דניאל דרונדה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
כריכת המהדורה הראשונה של "דניאל דרונדה"

דניאל דֶרוֹנְדָהאנגלית: Daniel Deronda) הוא רומן מפורסם שכתבה הסופרת האנגליה ג'ורג' אליוט. ראה אור לראשונה ב-1876. העלילה מתרחשת בתקופת חייה של הסופרת: התקופה הוויקטוריאנית. ברומן תערובת של סאטירה חברתית והתלבטות מוסרית, יחד עם תיאור אוהד של יהודים ציונים ושל רעיונות קבליים. הוא הרומן האחרון שכתבה אליוט. גלומה בו אמירתה הברורה, השנוייה במחלוקת, שהפכה לחלק מההסברה של התנועה הציונית, שנים אחדות לאחר שפורסם.

תקציר עלילה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ברומן יש שני קווי עלילה מקבילים, שהמאחד ביניהם הוא הדמות הראשית דניאל דרונדה. העלילה מתחילה באוגוסט 1865, בפגישתם של דניאל דרונדה וגוונדלין הרלט בעיר הבדיונית לברון בגרמניה. דניאל נמשך אל גוונדלין היפה, העקשנית והאנוכית, אך בה בעת חושש ממנה. פגישתם הראשונה היא ליד שולחן הרולטה, כאשר גוונדלין מהמרת על הכסף שהרוויחה ומפסידה את כולו. למחרת מקבלת גוונדלין מכתב מאמהּ המבשר לה על חורבנה הכלכלי של המשפחה, ומפצירה בה לחזור הביתה. ביאושה היא ממשכנת שרשרת שברשותה, ומקווה להרוויח שוב בהימורים. אולם השרשת מוחזרת אליה, והיא מבינה שדניאל ראה אותה, ופדה את השרשרת עבורה. מכאן ואילך העלילה מתפצלת לשני כיוונים נפרדים, האחד פלאשבק לקורות חייה של גוונדלין, והשני מתאר את חיי דניאל.

באוקטובר 1864, אחרי מות אביה החורג של גוונדלין, היא ומשפחתה עברו לגור סמוך לבית דודה הכומר. שם היא מכירה את הנלי מלינגר גרנדקורט, אדם אמיד, שתקן ומחושב, המציע לה נישואים זמן קצר אחרי פגישתם הראשונה. בהתחלה היא נענית לחיזוריו, אבל אחרי שהיא מגלה שלגרנדקורט יש פילגש, לידיה גליישר, וילדים אחדים ממנה, היא בורחת ממנו (לעיירה הגרמנית בה היא פוגשת את דרונדה). בחלק זה של הרומן, גוונדלין מתוארת כיהירה ואנוכית, ועם כך כנערה אוהבת הנערצת בגלל יופיה. החברה הסובבת אותה חוששת ממנה משום התנהגותה המניפולטיבית והערותיה הסאטיריות. היא נתקפת לעתים בהתקפי חרדה המערערים על חזותה השלווה בדרך כלל.

דרונדה גדל אצל סר הוגו מלינגר, ג'נטלמן עשיר. הקשר המשפחתי בין השניים מעורפל, רבים מאמינים שדרונדה הוא בנו הבלתי חוקי של סר הוגו, גם דניאל עצמו חושב כך, אך איש אינו יודע זאת בביטחון. דרונדה הוא אדם צעיר אינטליגנטי, חסר דאגות ורחום, שלא החליט עדיין מה לעשות בחייו, וזוהי נקודת מחלוקת בינו לבין סר הוגו שמעוניין שדרונדה יעסוק בפוליטיקה. באחד הימים, ביולי 1864, כשהוא חותר בסירה על התמזה, הוא מציל צעירה יהודיה, מירה לפידות, המנסה להתאבד בטביעה. דרונדה לוקח אותה לביתם של חברים, ומתברר שמירה היא זמרת. היא הגיעה ללונדון בחיפוש אחרי אמהּ ואחיה, היא נמלטה מאביה שחטף אותה בילדותה והכריח אותה להצטרף ללהקת שחקנים, ולהופיע ולשיר על הבמה. לבסוף ברחה ממנו כשחששה שהוא ימכור אותה לאחד מחבריו כמאהבת שלו. דניאל מתרגש מסיפורה של מירה ומתחייב לעזור לה ולחפש את אמה ואחיה. מסתבר שאמה מתה לפני שנים, ותוך כדי החיפוש דרונדה מתוודע לקהילה היהודית שבלונדון. הקירבה שנוצרת בינו למירה, מטרידה אותו, והוא עוזב את לונדון ומצטרף לסר הוגו בגרמניה, שם הוא פוגש לראשונה את גוונדלין.

העלילה חוזרת לספטמבר 1865, כאשר גוונדלין חוזרת מגרמניה ומגלה שמשפחתה אבדה את כל רכושה. גוונדלין סולדת מנישואים, הדרך המכובדת היחידה לאישה להשגת ביטחון כלכלי; היא מנסה להימנע מעבודה כאומנת, ורוצה לפתח את כישורי הזמרה שלה כדי להיות זמרת ולהופיע על הבמה, אך מוזיקאי בולט מבין מכריה אומר לה שאין לה הכישרון הדרוש לכך. כדי להציל את עצמה ואת משפחתה מעוני, היא מסכימה להינשא לגרנדקורט העשיר, בהאמינה שתוכל לתמרן אותו ולשמור על עצמאותה, זאת בניגוד להבטחה שנתנה למרת גליישר שהיא לא תתחתן עם גרנדקורט.

בחיפושיו אחרי משפחתה של מירה, נתקל דניאל בְּמרדכי, יהודי חולה שחפת ובעל חזון לאומי יהודי. מרדכי מכריז בלהט על שאיפתו שהעם היהודי ישמור על הזהות הלאומית שלו, ובאחד הימים יחזור כעם לארץ המובטחת. מכיוון שהוא נוטה למות, הוא רוצה שדניאל יהיה יורשו ימשיך בדרכו הרעיונית ויהיה מליץ יושר לעם היהודי. למרות שדרונדה מרגיש קרבה רבה למרדכי, הוא מהסס ואינו מוכן להתחייב למען מטרה, שאין לה כל קשר אל זהותו ואל חייו. אבל רצונו של דרונדה לאמץ את החזון של מרדכי גובר כאשר מתגלה שהוא אחיה של מירה המוכר לה בשם עזרא. בכל זאת דרונדה אינו יהודי, והוא אינו מצליח ליישב בין עובדה זו ולבין חיבתו והכבוד שהוא רוחש למרדכי, דבר הנחוץ לו כדי לשמש כמליץ יושר ליהודים.

גוונדלין חווה התעללות רגשית מצד בעלה קר המזג, המרוכז-בעצמו והמניפולטיבי. היא אכולה רגשי אשמה על כך שגזלה את הירושה מילדיה של לידיה גליישר. ביום נישואיה של גוונדלין היא מקבלת ממרת גליישר חבילה המכילה תכשיטי יהלומים, עם מכתב בו היא מקללת אותה ומאחלת לה שתסבול על בגידתה, מה שמגדיל את רגשות האשמה והאימה של גוונדלין. אחרי נישואיה גוונדלין ודרונדה מתראים בקביעות והיא שופכת את לבה בפניו. גרנדקורט לוקח אותה לטיול באיטליה, וכשהם שטים בסירה, הוא נופל מהסירה וטובע בים. גוונדלין, מרגישה אשמה כי היא ייחלה למותו, אחרי היסוס מה היא קופצת אחריו למי הים התיכון בניסיון כושל להציל אותו. דרונדה שנמצא גם הוא באיטליה, ופוגש לראשונה את אמו היהודיה, מנחם אותה ומנסה לייעץ לה. גוונדלין המאוהבת בדרונדה, מקווה לעתיד משותף איתו, אבל הוא רק מפציר בה לנהוג ביושר, ולהקל על סבלה על ידי עזרה לאחרים.

דניאל מגלה שאמו הייתה זמרת אופרה מפורסמת, ושסר הוגו היה מאוהב בה. היא מספרת לו שאביה יהודי אדוק וקפדן, הכריח אותה להינשא לבן-דודה, שאותו לא אהבה. דניאל היה ילדם היחיד, ואחרי מות הבעל, ביקשה מסר הוגו לגדל את בנה כג'נטלמן אנגלי, ולא לגלות לו דבר על מוצאו היהודי. כשנודע לדרונדה על מוצאו היהודי, הוא שב לאנגליה ומתוודה בפני מירה על אהבתו. הוא גם מוכן להתחייב להיות תלמידו וממשיך דרכו של עזרא. זמן קצר אחרי נישואי דניאל ומירה, עזרא נפטר כשהשניים לצדו. לפני חתונתו פוגש דרונדה את גוונדלין ומספר לה על מוצאו, על כוונתו לנסוע למזרח ועל אירוסיו למירה. גוונדלין נפגעת מדבריו, אך זה הופך להיות נקודת מפנה בחייה והיא אומרת "אני אחיה". ביום נישואיו היא שולחת לו מכתב שלא יזכור אותה בעצב, והיא אדם טוב יותר בגלל שהכירה אותו. הזוג הצעיר יוצא ל"מזרח" למצוא דרכים לעזור לעם היהודי לחזור לארצו.

דמויות[עריכת קוד מקור | עריכה]

גוונדלין ליד שולחן הרולטה
  • דניאל דרונדה - גיבור הרומן הוא בנו המאומץ של סר הוגו מלינגר העשיר. הוא נוטה לעזור לאחרים גם כאשר הוא עלול להפגע מכך. בתחילת הרומן הוא מאבד מלגה לאוניברסיטת קיימברידג' כיוון שבמקום להתרכז בלימודים הוא עזר לחבר. אחרי תקופה שבילה בחו"ל, החל ללמוד משפטים. דרונדה לא יודע דבר על אמו, ומרבה לתהות על זהות הוריו, והאם הוא נולד ג'נטלמן או לא. במהלך הרומן הוא מתקרב לעולם היהודי ומתחיל להזדהות עם מאבקם הלאומי, ובמקביל הוא מגלה פרטים על מוצאו ועל זהות הוריו. אליוט משתמשת בדמותו של משה המקראי כהשראה לסיפורו של דניאל. כשם שמשה גדל אצל המצרים ובסופו של דבר הוביל את עם ישראל אל הארץ המובטחת, גם דניאל הוא יהודי שגדל כג'נטלמן אנגלי עתיד להיות מנהיג יהודי שיוביל את עמו אל ארצו. השם דרונדה מצביע כנראה על כך שאבותיו חיו בעיר רונדה שבספרד לפני הגירוש היהודי בשנת 1492.
  • גוונדלין הרלט - היא יפה ומפונקת, בת בכורה לאם שהתאלמנה משני בעלים. גברים רבים מחזרים אחריה, והיא מפלרטטת עמם אך יותר מכך היא שקועה בעצמה. בגלל משבר כלכלי שמאיים על משפחתה היא נאלצת להסכים להיות אומנת לפרנסתה. כשביקשה להימלט מגורל זה, היא מעלה רעיון להיות שחקנית וזמרת, אבל המוזיקאי קלזמר אומר לה שזה מאוחר מידי בשבילה, אין לה את הכישרון לכך והיא אינה יודעת מה המשמעות של עבודה קשה, אימונים והקרבה. גוונדלין מתחתנת עם הנלי גרנדקורט העשיר והשתלטן למרות שאינה אוהבת אותו. ביאושה היא פונה לעזרה אל דרונדה, והוא מציע לה תמיכה מוסרית ודרך להשתחרר מסבלה ורגשות האשם שלה. כדמות ספרותית, גוונדלין נחשבת לגולת הכותרת ביצירתה של אליוט, ולבו האמיתי של הרומן. לדברי מבקר הספרות פ. ר. לוויס היה עדיף לבטל מהרומן את כל החלק היהודי ולשנות את שמו ל"גוונדלין הרלט"‏[1]. ואכן חלק גדול יותר מהרומן עוסק בגוונדלין מאשר בדניאל דרונדה.
  • מירה לפידות - היא צעירה יהודייה יפה ילידת אנגליה. בילדותה נלקחה על ידי אביה כדי להופיע כזמרת והיא נודדת אתו בעולם. כאשר הבינה שאביה המכור להימורים מתכנן למכור אותה כפילגש לאחד מאצילי אירופה, היא נמלטה ממנו וחזרה ללונדון במטרה למצוא את אימה ואת אחיה. בלונדון גילתה שביתה הישן נחרב, וביאושה ניסתה להתאבד. דניאל מציל אותה מטביעה, ומשכן אותה אצל משפחת חברו, הדואגים לה עד שתמצא את משפחתה ושתשיג עבודה לפרנסתה.
  • סר הוגו מלינגר - ג'נטלמן אנגלי אמיד. כשהיה צעיר התאהב סר הוגו בזמרת אופרה מפורסמת לאונורה אלחריזי. הוא נענה לבקשתה לגדל את בנה, דניאל דרונדה, כג'נטלמן ולא לגלות לו את מוצאו.
  • הנלי מלינגר גרנדקורט - אחיינו של סר הוגו ומי שאמור לרשת אותו. גרנדקורט הוא אדם עשיר, בעל אופי מניפולטיבי וסדיסטי. הוא נושא לאישה את גוונדלין הרלט, ואחר כך מתעלל בה נפשית. עוד לפני נישואיו הייתה לו מאהבת, לידיה גליישר, ולהם מספר ילדים משותפים. כאשר בעלה של לידיה נפטר, גרנדקורט הבטיח לה שייתחתן איתה, אך חזר בו מהבטחתו כדי להתחתן עם גוונדלין.
  • תומאס קרנמר לאש - הוא מקורבו של הנלי ועושה דבריו. מתחילת היכירותם לאש וגוונדלין מתעבים זה את זו.
  • לידיה גליישר - המאהבת של גרנדקורט, אשה שבגדה בבעלה ועזבה אותו. היא ילדה מספר ילדים לגרנדקורט. כשהוא מתחיל לחזר אחרי גוונדלין, לידיה מתעמתת איתה ומנסה לשכנע אותה שהיא תגרום עוול לה ולילדיה אם תינשא לגרנדקורט. לכבוד נישואיהם לוקח גרנדקורט מלידיה את היהלומים של המשפחה שהעניק לה, ומעביר אותם לגוונדלין, ובכך מעניש את שתי הנשים גם יחד. הוא מכריח את גוונדלין לענוד את התכשיטים למורת רוחה.
  • עזרא מרדכי כהן - אחיה של מירה הוא צעיר יהודי בעל חזון. בתחילה דניאל מכיר אותו כמרדכי כהן, ורק אחרי שנודע לו שיש לו שם נוסף עזרא, הוא מבין שהוא האח שמירה מחפשת אחריו. עזרא חולה שחפת ומודע לכך שמותו קרוב. חזונו הוא שהיהודים יחזרו לארץ ישראל ויקימו בה את מדינתם, הוא רואה את דרונדה כממשיכו הרוחני, וממריץ אותו לממש את חזונו. שמו לקוח מדמויות יהודיות שפעלו בגולה עזרא שהיה ממנהיגי היהודים בימי שיבת ציון, ומרדכי היהודי המציל את היהודים מהמן במגילת אסתר.
  • הר קלזמר - הוא מוזיקאי גרמני-יהודי, נמצא בחוג החברתי של גוונדלין הרלט. קלזמר מתחתן עם קתרין ארופוינט, צעירה עשירה המיודדת עם גוונדלין. כאשר גוונדלין מתייעצת איתו אם תוכל להתפרנס כזמרת הוא מניא אותה מכך, ואומר שאין לה הכישורים הדרושים. דמותו של קלזמר מבוססת על המוזיקאי פרנץ ליסט[2]. בתרגום העברי לרומן של דוד פרישמן שם המוזיקאי הוא כליזמר.
  • הנסיכה האלם אברשטיין - אמו של דניאל דרונדה. אביה היה יהודי אדוק וקפדן. לדרישת אביה היא נאלצה להתחתן עם בן דודה, יהודי דתי אף הוא, שהעריץ אותה ואפשר לה לחיות כרצונה. אחרי מות אביה הפכה לזמרת ידועה. שם המשפחה של אביה ושל בעלה היה חריזי, כזמרת נודעה בשם אלחריזי. עם מות בעלה, בקשה מסר הוגו לגדל את בנה היחיד כג'נטלמן אנגלי, שלא יהיה כבול למגבלות שחוותה היא כיהודיה. כאשר חשבה שאיבדה את קולה ולא תוכל להמשיך להופיע, היא התנצרה ונישאה לאציל רוסי, והתחרטה על כך מאוחר יותר. כעת כשהיא חולה במחלה אנושה, היא מוטרדת מכך שסיכלה את תוכניותיו של אביה בקשר לנכדו. היא מבקשת לפגוש את דניאל בגנואה ומספרת לו את קורות חייה. דניאל מקבל תיבה מלאה מסמכים הקשורים למורשתו היהודית, שאסף סבו.

כתיבת הרומן[עריכת קוד מקור | עריכה]

בתחילת 1874 כתב ג'ורג' הנרי לואיס, חברה לחיים של אליוט, למו"ל ג'ון בלקווד שאליוט "מבשלת" רומן חדש, וביקש ממנו לכתוב לה ולעודד אותה. בסוף אותה שנה חלק גדול מהכרך הראשון היה כבר כתוב, והוחלט על שמו של הספר. אליוט התכתבה עם בלקווד אשר קרא את כתב היד יחד עם בני משפחתו. הם קיבלו את הספר בתחילה בהתלהבות. אך עם התקדמות הספר תגובתם הייתה מתונה יותר. עוד היא התייעצה עם פרדריק האריסון בנושאים משפטיים, ועם לסלי סטפן על חיי האקדמה בקיימברידג'. הספר יצא לאור בשמונה חלקים החל מפברואר 1876.‏[3]

ב-1872 כששהתה אליוט בהומבורג ראתה את מיס לי, אחייניתו של ביירון, מהמרת. היא הייתה נסערת "לראות את הפנים הצעירות והרעננות בין הזקנות והגברים הגסים שסביבה". אירוע זה היה ההשראה לסצנת הפתיחה של הרומן, שבהן גוונדלין הרלט מהמרת ליד שולחן הרולטה. מקור השראה נוסף לרומן היה המלומד היהודי עמנואל דויטש אותו פגשה ב-1866 (דויטש ביקר בארץ ישראל וכתב על רעיון שיבת היהודים לארץ הקודש). באותה שנה ביקרה אליוט בבית הכנסת של קהילת היהודים הפורטוגזית באמסטרדם, והתרשמה מהמזמורים ותנועות המתפללים. לדבריה הייתה עדה לסמליות של דת וזיכרונות רחוקים ונשגבים.

מ-1873 והלאה הקדישה ג'ורג' אליוט את זמנה ללמוד את ההיסטוריה היהודית ותחומים נוספים הקשורים ליהדות. היא קראה סיפורים על החיים בגטו היהודי, את ספרו של צבי גרץ "דברי ימי ישראל", וספרים על הקבלה (1865). השפעה נוספת על דניאל דירונדה הייתה ליצירתו של המשורר היהודי גרמני היינריך היינה, אשר הוקיר את יצירתו של רבי יהודה הלוי, כדמות המסמלת את כיסופי העם היהודי לארצו. נראה שאליוט הכירה את יהודה הלוי באמצעות היינה, ואת ספרו "הכוזרי" היא מצטטת ברומן "דניאל דירונדה". השמות היהודיים שמופיעים ברומן נלקחו משלל ספרים על יהדות אשר קראה אליוט, כגון השם 'קלונימוס' המוזכר בחיבורו של לאופולד צונץ על חיי היהודים בימי הביניים.‏[4]

רעיונות ומסרים[עריכת קוד מקור | עריכה]

"דניאל דרונדה" מורכב משני סיפורים השזורים זה בזה ומייצגים שני עולמות שונים. אחד הנושאים העיקריים ברומן הוא ההיפרדות הסופית בין שני העולמות. מצד אחד מתואר המעמד הגבוה של החברה האנגלית עולמה של גוונדלין הארלט המוכר והידוע לקוראי התקופה, ומצד שני חברה מוכרת פחות זו של היהודים, שמיוצגת על ידי מרדכי (עזרא) כהן ואחותו מירה. דניאל נע בין שני העולמות האלה, בהדרגה הוא נוטה יותר אל הצד היהודי עם העמקת יחסיו עם מרדכי ומירה, ותוך כדי גילוי מוצאו וזהות הוריו. הדמויות היהודיות ברומן מתוארות כרוחניות, מוסריות ובעלות תחושה של לכידות קהילתית, לעומת החומרנות, חוסר התרבות ואף השחיתות של החברה האנגלית.

שיבת ציון[עריכת קוד מקור | עריכה]

דניאל מתואר כבעל רעיונות, חכם, ועוזר לזולת. לכך אליוט מוסיפה תכלית ראויה לחייו, היותו מנהיג לעמו. ג'ורג' אליוט החלה להתעניין בתרבות היהודית כשהכירה את המיסטיקן היהודי עמנואל אוסקר מנחם דויטש.

אחד ממטרות הרומן הייתה להפחית את הבורות והדעות הקדומות שרווחו בקרב האנגלים בנוגע ליהודים. תיאור היהודים ברומן שונה מאוד מהתיאור ברומנים אחרים מאותה תקופה כגון "אוליבר טוויסט" של דיקנס או "The Way We Live Now" מאת טרולופ. אף על פי שתקופה ארוכה היה בבריטניה ראש ממשלה שנולד יהודי (בנימין ד'יזראלי שהוטבל לנצרות בילדותו), בתפיסתם של הבריטים את היהודים רווחו דעות קדומות ולעתים היה בו יחס של לעג וסלידה, שאותם מביעות מספר דמויות ברומן.

סיפורו של מרדכי הוא אפור ואנמי לעומת הזוהר והתשוקה של גוונדלין, אך למרות זאת, סיפורו של מרדכי מסיים את הרומן. דמותו של מרדכי מבוססת בחלקה על דמותו של דויטש, ורעיונותיו הם בין המסרים המרכזיים של הספר. באחד הפרקים מרדכי מוביל את דניאל לבית מרזח שם הם פוגשים פילוסופים חסרי פרוטה, הדנים ביניהם ברעיונות שונים. בהמשך נושא מרדכי נאום ארוך בו הוא מתאר את חזונו על מולדת ליהודים, שבה יוכלו לתפוס את מקומם הראוי בקרב אומות העולם.

מיסטיקה יהודית[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרומן מתייחס ישירות למסורת המיסטיקה היהודית של הקבלה.‏[5] מרדכי מתאר את עצמו כגלגול של מיסטיקנים יהודים שחיו בספרד ובארצות אירופה אחרות, והוא מאמין שחזונו הוא התגשמות הכמיהה העתיקה של העם היהודי. רבים מהמפגשים בין מרדכי ודרונדה מתוארים במונחים מיסטיים, לדוגמה פגישתם על נהר התמזה. הכללת בגלוי של המיסטיקה ברומן היא יוצאת דופן עבור סופרת שנחשבה למגלמת את האידאלים של ההומניזם הליברלי והחילוני של התקופה הוויקטוריאנית.

תגובות, ביקורות והשפעות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרעיון של שיבת ציון התקבל בהתלהבות בקרב היהודים. המתרגם דוד פרישמן כתב בהקדמה לתרגומו לעברית של "דניאל דרונדה" : " ובימים ההם גם אלינו היהודים דבר יגונב, כי יש ספר גדול מעשה ידי סופרת גדולה ההוגה דעות בנו ובעתידותינו, ויהי רעש גם במחנה העברים, הלא הוא כתוב על ספרי "המגיד" בעת ההיא בידי אנשים כה' גדליה בלונדון ודומיו – אז הוחל לקרוא בשם לאום ישראל ובשיבת ציון.". המו"ל הוסיף בדברי הקדמה לאותו ספר: "מי מהם לא שמע כי ישנו ספור אחד בשפת אנגליה המלא דעות רמות ונשאות בדבר עם ישראל ועתידותיו, שיבת ציון ותחית האומה הישראלית?"[6]

המלומד היהודי-אוסטרי דוד קאופמן כתב סקירה נרחבת ונלהבת על הספר.[7]

לרומן הייתה השפעה על יהודים ציונים בהם הנרייטה סאלד, אליעזר בן יהודה ואמה לזרוס.‏[8][9]

ב-1948 כתב המבקר פ. ר. ליוויס (F. R. Leavis) בספרו "The Great Tradition" שלדעתו החלקים היהודיים החלק החלש יותר ברומן, וכדאי היה לפרסם גרסה מקוצצת שלו בשם "גוונדלין הרלט". לעומת זאת פרשנים אחרים דגלו בקיצוץ מכיוון אחר והציעו להשאיר את החלק היהודי ולהשמיט את כל סיפורה של גוונדלין.

ההיסטוריון הפלסטיני אדוארד סעיד, רואה ברומן אמצעי תעמולה לעידוד העברת יהודים לארץ ישראל (אף כי אליוט פרסמה אותו בטרם פעלה תנועה ציונית מאורגנת וממוסדת).‏[10] סעיד מציין שהרומן דוגל במפורש בשליחת לא-נוצרים לארץ שאינה נוצרית, וגם דוגל בנישואים של אלה הדומים זה לזה. כלומר דרונדה יכול להתחתן עם אהובתו רק אם הם מאותו מוצא אתני, דת וגזע.

בהיסטוריוגרפיה הציונית נחשבה מחברת הרומן לאחד ממבשרי הציונות; בספרו של אדולף בהם "התנועה הציונית" שראה אור ב-1920.‏[11] ונכתבה עליו סקירה על ידי הסופר יעקב יערי-פולסקין.‏[12] ‬‬‬‬‬‬‬ההיסטוריון יעקב כ"ץ כתב בספרו: "לאומיות יהודית מסות ומחקרים", כי הרומן הוא: "הדוגמה הטובה ביותר למעין-ניבוי של הציונות המודרנית, שצמח מתוך מסורת הרסטוראציה האנגלית".‏[13] ההיסטוריון חן מלך מרחביה העריך את 'דניאל דירונדה', כ"הרומן הראשון שהטיף לשיבת ציון. בספרה זה גילתה את יחס חיבתה ליהודים. ... והפיחה גאווה לאומית-דתית בלב היהודים. ברומאן שלה ציטטה את היינה ואת צונץ לכבוד תקוות ישראל – השפעת הרומן הייתה גדולה על רבים".‏[14]

תרגומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מיד עם פרסומו תורגם "דניאל דרונדה" לגרמנית ולהולנדית. ואחר תורגם הספר לשפות נוספות צרפתית (1882), איטלקית (1883), עברית (1893), יידיש (1900) ורוסית (1902).

מהדורות בעברית[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • דניאל דירונדה: ספור כתוב אנגלית ביד ג'יארג' עליוט; תירגם: דוד פרישמן, ורשה: אחיאסף, תרפ"ד.
  • דניאל דירונדה; מעֻבד על ידי א. בן-אור, בצרוף תולדות חייה של הסופרת ותמונתה, תל אביב: י' שרברק, 1964‬.
  • דניאל דרונדה; תרגום: אלינוער ברגר, ירושלים: מקסוול-מקמילן-כתר, 1991.

עיבודים לקולנוע ולטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-1921 עובד הרומן לסרט אילם בריטי בכיכובם של רג'ינלד פוקס, אן טרוור וקלייב ברוק. ביים את הסרט וולטר קורטני רודן באולפני טדינגטון (Teddington Studios) בהפקת "מאסטר פילמס" (Master Films)

מיני סדרה טלוויזיונית הופקה בבריטניה ב-1970 בכיכובם של ג'ון נולן כדניאל דרונדה ומרתה הנרי כגוונדלין. רוברט הארדי גילם את דמותו של היינלי גרנדקורט.

ב-2002 עובד הרומן לסדרת דרמה באותו שם על ידי התסריטאי אנדרו דייוויס ובבימויו של טום הופר. שלושת פרקי הסדרה שודרו לראשונה ב-BBC One בנובמבר ובדצמבר 2002. את דמותו את דניאל דרונדה גילם יו דאנסי, רומולה גאראי הופיעה בתפקיד גוונדלין, יו בונוויל כגרנדקורט וג'ודי מיי גילמה את דמותה של מירה לפידות.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נחום זכאי, דניאל דרונדה לאחר מאה שנה, ‬הדֹאר, נ"ו, תשל"ז, עמ' 121 ‬ ‬‬‬‬
  • גצל קרסל, מ"דניאל דירונדה" ל"שאלה נכבדה" של בן-יהודה , הדֹאר, נ"ו, כ"ב תשל"ז, עמ' 392-393
  • זבולון רביד, עוד על "דניאל דירונדה" והשפעותיו, הדֹאר, נ"ו, תשל"ז, עמ' 527, 558-‏559, 563 ‬
  • חיים ראובן רבינוביץ, כיצד הפכה הסופרת ג. אליוט לאוהבת ישראל וציונות? (מאה שנה להופעת הספר דניאל דירונדה) ‬, הצופה, (8.7.1977), עמ' 5 ‬‬‬‬‬
  • משה דור, האנגליה שחזתה את מדינת-היהודים ‬‬, מעריב, (19.12.1980), עמ' 35-‏36 ‬[1] [2]
  • שמואל ורסס, "דניאל דירונדה" בעתונות ובספרות העברית : כעבור מאה שנה לרומן של ג’ורג’ אליוט, ‬מולד, ח', 39-‏40 [249-250], תש"ם, עמ' 186-187 ‬
  • רות הכהן-פינצ’ובר, "מוסיקה פולחנית ופולמוס החמלה : היהודי כקטגוריה אסתטית אצל ריכארד וגנר וג’ורג’ אליוט", ‬‬תיאוריה וביקורת, 17, 2000, עמ' 35-‏74 ‬ ‬ ‬
  • בער גרין, הונדרעט יאר זינט דער דערשיינונג פון דזשארדזש עליאטס בארימטן ראמאן "דניאל דעראנדא", יידישע קולטור, 38, 8 (1976), עמ' 14-16 ‬
  • רפאל אליעזר מלאכי, ווען האט ש. ערדבערג איבערגעזעצט "דניאל דעראנדא"?, יידישע קולטור, 38, 10 (1976), עמ' 20-‏32 ‬

‬‬‬‬‬‬‬‬

  • A. Levitt, George Eliot, The Jewish Conection, Jerusalem 1975

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ F.R. Leavis, ‘Gwendolen Harleth’
  2. ^ e.g. by among others Alan Walker. See Walker, Alan [1989] (1993). Franz Liszt: The Weimar Years, 1848–1861. Ithaca: Cornell University Press Paperback Edition, 250. ISBN 0-8014-9721-3. אוחזר ב־October 26 2012. 
  3. ^ George Eliot, Daniel Deronda, Edited with and introduction by Barbara Hardy
  4. ^ Daniel Deronda (Oxford World's Classics) by George Eliot and Graham Handley – Introduction.
  5. ^ דניאל דרונדה, פרק 38.
  6. ^ תרגום עברי בפרויקט בן יהודה
  7. ^ David Kaufmann (1877). George Eliot und das Judenthum, Versuch einer Würdigung Daniel Derondas (German). Krotoschin. 
  8. ^ Encyclopedia Judaica
  9. ^ חן מלך מרחביה בספרו קולות קוראים לציון, ירושלים: הוצאת מרכז שזר, תשמ"א, עמ' 132.
  10. ^ Zionism from the Standpoint of Its Victims (1979)
  11. ^ Adlf Bohm, Die Zionistische Bewegung, 1920.
  12. ^ יעקב יערי-פולסקין, ג’ורג’ אליוט ו"דניאל דירונדה" : ביאוגרפיה והערכה, ‬‬‬‬‬‬‬בתוך: חולמים ולוחמים, תל אביב : תרצ"ב [1932].
  13. ^ יעקב כ"ץ, לאומיות יהודית מסות ומחקרים, ירושלים תשמ"ג, עמ' 28.
  14. ^ חן מלך מרחביה בספרו קולות קוראים לציון, ירושלים: הוצאת מרכז שזר, תשמ"א, עמ' 132.