דניאל כהן-בנדיט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דניאל כהן-בנדיט נואם ביום הראשון של התענית ב-Biberach/Riss

דניאל כהן-בנדיטגרמנית: Daniel Cohn-Bendit) המוכר גם כ"דני האדום" (נולד ב-4 באפריל 1945) היה ממנהיגי הסטודנטים במהומות מאי 1968. כיום הוא נשיא-משותף של הקבוצה הירוקה בפרלמנט האירופי.

כהן-בנדיט נולד בצרפת להורים יהודים תושבי גרמניה שברחו מהנאצים. הוריו שבו לגרמניה זמן קצר לאחר תום מלחמת העולם השנייה ודניאל התחנך שם. הוא שב לצרפת בשנת 1965 כדי ללמוד באוניברסיטה, כאזרח גרמני, במחלקה לסוציולוגיה של האוניברסיטה של נאנטר (Nanterre).

בחודש מאי 1968 פרצו הפגנות הסטודנטים בפריז נגד כל מה שייצג השלטון הגוליסטי ושהתפתחו בהמשך לשביתה כללית ברחבי צרפת. כהן-בנדיט הכריזמטי, מנהיג משכבר הימים של קבוצות סטודנטים שמאלניות, צץ ועלה עד מהרה כמנהיג והדמות הציבורית המייצגת את מחאת הסטודנטים וכונה "דני האדום" (גם בזכות שיערו הג'ינג'י). במהלך המאורעות, יצא לביקור בברלין וב-21 במאי הוצא נגדו צו שאסר עליו להיכנס לצרפת בשל היותו "זר חתרני". יהדותו וגרמניותו שימשו ככלים לתקוף אותו בידי מתנגדיו, בעיקר לאחר קריסת המחאה. שלטון הימין נשאר במקומו.

בגרמניה הוא היה אחד ממייסדי הקבוצה המרקסיסטית-אוטונומיסטית Revolutionärer Kampf (מאבק מהפכני) ברוסלסהיים, שם היה חבר, בין השאר, של יושקה פישר. כהן-בנדיט עבד במספר משרות נוספות במהלך השנים עד שהצטרף למפלגת הירוקים הגרמנית והפך לסגן ראש עיריית פרנקפורט בשנת 1989. הוא נבחר לפרלמנט האירופי בשנת 1994, ובשנת 1999 שב לפוליטיקה הצרפתית כמנהיג מפלגת הירוקים הצרפתית (Les Verts) ברשימת מועמדיה לפרלמנט האירופי. בשנת 2004 נבחר לפרלמנט האירופי ברשימה של מפלגת הירוקים הגרמנית, ואילו בשנת 2009 בראש הירוקים הצרפתים. לפני הבחירות לפרלמנט האירופי של שנת 2014 הודיע כהן-בנדיט כי לא יתמודד לכהונה נוספת ופורש מהחיים הפוליטיים כנבחר ציבור.

דעותיו השנויות במחלוקת של כהן-בנדיט משכו אליו אש מכל הכיוונים. מימין תקפו את תמיכתו בהגירה חופשית יותר ובלגליזציה של סמים קלים, כמו גם נטישת האנרגיה הגרעינית. משמאל הותקף כהן-בנדיט על תמיכתו במדיניות כלכלית של שוק חופשי ובשל תמיכתו בהתערבות הצבאית בבוסניה ובאפגניסטן.

הוא כתב, יחד עם אחיו, גבריאל, את הספר Obsolete Communism: The Left-Wing Alternative אשר יצא לאור ב-1968. ספר זה משלב את אירועי מאי 1968 עם ביקורת על הסטליניזם, המפלגה הקומוניסטית הצרפתית ומוסד האיגוד המקצועי. ספרו, שנותר זמין לרכישה גם עשרות שנים לאחר יציאתו, השפיע רבות על המחשבה האנרכיסטית והסוציאליסטית.

ראו גם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • פול ברמן, כוח והאידאליסטים: מנהיגי מרד הסטודנטים בשלטון, ירושלים, הוצאת שלם, 2008.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]