דלתא E

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דלתא E
Delta E
שיגור פיוניר 6 על גבי דלתא E
שיגור פיוניר 6 על גבי דלתא E
ייעוד משגר לוויינים
משפחה משפחת טילי הדלתא
יצרן דאגלס איירקראפט קומפני עריכת הנתון בוויקינתונים
ארץ ייצור ארצות הבריתארצות הברית ארצות הברית
עלות שיגור 13.93 מיליון דולר (1985)
גרסאות דלתא E1
היסטוריית שיגורים
סטטוס לא פעיל
אתרי שיגור ב-LC-17 בנמל החלל קייפ קנוורל, ב-SLC-2E בבסיס חיל האוויר ונדנברג
שיגורים 23
הצלחות 23
שיגור ראשון 6 בנובמבר 1965
שיגור אחרון 1 באפריל 1971
יכולת
מטען ל־LEO 540 ק"ג
מטען ל־MEO 150 ק"ג
מידע נוסף
גובה 31 מטרים
קוטר 2.44 מטרים
משקל 69,023 ק"ג
שלבים 3
מאיץ ראשון קסטור 2
מספר מאיצים 3
סוג מנוע TX-354-3
דחף 258.91 קילו ניוטון
מתקף סגולי בריק - 262 שניות
בגובה פני הים - 232 שניות
זמן בעירה 37 שניות
דלק מוצק
שלב ראשון דלתא תור TA
מספר מנועים 1
סוג מנוע MB-3-3
דחף 866.71 קילו ניוטון
מתקף סגולי בריק - 290 שניות
בגובה פני הים - 256 שניות
זמן בעירה 150 שניות
דלק RP-1/חמצן נוזלי
שלב שני דלתא E
מספר מנועים 1
סוג מנוע AJ-10-118F
דחף 35.09 קילו ניוטון
מתקף סגולי 278 שניות
זמן בעירה 400 שניות
דלק UDMH/חומצה חנקתית
שלב שלישי FW-4D
מספר מנועים 1
סוג מנוע FW4-D
דחף 25 קילו ניוטון
מתקף סגולי בריק - 287 שניות
בגובה פני הים - 250 שניות
זמן בעירה 31 שניות
דלק מוצק
לעריכה בוויקינתונים שמשמש מקור לחלק מהמידע בתבנית

הדלתא E או תור-דלתא E הוא משגר לוויינים אמריקאי ששימש לשיגור 23 לוויינים בשנים 1965 עד 1971. המשגר הוא מסדרת טילי הדלתא.

שלבו הראשון של המשגר היה טיל תור-DSV-2C שנוספו לו שלושה מאיצים מסוג קסטור-1. שלבו השני של המשגר היה שלב דלתא E (שהיה שיפור של שלב הדלתא המקורי) והשלב השלישי היה שלב אלטאיר-2 או FW-4D (דלתא E1). שישה שיגורים בוצעו בתצורת דלתא E ו17 בתצורת דלתא E1.

השיגורים בוצעו או ב-LC-17 מנמל החלל קייפ קנוורל או ב-SLC-2E מבסיס חיל האוויר ונדנברג. כל השיגורים הושלמו בהצלחה.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דלתא E בוויקישיתוף