דנדריט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
מרכיביו של תא עצב טיפוסי


דנדריט (על פי האקדמיה ללשון העברית: כניסוֹן) הוא שלוחה קצרה ומסועפת הבולטת מתאי עצב ומהווה את אמצעי הקלט שלהם.

מקור השם במילה היוונית Dendros, שפירושה "עץ", שם זה ניתן לה בשל השלוחות המתפצלות לסעיפים וסעיפי משנה רבים ונראות כעץ‏[1].

לדנדריטים אין כל קשר לתאים דנדריטיים (תאים השייכים למערכת החיסון), ואין לבלבל ביניהם.

פעילות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לדנטריט יש תפקיד חשוב בתקשורת של תאי העצב‏[1]. הדנדריט הוא שלוחה של תא העצב מקבלות מידע מתאי עצב אחרים ומעבירה אותו אל גוף התא‏[2]. הדנדריט מתקשר עם סיבים עצביים של תאי עצב אחרים בסינפסות באמצעות מוליכים עצביים שמופרשים על ידם. המולקולות של המוליך העצבי מתקשרות לקולטנים הנמצאים על פני הדנדריט. קישור זה מפעיל תעלות יונים, אשר יוצרות פוטנציאל חשמלי סינפטי בתא המטרה‏[2]. באופן זה משתנה הפרש הפוטנציאלים החשמליים על קרומו של הדנדריט למשך כמה מאיות השנייה. אותות חשמליים אלו מדורגים, כלומר בטווח שבין 50 ו-180 מיליוולט, ודועכים, כלומר נחלשים ככל שהם מתקרבים לגוף התא.

הדנדריטים יוצרים מבנה מסועף המאפשר להם לקבל מידע עצבי מתאים רבים‏[2]. ברחבי העץ הדנדריטי נסכמים שינויי המתח החשמליים המגיעים מהקוצים הדנדריטיים השונים. בתלות בתזמון האותות ובמיקום היחסי ביניהם, עשויה הסכימה להיות לינארית או לא לינארית.[3] עליית המתח בדנדריט ובעקבותיו בגוף התא עשויה לחולל דחף עצבי בתלולית האקסון.

בנוסף, לשינויי המתח התכופים ברחבי העץ הדנדריטי ניכרת השפעה על הפלסטיות העצבית, המעורבת בתהליכי למידה וזיכרון. דחפים עצביים מתקדמים גם מגוף התא במעלה העץ הדנדריטי ונמצא כי יש חשיבות לתזמון היחסי בין הגעת דחף עצבי לבין הגעת אות סינפטי מקומי. תזמון מתאים בין גירוי סינפטי נשנה לבין הדחפים העצביים מגוף התא עשוי להביא לחיזוק ארוך-טווח (Long-term potentiation) של הקישור הסינפטי המתאים, בעוד שגירוי מועט עשוי להביא לניוון הקישור הסינפטי.

ערור מול עיכוב[עריכת קוד מקור | עריכה]

העץ הדנדריטי המסועף בכל תא עצב מכיל עשרות אלפי קישורים סינפטיים. אחד הגורמים המשפיעים על תגובת הדנדריט לגירוי מסוים הוא סוג הסינפסה שאליה הוא מחובר.

נהוג להבדיל בין סינפסות מעוררות לסינפסות מעכבות.

  • סינפסה מעכבת - קישור סינפטי שבו הגעת המוליך העצבי המתאים מביאה להגדלת הפרש הפוטנציאלים החשמלי בין התא לבין התמיסה החוץ-תאית. מצב זה מכונה היפרפולריזציה. כתוצאה מכך מתרחק מתח הקרום של התא מערך הסף הדרוש לעירור דחף עצבי. סינפסות מעכבות מסתיימות לרוב על גוף הדנדריט וקרוב לגוף תא העצב.

היבטים רפואיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מחלות עצביות שונות כגון מחלת אלצהיימר מתאפיינות גם בקוצים דנדריטיים מנוונים, מעוותים, פחותים או מרובים. [4] גם לתרופות נוגדות דיכאון עשויה להיות השפעה על מידת הקישוריות העצבית של הדנדריט.

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 Neil R. Carlson, (2013). Physiology of Behavior. Boston: Pearson.
  2. ^ 2.0 2.1 2.2 רמי רחמימוב (2004). מהפכת המוח: תקשורת, מחלות נפש וסמים. רעננה: מכון ון ליר בירושלים הקיבוץ המאוחד.
  3. ^

    Michael London, Michael Häusser, Dendritic Computation, Annual Review of Neuroscience 2005 28, 503-532

  4. ^

    Fiala J.C., Spacek J., Harris K.M., Dendritic spine pathology: cause or consequence of neurological disorders?, Brain Res Brain Res Rev. 2002 Jun;39(1):29-54