דמוגרפיה של הולנד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

אוכלוסיית הולנד מתרכזת באזור קטן. את הדמוגרפיה של הולנד כיום מאפיינים: עליית אורך החיים, ירידה בשיעורי הלידה ועלייה באחוזי המהגרים.

צפיפות האוכלוסייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

צפיפות האוכלוסין בהולנד גבוהה, בהולנד חיים כ-16,500,000 איש ב-41,526 קמ"ר. צפיפות של 482 איש לקמ"ר.

כפתרון לבעיית הצפיפות, נוהגת הולנד לייבש שטחים ממימיה הטריטוריאליים ולהופכם ליבשה.

למרות העובדה שהולנד היא מדינה צפופה, אין בה עיר אחת שיש בה יותר ממיליון איש. ארבע ערים גדולות הן: (אמסטרדם, רוטרדם, האג ואוטרכט) שהם חלק מהמטרופולין רנסטאד שמונה כ-7 מיליון איש.

שיעורי לידה ותמותה[עריכת קוד מקור | עריכה]

כמו בשאר מדינות אירופה, אוכלוסיית הולנד מתבגרת ושיעורי הלידה הולכים ופוחתים. תוחלת החיים גדלה בזכות התפתחות הרפואה והולנד קלטה הגירה. למרות התפתחויות אלו ובנוסף לריבוי הטבעי הקטן שלאחר מלחמת העולם השנייה הייתה עלייה קטנה ביותר במספר התושבים בהולנד: הריבוי הטבעי ב2005 היה הקטן ביותר מאז 1900.

בעיות הדמוגרפיה האלו יחד עם השלכות מדיניות של הביטוח הלאומי גרמו לבעיה: מספר האנשים בגילאי העבודה הולך ופוחת. בנוסף לכך גרמה מדיניות הפנסיה לבעיה אחרת: בעוד שמספר האנשים העובדים למען גיל הפנסיה ילך ויפחת יהיו יותר אנשים שיקבלו את הפנסיות. כיום מנסים לפתור את הבעיה באמצעות רפורמות במדיניות הפנסיה.

ב-2006 היו בהולנד 185,124 לידות ו-135,809 מיתות. 101,489 היגרו באותה שנה למדינה בעוד כ-132,682 היגרו ממנה למדינות אחרות. 16.4% מהלידות בהולנד בשנת 2003 היו להורים לא ממוצא הולנדי.

הגירה[עריכת קוד מקור | עריכה]

מהגרים בהולנד מארצות שונות

מהגרים להולנד מארצות רבות, אולם ההגירה נטו היא שלילית: ב-2005 121,000 איש עזבו את הולנד לעומת 94,000 שנכנסו אליה. מתוך 100,000 המהגרים שבאו להולנד 66,000 מהם באו מאירופה, מאמריקה , מיפן ומאוקיאנה ו34,000 ממדינות אחרות (בעיקר ממדינות מתפתחות). מתוך 132,000 איש שעזבו את הולנד ב-2006 94,000 עזבו לשאר ארצות אירופה, אמריקה, יפן ואוקיאנה ו37,000 לארצות אחרות.

מספר גדול של מהגרים באו להולנד ממערב אירופה ובעיקר מגרמניה ומבלגיה. היו ארבעה גלי הגירה להולנד מארצות לא-מערביות:

  1. בשנות ה-40 מאינדונזיה שאך נוסדה ומאיי מאלוקו.
  2. בשנות ה-60 וה-70 ממרוקו ומטורקיה. מהגרים אלו היו מהגרי עבודה ולכן והצפי מהם היה שישובו לארצות מוצאם, רבים אכן עשו כן אך מעטים נותרו בהולנד והקימו משפחות בשנות ה-80 וה-90.
  3. בשנות ה-70 וה-80 מסורינאם ומהאנטילים ההולנדיים. לתושבי מדינות אלו היה עדיין דרכון הולנדי והם חשבו שעתידם יהיה טוב יותר בהולנד.
  4. בשנות ה-90 מחפשי מקלט מדיני.

הגירה שלילית[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-50 560,000 איש היגרו מהולנד למדינות אחרות בעיקר לארצות הברית, דרום אפריקה, ניו זילנד, אוסטרליה וקנדה. ב-2005 היגרו 121,000 איש מהולנד. ישנה הגירה שלילית לעבר שכנותיה של הולנד: בלגיה, גרמניה, ובריטניה.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ספר העובדות העולמי ב-2002 31% מהאוכלוסייה היו קתולים, 13% היו מאמינים בכנסייה ההולנדית הרפורמית, 7% קלוויניסטים, 5.5% מוסלמים ו41% הם חסרי דת. לעומת זאת לפי סקר שנערך בהולנד ב-2006 25% מהאוכלוסייה נוצרים, 3% מאמינים בדת אחרת (יהדות, אסלאם, הינדואיזם ועוד) ו26% מאמינים בישות כלשהי (אגנוסטים ועוד), 26% חסרי דת הומניסטים ו18% חסרי דת ולא הומניסטים.

שפה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השפה העיקרית בהולנד היא הולנדית בעת שפריזית מוכרת כשפה רשמית במחוז פריזלנד. מספר ניבים של סקסונית תחתית מדוברים בצפון ובמזרח המדינה. ניבים אלו מוכרים כשפה אזורית לפי הצ'רטר האירופאי למיעוטים. במחוז לימבור מדוברת גם לימבורגית.