דני רובס

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דני רובס
Danny Robas.jpg
מידע כללי
תאריך לידה 24 בדצמבר 1957
מקום לידה Flag of Israel.svg קיבוץ שובל, ישראל
שנות פעילות 1983— היום
סוגה פופ, רוק

דני רובס (נולד ב-24 בדצמבר 1957) הוא זמר, פזמונאי, מלחין, מוזיקאי ומעבד מוזיקלי ישראלי.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

רובס נולד בקיבוץ שובל לאבא יוצא מרוקו ואמא ילידת מצרים, גדל והתחנך ברחובות. עם גיוסו לצה"ל שובץ בחיל התותחנים, סיים את מסלול ההכשרה ללוחמים ושובץ בגדוד תותחנים. הוא יצא לקורס קצינים ועם סיומו שב לגדוד. בהמשך שימש מפקד סוללה[1] והשתחרר בדרגת סגן. בתחילת שירותו במילואים המשיך לשרת כקצין תותחנים, אך לאחר מספר שנים הפך לזמר מילואים וכן לבוחן עבור הלהקות הצבאיות.

אחיו הצעיר יואב נפטר מסרטן בהיותו חייל, במהלך מלחמת לבנון. רובס כתב עליו את השירים "מחר הוא יחזור" ו"מכתב קטן". את שני השירים הוא התקשה לבצע בהתחלה בעצמו ולכן מסר אותם ללהקה צבאית.

רובס היה נשוי שנים רבות לדינה ולזוג שלוש בנות. בתו השנייה, רוני רובס, מופיעה כזמרת ליווי בחלק מהופעותיו בשנים האחרונות. בשנת 2008 נולד לו נכד ראשון מבתו הבכורה. ביוני 2009 נישא רובס לזמרת אילאיל תמיר, בתו של יהודה תמיר מלהקת "חלב ודבש"‏[2], ובשנת 2011 נולדה בתם המשותפת.[3] הזוג מתגורר כיום בכפר קיש.

קריירה מוזיקלית[עריכת קוד מקור | עריכה]

את דרכו המוזיקלית החל רובס כגיטריסט ליווי לזמרים מצליחים ביניהם אריק סיני, מתי כספי (כנגן באלבומו "שירים במיץ עגבניות") ושלמה ארצי (השתתף כנגן באלבומיו "מקום", "תרקוד", "לילה לא שקט" ו"חום יולי אוגוסט"). חשיפתו הטלוויזיונית הראשונה של רובס הייתה ב-1980, בתוכנית "עוד להיט" כזמר הליווי של עדנה לב בקליפ לשירה "אחרת"‏[4].

בשנת 1989 הופיע במופע חד פעמי לילדים בשם "הפסטיבל" ובו שר עם בנותיו גל ורוני את השיר "בכפר קטן ליד ההר". השיר זכה להשמעות ברדיו ואף צולם לערוץ הראשון, אולם לא יצא עדיין על גבי תקליטור.

בשנים 1999-1997 שימש רובס כמנהל האמנותי של פסטיבל ערד.

ב-1999 השתתף רובס בהרכב "4X4" ("ארבע על ארבע") יחד עם אורי הרפז, דני ליטני ויואל לרנר. לאחר הוצאת אלבומם, שלא זכה להצלחה, ופירוק ההרכב, המשיך להופיע עם ליטני במופע משותף שבו שרו השניים ממיטב שיריהם.

רובס ידוע באהבתו ללהקת הביטלס והוא נוהג לבצע כמה משיריהם בהופעותיו. בשנים 1994-1993 העלה מופע בשם "שיהיה", שהוקדש כולו לשירי הלהקה בתוספת השיר "רכבות 68-80-88", שכתב לזכר ג'ון לנון. במופע ליוו אותו הקלידן דובי אנגלר והגיטריסט עמית יורגנסון. בשנות האלפיים חזר להופיע מדי פעם במופע משירי הביטלס בשם "דני רובס שר ומספר ביטלס", לעתים עם יורגנסון, ובשנים האחרונות גם עם אשתו הנוכחית אילאיל תמיר ובתו רוני רובס כזמרות ליווי.

פרט לשירים שביצע בעצמו, רובס כתב, הלחין ועיבד שירים לאמנים רבים, ביניהם אריק סיני ("אחת מהבוהמה", שבמקור נכתב לאסתי כץ ו"מעמיד פנים"), אילנית ("סרט בשחור לבן" לאלבומה "סרט בשחור לבן"), נורית גלרון ("מה אתה חושב?" לאלבום "נגיעה אחת רכה"), סקסטה ("חנות צעצועים", לפסטיבל שירי הילדים מספר 13), ורדינה כהן ("נוסעת בעקבות האהבה", "הרגע האחרון", "טעם הימים ההם" ורבים נוספים), הראלה בֵר ("יושבת על מזוודה" ו"דרך הים", שהולחן למילותיה של רוני ערן) ואופירה יוספי. הוא אפילו כתב ו/או הלחין מספר שירים שרובם לא הצליחו, לדוגמנית ואשת העסקים פנינה רוזנבלום. הידוע מהם הוא "תמיד אישה", איתו התמודדה רוזנבלום בקדם אירוויזיון 1983 והגיעה למקום האחרון. למרות שרובס כתב והלחין את השיר הוא התכחש לו והקרדיט היה של רוזנבלום.

רדיו וטלוויזיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנות ה-80 השתתף רובס בתוכנית הרדיו "מה יש" שהגישו אברי גלעד וארז טל בגלי צה"ל, בתפקיד ג'ימי אוחנה - זמר השר בגרסה פרודית שירים בתרגום לא נכון ושירי שטות, ולתיאורו "שר נכסי בקר נחושת (נכסי צאן ברזל) של הזמר העברי". בתחילת שנות ה-90 הגיח לכמה הופעות אורח בתוכנית הטלוויזיה של השניים "העולם הערב" (בתפקידים אחרים). רובס נוהג להפגין הומור גם בהופעותיו.

ב-1993 הופיע רובס בתוכנית ליום הזיכרון לחללי מערכות ישראל, עם השיר "אחי אחי", שהלחין רובס למילים של אהוד מנור.

רובס השתתף למשך תקופה קצרה בתוכנית הטלוויזיה "רואים 6/6" וכמו כן החליף את גידי אורשר והגיש את פינת הקולנוע בתוכנית "זהו זה" בטלוויזיה החינוכית.

ב-2001 הגיש רובס בערוץ 2, כשלוח השידורים היה שייך לטלעד, תוכנית לילדים בת 7 פרקים בשם "שמח עד הגג". התוכנית עסקה בחגי ישראל וכל פרק שודר בזמן החג שעליו הוא עוסק. בתוכנית שיחק רובס לצידן של הבובות "ששון ושמחה", סיפר סיפור על כל חג, שוחח עם ילדים על החג שעליו עוסק הפרק ושר שירים מוכרים ובעיקר מקוריים (שאת רובם כתב חנוך רעים) על החג שעליו עוסק הפרק.

בשנת 2007 חזר להגיש את התוכנית "ציפורי לילה" בגלי צה"ל מדי מוצאי שבת, תוכנית אותה הגיש בעבר בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20. התוכנית חולקה לשניים: בשעה הראשונה השמיע רובס שירים אהובים עליו ולחלקם סיפר את הסיפור העומד מאחוריהם; השעה השנייה הוקדשה לאלבום שלם של אמן אהוב ורובס סקר את שירי האלבום והשמיע אותם במלואם. התוכנית ירדה באפריל 2010. רובס התארח בתוכנית שהחליפה אותה, "ציפורי לילה מתגעגעות", עם שחר סגל ורועי בר נתן, באוגוסט של אותה שנה.

בשנת 2009 הגישו רובס והזמרת איה כורם בקביעות את תוכנית הטלוויזיה "דואט ישראלי" בחינוכית 23. בכל תוכנית התארחו מוזיקאים ישראלים לפגישה אינטימית עם כורם ורובס. הם שוחחו עם האורחים על מקורות ההשראה ועל תהליך היצירה ולעתים ניגנו ושרו משיריהם של האורחים יחד איתם.

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבום הבכורה של רובס, "מסגרות", יצא בסוף 1983 בעיבודו ובהפקתו המוזיקלית של מתי כספי. מן האלבום זכור במיוחד השיר "אני בא הביתה מהלילה". האלבום לא הצליח מבחינה מסחרית, והגיע למעמד אלבום זהב רק בתחילת 2008, כעבור כ-25 שנה, בעקבות הצלחת אלבומיו הבאים של רובס ובעקבות יציאת סט כפול הכולל את "מסגרות" ואת אלבומו השני.

אלבומו השני של רובס, "פנים ושמות", יצא ב-1987 בהפקתו המוזיקלית של נתן כהן. האלבום הצליח יותר מן הקודם והגיע למעמד אלבום פלטינה למרות התנאים הקשים בהם הוקלט האלבום - קשיי מימון הכתיבו צוות מצומצם של נגנים שכלל רק את רובס בגיטרות ואת כהן בשאר הכלים‏[4]. השירים הבולטים בו הם "פנים ושמות", "לא נרדמת תל אביב", "זה לא אני" ו"מחר הוא יחזור". בעקבותיו יצא רובס למסע הופעות ביחד עם "להקתו" - הקלידן דובי אנגלר.

אלבומו השלישי של רובס, "בדרך אל האושר", יצא ב-1989, וזכה להצלחה רבה אף יותר. השירים הבולטים בו הם "בדרך אל האושר" ו"איך הוא שר", שיר שרבים חושבים שנכתב על הזמר זוהר ארגוב אך רובס הבהיר שהוא כתב את השיר על זמרים נערצים שהידרדרו לסמים (כמו ג'ניס ג'ופלין או ג'ים מוריסון). רובס זכה בתואר זמר השנה, ויצא בהופעה עם להקה מלאה שכללה בנוסף לאנגלר גם בסיסט (אלי בקל), מתופף (רן ורד) וזמרת ליווי (שירלי יובל, שפתחה בהמשך בקריירה עצמאית). המופע הצליח מאוד, ורובס הופיע איתו גם בפני ישראלים בחו"ל.

אלבומו הרביעי של רובס, "בגוף ראשון", שיצא ב-1991, הופק בהפקה "צנועה" ולא שִחזר את הצלחת האלבום הקודם. בלטו בו בעיקר השירים "זה לא קל לאהוב אותך", "ברחובות של מוסקבה" שתיאר את נסיעתו למוסקבה[4], "ריחות של לונדון" שתיאר נסיעה נוספת של רובס, הפעם ללונדון[4] ו"רכבות 68-80-88", העוסק בזמר ג'ון לנון ובמותו. השירים נערכו ברצף אחד ללא הפסקה‏[4] ולשדרנים ברדיו ניתנה גרסה של האלבום שכללה רווחים במעבר בין השירים‏[4].

ב-1993 הוציא רובס את אלבומו הרוקיסטי ביותר "ברושים וחמניות"‏[4], ויצא גם במופע בשם דומה. באלבום בלטו בעיקר השירים "גרעינים", "ברושים וחמניות", "הבן של הקוסם" וגרסת הכיסוי לשיר שכתב רובס לאסתי כץ "אני מִדבר", במילים אחרות.

ב-1994 הוציא רובס אוסף ראשון בשם "עשור! או שאני יורה...", אשר כלל לצד שיריו המוכרים הקלטה של השיר "לא נרדמת תל אביב" בהופעה חיה מ-1989 בערד וביצוע ראשון שלו לשיר "הצגה", שבוצע במקור על ידי להקת פיקוד הדרום.

ב-1996 הוציא רובס אלבום שישי במספר, "ככה אני אוהב" . האלבום זכה רק להצלחה של ממש אחר כך, למרות שירים בולטים כ"עץ בלי שורשים", "שפת הגוף", "בשבילה", "אני בא הביתה" והשיר המוכר ביותר מהאלבום, "מכתב קטן", שביצע רובס יחד עם אופירה יוספי והפך לשיר פופולרי בטקסי זיכרון.

רק ב-21 בפברואר 2008 הוציא רובס את אלבומו השביעי "משהו חדש מתחיל" בניהולו האמנותי ובהפקתו המוזיקלית של אורי זך. הסינגל הראשון מתוכו, שיר הנושא, שהלחין רובס למילים של אילאיל תמיר, יצא ב-24 בדצמבר 2007 וזכה להצלחה. אחריו יצאו הסינגלים "את לא כאן איתי", שזכה להצלחה בינונית בלבד, "גילי" ו"אנחנו זמן עבר".

ב-28 בפברואר 2013 הוציא רובס אלבום הופעה ראשון, בשם "נוסע על כביש מהיר", המתעד את הופעתו במועדון "זאפה" בתל אביב. האלבום כולל גם הקלטת אולפן לשיר חדש שכתב והלחין רובס בשם "אני לא מפסיק להתרגש ממך". שיר זכה להצלחה רבה, כאשר הגיע לראש מצעדי הפזמונים השבועיים ברשת ג', ודורג במקום השלישי במצעד השנתי של התחנה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אוספים[עריכת קוד מקור | עריכה]

מסגרות אחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ניב שטנדל, ‏קרב האיתנים: שריון נגד תותחנים, באתר ‏mako‏‏, ‏14 ביולי 2011‏.
  2. ^ mynet, דני רובס התחתן בפראג, באתר mynet‏, 4 ביוני 2009
  3. ^ בשנת 2013 נולד לזוג בן נוסף (אלון).דני רובס מוקיר תודה למרכז רפואי העמק, 13 ביוני 2011
  4. ^ 4.0 4.1 4.2 4.3 4.4 4.5 4.6 דני רובס, באתר MOOMA