דלקת מעי נמקית
 | |
| דגימה פתולוגית של מעי תינוק עם דלקת מעי נמקית. אתר התנקבות המעי סמוך לחץ. | |
| תחום |
רפואת ילדים  |
|---|---|
| גורמי סיכון |
עישון |
| קישורים ומאגרי מידע | |
| eMedicine | article/977956 |
| DiseasesDB | 31774 |
| MeSH | D020345 |
| MedlinePlus | 001148 |
| סיווגים | |
| ICD-10 | P77 |
  | |
דַּלֶּקֶת מְעִי נִמְקִית (באנגלית: Necrotizing enterocolitis, NEC) היא מצב רפואי הנראה בעיקר אצל פגים, בו חלקים מהמעי עוברים נמק (נקרוזיס) ומתים.
סימנים ואבחון[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסימנים המוקדמים לדלקת מעי נמקית כוללים אי סבילות למזון והאכלה, עליה בשאריות האכלה, הרחבה של הבטן וצואה דמית. עם התקדמות המחלה יש דיסקולורציה של הבטן ועלולה להתהוות התנקבות של המעי אשר תוביל לדלקת הצפק ותת לחץ דם, הדורשים התערבות טיפולית מהירה.
האבחון לדלקת מעי נמקית נעשה לרוב כאשר יש חשד קליני. לשם כך נעזרים בצילום בטן, סקירה אשר מראה לולאות מעי מורחבות, פנאומטוזיס אינטסיטינליס (קיום בועות קטנות בחלל הבטן- פתוגנומוני), גז בווריד הפורטלי ופנאומופריטונאום (קיום אוויר חופשי מחוץ למעי). כ-5% עד 10% מהפגים בעלי משקל נמוך מאוד (מתחת ל-1500 גרם) מאובחנים עם דלקת מעי נמקית.
היווצרות דלקת מעי[עריכת קוד מקור | עריכה]
הסיבה להיווצרות דלקת מעי נמקית אינה ידועה עדיין, אך קיימות מספר תאוריות בנושא. חלק מן התאוריות מצביעות על זיהום הגורם להתפתחות דלקת מעי נמקית, אך לא נמצאו פתוגנים ספציפיים האחראיים לכך. במרבית המקרים האזור שנפגע בדלקת מעי נמקית הוא האזור האילאו-צקאלי (המחבר בין המעי הדק למעי הגס). בנוסף, דלקת מעי נמקית כמעט ואינה נצפית אצל פגים לפני האכלה דרך הפה, כמו כן מתן אוכל על ידי פורמולה מגדיל את הסיכון לפיתוח דלקת מעי נמקית פי 10 מאשר האכלה מחלב אם.[1]
טיפול ומניעה[עריכת קוד מקור | עריכה]
הטיפול בדלקת מעי נמקית כולל טיפול תמיכתי, מנוחת מעיים וצום. בנוסף, הטיפול יכלול דקומפרסיה של הקיבה (על ידי ביצוע שאיבות חוזרות), טיפול אנטיביוטי ומתן נוזלים ואלקטרוליטים. כאשר לא ניתן לשלוט במחלה באמצעים שמרניים אלו בלבד, או כאשר יש פרפורציה של המעי, יש לפנות לניתוח חירום על מנת לכרות את קטע המעי אשר עבר נמק. בניתוח מבוצע קולוסטומי (פיום המעי הגס) אשר לאחר מכן מתוקן לצורך השקה מחודשת של חלקי המעי התקינים.
הבראה מדלקת מעי נמקית אשר טופלה באמצעים שמרניים ללא ניתוח, כוללת כ-10 עד 14 יום שבהם התינוק אינו מוזן דרך הפה. הסיבוכים בטווח הארוך יכולים לכלול אנמיה וחסימת מעיים. סיכויי הישרדותם של תינוקות העוברים ניתוח עומדים על 70%-80%, כאשר הסיבוכים לטווח הארוך הם short bowel syndrome ו-neurodevelopmental disability.
במחקר שפורסם בשנת 2008[2] נמצא כי שימוש בשיעור גבוה יותר של ליפידים בעירוי הוריד משמעותית את הסיכון לפיתוח דלקת מעי נמקית לעומת קבוצת הביקורת. נאונאטולוגים נוספים ציינו את החשיבות של אספקת כמויות מועטות של חלב אם דרך הפה, בעוד עיקר התזונה נעשית תוך ורידית, על מנת להקל על המעי בתהליך ההתפתחות ולא לגרום לעומסים כבדים עליו.
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]
- ^ Section On Breastfeeding, Breastfeeding and the Use of Human Milk, Pediatrics 129, 2012-03-01, עמ' e827–e841 doi: 10.1542/peds.2011-3552
- ^ Drenckpohl D, McConnell C, Gaffney S, Niehaus M, Macwan KS, Randomized trial of very low birth weight infants receiving higher rates of infusion of intravenous fat emulsions during the first week of life, Pediatrics 122 (4), עמ' 743-751
הבהרה: המידע בוויקיפדיה נועד להעשרה בלבד ואינו מהווה ייעוץ רפואי.