דני קרמן

		ערך זה זקוק לעריכה: הסיבה לכך היא: מפוזר.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

דני קרמן (נולד ב-11 בינואר 1940 בכרכור) הוא מאייר, סאטיריקן ומעצב. בשנת 1959 סיים את לימודיו בבצלאל, במגמה לעיצוב גרפי. כיום חי ועובד בתל אביב. מגיל 17 ועד היום אייר למעלה מ-300 ספרים.

בשנת 1959 הקים יחד עם בן דודו אריק קרמן סטודיו לעיצוב שפעל במשך 14 שנים במסגרתו עסק בעיצוב, איור ותכנון תערוכות ומוזאונים.

החל משנות ה-60 עיצב קרמן את כל העדלאידות הגדולות שהיו בחג הפורים בעיר תל אביב. כמו כן עיצב מספר תפאורות לתיאטראות בארץ.

בשנת 1974 התפרק הסטודיו ודני קרמן החליט להתרכז בעיקר באיור, בשנים הללו הוא אייר בקביעות בכל העיתונים החשובים ושיתף פעולה באופן קבוע עם בעלי הטורים: רות בונדי, אדם ברוך, חיים באר, אהרון בכר ואחרים. עבודותיו בעיתונות רוכזו בשני ספרים "בפירוש קרמן/קרמן" ו "זה מה שיש".

בשנת 1982 נמנה עם צוות המקימים של מדור הסאטירה הנערץ "דבר אחר".

בשנת 1984 הציג קרמן סדרת פסלים "ראשי צפרים" בתערוכה משותפת עם חברו יוסל ברגנר.

קרמן אייר כ-300 ספרים, רובם ספרי ילדים, ושיתף פעולה עם טובי הכותבים לילדים בארץ ביניהם: יהודה אטלס, יורם טהרלב, אפרים סידון, אפרים קישון, בנימין תמוז, נורית זרחי, נירה הראל.

כמו כן, יזם את הופעתם בעברית של ספרים קלאסיים ואייר אותם. ביניהם: "ציד הסנרק" של לואיס קרול וסיפורי "דווקא ככה" של רודיארד קיפלינג.

קרמן כתב יזם והוציא לאור ספרים רבים, חלקם עם שותפים לכתיבה: אהרון שמי ובניו של דני תומר ואורי קרמן. בין הספרים: "על המפה", "מסביב למפה", "ביידיש זה מצלצל יותר טוב", "ספר המשלים", "שני יהודים נוסעים ברכבת", "מיהו יהודי", "שם חם", "מילימשוגעות", "ספר המפלצות השלם", "סופר ספר" ו"ספר הבדיחות האדום".

בשנים האחרונות כתב קרמן כמה מדריכי נסיעות, ביניהם: "הולך איתך בלונדון - מדריך אישי למתקדמים" ו"שעה מלונדון" ושלושה מדריכי נסיעות לילדים: "לונדון לילד המטייל", "רומא לילד המטייל" ו"פריז לילד המטייל". בשנת 2002 יצא לאור תרגום חדש שהכין קרמן לספר "שלושה בסירה אחת" עם הערות ומסלולי טיול בנהר התמזה.

דני קרמן הציג כ-16 תערוכות יחיד והשתתף בעשרות רבות של תערוכות קבוצתיות בארץ ומחוצה לה.

בין הפרסים אשר הוענקו לו: עיטור אנדרסן לספרות ילדים, על איוריו בספרה של שלומית כהן אסיף "גבעת הכפתורים",‏ פרס גוטמן לאיור ופרס סוקולוב לעיתונאות. זכה שלוש פעמים בציון לשבח בפרס מוזיאון ישראל לאיור ספר ילדים ע"ש בן-יצחק: ב-1978 עבור הספר "והילד הזה הוא אני" מאת יהודה אטלס (כתר 1977), ב-1990 עבור הספר "ציד הסנדק" מאת לואיס קרול (שבא 1989) וב-1996 עבור הספר "ציפה ודון זרגוזה" מאת יוסי עופר (ביתן 1995).

לימד איור במשך 30 שנה במוסדות שונים בארץ, ביניהם בית הספר "בצלאל" בירושלים ומכללת ויצ"ו חיפה. בשנת 2009 זכה בתואר יקיר הפסטיבל לקומיקס, אנימציה וקריקטורה.

בשונה ממרבית המאיירים בארץ, המאופיינים בסגנון מוגדר, מקפיד קרמן להימנע מיצירת דפוס קבוע של איורים, ושומר על מגוון רחב של דרכי הבעה חזותיות. הוא עצמו אומר: "אני מנסה להפתיע את עצמי, וכאשר אני מצליח, אין מאושר ממני. אני מוכן לצייר הכול, רק לא את מה שכבר ציירתי." עם זאת, בכל איוריו נשמר מאפיין אחד בולט, והוא ההומור האינטליגנטי.

לקרמן שלושה ילדים: תומר קרמן, אורי קרמן ובת זקונים, מאיה קרמן.

בשנת 2008 הצטרף להנהגה הרעיונית של מפלגת אור‏ (בנו, תומר קרמן, נמצא במקום ה-12 ברשימת מועמדי המפלגה בבחירות לכנסת ה-18).

ב-2012 ראה אור ספרו "שלושה בברלין" (הוצאת כנרת, זמורה-ביתן),

בין הספרים שאייר

אורי סלע, רישום של דני קרמן

• האריה שאהב תות (כתבה: תרצה אתר, הוצאת הקיבוץ המאוחד)
• מעשה בשרביט קסמים (כתבה: נירה הראל, הוצאת עם עובד)
• ספר המפלצות השלם
• על הדברים החשובים באמת (כתב: חיים שפירא, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2009)
• אינסוף - המסע שאינו נגמר (כתב: חיים שפירא, כנרת זמורה-ביתן דביר, 2009)

סדרת "והילד הזה הוא אני" מאת יהודה אטלס

• והילד הזה הוא אני (הוצאת כתר)
• גם הילד הזה הוא אני (הוצאת כתר)
• ורק אני לא (הוצאת מעריב)
• אני רוצה שפתאום
• הילדה שאני אוהב

ספרי אהרן שמי

• דוק מחפש בית (מסדה, 1980)
• א.ב. של אותיות וחיות לפי סדר האלף בית (מודן, 1980).
• א. ב. של אנשים גדולים : ומה עוד אפשר לעשות כשמתחילים מאלף (שבא, 1981)
• כמו שאיש אחד חכם אמר פעם (כיוונים, 1983)
• מה? מי? למה? (מסדה, 1987)
• מה הם עושים? (הוצאת הקיבוץ המאוחד, 2002).

קישורים חיצוניים

• האתר של דני קרמן
• דני קרמן באתר הוצאת ידיעות ספרים
• ספר שאייר דני קרמן, "החיוך שהלך לאיבוד" מאת יעל זיידמן, מופיע במלואו באתר "מילה שלי"
• תומר קרמן, הקרמנים באים, באתר ynet‏, 23 במאי 2007
• שהם סמיט, "זואי בבית; כל המתנות של זואי; האם חתולי הוא באמת כזה?" מאת דני קרמן - מאת: אבא, איורים: סבא (ולהיפך), באתר הארץ, 6 באוקטובר 2010
• גילי מצא, כתבת הצבע: מסע זכרונות בכרכור עם דני קרמן, באתר ynet‏, 14 ביוני 2011
• נועה לימונה, ביחד בברלין, באתר הארץ, 15 במאי 2012