דנים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש

דניםדנית: Danskere) הם עם סקנדינבי שמדבר דנית.

רוב העם הדני, כ-6 מיליון אנשים, חי בדנמרק. בנוסף הדנים נמצאים כמיעוט גדול בגרינלנד (11% מהתושבים) ואיי פארו (6% מהתושבים) שהיו שטחים בשליטתם עד המאה ה-20. בנוסף חי מיעוט דני של כ-50,000 איש במחוז שלזוויג-הולשטיין שבגרמניה. במחוז זה השפה הדנית רשמית ויש במחוז בתי ספר ואגודות שונות שמתנהלים בדנית.

בנוסף יש דנים רבים גם בארצות הברית, קנדה, ברזיל ומדינות נוספות.

מקור השם[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי ה-Chronicon Lethrense שנכתב במאה ה-12, האומות הנורדיות התחלקו לשלושה. המלך נור קיבל את נורבגיה, המלך דן את דנמרק והמלך אוסטן (Østen) את שבדיה. שם העם והארץ נגזרו משמו של המלך דן.

העם הדני מוזכר לראשונה במאה ה-6 בכתבת של ההיסטוריון היווני פרוקופיוס כעם שבדי שיושב ביוטלנד.

דת[עריכת קוד מקור | עריכה]

כ-80% מהדנים הם לותרנים