוע השפיע על הלהקה, וכך נוצר השיר המפורסם ביותר שלהם - Smoke on the Water.

חברי הלהקה שמו לב לסאונד מיוחד המתקבל בנגינה במסדרונות בית המלון בו הם שהו. הם החליטו להקליט את כל האלבום החדש שלהם במסדרונות בית המלון. תוצאת ההקלטות, האלבום Machine Head קיבל פלטינה משולשת.

[עריכה] ההרכב השלישי

לאחר הוצאת אלבום הופעה חיה (Made In Japan) והוצאת האלבום Who Do We Think We Are, החלו המחלוקות הפנימיות לבלוט. חוסר ההסכמה בין גילן לבלקמור התגלו וניתן לשמוע זאת באלבום Who Do We Think We Are בו יש ירידה מוזיקלית משמעותית. ב-1974 פרש איאן גילן מחברותו בלהקה ואחריו פרש הבסיסט רוג'ר גלובר פרישתם נבעה גם כן מעייפות ותשישות בשל ריבוי ההופעות של הלהקה והעומס העצום על חבריה. באותה שנה בחרו החברים שנותרו בסולן חדש, זבן בבוטיק אופנה ובנם של בעלי פאב, דויד קוברדיל. וגם בבסיסט והזמר חבר להקת טרפיז - האמריקאי הראשון שחבר ללהקה, גלן יוז. בהרכבה החדש הקליטה דיפ פרפל אלבום פלטינה נוסף Burn. האלבום לימד על שינוי כיוון מוזיקאלי של הלהקה לתחום חדש לגמרי רוק כבד בלוזי עם אלמנטים פאנקיים בהשפעת הבסיסט גלן יוז. הרכב זה הקליט שני אלבומים עד שלבלקמור נמאס מכיוון הפאנק ששאר חברי הלהקה משכו אליו ולכן רצה לפרוש. הקש ששבר את גב הגמל היה הסירוב בו נתקל כשרצה להקליט גרסה ל"כיבשה השחורה של המשפחה" (במקור של להקת Quatermass), לאחר קבלת הסירוב, עז בלקמור את הלהקה והקים את להקת ריינבו עם רוני ג'יימס דיו.

[עריכה] ההרכב הרביעי

חבריה החדשים של הלהקה שטעמו מעוצמת הקונצרטים לפני עשרות ומאות אלפי המעריצים התחננו בפני הקלידן ג'ון לורד והמתופף איאן פייס להותיר את ההרכב על כנו ולאחר מאמצים למצוא מחליף שיכנס לנעליו הגדולות של ריצ'י בלקמור נמצא הגיטריסט האמריקאי המוכשר טומי בולין כמחליף לגיטריסט הפורש, ריצ'י בלקמור. הלהקה הוציאה אלבום אחד בשנת 1975. אבל בולין לא יכול היה להיכנס לנעלי בלקמור משתי סיבות: ראשית הוא לא הגיע ליכולותיו המוזיקאליות ושנית בולין סבל מחרדת במה נוראית ונהג לאבד את ראשו לחלוטין על הבמה. התופעות האלו החריפו בעיה נוספת של בולין, לראשונה בדיפ פרפל היו חברי הלהקה - בולין ויוז, צרכני סמים. לא לקח זמן רב עד שלורד ופייס מאסו באורח החיים של יוז ובולין והודיעו על חוסר רצונם בהמשך פעילותה. לבסוף טומי בולין מת ממנת יתר שהטביעה אותו בבריכה והלהקה הודיעה על התפרקותה.

[עריכה] האיחוד

ב-1984 לאחר שמונה שנים של פעילויות בהרכבים שונים החליטו חברי ההרכב השני, גילן, בלקמור, פייס, גלובר, ולורד על איחוד מחדש. הלהקה הוציאה אלבום מוצלח מאוד בשם "Perfect Strangers" ומיד אחריו יצאה למסע הופעות ארוך, בסיומו הקליטה את האלבום "The House Of Blue Light" שלא הראה חידוש מוזיקלי משמעותי. בינתיים התברר כי הדמויות הבולטות שמאחרי הלהקה גילן ובלקמור אינן מסתדרות יחד.

[עריכה] ההרכב החמישי

עקב הצרות בין חברי הלהקה החליט גילן לפרוש בשנית ובמקומו הצטרף ללהקה הסולן ג'ו לין טרנר, שעבד עם בלקמור ב"ריינבו". הרכב זה הופיע בין השאר בישראל. ההרכב הופיע 3 שנים עד שגילן החליט לחזור.

[עריכה] ההרכב השישי

לאחר שינויים נוספים בהרכב הלהקה פרש הגיטריסט בלקמור שהלך לכיוון המוזיקלי ה"בריטי העתיק" והחל לנגן על כלים אתניים כמו לאוטה ועוד. במקומו, הלהקה גייסה לשירותיה את הגיטריסט ג'ו סטריאני. סטריאני שהיה מחויב גם לחברת תקליטים שונה היה חייב להפסיק את חברותו בלהקה לאחר זמן קצר.

[עריכה] ההרכב השביעי

פרישתו של סטריאני גרמה לגיוסו של סטיב מורס, מנהיג להקת The Dixie Dregs, ווירטואוז גיטרה בפני עצמו. מאז כניסתו של מורס להרכב הלהקה היא החלה במסעי הופעות חובקי עולם והחזירה לעצמה את ההוד המפורסם שאפף את הופעותיה.

[עריכה] ההרכב השמיני (הנוכחי)

הלהקה הוציאה עוד מספר אלבומים, ואפילו תקליט של גרסה נוספת לנגינה עם תזמורת. בינתיים גם הקלידן ג'ון לורד עזב את דיפ פרפל בגיל 62 לטובת קריירה של הלחנת מוזיקה קלאסית. למרות נטישתו הותיר לורד את אורגן ההמונד הייחודי והאהוב שלו, ה"ביסט", ליורשו, הקלידן דון איירי חבר לשעבר בלהקת קוליסאום 2, ריינבו, בלאק סבאת', גארי מור Whitesnake ועוד. בשנת 2005 הוציאה הלקה אלבום נוסף בשם "Raptor Of The Deep" שזוכה להצלחה מסחרית ולמסע הופעות שהחל בינואר 2006. בספטמבר 2008 הלהקה תעלה מופע באמפיתיאטרון קיסריה בארץ, מופע שאמור להיות משודר בשידור חי בערוץ 2, והלהקה מתכננת להוציא DVD של הופעה זו.

[עריכה] סיכום

בעוד שלהקות רוק רבות באותה תקופה העדיפו את הגימיק על פני המוזיקה המושקעת, המוזיקה של דיפ פרפל הייתה מפותחת ומגוונת. נוסף על ה"שילוש המקודש" של הרוק (בס, תופים, גיטרה), דיפ פרפל השתמשו גם במערכת קלידים ואף בפסנתר מצד אחד, ובתופים אפריקאיים מצד שני. הלהקה יצרה רוק'נרול פשוט, כמו שנוגן בשנות החמישים והשישים, ושילבה אותו עם מוזיקה ומפותחת, אשר התרחקה מרחק רב מהרוק'נרול המקורי כגון רוק מתקדם ומוזיקה קלאסית.

הלהקה גם ידועה בזכות הופעותיה האנרגטיות והמיוחדות ועשרות אלבום ההופעה שלה מגיעים הישר לצמרות המצעדים. אלבום ההופעה החיה של הלהקה Made in japan הוא שיאה מבחינה זו, הלהקה לא הייתה בטוחה תחילה שהחומר שהוקלט בו יפורסם אולם לאחר שנמצאו מזוודות אבודות של הלהקה בהן סלילי ההקלטה התברר שההקלטות מכילות חומר נדיר באיכותו. תוך חודשים ספורים הגיע האלבום לפלטינה.

[עריכה] יצירות בולטות

Smoke on the Water הינה היצירה המפורסמת ביותר של הלהקה. השיר שהפך לאחד מסמלי הרוק בזכות הריפים מלאי העוצמה, אך גם הפשוטים והקליטים מאוד של הגיטרה של בלקמור, והפזמון הקליט מאוד אף הוא, מספר את סיפור הלהקה שהגיעה בדצמבר 1971 לעיר מונטרה (Montreux) שבשווייץ, כדי להקליט את האלבום Machine Head בקזינו המפורסם במקום, בו הופיעו והקליטו רבות מן הלהקות הנחשבות של התקופה. עוד בטרם החלו ההקלטות, במהלך הופעה של פרנק זאפה באותו קזינו בה נכחו חברי הלהקה, ירה אלמוני באקדח זיקוקים אל תקרת המבנה, וכתוצאה מכך נשרף המקום עד היסוד. בשיר מתוארים, בין היתר בפזמון, הלהבות ועשן השריפה כאשר הוא מרחף על פני מי אגם ז'נבה שעל גדותיו בנויה העיר.

Child in Time הינה יצירה באורך של 10 דקות (אורך ממוצע של שיר רוק'נרול נע בין 2 ל-4 דקות). היא מתחילה במלודיה איטית ועצובה, אשר הולכת ומתעצמת ומגיעה לשיאה בצרחות של הסולן איאן גילאן על רקע נגינה כבדה בכלים. החצי השני של היצירה הוא אינסטרומנטלי. הקטע מופיע באלבום שלהם In Rock.

April הינה יצירת בארוק בת 12 דקות, המולחנת בסגנונו של המלחין הגרמני יוהן סבסטיאן באך, אלילו של ריצ'י בלקמור, גיטריסט הלהקה. רובה הגדול של היצירה מנוגן בקלידים (המכוונים לצליל של עוגב) ובגיטרה חשמלית בלבד. התופים והשירה נוספים ליצירה רק בשלישה האחרון, וביחד עם נגינת הגיטרה, אשר משתנה באופייה, הופכים את היצירה מיצירת בארוק ליצירת בלוז רוק. יצירה דומה, אותה ביצעה הלהקה באותה התקופה נקראת Anthem.

Perfect Strangers - אלבום ושמה של יצירה שחיברה ב-1984 את הלהקה לאחר פירוקה.

Anthem - אחת היצירות המפורסמות ביותר של ההרכב הראשון, אם לא המפורסמת ביותר. אחת מבלדות הרוק המזוהות ביותר עם הלהקה.

[עריכה] דיסקוגרפיה

ההרכב הראשון:

Shades of Deep Purple - 1968
The Book of Taliesyn - 1968
Deep Purple - 1969

ההרכב השני:

Concerto for Group and Orchestra - 1969
Deep Purple in Rock - 1970
Fireball - 1971
Machine Head - 1972
Made in Japan (הופעה) - 1972
Who Do We Think We Are - 1973

ההרכב השלישי:

Burn - 1974
Stormbringer - 1974
24 Carat Purple (אוסף) - 1974

ההרכב הרביעי:

Come Taste the Band - 1975
Made in Europe
The Mark II Purple Singles (אוסף)
Deepest Purple: The Very Best of Deep Purple (אוסף)
When We Rock, We Rock, and When We Roll, We Roll (אוסף)
Deep Purple In Concert (הוקלט בין השנים: 1970-1972)
Deep Purple Live in London (הוקלט ב: 1974)

ההרכב השני שוב:

Perfect Strangers
The House of Blue Light
Nobody's Perfect (live)

ההרכב החמישי:

Slaves & Masters

ההרכב השני שוב:

The Battle Rages on...

ההרכב השישי:

Purpendicular

ההרכב השביעי:

Abandon
Very Best of Deep Purple (אוסף)
Deep Purple In Concert With The London Symphony Orchestra

ההרכב השמיני:

Bananas
Rapture of the Deep

[עריכה] קישורים חיצוניים

מיזמי קרן ויקימדיה
תמונות ומדיה בוויקישיתוף: דיפ פרפל