דניאל נתנס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דניאל נתנס

דניאל נתנס (Daniel Nathans) ‏(30 באוקטובר 192816 בנובמבר 1999) היה מיקרוביולוג אמריקאי. חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה לשנת 1978 על גילוי אנזימי הגבלה.

נתנס נולד בעיר וילמינגטון, במדינת דלוור שבארצות הברית, בן תשיעי למהגרים יהודים מרוסיה. בתקופת השפל הגדול אביו איבד את נכסיו והיה מובטל תקופת זמן ארוכה ונתנס גדל בתנאי עוני ודלות. נתנס למד בבתי ספר ממלכתיים ובאוניברסיטת דלאוור למד כימיה, פילוסופיה וספרות. בשנת 1954 הוא סיים את לימודי הרפואה באוניברסיטת וושינגטון בסנט לואיס, מיזורי. כבר בעת היותו תלמיד רפואה החליט כי הוא מעדיף לעסוק במחקר על פני טיפול בחולים. הוא התמחה בבית החולים הפרסבטרייני של אוניברסיטת קולומביה ובמכונים הלאומיים לבריאות בבת'סדה, מרילנד. החל משנת 1959 חקר במעבדתו של פריץ ליפמן במכון רוקפלר, שזכה אף הוא בפרס נובל בשנת 1953. בשנת 1962 החל לעבוד במחלקה למיקרוביולוגיה באוניברסיטת ג'ונס הופקינס, שם התמנה לראש חטיבת הגנטיקה.

בשנת 1969 הגיע נתנס למכון ויצמן ברחובות שם ניהל מחקר משך חצי שנה יחד עם החוקרים ליאו זקס וארנסט וינוקור. באותה שנה קיבל את הרעיון כי ייתכן וניתן להשתמש באנזים הגבלה לחיתוך הגנום ה-DNA בוירוסים גורמי גידולים.

נתנס שימש כנשיא אוניברסיטת ג'ונס הופקינס בבולטימור מרילנד בין השנים 1995-1996. עיריית ראשון לציון כיבדה את זכרו בקריאת רחוב בשמו.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]