קוליטיס כיבית

קוליטיס כיבית (דלקת כיבית של המעי הגס בעברית) היא מחלה דלקתית כרונית של המעי הגס. היא מתאפיינת בכיבים שטחיים בדופן הפנימית של המעי הגס, העשויים להופיע באזורים ספציפיים של המעי מאזור הרקטום (מחלה הממוקמת בחלחולת-הרקטום בלבד קרויה פרוקטיטיס) ועד לתחילת המעי הגס באזור הצקום, או לאורך כל המעי הגס (פאן-קוליטיס). טרם נמצא גורם אחד למחלה, והסברה המקובלת היא שהמחלה היא מולטי-פקטוריאלית, דהיינו שגורמים רבים תורמים לפריצתה - נטייה גנטית, תזונה, זיהום סביבתי, ומצבי לחץ.

הסברה העדכנית קובעת כי מדובר במחלה ממשפחת מחלות חיסון עצמי (אוטואימוניות). המחלה מתפרצת בדרך כלל בגיל צעיר, מגיל ילדות עד לשנות העשרים המאוחרות, אולם ישנו שיא נוסף של התפרצות סביב גיל 60.

תסמינים

התסמינים הם בדרך כלל שלשול דמי, כאבי בטן, ירידה בתיאבון, לעתים אי שליטה ביציאות, וכן עשויות להופיע בחילות או הקאות, חום ואנמיה.

הסטולוגיה

קוליטיס כיבית מערבת אך ורק את המעי הגס, ומתחילה ברקטום (תמיד הרקטום מעורב, והמחלה מתקדמת לצד ימין). המחלה מערבת אך ורק את רירית המעי (בשונה מקרוהן, מחלה דומה המערבת את כל דופן המעי). רואים היצרות והתקצרות של המעי עם השנים ובצקת של המזנטרי, רואים פסאודופוליפים (נובע מאזורים חולים ורגנרציה של אזורים לבריאים יותר).

אבחון

האבחון נעשה באמצעות בדיקת צואה, ובדיקת קולונוסקופיה, בה נלקחת דגימת רקמה (ביופסיה) לבדיקה במעבדה.

טיפול

דיאטה

על החולים במחלה זו להמנע מאכילה של פירות וירקות לא מבושלים, בכדי להפחית את הפגיעה הפיסית ברפידת המעי המודלקת. המנעות ממוצרי חלב עשויה להפחית את התסמינים. יש ליטול ברזל כתוסף מזון בכדי לפצות על האנמיה.

תרופות

הטיפול המקובל הוא תסמיני באמצעות נוגדי דלקת מסוג ASA-5 (חומצה אמינו סאליצילית 5), וכן קורטיקו-סטרואידים לתקופות קצרות. כמו כן משמשות לטיפול תחזוקה ומניעה תרופות המסדירות את מערכת החיסון כגון אזתיופרין (אימורן, אזופי) ו6 מרקפטופורין (פורינטול). כמו כן אישר מינהל התרופות והמזון האמריקאי שימוש בתרופה הביולוגית האנטי דלקתית, אנטי TNF, המקובלת לשימוש במחלות ראומטיות ובמחלת קרוהן - גם בחולי קוליטיס. חולים מסוימים מגיבים לטיפול באנטיביוטיקה (פלג'יל). במקרים מסוימים נעשה שימוש בתרופות נוספות כגון הפרין, ציקלוספורין ורפאסל (בצורת כדורים, נרות או חוקנים).

ניתוחים

בכ- 20% מהמקרים עד 45% מחולי כוליטיס כיבית, יגיעו לניתוח בסופו של דבר. האינדיקציות לניתוח הינן:

• חוסר תגובה לטיפול תרופתי מלא (למשל, חולה שהולך לשירותים מספר פעמים רב ביום, חולה שיורד במשקל, לא אוכל, לא יוצא מהבית, הפרעה בגדילה ועוד).

• מעורבות מחוץ למעי- מצבים כגון מחלת כבד כרונית חסימתית (PSC)- ניתן להגיע למצבים של שחמת, קרצינומה והשתלת כבד. במקרים כאלה חשוב לנתח טרם היות המעורבות בלתי הפיכה.

• דיספלזיה או סרטן- כשיש pancolitis במשך 10 שנים הסיכון לסרטן הינו 2% לשנה.

• קוליטיס פולמינטטי (התוויה לניתוח דחוף)- מצב בו החולה סובל מטכיקרדיה, חום, לויקוציטוזיס, ואלבומין נמוך (מתחת ל- 3). במצבים כאלה מאשפזים את החולה ומטפלים בסטרואידים, תרופות אימונוסופרסיביות, אנטיביוטיקה ומנוחה, ואם זה לא עוזר מנתחים. במצבים בהם יש toxic megacolon (סיבוך של כוליטיס כיבית עם התרחבות אבנורמלית של המעי הגס) אז מנתחים אם זה מעל מספר סנטימטרים מסוים.

הטיפול הכירורגי בקוליטיס כיבית הוא ניתוח להסרת המעי הגס כולו, (total proctocolectomy). בעבר היו סוגים שונים של אילאוסטומיה (פתח מהבטן דרכו יוצאת הצואה מאחר שהרקטום והתעלה האנאלית הוצאו): למשל, איליאסטומיה ע"ש brooke (מוציאים את הפתח של המעי שנותר דרך הבטן והופכים את צדדיו, הצואה יוצאת לשקית המחוברת אל הפתח), או איליאוסטומיה ע"ש kock (יוצרים מעין פאוץ' מהמעי הדק ומחברים לעור). כיום כדי להימנע מהצורך באילאוסטומיה מנסים לשמר את יכולת החולה להתרוקן דרך פי הטבעת- בתנאים מסוימים מחברים את המעי הדק לרקטום עצמו (במידה וניתן כלומר כאשר יש sparing של הרקטום)- נקרא ileo rectal anastemosis. דרך אחרת הינה לשמר את התעלה האנאלית- עושים restorative procto colectomy- מוציאים את המעי הגס והרקטום אולם שומרים על התעלה האנאלית, בונים מעין פאוץ' (j pouch) ממעי דק כסוג של מאגר של צואה כדי למנוע מהחולה לרוץ לשירותים כל הזמן. בחלק מן המקרים בתחילה עושים "איליאוסטומיה מגנה"- למשך כשלושה חודשים, על מנת שהאזור יחלים, ואז מחברים בחזרה את לולאות המעיים והחולה מתרוקן דרך פי הטבעת.

מנותחים שהושאר בגופם פאוץ' סובלים לעתים מדלקת של הפאוץ' הקרויה פאוצ'יטיס, שהטיפול בה הוא באמצעות אנטיביוטיקה. עד 60% מהחולים עלולים לפתח דלקת כזו בשלב זה או אחר, הטיפול הינו מתן אנטיביוטיקה (ציפרוקסין, פלג'יל) וחלק מהחולים משתפרים.

סיבוכים וסיכונים

הסיבוך הנפוץ ביותר הוא דימום שעשוי לגרום לעיתים קרובות לאנמיה של חוסר ברזל. סיבוך נוסף הוא קוליטיס רעילה שבו דופן המעי נפגע לכל עוביו, תנועתיות דופן המעיים פוסקת, והבטן מתנפחת בשל הצטברות התכולה. בין 3% עד 5% מהחולים עלולים לפתח סרטן במערכת העיכול. הסיכון לסרטן המעי הגס גדל במי שסובל מקוליטיס בטווח זמן ארוך (כעשר שנים) ומתגבר ככל שהקוליטיס מפושט בכל המעי הגס. מחלת כבד הינה סיכון נוסף הפוגע בין אחוז לשלשה אחוז מהחולים במחלה זו.

ראו גם

• קרוהן - מחלה דומה מאוד בתסמיניה, היכולה לפגועה בכל מערכת העיכול.

לקריאה נוספת

• ד"ר רוברט ברקוב (עורך ראשי), מֶ‏רְק - המדריך הרפואי השלם, בהוצאת כנרת זמורה ביתן דביר והד ארצי, 2002, עמ' 530-532

קישורים חיצוניים

• אתר העמותה לחולי קרוהן וכוליטיס כיבית בישראל
• מחלת קרוהן וקוליטיס כיבית - האנציקלופדיה החופשית של החולים

הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.