מים אפורים
 |
יש לשכתב ערך זה. הסיבה לכך היא: משלב נמוך, כתיבה וניסוח לא אנציקלופדיים. | ||
| אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה. | |||
מים דלוחים או מים אפורים הם שפכים שאין בהם הפרשות אדם וניתן לעשות בהם שימוש חוזר. כמויות משמעותיות של מים דלוחים מגיעות ממכונות כביסה, מדיחי כלים, כיורים, מקלחות ואמבטיות רחצה, ובמידה פחותה גם ממזגנים. שימוש במים דלוחים להשקיית גינה, הזרמה אל מכלי ההדחה של האסלה, שטיפת רצפות וכדומה, חוסך במים שפירים ובעלותם הגבוהה. מים דלוחים אינם ברמת מי השתייה ולא עומדים בתקן הנדרש לאספקה ביתית, ולכן אסור לעשות בהם שימוש שיש בו מגע עם הגוף.
ישראל נמצאת בראש מדינות העולם ברמת טיהור מי שפכים. כ-65% ממי השפכים העירוניים מטוהרים במכונים (במקום שני ספרד עם 16%). המים המטוהרים הופכים למים שפירים, בהם משתמשים לצרכים חקלאים באמצעות מכוני טיהור שפכים המפוזרים ברחבי הארץ. עם זאת, משרד הבריאות הישראלי מתנגד לאגירה של מים דלוחים לשימוש ביתי.
על פי נתוני חברת מקורות לשנת 2007, למעלה משליש מכלל צריכת המים בישראל היא צריכה ביתית, ומתוכה 40% הם דלוחין קלים לטיפול מכיורי הרחצה, המקלחת ואמבט. הצריכה הממוצעת לדלוחין קלים היא 58 ליטר לנפש ליום. הדלוחין הכבדים כוללים 8 ליטר לנפש לכביסה, וכ-30 ליטר לנפש לשטיפת כלים.
תוכן עניינים |
[עריכה] שימושים אפשריים במים דלוחים
[עריכה] הדחת אסלות
השימוש בדלוחין מיועד בעיקר להשקיה בעלות כספית קטנה,וגם להדחת אסלות שדורש השקעה מוגברת בהתקנת מיכל איסוף עם משאיבת לחץ,הזרמת עודפים לגינה, סינון משופר (למניעת סתימת המצוף), ומעבר אוטומטי תחליפי לאספקת מי עירוניים. ויכול לחסוך בצריכת מים שפירים (עירוניים), שמשמשים להדחת האסלה. בתחזוקה נאותה, שימוש זה לא יהוה בעיה בריאותית. עידוד השימוש כו מהוה חיסכון במים שפירים ויקטין את הכמות שאיבת מי התהום, חיסכון בטיפול במים שכיום מוזרמים יחד עם מי השופכין לביוב.
[עריכה] השקיית גינה
לצורך השקיית גינה בדלוחין יש לטמון מיכל מתאים באדמה ולהפנות אליו את הדלוחין. בפתח הכניסה צריך להיות מסנן סיבים ומוצקים ובמיכל צריכה להיות משאבה לשאיבת המים. בשל כך נדרשת גם נקודת חשמל קרובה. המיכל יהיה קטן דיו, על מנת שתחלופת המים בו תהיה מהירה. על מנת שהתהליך הבקטריאלי שהוא עובר לא יספיק להשחיר את המים בתהליך של זיהום מישני שמעלה את רמת הזיהום בו. קיימת אפשרות להעביר את המים האפורים ללא מיכל ישירות לצנרת מחוררת בגינה, ואף לחסוך משאיבה באם המים יצברו לחץ ברידתם מקומה גבוהה יותר. חובה לאפשר אופציה של הזרמת המים לביוב, עם ברזים או "תא פילוג". (על מנת שהקרקע תושקה תקופות, רק במי גשם ומים שפירים).
בהקשר לכך ראוי לשקול שימוש במי גשם כתחליף עדיף לשימוש ביתי בתקופת החורף.
[עריכה] סיכונים
יש הטוענים כי שימוש פרטי מוגבר במי הדלוחין הקלים נעשה באופן חובבני על חשבון מכוני הטיהור, גורם לעליית ריכוז המים השחורים במתקנים, ובאופן זה מקטין את יעילותם. בנוסף קיים חשש בריאותי להיווצרות חיידקים במיכלי המים האפורים הביתיים על ידי תדירות תחלופה נמוכה, תחזוקה ירודה, והחשש לשימוש אדם שגוי.
בדלוחין הכבדים קיימת פסולת אורגנית שעלולה לכלול חידקים מעוררי מחלות ולכן יש שמכלילים אותם עם מי השופכין [1]. השימוש הבעייתי במים אלו נובע מהריכוז הגבוה של החומרים הבסיסיים החזקים, אשר מקורם מדטרגנטים שבחומרי הניקוי כמו סבון, אבקת כביסה וכלים, וחומרים אורגניים מזהמים. כאשר משקים את הגינה במים אלו לאורך זמן, קיים חשש לפגיעה בקרקע לגידול צמחים, ולחילחול של מים מזוהמים לתת-קרקעים, וכן לשימוש מוטעה לרחצה ושתיה.
לפיכך, עמדת משרד הבריאות הישראלי הינה להשאיר את הטיפול במי הביוב בישראל לרשויות המקומיות. בתקופה האחרונה הגמיש המשרד את עמדותיו ומאפשר שימוש במי דלוחין בתעשייה ובבנייני משרדים ובתנאי שרמת הטיהור שלהם תהיה גבוהה, ויכלול פיקוח תפעול מחמיר.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הצעת חוק דלוחין
- "הצעת חוק מים אפורים אושרה לקריאה ראשונה", 6/6/2011
- סרטון על חשיבות השימוש במים אפורים
- מים אפורים באתר המועצה הישראלית לבנייה ירוקה
- "מספר דברים על מים אפורים", מאת מוטי ניר, באתר "הסביבה"
[עריכה] הערות שוליים
- ^ "נוזלים הכוללים דלוחין וצואים", הל"ת
