דלילה חתואל
 | |||||||||||||||||
| לידה |
15 בנובמבר 1980 (בת 43) עכו, ישראל | ||||||||||||||||
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| מידע כללי | |||||||||||||||||
| מדינה |
 ישראל | ||||||||||||||||
| משקל |
51 ק"ג  | ||||||||||||||||
| גובה | 1.60 | ||||||||||||||||
|
delilahatuel | |||||||||||||||||
| ספורט | |||||||||||||||||
| ענף ספורט | סיף | ||||||||||||||||
| מועדון | הפועל עכו | ||||||||||||||||
| מאמן | חיים חטואל | ||||||||||||||||
| הישגים | |||||||||||||||||
| שיאים אישיים | מדליות בגביעי עולם, מקומות 5-8 באירופה, אלופת ישראל, אלופת גביע המדינה ואלופת גביע עכו לשעבר. | ||||||||||||||||
| |||||||||||||||||
  | |||||||||||||||||
דלילה (חיה) חתואל (נולדה ב-15 בנובמבר 1980) היא סייפת ישראלית המתחרה בענף הרומח, אשר ייצגה את ישראל באולימפיאדת בייג'ינג (2008).
ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
חתואל נולדה וגדלה בעכו למשפחה בעלת הישגים רבים בתחום הסיף. בין בני משפחתה שזכו להצלחה בתחום זה לידיה חטואל (דודתה). היא מתאמנת מגיל שש במועדון הסיף של הפועל עכו בהדרכת אביה, חיים חטואל שייצג את ישראל במשחקים האולימפיים כמאמן 7 פעמים.[1] (בעשור השני של המאה ה-21, "המרכז האולימפי לסיוף עכו"). חתואל הגיעה ליכולת שיא בשנים 2008-2007. ביולי 2008 ניצחה באליפות אירופה את האלופה האולימפית ואלופת העולם האיטלקייה ולנטינה וצאלי, באותה העת בעלת ארבע מדליות זהב אולימפיות (2 מדליות זהב אישיות) ותשע מדליות זהב באליפויות עולם (5 מדליות זהב אישיות). עם זאת, באותו קרב נפצעה חתואל ובשל כך נאלצה לפרוש מן התחרות כבר במהלך הקרב הבא[2].
אולימפיאדת בייג'ינג[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחרות הנשים בענף הרומח נערכה ב-11 באוגוסט, ועל פי הגרלה נקבע כי הקרב הראשון של חתואל ייערך מול ויקטוריה ניקישינה מרוסיה[3]. הקרב החל עם יתרון 0–1 לחתואל. בתוך זמן קצר סובבה את הברך והקרב נעצר לשם מתן טיפול. בתום השליש הראשון הייתה התוצאה 2:2. בתום השליש השני הובילה ניקישינה 6:4. 20 שניות לסיום השליש השלישי השוותה חתואל את התוצאה ל-9:9, אולם הפסידה בהארכה 10:9 והודחה מן המשחקים האולימפיים[4]. לדבריה בקרב הספציפי הפסידה בגלל המתח בשנייה האחרונה ולא מחמת הפציעה.
תחרויות לאחר האולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]
באליפות אירופה שהתקיימה בחודש יולי 2009 בבולגריה, הודחה חתואל כבר בסיבוב השני, והתאכזבה מההפסד ועל יחס איגוד הסייף הישראלי כלפיה, שלדבריה לא נתן תמיכה כספית עבור הכנה מספקת לאליפות[5]. בחודש ספטמבר השתתפה חתואל באליפות העולם בטורקיה והגיעה למקום ה-18[6].
בשנת 2011 עברה חתואל ניתוח לטיפול בפציעה שעברה לפני האולימפיאדה בבייג'ינג[7].
בשנת 2015 ייצגה את ישראל במשחקים האירופיים שהתקיימו בבאקו והפסידה בשמינית הגמר.
תחרויות לקראת אולימפיאדת ריו 2016[עריכת קוד מקור | עריכה]
בתחרות המיון האחרונה לקריטריון הבינלאומי שנערכה ב-16 באפריל 2016 בצ'כיה, הצליחה חתואל להתברג בין 4 הבכירות ובכך להבטיח את הקריטריון הבינלאומי למשחקים האולימפיים בריו. כדי להבטיח את הקריטריון הישראלי למשחקים, היה עליה להגיע לגמר בתחרות הגראנד-פרי בסין או בגביע העולם בגרמניה או להתברג בין 16 הבכירות באליפות אירופה שנערכה לקראת סוף יוני בפולין. באליפות אירופה היא לא דורגה ב-16 המקומות הראשונים ובכך לא עמדה בקריטריון הישראלי. כתוצאה מכך לא נכללה במשלחת לאולימפיאדת ריו 2016[8][9], ניהלה קמפיין מתוקשר וגייסה בעזרת "הד סטרט" כסף על מנת לערער לבית הדין לבוררות בספורט כנגד החלטת הוועד האולימפי, אך הערעור נדחה[10].
כעבור שנתיים ילדה את בנה ופנתה לחזור לספורט, אך נבצר ממנה להשתתף מאחר שלא ביצעה קריטריון ישראלי בזמן ההריון ובחופשת הלידה.
חתואל פנתה לבית משפט וערערה, והשופט הביע את דעתו שיש להתאים את מדיניות האישה לספורט. כעבור זמן מסוים על בסיס החלטת השופט נוצר תקנון שמאפשר לספורטאית אישה להמשיך לקבל שכר כאשר זאת נכנסת להריון ובחופשת הלידה.
כיום דלילה חטואל בעלת הרצאה "לקום ולנצח" לקידום בריאות וחיזוק ביטחון עצמי באמצעות חוכמת הסיוף ובשילוב כלי הרומח.
היא בעלת תואר ראשון במדעי המדינה ומשאבי אנוש ובשלבי סיום תואר שני בווינגייט לאורח חיים בריא ופעיל.
חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אמא לשניים, גרושה ומתגוררת בקריית ביאליק.[11]
הישגים[עריכת קוד מקור | עריכה]
מקום 15 באליפות העולם מדליית כסף בגביע העולם בשאנגחאי שבסין מקום חמישי באליפות אירופה
השתתפות באולימפיאדת בייג'ינג מדליית כסף בגביע העולם בקהיר שבמצרים מקום 6 בגביע העולם בזלצבורג שבאוסטריה[12] מקום 7 באליפות אירופה בקייב[2] מדליית ארד בגראנד פרי בגדנסק שבי פולין[13]
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דלילה חתואל
דלילה חתואל, ברשת החברתית פייסבוק
דלילה חתואל, ברשת החברתית אינסטגרם- דלילה חתואל, באתר הוועד האולימפי הבין-לאומי
- דלילה חתואל, באתר olympedia.org
- דלילה חתואל, באתר התאחדות הסיף הבין-לאומית
סער גיט, אמא עם חרב: הקאמבק של דלילה חטואל, באתר ynet, 20 במאי 2015- שיר זיו, "לוחמת טובה יודעת שההפסדים הם שיביאו אותה להצלחות", באתר ישראל היום, 11 במאי 2017
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ ניר כהן וערן קמינסקי, אמא, אבא, סיף - דלילה חתואל מתכוננת לאולימפיאדה, באתר ynet, 20 באפריל 2008
- ^ 1 2 ניר שועלי, סיוף: דלילה חטואל ניצחה איטלקייה שזכתה פעמיים באולימפיאדה, באתר nrg, 6 ביולי 2008
- ^ דני בורשבסקי, חטואל: "אם הייתי יודעת שזה ככה, הייתי באה מזמן", באתר וואלה!, 7 באוגוסט 2008
- ^ ניר שועלי, בייג'ינג, דלילה חטואל הפסידה בסיבוב השני, באתר nrg, 11 באוגוסט 2008
דני בורשבסקי, דלילה חתואל הודחה מהאולימפיאדה, באתר וואלה!, 11 באוגוסט 2008
סייף: דלילה חטואל הפצועה הפסידה והודחה מהתחרות, באתר הארץ, 11 באוגוסט 2008 - ^ אורן אהרוני, חתואל: "האיגוד צריך לתת הכל לספורטאי הצמרת", באתר ynet, 15 ביולי 2009
- ^ דני בורשבסקי, סייף: דלילה חתואל סיימה במקום ה-18 באליפות אירופה, באתר וואלה!, 14 ביולי 2009
- ^ דלילה חטואל עברה ניתוח לשחזור הרצועה בברך, באתר ONE, 4 באוגוסט 2011
- ^ "החיים נגמרים בגיל 35? לא נותנים לי לייצג את המדינה", באתר ערוץ הספורט, 24 ביוני 2016
- ^ סופית: דלילה חטואל לא תתחרה באולימפיאדת ריו, באתר nrg, 6 ביולי 2016
- ^ CAS דחה את העתירה של דלילה חטואל, באתר כלכליסט, 2 באוגוסט 2016
- ^ הלוחמות בלינקר
- ^ אורן בוקשטיין, חטואל עשתה צעד משמעותי בדרך להשתתפות בבייג'ינג, במקור, מאתר ערוץ הספורט, 17 בפברואר 2008; מתוך ארכיון האינטרנט "archive.is"
- ^ בעז גורן, הספורטאים הישראלים באולימפיאדה, באתר ONE, 6 ביולי 2008
יזהר, דלילה חטואל: אני לא נוסעת כדי לסמן וי על בייג'ין, באתר ONE, 16 במרץ 2008
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
_pictogram.svg){kind=small}
