דמיטרי בלודוב

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דמיטרי בלודוב

דמיטרי בְּלוּדוֹבכתב רוסי: Дмитрий Николаевич Блудов;‏ 16 באפריל 17852 במרץ 1864) היה דיפלומט ומדינאי בכיר באימפריה הרוסית במחצית הראשונה של המאה ה-19. היה חבר האקדמיה הרוסית למדעים ומשנת 1855 גם נשיאהּ.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דמיטרי בלודוב נולד באחוזה משפחתית באזור מחוז ולדימיר של ימינו. אביו נפטר בהיותו ילד קטן, והוא התחנך בהשגחת אמו. בשנת 1800 עבר לסנקט פטרבורג, והחל לשרת במשרד החוץ. בתקופה זו התקרב לוואסילי ז'וקובסקי ולניקולאי קרמזין, שאליו היה קרוב במיוחד. דרכו הוא נחשף לפעילות ספרותית. הוא היה משתתף פעיל בוויכוחים בין הסופרים, אך בעצמו לא כתב. הסופרים, מצִּדם, העריכו מאוד את השכלתו וידע בנושאים שונים.

בין השנים 18171820 הוא שהה בשליחות בלונדון. הוא הכיר מקרוב את החברה האנגלית ואת יחסהּ לחוק ולחופש הפרט. ידוע שקרמזין המליץ בפני הצאר ניקולאי הראשון על בלודוב כבעל יכולות בלתי רגילות ויכולת לעמוד בכל תפקיד בשירות הציבורי. בוועדה שהוקמה לאחר מרד הדקבריסטים כיהן בלודוב כמזכיר כללי. עם סיום עבודתה של הוועדה, עוד בשנת 1825, הוא קוּדם לתפקיד סגן שר החינוך. בשנת 1830, בהיעדר שר המשפטים, הוא היה שר המשפטים בפועל. כמו כן הוא ניהל בתקופות שונות את משרד הפנים ומשרד המשפטים. על פעילות זו קיבל בשנת 1842 הוא תואר רוזן.

בהתאם להנחיותיו, ובהשתתפותו, יצאו לאור בשנים 1842 וב-1857 ספרים המאגדים את חוקי האימפריה.

בתקופת שלטונו של אלכסנדר השני קוּדם בלודוב ליו"ר המועצה המדינית וראש הממשלה. הוא פעל רבות לקידום הרפורמה שבוצע בשנת 1861, שבהּ בוטלה שיטת הצמיתות שהייתה נהוגה עד אז באימפריה הרוסית.

בלודוב נפטר בשנת 1864, ונטמן במנזר אלכסנדר נבסקי שבסנקט פטרבורג.

משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

בגיל 16 התאהב בלודוב בנסיכה שצ'רבטובה, שהייתה מבוגרת ממנו ב-7 שנים, אך לאור גילו הצעיר הוא לא יכול היה להינשא לה. לאחר מספר שנים הוא הציע לה נישואים, אך משפחת הכלה לא אבתה לכך. הוא התחתן רק בשנת 1812 כאשר היה בן 27 ובחירת לבו הייתה כבר בת 34. לזוג נולדו 5 ילדים.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]