דליות (ורידים)

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Gnome-colors-emblem-development-2.svg הערך נמצא בשלבי עבודה: כדי למנוע התנגשויות עריכה ועבודה כפולה אתם מתבקשים שלא לערוך ערך זה בטרם תוסר הודעה זו, אלא אם כן תיאמתם זאת עם מניחי התבנית.
אם הדף לא נערך במשך שבוע ניתן להסיר את התבנית ולערוך אותו, אך רצוי לתת קודם תזכורת בדף שיחת הכותבים.
דליות ברגליים

דליוּת (או ורידים דליתיים, באנגלית: Varicose veins) היא מצב שבו ורידים הופכים לגדולים ומפותלים. בדרך כלל, המושג מתייחס אל ורידים ברגליים, על אף שניתן למצוא דליות גם במקומות אחרים בגוף. דליות בגפיים התחתונים שכיחות אצל בין 10% ל- 20% מאוכלוסיית העולם, כשהן נפוצות יותר אצל נשים.

לוורידים יש מסתמים (leaflet valves) המונעים מהדם לזרום לאחור (retrograde flow). שרירי הרגל מנפחים את הורידים על מנת להחזיר דם אל תוך הלב. כאשר הוורידים מגיעים למצב של דליוּת, עלי המסתמים לא נפגשים כהלכה והמסתמים לא עובדים. מצב זה מאפשר לדם לזרום לאחור וכך הוורידים מתנפחים עוד יותר.

דליות שכיחה בוורידי רגל שטחיים, אשר נתונים ללחץ בזמן עמידה. מעבר להיותה בעיה קוסמטית, דליוּת עשויה לגרום לכאבים במיוחד בזמן בעמידה, הליכה, ריצה וכו'. הורידים מגרדים, מתמתחים ולפעמים מחוללים כיב. טיפול בלי ניתוח כולל סקלרותרפיה, גרביים אלסטיים, הרמת רגליים, מנוחה והתעמלות. סיבוכים מסכני חיים הם נדירים. הטיפול המסורתי הוא ניתוח כירורגי שנקרא "עירטול וריד" — להסרת הורידים המושפעים.

פקקת ורידים עמוקה יכולה ליצור נזק קבוע לשסתומים.

אטיולוגיה/אפידמיולוגיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלקים את האטיולוגיה של הדליות ל:

  1. דליות ראשוניות, שבהן המערכת הפנימית תקינה.
  2. דליות משניות, המלוות מחלות של המערכת העמוקה או דלף עורקי ורידי.

הגורם הראשוני ליצירת הדליות הראשוניות אינו ברור. קיימות מספר סיבות להיווצרות הדליות: בחלק מהחולים מוצאים אי-ספיקה של המסתמים בוריד הספנה, או במערכת המקשרת. אי-ספיקת המסתמים הללו גורמת לעליית הלחץ בוורידים, וזו גורמת להרחבת הוורידים, לחולשה של דופן הוורידים ולהתפתלותם. בחלק מהחולים התפתחות הדליות קשורה בחולשה ראשונית של דופן הווריד. בחלק מחולים אלה, קיים גורם תורשתי לחולשה זו. ורידים אלה - אפילו בנוכחות לחץ ורידי תקין - מתרחבים ויוצרים דליות.

  • דליות ראשוניות שכיחות יותר ב:
  • חולים הלוקים במחלה סעיפית של הכרכשת (diverticulosis). האטיולוגיה המשותפת לשתי מחלות אלה היא קרוב לוודאי העלייה בלחץ התוך-בטני.
  • נשים שהרו.
  • נשים שעבודתן כרוכה בעמידה ממושכת.
  • נשים שמנות.
  • נשים המשתמשות בגלולות למניעת הריון.
  • נשים הלובשות בגדים הדוקים.

דליות משניות נוצרות עקב עליית הלחץ במערכת הוורידים החיצונית כתוצאה מפגמים במערכת הפנימית, כגון: חסימות עקב פקקת ורידים עמוקה (DVT). הוורידים החסומים עוברים רקנליזציה אולם לא ניתן למצוא מסתמים בקטע הנגוע, והזרימה דרך אותו הקטע איטית יותר. הלחץ במערכת הפנימית עולה, וכתוצאה מכך זורם דם מהמערכת הפנימית לחיצונית דרך המערכת המחברת שבה נהרסו חלק מהמסתמים. כתוצאה מכך עולה הלחץ במערכת החיצונית, שבה התמיכה בדופן הווריד על ידי הרקמה התת-עורית היא אפסית, ולכן הוורידים במערכת זו מתרחבים.

כאשר החסימה היא בווריד החלול התחתון או iliac veinso, ניתן לראות דליות משניות בגף התחתון כולו. בחסימות של הסגמנט האילאו-פמורלי ניתן לראות אף דליות סופרה אומבליקליות עקב הקשרים בין מערכות הוורידים. כאשר הסיבה לדליות היא דלף עורקי- ורידי, הדליות יכולות להיות גדולות ביותר.

כ-60% מהנשים והגברים בארצות הברית סובלים מפגם כלשהו במערכת ורידית. נשים סובלות יותר. הסיבה המדויקת לא ברורה לגמרי אך קיימים מספר גורמים המעודדים פגמים בוורידים: שסתומי ורידים חלשים, שינוים הורמונלים במהלך החיים ובעיקר בזמן הריון, עמידה ממושכת ועוד.

תסמינים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • כאב רגליים כבד (לרוב מחמיר בלילה או אחרי התעמלות)
  • תפיחות קרסוליים
  • שינוי בצבע העור (דיסקולריזציה) סביב הורידים לפיגמנט שחום-טורקיז
  • העור מעל הוריד עלול להפוך ליבש, מגרד ומדולדל, מוביל לאקזמה
  • העור עלול להתקדר (סטסיס דרמטיטיס) בשל בזבוז החומרים שנבנה ברגליים
  • פצעים קטנים באזור עלולים לדמם יותר מהמקובל וזמן הגלדתם והחלמתם ארוך
  • במקרים נדירים, ישנו דמום עצום מבקע ורידי
  • לעתים העור מעל הקרסול עלול לכמוש (ליפודרמטוסקלרוסיס) משום שהשומן מתחת לעור מתקשה.
  • סינדרום רגליים חסרות מנוחה הוא סינדרום בפציינטים עם דליות ומחסור ורידי כרוני

אמצעי עזר לאבחנה

אחת הבעיות בטיפול בדליות היא להבדיל בין הדליות הראשוניות לבין אלה שמקורן בחסימה גבוהה של המערכת הפנימית. אם קושרים את המערכת החיצונית בחולים שבהם המערכת הפנימית פגומה או חסומה, התוצאה תהיה בצקת גוברת והולכת של הגף וסבל ניכר לחולה, שלעתים קרובות בא להינתח בשל סיבות קוסמטיות; לכן יש להשתמש באמצעי עזר לאבחנה.

אמצעי העזר לאבחנה[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • בעזרת הדופלר ניתן להדגים חסימות במערכת הוורידים העמוקה בגובה הירך, וכן לקלוט גלי זרימה חוזרים לאורך הספנה או לגלות אי-ספיקה של הפרפורנטים. יתרונה של שיטה זו הוא בכך שהיא אינה פולשנית, ואמינות המידע המתקבל היא כ-80% ביחס לונוגרפיה. האקו דופלר שיפר את יכולת האבחון של הפרעה בזרימה במערכת הוורידית (בדיקת הבחירה).
  • את המערכת הוורידית העמוקה ניתן להדגים גם על ידי הזרקת חומר רדיואקטיבי המסומן על ידי טכנציום. אמינות שיטה זו מתקרבת לזו של הונוגרפיה.
  • פלבוגרפיה - הזרקת חומר ניגוד לווריד היקפי ברגל והדגמת המערכת העמוקה והמערכת השטחית. בשיטה זו אפשר לקבל מידע הן אנטומי והן תפקודי. שיטה זו היא בעלת אמינות גבוהה. בגלל היותה פולשנית - כמעט ואינה מבוצעת כיום.
  • תוצאות דומות מתקבלות על ידי בדיקות בעזרת הפלטיסמוגרפיה, אלא שכאן החיזוי הטוב הוא של חסימות באזור הסובך ולא באזור הירך.

סיבוכים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • רוב סוגי הדליות לא מאיימים בהתקדמות, אבל סוגי דליות חמורה יכולים להוביל לסיבוכים קולוסליים, בגלל מחזוריות הדם הבישה בגף המושפע.
  • מכאוב, התקצפות, קושי בהליכה וקושי בעמידה ממושכת הפוגעים בפעילות הכללית
  • תנאי עור / דרמטיטיס שמסוגל להתרגל לאיבוד עור
  • התפתחות של סרקומה או קרסינומה באולקוסים ורידיים משתרעים. יותר מ-100 מקרים דווחו אודות המרה לגדילת סרטן, היחס מ-0.4% ל-1%.

טיפול[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול לא ניתוחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

יש לעודד את החולה ללכת, להימנע מישיבה ממושכת או מעמידה ממושכת. ממליצים, בזמן ישיבה ושכיבה, על הרמת הרגליים. התחבושות האלסטיות מטרתן למנוע בצקות, לתמוך בוורידים החיצוניים ולהגביר את זרימת הדם במערכת הפנימית. תמיכה אלסטית והרמת הגף מהווים טיפול טוב לחולים הסובלים מדליות ללא סיבוכים.

טיפול בהזרקות לוורידים[עריכת קוד מקור | עריכה]

טיפול על ידי הזרקת חומר מטרש: טיפול בהזרקות לדליות ידוע ברפואה למעלה מ-100 שנה. בשנים האחרונות, השיטה עברה שינויים משמעותיים. נכון להיום, טרם טיפול בהזרקות לוורידים החולים עוברים בדיקת דופלר ורידים. ההזרקות מבוצעות בעזרת תכשירים המבוססים על סודיום טטראאדיציד סולפט. בחלק מהחולים, בזמן הטיפול בהזרקות לוורידים משתמשים בהכוונת סונאר לזיהוי המיקום של הוורידים החולים, במטרה לדייק בהזרקה. טיפול בדליות על ידי הזרקות לוקח מספר דקות ומאפשר לחזור לפעילות רגילה באופן מידי .ההוריה העיקרית להזרקות היא בוורידים שאין בהם זרימה פתולוגית (מהוורידים העמוקים לוורידים השטחיים), כמו: חולים עם דליות מפוזרות או דליות חוזרות לאחר ניתוחים שבהם הוצאו ורידי ספנה, נימי עור, ובמקרים שהמטופל מסרב ניתוח או שיש הוראת נגד לניתוח עקב מחלות נלוות או גילו של המטופל.

היתרון העיקרי של הטיפול בהזרקות לוורידים הוא בהיותו אמבולטורי ומאפשר חזרה לעבודה ולפעילות בטווח קצר. טיפול בהזרקות משפר את זרימת הדם בוורידים על ידי הקטנת מסת הוורידים ברגליים. הטיפול לא רק מעלים את הדליות, אלא גם כאבים, נפיחות והתכווצות ברגליים. טיפול בהזרקות לוורידים כולל לרוב מספר טיפולים שמבצעים במרפאה. לאחר כל טיפול, צריך לחבוש את הרגל בתחבושת אלסטית או לגרוב גרב אלסטית. החבישה מהווה חלק בלתי נפרד מהטיפול בהזרקות ובה תלויה הצלחת הטיפול.

הטיפול בהזרקות לנימי העור הוא טיפול שכמעט ואינו כואב ועובר בקלות יחסית. בזמן הטיפול החולה מקבל מספר הזרקות של החומר המטרש לנימי העור המורחבים. בשיטה זו, הדיוק של ההזרקות חשוב מאוד שכן קוטר כלי הדם הוא כ- 1 מ"מ או פחות, ובמקרים רבים הוא לא יותר עבה ממחט ההזרקה. לכן, לרוב משתמשים בזכוכית מגדלת.

מאוד חשוב לבחור נכון את ריכוז החומר. בדרך כלל הטיפול הוא רב פעמי ומספר הטיפולים תלוי בשטח של כלי הדם המורחבים או נימי העור שזקוקים לטיפול. לאחר כל טיפול, חייבים לגרוב גרב אלסטית או לחבוש בתחבושת אלסטית. אחוזי הצלחת הטיפול בהזרקות תלויים בבחירה הנכונה של המטופלים ובציפיותיהם. סיבוכים ותופעות לוואי כוללים: אי הצלחת הטיפול, צריבה, אי נוחות, שינוי צבע במקום ההזרקה וסימני דלקת מקומיים. כמו כן, לעתים נדירות מאוד, יכולה להופיע דלקת של הווריד העמוק ותגובה אלרגית לחומר המוזרק.

טיפול בהזרקות חומר מטרש מוקצף לוורידים: שיטה זו אחד מהשיטות החדשניות שמאפשרת השגת תוצאות קוסמטיות טובות מאוד. מכשיר מיוחד הופך את החומר הנוזלי לחומר מוקצף שאותו מזריקים לתוך הווריד החולה. בעת ההזרקה, המטופל יכול להרגיש צריבה קלה שחולפת תוך מספר דקות. בשיטה זו אפשר לטפל גם בוורידים גדולים מכיוון שהקצפת החומר מורידה את ריכוזו ונפחו וכן מפחיתה את האפשרות לתופעות לוואי.

טיפול בהזרקות לוורידים בהכוונת אולטרה סאונד[עריכת קוד מקור | עריכה]

שיטת הטיפול בהזרקות, המודרנית ביותר, היא הזרקות לוורידים בעזרת הכוונת אולטרה סאונד (אקו-סקלרוטרפיה). בבסיס הטיפול הוא הדמיית ורידים על ידי אולטרה סאונד בזמן ההזרקה. טכניקה זו מאפשרת טיפול בוורידים לא בולטים ולא נראים לעין מתחת לעור. האולטרה סאונד מאפשר לזהות את הווריד החולה שנמצא עמוק מתחת לעור, ולהזריק לתוכו את החומר המטרש. הטכניקה הזו העלתה את יעילות הטיפול בהזרקות ובחלק מהמקרים התאפשר לבצע טיפול בהזרקות במקום בניתוח, בעיקר, במקרים של ורידים חוזרים לאחר ניתוח בעבר.

טיפולי לייזר בהעלמת נימים ורידים‏[1][עריכת קוד מקור | עריכה]

אנרגיית קרן הלייזר המופקת ממכשיר הלייזר ND:YAG באורך גל 1064 nm, נספגת בהמוגלובין, הדם בכלי הדם מחומם וקיר כלי הדם נהרס. הוורידים יחוסלו תוך ימים עד שבועות. הטיפול יעיל ביותר בוורידים ונימים שקוטרם עד 4 מ"מ. ברגע שבו מסיים המטופל את הטיפול הראשון שלו, הגוף מנסה לשקם את הוורידים שטופלו ועשוי לפתוח אותם מחדש. טיפול מעקב מבוצע לאחר 6-4 שבועות, שהוא הזמן הרצוי לבחינת התוצאה של הטיפול הראשוני, ובמידת הצורך זה הזמן לטפל מחדש בוורידים שנפתחו מחדש. ב-90%-80% מהמטופלים מושגת העלמות הדליות לאחר טיפול אחד או שניים. ההמלצה היא לחזור פעם בשנה על הטיפול כדי להעלים ורידים חדשים שנפתחו. ב- spider veins ברגליים, ניתן לטפל בקלות והתוצאות הן מידיות ומספקות, לעתים, אף ללא כל שטף דם. לאחר הפעולה מומלץ על חבישות באזור המטופל במשך שלושה ימים, במטרה להגיע לתוצאות טיפול טובות יותר. אין לעשות אמבטיות חמות באותם ימים.

טיפול ניתוחי[עריכת קוד מקור | עריכה]

ההוראות לניתוח הן:

  • תסמינים חדים.
  • דליות מורחבות מאוד.
  • דלקת ורידים שטחית.
  • דימומים.
  • כיבים.
  • בעיות קוסמטיות.

המטרה העיקרית של ניתוח הוורידים היא:

  • הקטנת עומס הדם בוורידים השטחיים כתוצאה מאי ספיקת הוורידים;
  • הפסקת זרימה הדם הפתולוגית מהוורידים העמוקים לוורידים השטחיים. בניתוח הוורידים, מוציאים את הוורידים השטחיים המרכזים על מסתמיהם הפתולוגיים. הווריד המורחב מלא בדם שזורם באיטיות ולכן יוצר עימדון (סטזיס ) הלוחץ על דופן הווריד והרקמות הרכות מסביב (תת עור ועור). לחץ זה גורם להתרחבות הוורידים המשניים שיוצאים מהוורידים המרכזיים הללו וכן של הוורידים המקשרים בין המערכת העמוקה למערכת השטחית. סילוק הוורידים הללו מפסיק את התהליך ולכן מביא לשיפור סימפטומטי.

אף על פי שקיימים ניתוחים קטנים יותר, הניתוח הקונבנציונאלי של הוצאת הווריד השטחי המרכזי - סטריפינג ("striping" ) - נשאר הניתוח הנפוץ במטופלים הסובלים מדליות של הוורידים הגדולים. בשלב ראשון של הניתוח, עושים חתך קטן באזור המפשעה, משם מפרידים את וריד הספנה, בנקודת הכניסה לווריד העמוק -הפמורלי. לאחר מכן, מפרידים וקושרים את הענפים הנכנסים לספנה באזור המפגש של הורידים. מספר הענפים הנכנסים נע בין 7-1. השארת ענף לא קשור יכול לגרום לחזרה של הדליות. לאחר מכן, קושרים את הווריד השטחי באזור הכניסה לווריד העמוק. בשלב הבא, מפרידים את אותו וריד בחלקו התחתון באזור הקרסול על ידי חתך קטן. דרך הווריד מכניסים תיל מתכת )סטריפר(, שעובר לאורן כל הווריד עד אזור החתך העליון ושולפים את הווריד לאורך כל הרגל. את הענפים הבולטים - הדליות - מוציאים דרך חתכים קטנים נפרדים ואת הוורידים המקשרים בין המערכת השטחית לעמוקה, הנמצאים באי ספיקה, קושרים וכך מונעים את חזרת הדם מהמערכת העמוקה למערכת השטחית. את מיקום הוורידים המקשרים מגלים בבדיקת דופלר שנעשית לפני הניתוח, ואותם מסמנים באותו מעמד. בסוף הניתוח, חובשים את הרגל בתחבושת אלסטית. מספר שעות לאחר מכן, המטופל משתחרר לביתו ויכול כבר לעמוד על רגליו. טיפול בוורידים הקטנים הנעשה על ידי הזרקות אחרי ניתוח, יכול לחסוך לפעמים הוצאת הוורידים הללו בזמן הניתוח.

הפעלה מוקדמת של הרגל המנותחת לאחר הניתוח מהווה גורם חשוב למניעת סיבוכים, בעיקר פקקת ורידית. סיבוכים לאחר ניתוח ורידים, כמו למשל: שטפי דם והתקשויות לאורך הוורידים שהוצאו, חולפים מעצמם בין חודש לארבעה חודשים מזמן הניתוח. במקרים נדירים, ההתקשויות יכולות להישאר זמן רב יותר. התופעות הללו אינן מצריכות טיפול מיוחד. לעתים, באזור הקרסול הפנימי יכולות להופיע הפרעות בתחושה הקשורות לפגיעה בעצבים עוריים קטנים, וברוב המקרים, התחושה חוזרת מעצמה ללא כל טיפול תוך מספר חודשים. לעתים, הפרעות בתחושה יכולות להישאר בהתאם לעוצמת המחלה לפני הניתוח. הרגל יכולה לכאוב ולהיות נפוחה במשך מספר שבועות או חודשים לאחר הניתוח.

פעילות פיזית מוגזמת, חבלה או שינוי במזג האוויר יכולים לגרום להתגברות התופעות הללו. באותם מקרים, מומלץ לגרוב גרב אלסטית. כל התופעות הללו בדרך כלל חולפות עם הזמן, אך אין לשכוח שנטייה לבעיות בוורידים נשארת. החיסרון העיקרי של ניתוחי הסטריפינג הוא שאחריו נשארות צלקות. אולם, ביצוע חתכים בניתוח מסוג זה הכרחי כדי להגיע למירב הוורידים הדורשים טיפול. "חסכון" בחתכים גורם לכך שהניתוח מבוצע שלא כהלכה, וכתוצאה מכך הוורידים חוזרים תוך זמן קצר.

בחולים עם שינויים טרופיים בגף, או כיבים המלווים באי-ספיקת הפרפורנטים, יש לבצע את הניתוח על-שם Linton או subfascial ligation. בניתוח זה, לאחר שמוציאים את וריד הספנה כפי שתואר לעיל, מבצעים חתך אחורי, או צדדי, לאורך השוק הכולל את העור, תת-עור ופסציה, חושפים את הפרפורנטים בין השריר לפסציה וקושרים אותם.

כאשר לחולה יש גם דליות לאורך וריד הספנה הקטן, חושפים את חלקו התחתון דרך חתך מאחורי המלאולוס הלטרלי, ואת חלקו העליון בגובה הפופליטאל פוסה ומוציאים אותו בעזרת הסטריפר.

שיטה ניתוחית אחרת לטיפול בדליות, שהפכה לשיטת ה ... , היא קשירת הדליות דרך חתכים בודדים מרובים זעירים בעור. אם קיימת אי-ספיקה של המסתם הספנו-פמורלי, קושרים את וריד הספנה במקום כניסתו לווריד הפמורלי.

גישה ניתוחית חדשנית היא טיפול בוורידים על ידי אנדו-לייזר. הניתוח מבוצע בהרדמה מקומית דרך חתך קטן או דקירה מעל הוריד המורחב. דרך חתך זה מכניסים סיב לייזר לווריד ומעבירים אותו לכל אורך הווריד. האנרגיה התרמית של מכשיר הלייזר סוגרת את הווריד לאורך כל הדרך. לאחר פעולה זו, יש לחבוש גרב אלסטית ולהיות בתנועה. כל הפעולה אורכת כשעה ואפשר לחזור מיד לפעילות שגרתית. קיימים מספר סוגים של מכשירי לייזר לניתוחי לייזר תוך ורידי. ההבדל העיקרי ביניהם הוא אורך קרן הלייזר. מכשיר הלייזר המועדף לניתוחים מסוג זה הוא המכשיר המייצר קרן שמשפיעה אך ורק על דופן הווריד ולא גורם לחימום ויצירת קרישי דם בתוך הווריד. היתרונות העיקריים של ניתוח לייזר- שעלותו גבוהה יחסית - הם: תוצאה אסתטית טובה, חזרה לחיים רגילים כמעט מידית וטראומה ניתוחית מינימאלי. טיפול בדליות על ידי ניתוח אנדו-לייזר הוא בטוח יחסית ועם אחוזי הצלחה גבוהים, אך מהווה גם פעולה פולשנית ולעתים נדירות מופיעות תופעות לוואי כמו: דלקת לאורך הווריד, כוויות עור או אי הצלחה. כסיבוך נדיר דווח על פגיעה בווריד העמוק ובעצב.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ לצפייה בהמלצתו של ד"ר סרגייה לגבי טיפול בלייזר לחצו כאן

הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.