דלקת מפרקים שיגרונית
דלקת מפרקים שיגרונית (באנגלית: rheumatoid arthritis או בקיצור RA; נקראת גם דלקת מפרקים שיגרונתית) היא מחלה כרונית אוטואימונית הפוגעת במפרקים וגורמת להריסתם ההדרגתית. דלקת מפרקים שיגרונית היא מחלה רב מערכתית הפוגעת ברקמות נוספות לאלו שבמפרקים.
הגורמים לדלקת מפרקים שיגרונית אינם ידועים אך ההנחה הרווחת כיום מייחסת לגורמים גנטיים שונים בשילוב השפעות סביבתיות, כמו זיהום נגיפי או עישון, יכולת להצית תגובת חיסון עצמי של הגוף נגד רקמת הקרום הסינוביאלי (סינוביה). התגובות הדלקתיות שמתחילות במפרקים, מתפשטות לרקמות נוספות מחוץ למפרקים, כמו עור, כלי דם, בלוטות רוק ודמעות, ריאות, קרום הלב, קרום הריאות והשרירים.
החולים סובלים מתסמינים שונים שבהופעתם שונות רבה. חלקם כלליים כמו חום, עייפות ותחושה רעה, וחלקם ייחודיים לאזורים שונים בגוף, כגון מפרקים נפוחים וכואבים (בעיקר בכפות הידיים), קשרירים שיגרוניים בעור, דלקת כלי דם, דלקת עיניים ועוד.
השונות בהופעת התסמינים מקשה על אבחון דלקת מפרקים שיגרונית והבדלתה ממחלות מפרקים אחרות. האבחון מתבצע בעזרת מגוון של בדיקות מעבדה התרות אחר סימני דלקת ונוגדנים עצמיים ייחודיים. מעת שאובחנה המחלה, הטיפול בה כולל שינוי באורח החיים המשפר את איכות חיי החולים, תרופות מדכאות דלקת וכאלו המשנות את מהלך המחלה בעזרת חסימת פעולת הנוגדנים העצמיים. במצבים חמורים מנותחים מפרקיהם של החולים לשם החלפתם או קיבועם.
דלקת מפרקים שיגרונית פוגעת בכאחוז אחד מכלל האוכלוסייה. נשים נפגעות פי שניים וחצי מגברים. המחלה עלולה להופיע בכל גיל אך הופעתה שכיחה יותר בגילאים 35 עד 50. תוחלת החיים של החולים מתקצרת בשלוש עד שבע שנים. לפחות עשרה אחוזים מהמאובחנים כחולים בדלקת מפרקים שיגרונית, יסבלו מנכות חמורה למרות הטיפול בהם.
תוכן עניינים |
[עריכה] פתופיזיולוגיה
הגורם לדלקת מפרקים שיגרונית אינו ידוע. ההנחה הרווחת כיום מייחסת לגורמים גנטיים שונים בשילוב השפעות סביבתיות, כמו זיהום נגיפי או עישון, את היכולת להצית תגובת חיסון עצמי של הגוף נגד רקמת הקרום הסינוביאלי (סינוביה).
בתשעים אחוזים מהחולים בדלקת מפרקים שיגרונית נמצאו הסמנים הגנטיים המכונים HLA-DR4/DR1 (לעומת שכיחות של 40 אחוזים באנשים בריאים). בנוסף לגורם הגנטי, גורמים סביבתיים שונים חשודים כגורמים להתפרצות של דלקת מפרקים שיגרונית. עימם נמנים הדבקה קודמת בדלקת כבד מסוג B, וירוס אפשטיין בר ומיקופלזמה. טראומות פיזיות ונפשיות גם עלולות לזרז הופעה של דלקת מפרקים שיגרונית, או להחמירה.
מעת שהחלה תגובת חיסון עצמי של הגוף בדלקת מפרקים שיגרונית, רקמת הקרום הסינוביאלי הופכת לדלקתית. בשלב מוקדם מפרישים תאי פלזמה נוגדנים (כמו גורם שיגרוני; RF rheumatoid factor) המתרכבים עם קומפלקסים שמפרישים תאי הסינוביה. לימפוציטים מסוג T ומקרופאג'ים נודדים לרקמת הסינוביה המודלקת ומפרישים ציטוקינים וכימוקינים (אינטרלויקינים שונים, TNF-α ופקטורי גדילה שונים) המשמשים כמתווכים בתגובה דלקתית.
בשלבים הבאים של המחלה מתעבה הקרום הסינוביאלי ומתחיל להפריש חומרים שונים כמו קולגן, שהורסים את הסחוס המפרקי. הציטוקינים מעוררים הרס נוסף של הסחוס וכן פירוק של עצם. נפגעים גם קופסית המפרק, רצועות, גידים וכלי דם. הפגיעה ההרסנית במפרק מתפשטת לאזורים נוספים בגוף.
[עריכה] סימנים ותסמינים
התסמינים והסימנים הראשונים לדלקת מפרקים שיגרונית הם בדרך כלל רב מערכתיים. החולים סובלים מעייפות, מחום, מחולשה ומתחושה כללית לא טובה. כאב מפושט ונוקשות במפרקים ובשרירים יופיעו לאחר התסמינים הרב מערכתיים או יחד איתם. נוקשות אופיינית נמשכת מעל לשעה, ומופיעה לאחר מנוחה ממושכת או שינה.
במספר מפרקים מופיעים כאב ונפיחות בתבנית סימטרית (פוליארתריטיס סימטרי), כלומר בשני הקרסוליים יחד או בשתי כפות הידיים יחד. לרוב נפגעים מפרקי שורש כף היד והאצבעות, אך הפגיעה אפשרית במפרקים רבים נוספים בגפיים ובעמוד השדרה (בדרך כלל, הצווארי). עם התקדמות המחלה ייתכנו הגבלות בטווחי המפרקים הפגועים ונטייה של המפרקים למנחים כפופים (עקב הפגיעה בקופסית המפרק). הרס המפרקים יכול להביאם למצב של עיוותים שונים, במיוחד באצבעות הידיים. לעתים מופיעים תסמינים נוירולוגים הקשורים לפגיעה במפרקים הסמוכים לעצבים (כמו המרפק או עמוד השדרה הצווארי).
בנוסף לפגיעות במפרקים מופיעים תסמינים באיברי גוף נוספים. בעור ייתכנו הופעות של קשרירים אופיינים (rheumatoid nodules, בשלושים אחוזים מהחולים). הקשרירים נעים בגודלם בין מילימטרים ספורים ועד למספר סנטימטרים והם מופיעים לרוב מעל בליטות גרמיות, גיד אכילס, מרפקים ומפרקי עצמות המסרק והגלילים. תופעות אפשריות נוספות הן הפרשת נוזלים וצמיחת קשרירים של מעטפת הריאות כמו גם לייפת (פיברוזיס: נוקשות והתעבות של רקמת חיבור) של הרקמה, דלקת של מבנים שונים בלב (מעטפת, שריר או מסתמים) ולייפת בלב, יובש ודלקת בעיניים ודלקת כלי דם הגורמת לכיבים ברגליים. פגיעה ביציבות מפרקי הצוואר העליונים יכולה לפגוע בחוט השדרה ולשיתוק בארבע גפיים.
הופעות התסמינים והסימנים שונות מאדם לאדם ואינן ניתנות לחיזוי.
[עריכה] אבחון
כדי לסווג חולים בדלקת מפרקים שיגרונית קבעה האוניברסיטה האמריקאית לראומטולוגיה (American College of Rheumatology) מספר קריטריונים:[1]
|
| זיהוי לפחות ארבעה קריטריונים מתוך השבעה מעיד על דלקת מפרקים שיגרונית. ארבעת הקריטריונים הראשונים צריכים להתקיים לפחות שישה שבועות. |
השונות הרבה בתסמינים ובסימנים של דלקת מפרקים שיגרונית מקשה על אבחנתה, במיוחד בשלביה המוקדמים. האוניברסיטה האמריקאית לראומטולוגיה הציעה מספר קריטריונים (ראו מסגרת) לסיווג ולאבחון חולים בדלקת מפרקים שיגרונית, אלא שמטרת שיטת הקריטריונים היא מחקרית במהותה ואין בה כדי להוביל לטיפול מוקדם בשלבים ראשוניים של דלקת מפרקים שיגרונית (העשויים שלא לענות לקריטריונים).
מעת שעולה החשד לקיומה של דלקת מפרקים שיגרונית בעקבות תסמינים אופיינים (פוליארתריטיס סימטרי) ובמיוחד אם מופיעים התסמינים במפרקים יחד עם תסמינים וסימנים ברקמות אחרות, נערכות מספר בדיקות מעבדה ודימות לשלילת מחלות מפרקים אחרות ולאבחון של דלקת מפרקים שיגרונית.
בדיקות מעבדה הנערכות לזיהוי דלקת מפרקים שיגרונית כוללות את בדיקת נוכחות הנוגדן העצמי הקרוי גורם שיגרוני (RF). גורם שיגרוני מופיע ב 70-80 אחוזים מהחולים אך לעתים רק בשלבים מאוחרים של המחלה. בדיקת זיהוי נוגדן עצמי נוסף הקרוי Anti-citrullinated peptide (anti-CCP) נחשבת לבעלת סגוליות גבוהה יותר מבדיקת גורם שיגרוני[2].
בדיקות דם נוספות תרות אחרי סימנים לתהליך דלקתי, כגון ערכים גבוהים של CRP, ושקיעת דם מואצת. תיערך ספירת תאי דם לבנים ותיבדק נוכחות אנמיה. שאיבת נוזל סינוביאלי ובדיקתו מאפשרת שלילת מחלות מפרקים אחרות וזיהוי של תהליך דלקתי סטרילי תוך מפרקי.
בדיקות דימות אינן מזהות סימנים גרמיים לדלקת מפרקים שיגרונית בשלביה הראשונים. בשלבים מאוחרים יותר יודגמו הצרויות במרווחים המפרקיים, דלדול עצם חוץ מפרקי ושחיקה בשולי עצמות המפרק. דימות MRI נחשבת לרגישה יותר מצילום רנטגן בזיהוי שלבים מוקדמים של דלקת מפרקים שיגרונית. הדימות יעיל למעקב אחרי התפתחות המחלה.
[עריכה] טיפול
מטרות הטיפול בדלקת מפרקים שיגרונית הן הפחתת כאב, דיכוי תהליך דלקתי, האטת תהליך המחלה או עצירתו ושיפור באיכות החיים ובתפקודם של החולים. להשגת מטרות הטיפול משתמשים בשינוי אורח חיים, בתרופות, בניתוחים במקרים חמורים ובטיפולים לא תרופתיים.
אורח החיים המומלץ לחולים במחלה כולל הגברת פעילות והתעמלות בתקופות רדומות של המחלה, לעומת מנוחה יחסית בתקופות פעילות של המחלה. מבחינה תזונתית, דיאטה מאוזנת והפחתת משקל יתר עשויים לשפר את המצב הכללי. בנוסף, צריכת שומנים מסוג אומגה 3 במקום שומנים מסוג אומגה 6 תוביל להקלה חלקית וחולפת בסימפטומים. כדי להתגבר על מגבלות תפקודיות ניתן להשתמש באמצעי עזר כמו עזרים אורתופדיים או עזרים תפקודיים (מברשת שיניים חשמלית, וולקרו במקום כפתורים ושרוכים בביגוד וכדומה).
תרופות מקבוצות שונות משמשות לטיפול בדלקת מפרקים שיגרונית: משככי כאב ומדכאי דלקת שאינם סטרואידים ובמקרים חמורים גם קורטיקוסטרואידים. לאחרונה מתגבר השימוש, כבר בשלביה הראשונים של המחלה, בתרופות המשנות את מהלך המחלה (disease-modifying antirheumatic drugs [DMARDs]).
נזק רב נגרם למפרקים כבר בשלבים המוקדמים של דלקת מפרקים שיגרונית ולכן שימוש בתרופות שמשנות את מהלך המחלה יפחית את כאבי המפרקים, את נוקשות הבוקר ואת הנפיחות. תרופות רבות שייכות לקבוצה זו, ביניהן תכשירים המכילים מלחי זהב, אנטיביוטיקות מסוימות ותרופות המשמשות כחסמים לגורמים שונים כמו ל-TNF-α ולאינטרלויקין 1 (IL-1).
ניתוחים העשויים להילקח בחשבון בטיפול במחלה הם ניתוחי החלפת מפרק, ניתוחים לקיבוע עמוד השדרה הצווארי (למניעת פריקה מסוכנת באותם מפרקים) וניתוחי קיבוע או הסרת מפרקים קטנים פגועים בכפות הידיים והרגליים, שמטרתם לשפר את התפקוד הכללי של החולה.
טיפולים שאינם תרופתיים יתמקדו בשימור ובשיפור של תפקוד המפרקים על ידי שמירת טווחיהם, חיזוק שרירים והפחתת כאב. בקטגוריה זו נכללים ריפוי בעיסוק, פיזיותרפיה וחמי מרפא.
[עריכה] קישורים חיצוניים
- דלקת מפרקים שיגרונית - ארטריטיס ראומטואידית, האיגוד הישראלי לאורתופדיה
- דן בוסקילה, דלקת מפרקים שיגרונתית - Rheumatoid Arthritis, אתרו של ד"ר גדעון עירון
- אברהם וינברגר, ראומטואיד ארתריטיס, עינבר - עמותה ישראלית לנפגעים במחלות רימטיות (יש לנווט באתר עד למאמר)
- דלקת מפרקים שיגרונית בילדים - אתר הכולל מידע רב בעברית
- פרופ' פנחס השקס, דלקת מפרקים בילדות: מאפיינים וטיפול, באתר וואלה!, 4 בינואר 2012
- Rheumatoid Arthritis (RA), Merck Manual
- Rheumatoid Arthritis, Wheeless' Textbook of Orthopaedics
[עריכה] הערות שוליים
- ^ Arnett FC et al. The American Rheumatism Association 1987 revised criteria for the classification of rheumatoid arthritis. Arthritis and rheumatism. 1988 Mar;31(3):315-24. PMID 3358796
- ^ Ates A, Karaaslan Y, Aksaray S. Predictive value of antibodies to cyclic citrullinated peptide in patients with early arthritis. Clinical rheumatology. 2006 May 3. PMID 16670828
הבהרה: המידע בוויקיפדיה אינו מהווה ייעוץ רפואי.
