דניאל סימן

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
אין תמונה חופשית

דניאל (דני) סימן (נולד ב-29 בינואר 1961) הוא ראש לשכת העיתונות הממשלתית לשעבר במשרד ראש הממשלה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

נולד בארצות הברית. בשנת 1971 עלה עם הוריו לארץ והם התיישבו באשקלון. אחרי שרותו הצבאי בצנחנים נסע ללמוד במכללת הנטר ועבד בתחום ההסברה בקונסוליה הישראלית בניו יורק. בשנת 1990 נקרא לעבוד בתחום ההסברה בלשכת העיתונות הממשלתית. לאחר שרות קצר ביחידת דובר צה"ל שב ללע"מ, מונה למנהלה בתקופת ממשלתו של אהוד ברק בדצמבר 2000.

סימן הוביל מהלך להסרת תעודות עיתונאי מעובדים פלסטינים וצלמים זרים המועסקים ברשתות התקשורת הזרות בארץ‏[1]. סימן נימק את ההחלטה בכך ש"מעבר לטעמים הבטחוניים המובנים, ובשל כך שהעימות בין ישראל לפלסטינים מתקיים גם בשדה הקרב של דעת הקהל העולמית, אין מקום ליתן לתושבי האזור תעודת עיתונאי של לשכת העיתונות הממשלתית שינוצלו על-ידי הצד השני במסגרת הקרב על דעת הקהל העולמית"[2]. בדיון בעניין בבג"ץ קבעה השופטת דליה דורנר כי "הסירוב הטוטלי להעניק תעודות עיתונאי לפלסטינים תושבי האזור – לרבות כאלה המחזיקים בהיתרי כניסה לישראל ועבודה בה – מלמד כי מלאכת האיזון בין שיקולי הביטוי והמידע ושיקולי הביטחון לא נעשתה כלל, ועל-כל-פנים האיזון שנעשה אינו כדין"[2] בשנת 2003 הוא פעל להחמיר את הקריטריונים להענקת תעודת עיתונאי וגביית תשלום עבורו, כדי למנוע זילות בתעודה‏[3]. בשנת 2006 עיכב את הארכת אשרת העבודה של יורג ברמר, כתב ה"פרנקפורטר אלגמיינה צייטונג"‏[4]מהלך שעורר מחאה מצד ממשלת גרמניה. סימן הגיב על התערבות זו באמרו "בא לי לדפוק אותו רק בגלל זה. איזו מין חוצפה זו שממשלת גרמניה מתערבת בעניינים פנימיים של ישראל? במה שונים העיתונאים מכל עובד זר אחר?"[5]

ב-11 בנובמבר 2008 הודיע סימן על הצטרפותו לליכוד והתמודדותו בפריימריס של התנועה, אך בחר לבסוף שלא להתמודד בשל מגבלות שהוטלו על התמודדותו על ידי נציבות שירות המדינה ושב למלא את תפקיד מנהל לע"מ. בשנת 2010 הוא סיים את תפקידו כמנהל לע"מ ובתחילת 2011 מונה לסמנכ"ל הסברה במשרד ראש הממשלה‏[6].

באוגוסט 2013 פורסמו בהארץ סטטוסים פוגעניים שנכתבו על ידי סימן בפייסבוק. אחת ההתבטאויות שנגעה ליפן, ובה מתח סימן ביקורת על טקסי הזיכרון לקורבנות פצצות האטום שהוטלו על יפן במלחמת העולם השנייה, זכתה לסיקור נרחב בתקשורת היפנית ולהפצה ברשתות החברתיות במדינה‏[7], וממשלת יפן ביקשה מישראל הבהרה בעקבותיה. על רקע הפרשה הוקפאה פעילותו כראש יחידת המדיה האינטראקטיבית במערך ההסברה הלאומי.

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ רנית נחום-הלוי, דניאל סימן - ראש לשכת העיתונות הממשלתית יועבר מתפקידו, חדשות מחלקה ראשונה, 11 בנובמבר 2003
  2. ^ 2.0 2.1 בג"ץ 5627/02
  3. ^ דיאנה בחור, רוצה תעודת עיתונאי? שלם 200 שקל פלוס אישור ביטחוני, באתר ynet‏, 3 במרץ 2003
  4. ^ שחר אילןכיצד הפך הכתב של העיתון החשוב ביותר בגרמניה לשוהה בלתי חוקי?, באתר הארץ, אוקטובר 2006
  5. ^ שחר אילןמנהל לע"מ על הכתב הגרמני: הוא שקרן עלוב, באתר הארץ, אוקטובר 2006
  6. ^ גילי איזקוביץ, מינוי במחלוקת: דני סימן יכהן כסמנכ"ל הסברה במשרד ראש הממשלה, באתר הארץ, 9 בפברואר 2011
  7. ^ ברק רבידפרשת דני סימן: עמידרור התנצל רשמית בפני השגריר היפני, באתר הארץ - הכתבות בנושא זכו לאלפי טוקבקים זועמים, חיפוש שמו של סימן ביפנית בגוגל העלה יותר מ–100 אלף תוצאות, ונכתב ערך אודותיו בוויקיפדיה היפנית. שגרירות ישראל בטוקיו דיווחה לאחר מספר ימים כי "הפרשה שוככת לאיטה אולם מוקדם לאמוד את הנזק התדמיתי שנגרם לישראל"