דלילה אמיר

דלילה אמיר

תמונה זו מוצגת בוויקיפדיה בשימוש הוגן. נשמח להחליפה בתמונה חופשית.
לידה	1930 ירושלים, פלשתינה (א"י)
פטירה	18 באפריל 2021 (בגיל 91 בערך)
מקום לימודים	אוניברסיטת קליפורניה בברקלי
מוסדות	אוניברסיטת תל אביב
בן או בת זוג	מנחם אמיר

דלילה אמיר (9 במרץ 1930 – 18 באפריל 2021) הייתה מרצה בכירה באוניברסיטת תל אביב, שהתמחתה בסוציולוגיה של הגוף ובפמיניזם. ממייסדות תחום לימודי הנשים בישראל.

בגרות וצבא

דלילה אמיר נולדה בירושלים. בת לתיקווה ועזריאל פרברסקי שעלו מפולין (אוקראינה כיום) בשנת 1924. סיימה בית ספר עממי בבית חינוך, שהשתייך לזרם העובדים והדגיש ערכים סוציאליסטיים. אחר כך למדה בעזרת מלגה בתיכון ליד האוניברסיטה. סיימה ללמוד ב-1948 והייתה בגל האחרון שהתגייס לפלמ"ח. בזמן שירותה בפלמ"ח, השתייכה להכשרת עין גב. שירתה כעוזרתו של בני מרשק בגדוד השישי של חטיבת הראל, עסקה בנושאי תרבות וערכה את העיתון היומי ביידיש לעולים חדשים. אחר כך עברה למחנה ישראל ומאוחר יותר למחנה 80. ההכשרה שאליה השתייכה הקימה את קיבוץ צרעה.

אקדמיה

בתחילת שנות החמישים למדה במכון להכשרת עובדים סוציאליים בירושלים. המורה הבולט שלה שם היה שמואל נח אייזנשטדט. לאחר גל העלייה מצפון אפריקה נשלחו עובדים סוציאליים לעבוד במעברות, והיא עבדה במעברת כורדני שבצפון הקריות במשך שנה. לאחר מכן, נרשמה ללימודי סוציולוגיה באוניברסיטה העברית וסיימה תואר ראשון ושני בסוציולוגיה.

בשנות ה-60 עברה עם בעלה מנחם אמיר (שקיבל מלגה לדוקטורט בסוציולוגיה) לארצות הברית, שם עשתה תואר שני בעבודה סוציאלית קלינית. לאחר מכן עבדה ארבע שנים במרפאה לבריאות הנפש של ילדים ונוער. עשתה דוקטורט בסוציולוגיה של הרפואה בפיטסבורג שבפנסילבניה, אותו כתבה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי. בתקופת לימודיה נחשפה להשפעות של מרד הסטודנטים ולפעילות של התנועה הפמיניסטית. בברקלי פגשה את אנסלם שטראוס שהיה המנחה הבלתי רשמי שלה. מחקרו היה פורץ דרך במעבר הסוציולוגיה מגישת המאקרו (התמקדות בחברה הכללית הרחבה), לעיסוק בנושאי מיקרו (התמקדות ביחיד ובקבוצה הקטנה). נושא עבודת הדוקטור שלה היה: "הארגון החברתי של ביקור אצל רופא", והיא סיימה את כתיבתה ב-1970. אז שבה עם בעלה לישראל.

החלה ללמד באוניברסיטת תל אביב בפקולטה למדעי החברה ובבית הספר לעבודה סוציאלית, שם הייתה אחראית על תחום שירותי הבריאות. החל מ-1973 הקימה ביחד עם ברוך עובדיה את השירותים הסוציאליים בקופת חולים. לאחר מכן הקימה גוף דומה באגודה למלחמה בסרטן. בנוסף, הקימה יחידות שירות סוציאלי במחלקות דיאליזה.

ב-1986 עברה ללמד בחוג לסוציולוגיה והקימה את החוג ללימודי נשים. לימדה את הקורס הראשון בישראל בתאוריות פמיניסטיות, וכן לימדה קורס בשם: "רפואה ומגדר". עמדה בראש החוג ללימודי נשים באוניברסיטת תל אביב מ-1988 עד 1995, אז החליפה אותה פרופסור חנה נווה. לימדה באוניברסיטת תל אביב עד שנת 1995. הקימה את פורום יום שישי: פעם בחודש הרצאה או דיון בנושא נשים ומגדר שהיה פתוח לציבור הרחב. כמו כן ייסדה סדרת הרצאות פומביות שעסקו בנשים, למשל נשים בתיאטרון, נשים בפקידות הציבורית ועוד. יזמה את הקמתו של הכנס האקדמי הפמיניסטי הראשון בישראל שנערך בשנת 1990. בעשור האחרון לחייה ארגנה מדי שנתיים כנס באוניברסיטת תל אביב בנושא: "בריאות נשים על סדר היום של מי?". הייתה נשואה לפרופסור מנחם אמיר, חתן פרס ישראל לקרימינולוגיה, עד למותו ב-2015.

מחקריה

דלילה אמיר התמקדה במחקריה בגישת מיקרו (כאמור, התמקדות ביחיד ובקבוצה הקטנה). זו הייתה גישה מנוגדת לסוציולוגיה מבית מדרשו של שמואל נח אייזנשטדט, שגישתו המבנית התמקדה בתהליכי מאקרו (תהליכים כלל חברתיים).

לאחר מלחמת יום הכיפורים ערכה מחקר נרחב עבור המשטרה, צה"ל ובתי החולים על הודעות פטירה, ובאופן שבו נוהגים בישראל להודיע על מקרי מוות. פרסמה מחקר על ביקורי ניחומים וביקורים משפחתיים אצל משפחות הנפטרים.

בשנים 1988–1989 הייתה הראשונה שחקרה את נושא ההפלות בישראל, ופרסמה מחקר בשם "הפוליטיקה של ההפלות בישראל".

עם תחילת העלייה הגדולה מברית המועצות ב-1991 ערכה מחקר בשם: "לחנך את לנה" שהתמקד ביחסו של הממסד הנשי והרפואי בישראל לעולות. המחקר בדק כיצד המוסדות השונים בישראל: משרד הבריאות ומוסדות הקליטה התייחסו לכך שהעולות אינן משתמשות באמצעי מניעה ועושות הפלות.

בשנת 2006 הוציאה ביחד עם עמיתה אמריקאית קובץ בשם: "תעשיית המין העולמית" ובו דיווח וניתוח של 18 מדינות שבהן יש סחר בנשים לצורכי זנות או הגירת מין, ובמקביל להן יש מדינות שקולטות נשים נסחרות מין. הן אף ערכו כנס בינלאומי בנושא.

ספרה הבא נקרא: "סוגיית ההפלות כסוגיה מושתקת בישראל. פרספקטיבה פמיניסטית ובינלאומית". בספר היא דנה לא רק במה שמתרחש בישראל, אלא גם בהקשר ההיסטורי והבינלאומי, מה קרה ומה קורה בארצות שונות בתחום ההפלות.

פעילותה החברתית

דלילה אמיר הייתה פעילה בשדולת הנשים, והביאה להקמתה של המועצה לבריאות האישה בתוך משרד הבריאות, שם הייתה פעילה מאוד.

בשנת 1993 הוזמנה להיות אחת מהמייסדות של קבוצת עבודה של נשים שהכינו את האמנה של האו"ם לזכויות בריאות של נשים וזכויות מין של נשים. מפגש ראשון לניסוח האמנה נערך בריו דה ז'ניירו וכנס אישור האמנה נערך ב-1994 בקהיר. אמיר כתבה את הדו"ח הישראלי והייתה הנציגה מהמשלחת הישראלית.

בשנת 1996 הייתה חברה בוועדה במשרד הבריאות שעסקה בחקיקת חוק בנושא טכניקות וטיפולי פוריות ופונדקאות בישראל. החוק התקבל, לאחר שהוכנסו בו שינויים.

לאחר מכן הייתה חברה בקבוצת עבודה של האיחוד האירופי שבדקה את נושא הנשים והמדינה בהקשר לחקיקה. היא בדקה איזו חקיקה תנועת הנשים הצליחה לקדם ובאיזו מידה חקיקה תורמת לקדם: חוקי הפלות, הגבלת זנות וסחר בנשים ושוויון תעסוקתי לנשים.

נפטרה ב-18 באפריל 2021.

מבחר מפרסומיה

• דלילה אמיר ודוד נבון, הפוליטיקה של הפלות בישראל, תל אביב המרכז לפתוח על-שם פנחס ספיר, 1989.
• דלילה אמיר ויובל אלמלך, לחנך את לנה: שירותים וארגונים ישראליים מתגייסים לחנך את העולות מברית המועצות בנושא מיניות ורבייה, תל אביב, המכון למחקר חברתי, החוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה, אוניברסיטת תל אביב, 1992.
• דלית באום, דלילה אמיר, רונה ברייר-גארב, יפה ברלוביץ', דבורה גריינימן, שרון הלוי, דינה חרובי, סילביה פוגל-ביז'אוי (עורכות), ללמוד פמיניזם: מקראה, האגודה הישראלית ללימודים פמיניסטיים ולחקר המגדר והוצאת הקיבוץ המאוחד, 2006.
• דלילה אמיר וניבה שושי, "חוק ההפלות הישראלי, היבט מגדרי ופמיניסטי", בתוך: דפנה ברק ארז (עורכת), עיונים במשפט מגדר ופמיניזם, תל אביב, הוצאת נבו, 2007.
• דלילה אמיר וניבה שושי, "ההיסטוריה של מדיניות ההפלות בישראל", בתוך: מימי אייזנשטדט וגיא מונדלק (עורכים), העצמה במשפט, תל אביב, רמות, 2008.
• דלילה אמיר, הילה העליון, ניבה שושי ומאיה מאור, "ללכת עם (לימודי מגדר) להרגיש בלי (גוף): נוכחותו הנעלמת של הגוף בלימודי המגדר בישראל", בתוך: רחל הרץ לזרוביץ ויזהר אופלטקה (עורכים), מגדר ואתניות בהשכלה הגבוהה בישראל, חיפה, הוצאת פרדס, 2009.
• דלילה אמיר, הפלות כסוגיה מושתקת בישראל: על פרספקטיבה פמיניסטית ובין-לאומית ועל דילמות ממסדיות ואישיות, תל אביב, רסלינג, 2015.
• דלילה אמיר, "סיום המחזור: בין 'תופעה טבעית' ל'בעיה רפואית' ", בתוך: ענבל אסתר סיקורל, סמדר נוי, ענבל וילמובסקי ודלילה אמיר (עורכות), תמונת מחזור: עיונים בשיח הווסת בישראל, שדרות, פורום ספיר לדיון ולחקר תרבות, המכללה האקדמית ספיר, 2017.