דיר־אבאן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דיר־אבאן
دير ابان
Ruins of Dayr Aban 2 .JPG
חורבות הכפר דיר־אבאן
מחוז מחוז ירושלים
נפה נפת ירושלים
שטח נכון ל-1945 [1]22,734 דונם עות'מאני
אוכלוסייה נכון ל-1945 2,100
שפה ערבית
דת מוסלמים
סיבת עזיבה מבצע ההר
תאריך עזיבה 20 באוקטובר 1948
יישובים יורשים בית שמש, מחסיה, ישעי וצרעה
מיקום דיר־אבאן
דיר־אבאן
דיר־אבאן

דיר אבאןערבית: دير ابان) היה כפר ערבי ששכן במורדותיהם המערביים של הרי יהודה, כ-21 ק"מ מערבית לירושלים. הכפר שכן מעל אפיקו של נחל דולב, יובלו של נחל שורק, והיה שייך לנפת ירושלים. שרידיו נמצאים כיום מזרחית לבית שמש ודרומית למושב מחסיה.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדעת פרופ' יהודה אליצור זיהויו של אוסביוס מקיסריה ברשימת היישובים שכתב (האונומסטיקון), את אבן העזר המופיעה בספר שמואל[2] באזור בית שמש מכוון לכפר דיר־אבאן ששימר בשמו את המילה אבן, אולם הוא עצמו חולק על זיהוי זה‏[3]. במפקד האוכלוסין העות'מאני שנערך בשנת 1596 מנה הכפר 127 תושבים[4].

לפי שמו, דיר ("מנזר" בערבית) אמור להימצא במקום שרידי מנזר ביזנטי, אולם מטיילים שביקרו במקום לא מצאו דבר. בתוך תחומי הכפר נמצא חותם עברי עתיק מהמאה השמינית לפני הספירה שעליו נכתב: "למעשיה (בן) משלם".‏[5]

החוקר הצרפתי ויקטור גרן ביקר בכפר ב-14 במאי 1883 וציין אודותיו כי:

"הכפר ניצב על צלע גבעה, ששיפוליה מקצתם טרשיים, ומקצתם נטועים עצי זית ותאנה".

לדבריו בתי הכפר היו בנויים בנייה גסה מחומרי בנייה מעורבים שכללו אבני גזית עתיקות. לפחות שליש מבתי הכפר היו הרוסים, ועם זאת מנה הכפר באותה עת כאלף תושבים‏[6]. לדברי גרן, הכפרים האחרים בסביבה מנו מעט מאוד תושבים ביחס לדיר־אבאן‏[7].

לפי מפקד האוכלוסין שנערך בשנת 1931 מנו תושבי הכפר 1,531 נפש והיו בו 321 בתים‏[8]. על-פי סקר הכפרים שהתקיים בשנת 1945 מספר תושבי הכפר הוערך ב-2,100, ושטחו הוערך ב-22,734 דונם עות'מאני, מהם 376 דונם בבעלות יהודית ו-789 דונם בבעלות ציבורית‏[9]

הכפר היה בנוי בצורת מעגל, סביב נקודת מפגש של חמישה כבישים, ביניהם הכביש הראשי לבית ג'וברין. הבתים היו בנויים מאבן ובוץ ומכוסים בגגות מעץ ותבן. חלק מהבתים היו מחופים בגגות בצורת כיפה הבנויה מאבני גיר. במרכז הכפר עמד מסגד אל-עומארי, והיה בו גם בית ספר יסודי. עד לשנת 1940 השתמשו תושבי הכפר במי בארות ובורות. בשנה זאת, הונח צינור שהוביל לכפר מים מעֵין מרג'לין הנמצא כ-5 ק"מ ממזרח לכפר. התושבים התפרנסו בעיקר מחקלאות, כאשר החלקים ההרריים של הקרקע מנוצלים למטעים בעוד החלקים המישוריים מנוצלים לגידול דגנים.

במאורעות תרפ"ט יצאו מהכפר פורעים אשר תקפו את המושבה הר-טוב, שרפו אותה, בזזו את רכושה והביאו לנטישתה‏[10][11]. בואדי ממערב לדיר־אבאן, עבר מסלולם של לוחמי מחלקת הל"ה, בדרכם לגוש עציון, ובקרבת הכפר נקעה רגלו של אחד הלוחמים, והוא הושב להר-טוב ביחד עם שניים מחבריו. במלחמת השחרור היו הכפר וסביבתו נתונים לשליטת הצבא המצרי. במהלך ההפוגה השנייה התבצרו בדיר־אבאן ובכפרים הסמוכים לוחמים בפיקודו של שייח' יאסין אל בכרי‏[12]. הכפר נכבש על ידי כוחות חטיבת הראל ב-19 - 20 באוקטובר 1948 במסגרת מבצע ההר, ורוב תושביו נמלטו לכיוון בית לחם והרי חברון[13].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

גלריית תמונות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ זהו השטח הכולל, מתוכו היו 376 דונם בבעלות יהודית ו-789 דונם שטחים ציבוריים
  2. ^ שמואל א', פרק ז', פסוק י"ב: "וַיִּקַּח שְׁמוּאֵל אֶבֶן אַחַת, וַיָּשֶׂם בֵּין-הַמִּצְפָּה וּבֵין הַשֵּׁן, וַיִּקְרָא אֶת-שְׁמָהּ, אֶבֶן הָעָזֶר; וַיֹּאמַר, עַד-הֵנָּה עֲזָרָנוּ ה'".
  3. ^ יהודה אליצור, ‏אבן העזר, באתר דעת
    פרופ' יהודה אליצור, ישראל והמקרא: מחקרים גיאוגראפיים, היסטוריים והגותיים, עמוד 97.
  4. ^ http://www.palestine-family.net/index.php?nav=4-218&cid=526&did=838&pageflip=3
  5. ^ "חירבת דיר אבּאן" באתר "עמוד ענן - המדריך השיתופי לידיעת הארץ".
  6. ^ ויקטור גרן, תאור ארץ ישראל. תרגם מצרפתית לפי מהדורת פריז משנת 1868 חיים בן עמרם. הוצאת יד בן צבי תשמ"ב, 1982, כרך שני : יהודה (ב), פרק 21, עמ' 23
  7. ^ משפחות אחדות נגועות בכל מיני קדחת בבית אל ג'מאל, משפחות אחדות של עובדי אדמה ברפאת, כ- 300 תושבים בצרעה, וכ- 150 תושבים בערטוף
  8. ^ זאב וילנאי, אנציקלופדיה אריאל עמוד 1621
  9. ^ נתונים מסקר הכפרים 1945 בארץ ישראל, שהוצגו מחדש בספר Hadawi, Village statistics 1945, Classification of Land and Area Ownership in Palestine, Beirut, 1970, ומהספר נסרקו לאתר PalestineRemembered.com.
  10. ^ חורבן הר טוב, דבר, 2 בספטמבר 1929
  11. ^ קיצור תולדות ההגנה, בעריכת שאול אביגור, פרופ' יהודה סלוצקי, ואל"מ גרשון ריבלין, עמוד 136.
    יוסי בן-ארצי, הרטוב, בתוך: זאב ענר (עורך), סיפורי מושבות, משרד הביטחון-ההוצאה לאור, 1996, עמ' 50.
  12. ^ יואב גלבר , קוממיות ונכבה : ישראל, הפלסטינים ומדינות ערב, 1948. ‫ אור יהודה : דביר, תשס"ד 2004, עמ' 236
  13. ^ בני מוריס, לידתה של בעיית הפליטים הפלסטינים 1949-1947, עמ' 293