דניאלה וייס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דניאלה וייס
Daniella Weiss.jpg
דניאלה וייס
תאריך לידה 30 באוגוסט 1945
מקום לידה בני ברק
תפקיד בכיר ראש מועצה
מקום וסוג רשות מקומית מועצה המקומית קדומים
תאריך תחילת התפקיד 1996
תאריך סיום התפקיד 2007
לפניה בתפקיד יוסף קאפח
אחריה בתפקיד חננאל דורני
תפקידים אחרים מזכ"ל גוש אמונים
רקע מקצועי או הכשרה תלמידת מדע המדינה

דניאלה וייס (נולדה ב-30 באוגוסט 1945) היא פעילת ימין ישראלית. כיהנה בתפקיד ראש המועצה המקומית קדומים משנת 1996 ועד שנת 2007, והייתה מראשי תנועת גוש אמונים.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

וייס נולדה ב-1945 בבני ברק כדניאלה מינץ להורים חילוניים - מסורתיים[דרוש מקור] שעלו מארצות הברית והיו פעילים בתנועת הלח"י.‏[1] למדה בתיכון הדתי "משואות" ברמת גן, ולאחר מכן למדה לימודי ספרות אנגלית ומדע המדינה באוניברסיטת בר-אילן, ושירתה בצה"ל במסגרת העתודה האקדמאית.‏[2]

בשנות השבעים, השתתפה וייס במאבק על יישוב השומרון ביהודים, ולאחר מלחמת יום הכיפורים הייתה יחד עם בעלה, אמנון וייס, בין ראשוני המתיישבים בגרעין "מערב שומרון". מאוחר יותר הצטרפה לגרעין אלון מורה, אשר פונה ואוכלס מחדש שמונה פעמים עד לקבלת הסכם הפשרה עם המתנחלים שהתיישבו לבסוף במחנה קדום, ולאחר מכן ייסדו את קדומים, בסמוך לה. במהלך תקופה זו פגישה עם הרב משה לוינגר מקריית ארבע, הזהות בדעות בין השניים, שדגלו בגישה טוטלית בנושא ארץ ישראל, הובילה לידידות רבת שנים ולפעולות רבות ושונות שאורגנו בשיתוף פעולה על ידי השניים.

פעילותה הציבורית כללה מזכירת פנים, רכזת קליטה, ממלאת מקום יו"ר המזכירות של ההתנחלות קדומים, ולאחר מכן אף נבחרה ליו"ר מזכירות היישוב לארבע שנים. נחשבת לדמות הנשית המשפיעה ביותר ביהודה ושומרון. תוארה כדמות כריזמטית ופעלתנית.

בשנים 19841988 כיהנה כמזכ"ל תנועת "גוש אמונים". בערב פסח (י"ב ניסן תשמ"ז) בחודש מאי 1987 התרחש אירוע "ליל הבקבוקים" בקלקיליה, בעקבות רצח עפרה וטל מוזס מבקבוק תבערה, שנזרק לעבר רכבם על כביש הגישה לאלפי מנשה.‏[3] קבוצת מתיישבים חזרה מהפגנת מחאה על הזנחת ביטחון מתיישבי האזור, ובעוברם בקלקיליה, בכיכר השעון, נטלה וייס מספר בקבוקי זכוכית ממסעדה מקומית וניפצה אותם על אחד הקירות בעיר. השלכותיו של אירוע זה על גוש אמונים היו רבות: האירוע הוקלט והושמע ברשת ב' של קול ישראל. וייס הועמדה לדין על התנהגותה, הורשעה ובגזר הדין הוטל עליה קנס של 2,500 ש"ח ושישה חודשי מאסר על תנאי. בעקבות האירוע עלו דרישות לאכיפת החוק על המתנחלים וגם רבים ממנהיגי המתנחלים קראו באופן מפורש לסיום תפקידה של וייס כמזכ"לית גוש אמונים‏‏‏[4], ונטישת הגישה הקוראת לשיתוף פעולה יהודי-ערבי.‏[5] בשנת תשמ"ח 1988, כשנה לאחר אירוע הבקבוקים סיימה את תפקידה כמזכ"ל גוש אמונים. לאחר סיום תפקידה לא מונה מזכ"ל חדש, חל פילוג בתוך תנועה זו, והארגון החל דועך.‏[5]

במהלך הבחירות לכנסת ה־13 ב־1992 התמודדה וייס ברשימת 'התורה והארץ' שבראשה עמד הרב משה לוינגר[5]. מועצת יש"ע יצאה כנגד רשימה זו במפורש, בעקבות ביקורת של רבים מראשי ההתיישבות ביהודה ושומרון על דעותיה ודרכה‏[4], היא זכתה רק לכ־3,700 קולות, ולא עברה את אחוז החסימה.

בשנת 1996 נבחרה לראשות מועצת קדומים ובשנת 2001 נבחרה לכהונה שנייה עד סוף 2007. במהלך תקופה זו הובילה קו של התפרסות שכונות חדשות במרחק רב זו מזו, כך שקדומים מתפרסת על שטח נרחב חרף אוכלוסייתה המצומצמת. היא התנגדה גם להקפת קדומים בגדר ובמכשול ביטחוני. עם תום תקופת כהונתה פרשה וייס מתפקידי מנהל רשמיים ועברה לעסוק עם הרב משה לוינגר בארגון "נחלה", המעודד את נוער הגבעות להתיישבות במאחזים.‏[1]

מתוקף כהונתה כראש מועצת קדומים הייתה וייס חברה במועצת ישע, אך על רקע התנגדותה להסכם הפשרה שגובש בין אהוד ברק למועצת ישע בנושא המאחזים ב־1999, הפכה וייס לאופוזיציה פנימית במועצת יש"ע, ומאוחר יותר פרשה ממנה.‏[1]

היא הביעה ביקורת חריפה על מועצת יש"ע גם על רקע אירועי כפר מיימון בקיץ 2005, ערב ביצוע תוכנית ההתנתקות בידי ממשלת אריאל שרון.

בעת פינוי גוש קטיף צולמה כשהיא קורעת את כתב "צו הגירוש" כלשונה, אשר חטפה מידי שוטרת, והודיע ש"כבר נגמר משטר המנדט". לאחר מכן נאבקה עם השוטרת ושוטרי משמר הגבול, אשר ניסו לגרור אותה בכח לאוטובוס, ותוך הצגת התעלפות עברה לשוחח בעיניים סגורות עם עיתונאים ולהביע את מחאתה.‏[6] שנתיים אחר כך נמצאה אשמה בפלילים על מעשים אלו ונגזרו עליה מאסר בפועל ומאסר על תנאי.

לאחר פינוי גוש קטיף, האשימה וייס את הרב שלמה אבינר בכך שעשרות אלפי המפגינים בכפר מיימון לא יצאו מהגדר, ובכך ש"העניק אישור הלכתי לגירוש".‏[7]

במשך השנים, הייתה וייס שותפה להקמת ערוץ שבע, הקמת ישיבת קדומים ומכון "כתר" שלידה, הקמת הישיבה החקלאית "שדות רחל". כמו כן הייתה שותפה להקמתם של ההתנחלויות שבות רחל וגבעת הראל, ולקחה חלק פעיל במאבקים שונים בשטחי יהודה ושומרון, חבל עזה ובחברון.

תנועת 'נחלה' והקמת מאחזים[עריכת קוד מקור | עריכה]

כיום היא עומדת בראש תנועת "נחלה" ו"נוער למען ארץ ישראל" יחד עם הרב משה לוינגר, תנועות שעוסקות בעיקר בהקמת מאחזים ובארגון פעולות שונות לחיזוק האחיזה היהודית ביהודה ושומרון. בדצמבר 2008, נמנתה וייס עם אישי הציבור המעטים ביש"ע ששהו ב"בית החום" בחברון במסגרת המאבק על מגורי יהודים בו, ותוארה כמנהיגתם של נוער הגבעות שהתאסף במקום. יושב ראש מועצת יש"ע דאז, דני דיין, ביקר בחריפות את אופי ההתנגדות אותו הובילה וייס, וטען כי וייס מזיקה להתיישבות היהודית בכלל, וליישוב היהודי בחברון בפרט. בין המאחזים שהוקמו על ידי נחלה ונתמכים על ידה נמצאים המאחזים: 'שבות עמי', 'רמת מגרון', 'עוז ציון' ו'מעוז אסתר'. מלבד הסיוע החומרי, וייס משמשת גם כדמות חינוכית לנערים ונערות הגרים במאחזים אלו.‏[8]

משפחתה ורצח חתנהּ ובני משפחתו[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשואה לאמנון, איש עסקים ונדל"ן אותו הכירה עוד בנערותה, ואם ל-4 בנות.

בפסח תשס"ב (2002) נרצחו אברהם גביש בעלה של נעמה וייס - בִּתהּ של דניאלה, שני הוריו וסבו, על ידי מחבל שירה בכל בני הבית, בפיגוע באלון מורה. נעמה, שהייתה בהריון, ובִּתָהּ הסתתרו מתחת לשולחן וניצלו עם שישה בני משפחה נוספים שהסתתרו בקומה השנייה.‏[9][10][11]

וייס ובעלה נחשבים לאנשים אמידים המחזיקים בנכסי נדל"ן רבים באזור תל אביב והשומרון. בשנת ה'תש"ע 2010 עמד מבנה 'קפה ביאליק' ברחוב ביאליק בתל אביב, שהיה רכוש משפחתה, במרכזה של מחלוקת בעניין שימור מבנים באזור.‏[12][13] נכסים נוספים ברשות המשפחה היו חנות בכיכר המדינה[14] ויקב גבעות (בבעלות משותפת עם חתנו). בעבר היה בבעלותם מפעל לתכשיטי זהב, שנסגר.

דעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאלה וייס ידועה בדעותיה הנחרצות בנושא ארץ ישראל השלמה ובהתנגדותה לכל פשרה בנושא זה, ובדעותיה נגד הערבים החיים בתחומה‏[6], והייתה הדמות הנשית הבולטת במועצת יש"ע. כראש מועצה ומתוקף תפקידיה האחרים וייס תומכת בהעצמת נשים ובקידום נשים למשרות ציבוריות.‏[15][16] לפי השקפתה, נושא ארץ ישראל הוא הנושא העיקרי, כאשר כל הנושאים האחרים נסובים סביבו (וזאת, על רקע משפט ברוח זו שכתב הרב יעקב משה חרל"פ בכתביו‏[17]). לשיטתה, התיישבות נרחבת בארץ ישראל היא זו שתוביל לקירוב לבבות בעם ישראל ולחיזוק היהדות, ועל כן היא אינה עוסקת בכל נושא ציבורי מלבד נושא ארץ ישראל.‏[18]

על רקע כישלון המאבק כנגד תוכנית ההתנתקות טענה וייס כי דרך המאבק הפייסנית שאותה הובילה מועצת יש"ע, צריכה להיות מוחלפת במאבק אגרסיבי נחוש ונוקשה, הנושא אף אופי של ארגוני גרילה. בעקבות גישה זו ותמיכתה בהקמת מאחזים חדשים נחשבת וייס לאחת ממנהיגי נוער הגבעות. חרף המאבק הנוקשה אותו מובילה וייס כנגד גורמי שלטון שונים, וייס רואה במדינת ישראל את ראשית צמיחת גאולתנו.‏[6]

וייס הובילה יחד עם אחרים מאבק כנגד מיגון ביהודה ושומרון, ותמכה מנגד בפעילות התקפית נרחבת כתחליף למיגון.

בראיון עם רון קופמן ברדיו תל אביב אמרה וייס כי ברוך גולדשטיין מנע בטבח מערת המכפלה טבח נגדי ביהודים רבים, ובאופן דומה עמי פופר שרצח 7 פועלים פלסטינים מנע הרג ביהודים. יחד עם זאת אמרה וייס כי היא מתנגדת לרצח. בנוסף טענה וייס כי יצחק רבין נרצח על ידי צד שלישי ולא על ידי יגאל עמיר, בהתאם לאחת מגרסאות תאוריות הקשר על רצח רבין[19]. וייס גילתה הבנה לפעולות המחתרת היהודית על רקע אירועי הטרור שקדמו להם, וסייעה למשפחות הכלואים במאבק הציבורי לשחרור האסירים.

דניאלה וייס קראה לחיילי צה"ל לסרב פקודה בכל מקרה של פינוי מאחז או יישוב.‏[6]

בראיון למעריב בעניין אלימות הפגנות 'המחאה החברתית' טענה דניאלה וייס שהיא מתנגדת לאלימות, חושבת שהפגנות אלימות אינן מועילות, ושהאשמותיה באלימות כמו תקיפת שוטרים תמיד הייתה בהתגוששות עם שוטרים אשר תקפו אותה והתנגדות למעצר. (היא לא נשאלה על שבירת הבקבוקים בחנות הערבית). לדעתה הצלחת הפגנה היא בהתמדה ומסירות.‏[20]

השתלחות, מעצרים והרשעות בפלילים[עריכת קוד מקור | עריכה]

בישיבת הכנסת מז' בחשוון תשמ"ה 1985, חברת הכנסת אורה נמיר וחבר הכנסת מרדכי וירשובסקי על השתלחותה של דניאלה וייס והרב משה לוינגר נגד היועץ המשפטי לממשלה פרופסור יצחק זמיר, ואמירתם שהם לא ישקטו עד שיסירו אותו מעמדתו. שר המשפטים משה ניסים ענה בשם משרדו והממשלה שאמנם ההתבטאות לא ראויה, אך כל עוד שמירת החוק נשמרת אין למנוע מהם התבטאות וביקורת (ציבורית) גם נגד בכירים כמו היועץ. כמו כן הביע את תמיכתו בפרופסור זמיר, ואמר שהמשך כהונתו היא התשובה למלעיזים. השר ניסים, ממפלגת הימין, הדגיש ששמירת החוק צריכה שלא להירמס גם על ידי השמאל, ושכל הצדדים צריכים להשתדל יותר למען קיומם הם את החוק ולא לנופף בו לצרכיהם.‏[21]

על חטיפת מסמכי הפינוי בגוש קטיף מידיה של שוטרת וקריעתם לעיני המצלמות, והתנגדות בכח למעצרה בעקבות זאת, תוך אמירה חוזרת "נגמר המנדט", הורשעה דניאלה וייס בכ"ו בסיון ה'תשס"ז יוני 2007, בעבירות של הפרעה לשוטר בשעת מילוי תפקידו, העלבת עובד ציבור ותקיפת שוטר. בין השאר הורשעה בכך שהרימה יד על שוטרת מג"ב, ונידונה ל-5 חודשי מאסר על תנאי למשך 3 שנים שלא תעבור עבירה של תקיפת שוטרים, וכן ארבעה חודשי מאסר על תנאי למשך שלש שנים, שלא תעבור עבירה של הפרעה לשוטר במילוי תפקידו‏‏‏[22] האירוע הוסרט ושודר בטלוויזיה באותה עת, ושודר שוב במסגרת תוכניתו של אמנון לוי.‏[6]

בראש חודש אלול ב' באלול ה'תשס"ח נעצרה וייס לקראת הגיעתה להפגנה חוקית ובאישור המשטרה, מול ביתו של תת-ניצב שמני. באותה דרך, ולפני הגעתם להפגנה נעצרו עשרה אנשים נוספים המזוהים עם מנהיגי הימין הקיצוני וביניהם איתמר בן-גביר, נדיה מטר, ונועם פדרמן, ושוחררו לאחר עיכוב לחקירה. האחד-עשר תבעו את המדינה ואת המשטרה, ובפסק דין שניתן שלש שנים מאוחר יותר (בי"ז בשבט ה'תשע"ב), בית המשפט הצדיק את התובעים, קבע שמדובר במעצרי שווא, וחייב את המדינה לשלם לכל אחד מהתובעים סכומים ניכרים ואת הוצאות ייצוג עצמם.‏[23]

בחול המועד פסח (י"ח בניסן ה'תשס"ט) 12 באפריל 2009 נעצרה וייס יחד עם עוד 11 פעילים על ידי משטרת שדרות, בחשד שהתכוונו לקחת חלק בצעדה לא חוקית שתוכננה לצאת באותו היום לעבר רצועת עזה, ולעבר מה שהיה גוש קטיף[24]. בית המשפט הורה על שחרור מיידי של העצורים ואף ביקר חריפות את המשטרה על המעצר הבלתי נחוץ: "השימוש בכוח, השררה ובסמכות המעצר כדי למנוע זכות ביטוי זו, מעבר להיות בגדר סתימת פיות, מלמד על הגעתם של ימים חשוכים ביותר לרחבי מדינת ישראל"‏[25].

חודש לאחר מכן, בצום גדליה תשס"ט, בעת פינוי המאחז שבות עמי הסמוך לקדומים, בעקבות תביעות ארגון יש דין לבעלות ערבית על הקרקע, נעצרו דניאלה וייס ובעלה. וייס ניסתה למנוע משוטרים איסוף עדויות מרכב נטוש, אחריו רדפו השוטרים קודם. ברכב נסעו מציתי מטע זיתים, השייך לטוען על בעלות קרקע המאחז, תושב הכפר הערבי הסמוך, קדום. וייס סירבה למעצר, הסתתרה תחת המכונית ונגררה משם. בחקירתם נחשדו גם בהסתרת המציתים.‏[26] למחרת, בהליך מהיר הוגש כתב אישום נגדה באשמת תקיפת שוטר ושיבוש הליכי חקירה.‏‏‏[27] וייס הגיבה לדברים ואמרה שמדובר בטענות שקריות וברדיפה פוליטית, ומסרה גרסה לפיה דווקא שיתפה פעולה עם שוטרי משמר הגבול, וסירבה רק למעצר שווא.‏[28][29] היא נשלחה ליומיים מעצר בית עד תום פינוי המאחז.‏[30]

בעקבות התנהגותה והתנגדותה בעת פינוי 'בית השלום' (אשר קוּנה בתקשורת 'בית המריבה') בחברון בשנת התשס"ח 2008, הוגש נגדה כתב אישום על הפרעה לשוטרים ושיבוש הליכי חקירה‏[31]. חמש שנים מאוחר יותר היא הורשעה לאחר שבית המשפט לא קיבל את גרסתה. גזר הדין נדחה למועד מאוחר יותר.‏[32][33][34]

בשבת, ב' באב ה'תשע"ב, שוטרים פרצו למאחז שבות עמי, בזמן סעודה שלישית, ועצרו את דניאלה וייס יחד עם קבוצת צעירים שסירבו להתפנות בשבת ודרשו מהשוטרים להמתין לצאת השבת. לאחר שנחקרה בחצות, שוחררה.‏[35]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ 1.0 1.1 1.2 יוצאת אל הגבעות - 'בתום 11 שנות כהונה של בניין ופיתוח, ראש מועצת קדומים דניאלה וייס פורשת כדי לעשות את מה שהיא הכי אוהבת: לפרוץ אל הגבעות ולהקים יישובים חדשים' (י"ט בכסלו, תשמ"ז, אתר ערוץ שבע)
  2. ^ 'שליפות' עם דניאלה וייס (אתר מעריב המקוון - nrg
  3. ^ האופטימיות ניצחה על אייבי מוזס ורצח משפחתו (אתר ואללה חדשות)
  4. ^ 4.0 4.1 עשרים שנה לאינתיפאדה הראשונה – ניצחונה של ההתיישבות, (אתר אמנה)‏
  5. ^ 5.0 5.1 5.2 על גוש אמונים (אתר הכנסת)
  6. ^ 6.0 6.1 6.2 6.3 6.4 ראיון עם דניאלה וייס, התוכנית שומר מסך בערוץ 10, אמנון לוי (אתר מאקו)
  7. ^ דניאלה וייס: "הרב אבינר שותף לשרון בגירוש מגוש קטיף" (אתר 'סרוגים)
  8. ^ דניאלה וייס מנהיגת הימין הקיצוני הצעיר? כתבת מעריב (אתר מעריב המקוון - nrg)
  9. ^ ניצולות הפיגוע באלון מורה התחבאו מתחת לשולחן בסלון, באתר ynet‏, 29 במרץ 2002
  10. ^ דברי דניאלה על בני משפחתה הנרצחים, משפחת גביש (אתר 'גל-עד')
  11. ^ ילדים שאיבדו את כל משפחתם לטרור - תוכנית ליום הזיכרון על רצח משפחת גביש באלון מורה (אתר מאקו)
  12. ^ משה ליכטמן, ‏דניאלה וייס מתכוונת להרוס את מבנה קפה ביאליק בת"א, באתר גלובס, 23/12/2010
  13. ^ הפגנה למען הצלת הבניין ברח' ביאליק (אתר מעריב המקוון - nrg)
  14. ^ אלעזר לוין, ‏אמנון וייס קנה חנות בכיכר המדינה בת"א ב-500 אלף דולר, באתר גלובס, 229/09/2003
  15. ^ התנגדות דניאלה וייס לפסיקת הרב אליקים לבנון על נשים בתפקידי ניהול
  16. ^ מקומה של דניאלה וייס בהעצמת נשים במסגרת הקמת בית הספר הדמוקרטי לבנות בקדומים (אתר בתי הספר הדמוקרטיים בישראל)
  17. ^ "בכל תקופה ותקופה ישנה נקודה מיוחדת שדרך הנקודה ההיא מאיר כל הטוב ומתוכה מתנוצצים כל קיומי התורה והמצוות שבתקופה ההיא, שיודעים הם שאם יעכבו בעד הפרחתה של הנקודה ההיא ימנעו בזה כל השפעת האורה והקדושה שבאה דרך הצינור הלזה... ובעקבתא דמשיחא הנקודה העיקרית היא ארץ ישראל וממנה נובע הכול ומבלעדי ההתאחזות בה אין שום השפעה של קדושה בעולם. ואין פלא אם כל העמים רוצים לעכב בעד ביאתם של ישראל בארץ הקודש והתקשרותם בה, וכל כובד ההתנגדות שלהם היא בעיקר על הנקודה הזאת", (ספר 'מי מרום-מעייני הישועה' עמוד קצ"ו)
  18. ^ מסמך "על נוער הגבעות - התפתחות, אמונה ורחשי לב" (עבודתה של איילה בן-גביר, למכללה החרדית - שלוחה של בר-אילן)
  19. ^ ראיון של וייס עם רון קופמן ברדיו תל אביב, 2010
  20. ^ הם לא נחמדים: על אנשי המחאה החדשים כתבת שרה ליבוביץ-דר (אתר מעריב המקוון - nrg)
  21. ^ ישיבת הכנסת ה-103 של הכנסת ה-11 תגובת שר המשפטים על התבטאויות נגד היועץ המשפטי לממשלה (אתר הכנסת)
  22. ^ ‏פ 3203/05 ‏מדינת ישראל נגד דניאלה ויס, ניתן ב-12.6.2007
  23. ^ פסק דין בן-גביר נגד מדינת ישראל ומשטרת ישראל (אתר 'רשת פסיקה')
  24. ^ עוזי ברוך, ‏דניאלה וייס נעצרה בשדרות, באתר ערוץ 7
  25. ^ רותי אברהם, השופטת: מעצר פעילי הימין - סתימת פיות, באתר חדשות מחלקה ראשונה (News1)‏, 13 באפריל 2009
  26. ^ המשטרה: דניאלה וייס הסתירה חשודים בהצתה (אתר ואללה חדשות)
  27. ^ ‏רענן בן-צור, דניאלה וייס מואשמת בתקיפת שוטר, באתר ynet‏, 3.10.2008‏
  28. ^ לא אירתע ואמשיך בפעילות (אתר ערוץ שבע)
  29. ^ דניאלה וייס: לא הסתרתי בביתי את החשודים בהצתת המטע הפלסטיני (אתר הארץ)
  30. ^ "בןצור"
  31. ^ חיים לוינסון, כתב אישום הוגש נגד דניאלה וייס בגין הפרעה לשוטר בעת פינוי בית המריבה, באתר הארץ, 16 באוגוסט 2009
  32. ^ דניאלה וייס הורשעה בהפרעה לשוטר במהלך הגירוש מ'בית השלום' הכתבה המלאה היחידה על המשפט וההרשעה (באתר הקול היהודי).
  33. ^ דניאלה וייס הורשעה בהפרעה לשוטר בפינוי בחברון (אתר וואלה חדשות)
  34. ^ פעילת הימין דניאלה וייס הורשעה בהפרעה לשוטר בפינוי בית המריבה (אתר ידיעות אחרונות - וויי נט)
  35. ^ שוטרים פשטו על המאחז שבות עמי וגרמו לחילול שבת (אתר 'הקול היהודי')