דנמרק במשחקים האולימפיים

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דנמרק במשחקים האולימפיים
Flag of Denmark.svg
1912 Opening ceremony - Denmark.JPG

המשלחת הדנית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת סטוקהולם (1912)
קוד הוועד האולימפי הלאומי DEN
שם הוועד האולימפי הלאומי הוועד האולימפי הלאומי וקונפדרציית הספורט של דנמרק
מדליות קיץ
דירוג: 26
זהב
43
כסף
67
ארד
69
סך הכול
179
מדליות חורף
דירוג: 43
זהב
0
כסף
1
ארד
0
סך הכול
1‏[1]
השתתפות במשחקי הקיץ אפור: לא השתתפה)

189619001904190819121920192419281932193619481952195619601964196819721976198019841988199219962000200420082012

השתתפות במשחקי החורף אפור: לא השתתפה)

1924192819321936194819521956196019641968197219761980198419881992199419982002200620102014

דנמרק משתתפת במשחקים האולימפיים מאז חידושם בעת החדשה, באולימפיאדת אתונה (1896). היא נעדרה מאז רק מאולימפיאדה אחת, אולימפיאדת סנט לואיס (1904). לאורך השנים צברו הספורטאים הדנים 179 מדליות, בהן 43 מדליות זהב. הענפים הבולטים ביותר הם שיט (ענף בו היא מדורגת במקום החמישי בדירוג העולמי, אחרי בריטניה, ארצות הברית, נורבגיה וצרפת, עם 26 מדליות, בהן 12 מדליות זהב), אופניים (ענף בו היא מדורגת במקום העשירי בדירוג העולמי, עם 22 מדליות, בהן 6 מדליות זהב) וחתירה (19 מדליות, בהן 6 מדליות זהב).

במשחקי החורף משתתפת דנמרק לסירוגין מאז אולימפיאדת סנט מוריץ (1948), ובקביעות מאז אולימפיאדת קלגרי (1988). הישגי הספורטאים הדנים במשחקים אלו היו צנועים יותר, ועד כה רק נבחרת הנשים בקרלינג זכתה במדליה, מדליית כסף באולימפיאדת נאגנו (1998)[2].

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עד מלחמת העולם הראשונה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויגו ינסן, האלוף האולימפי הדני הראשון

במשחקים האולימפיים הראשונים שנערכו בעת החדשה, ייצגו את דנמרק חמישה ספורטאים. שניים מהם חלקו בשש מדליות, בשלושה ענפים שונים, ודנמרק דורגה במקום התשיעי בטבלת המדליות. ויגו ינסן זכה במדליית הזהב האולימפית הראשונה לזכותה של דנמרק, בהרמת משקולות. ינסן הרים משקל של 111.5 ק"ג, בדיוק כמו הבריטי לונססטון אליוט, וחבר השופטים, בו היה חבר גם הנסיך ג'ורג', העניק לו את המקום הראשון לאחר שקבע כי הרים את המשקולות בסגנון נאה יותר. ינסן זכה גם במדליית כסף בהרמת משקולות ביד אחת (מקצה בו אליוט זכה בזהב), וכן במדליית ארד בקליעה. הוא היה קרוב לזכייה בשתי מדליות נוספות בשני ענפים שונים, לאחר שסיים במקום הרביעי הן בהדיפת כדור ברזל והן בטיפוס על חבל. הספורטאי הדני השני שזכה במדליות באתונה היה הולגר נילסן. נילסן זכה במדליות כסף וארד בקליעה, ובמדליית ארד נוספת בסיף.

באולימפיאדת פריז (1900) ייצגו את דנמרק 13 ספורטאים, וגם הפעם סיימה המשלחת את המשחקים עם שש מדליות. הקלע לארס ירגן מדסן זכה במדליית הזהב היחידה, וקלע נוסף, אנדרס פטר נילסן, זכה בשלוש מדליות כסף. השחיין פדר ליקברג זכה במדליית ארד בשחייה מתחת למים (תחרות שנערכה רק במשחקים אלו) וארנסט שולץ הגיע להישג דומה בריצת 400 מטר. בנוסף, קבוצה שכללה שלושה דנים ושלושה שבדים ניצחה במשיכת חבל, לאחר שגברה על הנבחרת היחידה שהתחרתה מלבדה, הנבחרת הצרפתית.

באולימפיאדת לונדון (1908) השתתפו 101 ספורטאים דנים, אך איש מהם לא זכה במדליית זהב. נבחרת הכדורגל הביסה בחצי הגמר את נבחרת צרפת בתוצאה 1-17 (כולל עשרה שערים של סופוס נילסן), אך הפסידה במשחק הגמר לנבחרת בריטניה, והסתפקה במדליית הכסף. השחיין לודוויג דאם זכה אף הוא במדליית כסף, במשחה ל-100 מטר גב. שלושה מתאבקים, אנדרס אנדרסן, קארל ינסן וסרן מרינוס ינסן, זכו במדליות ארד.

באולימפיאדת סטוקהולם (1912) עלה מספר המדליות בהן זכו הדנים ל-12, אך רק החותרים במקצה לרביעיות עם הגאי זכו במדליית זהב. רביעיית חותרים נוספת זכתה במדליית ארד. הקלע לארס ירגן מדסן, שזכה במדליית זהב 12 שנים קודם לכן, בפריז, זכה הפעם במדליית כסף בירי משלושה מצבים, מקצה בו עמיתו נילס לארסן זכה במדליית ארד. שניהם היו שותפים לזכייה הקבוצתית במדליית הארד. נבחרת הגברים בהתעמלות זכתה במדליית כסף בתחרות בסגנון השבדי, ובמדליית ארד בתחרות בסגנון חופשי. נבחרת הכדורגל שבה וזכתה במדליית כסף, גם הפעם לאחר הפסד במשחק הגמר לנבחרת בריטניה. יתר הספורטאים שזכו במדליות היו הטניסאית סופי קסטנשיולד שזכתה במדליית כסף והייתה לאישה הדנית הראשונה שזוכה במדליה אולימפית, הסייף היהודי איוון אוסייר, שזכה אף הוא במדליית כסף, השייטים סטן הרשנד, סוון תומסן והאנס מֶלֶנְכְרַאכְט-מֵדְסְן, שהגיעו להישג דומה, והמתאבק סרן מרינוס ינסן, שזכה במדליית ארד שנייה ברציפות.

שנות העשרים והשלושים[עריכת קוד מקור | עריכה]

154 ספורטאים דנים השתתפו באולימפיאדת אנטוורפן (1920). הם זכו ב-13 מדליות, בהן 3 מדליות זהב, ודנמרק דורגה במקום העשירי בטבלת המדליות. זוכי מדליות הזהב היו סטפני קלאוסן (בקפיצה למים מ-10 מ'), נבחרת הקליעה ונבחרת ההתעמלות (בסגנון חופשי). נבחרת ההתעמלות זכתה גם במדליית כסף בסגנון השבדי, ואילו חברי נבחרת הקליעה נילס לארסן ולארס מדסן הוסיפו למאזנם שתי מדליות כסף, לארסן בירי מ-3 מצבים ומדסן בירי בעמידה. שלושה מתאגרפים דנים זכו במדליות כסף - סרן פטרסן, אנדרס פטרסן וגוטפרד יוהנסן. המתאבק פול הנסן זכה אף הוא במדליית כסף, ואילו עמיתו יוהנס אריקסן זכה במדליית ארד. נבחרת ההוקי זכתה במדליית הכסף, לאחר שסיימה במקום השני בבית שכלל ארבע נבחרות (הנבחרת הפסידה לנבחרת בריטניה, וגברה על נבחרותיהן של בלגיה וצרפת).

באולימפיאדת פריז (1924) זכו הדנים ב-9 מדליות, בהן שתי מדליות זהב: המתאגרף האנס יקוב נילסן והסייפת אלן אוסייר ממוצא יהודי, זכתה להיות האלופה האולימפית הראשונה ברומח לנשים. שני מתאגרפים נוספים זכו במדליות כסף: תיגה פטרסן וסרן פטרסן, לו הייתה זו זכייה שנייה ברציפות. אדמונד הנסן ווילי הנסן זכו במדליית כסף באופני טנדם, הרוכב פרודה קירקביירג הגיע להישג דומה בתחרות התלת-יומית, וכמוהו גם השייטים קנוד דגן, כריסטיאן נילסן ווילהלם וט. הקלע נילס לרסן זכה במדליית ארד, שהייתה המדליה האולימפית החמישית שלו, והסייפת גרטה הקשר זכתה במדליית הארד האחרונה.

באולימפיאדת אמסטרדם (1928) זכו הדנים ב-6 מדליות, בהן 3 מדליות זהב. הענף הבולט ביותר היה האופניים. הנרי הנסן זכה בשתי מדליות זהב - במרוץ הכביש, ויחד עם לאו נילסן ואורלה ירגנסן במרוץ הכביש הקבוצתי. וילי הנסן ניצח במרוץ ל-1,000 מטר, וזכה גם במדליית ארד במרוץ הספרינט. צוות השייטים זכה במדליית כסף, והמתאגרף מיכאל מיכאלסן זכה במדליית ארד.

לאולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) שלחה דנמרק 43 ספורטאים, שזכו ב-6 מדליות. הנרי הנסן ולאו נילסן חברו הפעם לפרודה סרנסן במרוץ אופני הכביש הקבוצתי, והם זכו במדליית הכסף. רוכבי אופניים נוספים, הראלד כריסטנסן ווילי גרווין זכו במדליית ארד במרוץ אופני טנדם. מרים המשקולות סוונד אולסן והמתאבק אברהם קורלנד זכו במדליות כסף, ובמדליות ארד זכו המתאגרף פטר ירגנסן והשחיינית אלסה יקובסן (במשחה ל-200 מטר חזה).

המשלחת הדנית לאולימפיאדת ברלין (1936) הייתה גדולה כמעט פי שלושה מקודמתה, וכללה 121 ספורטאים. עם זאת, ההישגים הצטמצמו לכדי חמש מדליות. במדליות כסף זכו צמד החותרים הארי לארסן ופטר אולסן, וכן השחיינית רינהילד ואייר (במשחה ל-400 מטר חופשי). במדליות ארד זכו המתאגרף גרהארד פדרסן, הרוכב האנס לונדינג והשחיינית אינגה סרנסן (במשחה ל-200 מטר חזה).

אולימפיאדת לונדון (1948)[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדת לונדון (1948) הייתה המוצלחת ביותר בתולדות דנמרק. 162 הספורטאים הדנים זכו ב-20 מדליות, בהן 5 מדליות זהב, ודורגו במקום העשירי בטבלת המדליות.

השחייניות הדניות זכו ב-4 מדליות. קארן הארופ קבעה שיא אולימפי במשחה ל-100 מטר גב (1:14.4 דקות) וזכתה במדליית כסף במשחה ל-400 מטר חופשי. גרטה אנדרסן ניצחה במשחה ל-100 מטר חופשי, ויחד עם הארופ הייתה שותפה לזכייתה של נבחרת השליחות ל-100X4 מטר חופשי במדליית כסף. גם החותרים זכו בארבע מדליות: מדליית זהב במקצה הזוגות עם הגאי, מדליות כסף במקצי הזוגות והרביעיות ללא הגאי, ומדליית ארד במקצה הרביעיות עם הגאי.

חותרי הקיאקים זכו ב-3 מדליות: קארן הוף ניצחה במקצה ל-500 מטר, שהיה המקצה היחיד שנערך לנשים, יוהאן אנדרסן זכה במדליית כסף במקצה ל-1000 מטר ואייוויד הנסן ויקוב ינסן זכו במדליית כסף במקצה הזוגות לאותו המרחק. במדליית הזהב החמישית זכה השייט פאול אלווסטרם, שהתחרה בדגם פיירפליי. שייט נוסף, ויליאם ברנסטן, זכה במדליית ארד בדגם דרגון. הסייפת קרן לשמן זכתה במדליית כסף, ובמדליות ארד זכו מטילת הכידון לילי קרלשטדט, המתאגרף סוונד ונד, רוכב האופניים אקסל שנדורף (במרוץ הספרינט), הקופצת למים בירטה כריסטופרסן (בקפיצה מ-10 מ') והמתאבק כריסטיאן הנסן.

נבחרת הכדורגל זכתה אף היא במדליית ארד, לאחר שהפסידה בחצי הגמר לנבחרת שבדיה, וגברה על נבחרת בריטניה במשחק על המקום השלישי. יון הנסן, שכבש שבעה שערים במהלך הטורניר (כולל ארבעה לרשתה של נבחרת איטליה בשלב רבע הגמר), חלק את תואר מלך השערים עם השבדי ‏גונאר נורדאהל.

שנות ה-50 וה-60[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת הלסינקי (1952) לא הצליחה המשלחת הדנית לשחזר את הישגיה מלונדון, והיא סיימה את המשחקים עם 6 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. השייט פאול אלווסטרם זכה במדליית זהב שנייה ברציפות, הפעם בדגם פין, שהחליף את הפיירפליי. במדליית הזהב השנייה זכו חותרי הקאנו בנט ראש ופין האונסטופט. ליס הרטל זכתה במדליית כסף ברכיבה אומנותית. הרטל, שהייתה משותקת מברכיה ומטה בשל שיתוק ילדים, הייתה בכך לאישה הראשונה שזוכה במדליה אולימפית בענף הרכיבה (בענף זה מתחרים גברים ונשים באותם המקצים). בשלוש המדליות הנותרות, מדליות ארד, זכו הסייפת קרן לשמן, המתאגרף ויקטור ירגנסן והחותרים ירגן פרנצן, סוונד פטרסן ופול סוונדסן, במקצה הזוגות עם הגאי. נבחרת הכדורגל הודחה בשלב רבע הגמר, לאחר הפסד לנבחרת יוגוסלביה.

באולימפיאדת מלבורן (1956) ירד מספר המדליות בהן זכו הדנים לארבע בלבד. השייט פאול אלווסטרם זכה במדליית זהב שלישית ברציפות, והרוכבת ליס הרטל זכתה במדליית כסף שנייה ברציפות. השייטים אולה ברנטסן, כריסטיאן פון בילוב וסיריל אנדרסן זכו במדליית כסף בדגם דרגון וחותרת הקיאק טובה סובי זכתה במדליית ארד במקצה ל-500 מטר.

באולימפיאדת רומא (1960) זכו הדנים בשש מדליות, בהן שתי מדליות זהב. פאול אלווסטרם היה לספורטאי הראשון בהיסטוריה שזוכה בארבע מדליות זהב אולימפיות רצופות באותה תחרות (בהמשך עשו זאת גם האתלטים אל ארטר וקארל לואיס והחותר סטיב רדגרייב). במדליית הזהב השנייה זכה חותר הקיאק אריק הנסן, במקצה ל-1,000 מטר. הנסן גם היה שותף לזכייה הקבוצתית במדליית הארד במקצה הרביעיות ל-500 מטר. שני צוותי שייטים זכו במדליות כסף, האנס פוג ואולה פטרסן (בדגם ההולנדי המעופף) וויליאם ברנטסן, סטין כריסטנסן וסרן האנקה (בדגם 5.5 מטר). נבחרת הכדורגל זכתה במדליית כסף, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת הונגריה, והפסידה במשחק הגמר לנבחרת יוגוסלביה. במהלך המשחקים נפטר רוכב האופניים הדני קנוד אנמארק ינסן, לאחר שנפל במהלך מרוץ. בנתיחה שלאחר המוות נמצאו בגופו שרידי אמפטמינים וחומרי אימרוץ נוספים. בעקבות הטיפול באירוע זה חל מפנה בהתייחסות מוסדות הספורט העולמיים לנושא הסמים בספורט.

גם באולימפיאדת טוקיו (1964) זכו הדנים בשש מדליות. השייטים אולה ברנטסן וכריסטיאן פון בילוב, שזכו במדליית כסף במלבורן בדגם דרגון, חברו לאולה פולסן, והשלושה זכו במדליית הזהב בדגם זה. שייט נוסף, הנינג וינד, זכה במדליית ארד בדגם פין. במדליית זהב שנייה זכתה רביעיית החותרים ללא הגאי. בענף האופניים בלט קיילד רודיאן, שזכה במדליית כסף במרוץ אופני הכביש, ואילו פרבן איסקסון זכה במדליית ארד במרוץ המרדף ל-4,000 מטר. במדליה האחרונה זכו חותרי הקאנו פר נילסן ויון סרנסן, שזכו במדליית ארד במקצה הזוגות ל-1,000 מטר.

באולימפיאדת מקסיקו (1968) עלה מספר המדליות בהן זכו הדנים לשמונה, אך רק אחת מהן הייתה מדליית זהב. הענף הבולט ביותר היה האופניים - רביעיית הרוכבים במרוץ המרדף הקבוצתי זכתה במדליית זהב, ואחד מהם, מוגנס ינסן, זכה גם במדליית כסף במרוץ המרדף האישי ל-4,000 מטר. שני רוכבי אופניים נוספים זכו אף הם במדליות כסף - נילס פרדבורג במרוץ הספרינט ל-1,000 מטר ולייף מורטנסן במרוץ הכביש. השייטים אגה בירש, פול רישרד הוי ינסן ונילס מרקוסן זכו במדליית כסף בדגם דרגון. במדליות ארד זכו חותר הקיאק אריק הנסן (במקצה ל-1,000 מטרים), ושני צמדי החותרים, עם ובלי הגאי.

שנות ה-70 וה-80[עריכת קוד מקור | עריכה]

126 ספורטאים ייצגו את דנמרק באולימפיאדת מינכן (1972), אך רק אחד מהם, רוכב האופניים נילס פרדבורג, זכה לעמוד על הפודיום, לאחר שזכה במדליית הזהב במרוץ הספרינט ל-1000 מטר. נבחרת הכדורגל סיימה במקום החמישי.

באולימפיאדת מונטריאול (1976) זכו הדנים בשלוש מדליות. השייטים ולדמאר בנדלובסקי, אריק הנסן ופול ינסן זכו במדליית הזהב בדגם סולינג, נילס פרדבורג איבד את תוארו במרוץ הספרינט וזכה במדליית ארד, ורביעיית רוכבי האופניים במרוץ הכביש הקבוצתי זכתה אף היא במדליית ארד.

בדומה למדינות מערביות אחרות, דנמרק החרימה באופן חלקי את אולימפיאדת מוסקבה (1980), במחאה על הפלישה הסובייטית לאפגניסטן (היו גם מדינות רבות שהחרימו את המשחקים באופן מלא). החרם בא לידי ביטוי בכך ש-63 הספורטאים הדנים התחרו תחת הדגל האולימפי ולא תחת דגל דנמרק, וכשזכה ספורטאי דני במדליית זהב, נוגן ההמנון האולימפי ולא המנון דנמרק. הישגיהם של הדנים במשחקים אלה השתפרו לעומת הישגיהם בשנות ה-70 - הם זכו בחמש מדליות, בהן שתי מדליות זהב. בנדלובסקי, הנסן וינסן שמרו על תוארם בדגם סולינג, וצוות שייטים נוסף, פטר דואה ופר קיירגארד, זכו במדליית כסף בדגם טורנדו. הקלע קיילד רסמוסן זכה במדליית הזהב השנייה, ובמדליות ארד זכו רוכב האופניים הנס-הנריק ארסטד (במרוץ מרדף ל-4,000 מטר) והשחיינית סוסנה נילסון (במשחה ל-100 מטר חזה).

באולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) השתתפו 60 ספורטאים דנים. הספורטאי הבולט במשלחת היה חותר הקאנו הנינג לינגה יקובסן, שזכה במדליית כסף במקצה ל-500 מטר ובמדליית ארד במקצה ל-1,000 מטר. אנה ינסן זכתה במדליית כסף ברכיבה אומנותית ואולה ריבר רסמוסן הגיע להישג דומה בקליעה. רביעיית החותרים ללא הגאי ורביעיית החותרות עם הגאית זכו כל אחת במדליית ארד. ספורטאי בולט נוסף במשלחת היה השייט פאול אלווסטרם, אלוף אולימפי בין 1948 ל-1960. אלווסטרם בן ה-56 התחרה לצדה של בתו בדגם טורנדו, והשניים סיימו במקום הרביעי. נבחרת הכדוריד סיימה במקום הרביעי לאחר שהפסידה לנבחרת רומניה במשחק על מדליית הארד.

הנרייט רנדה מיקלסן, שחקנית נבחרת הכדוריד של דנמרק שזכתה במדליית זהב באתונה
נבחרת רוכבי האופניים הדנית שזכתה במדליית כסף בבייג'ינג, בטקס חלוקת המדליות
רוכב האופניים רולף סורנסן, שזכה במדליית כסף באטלנטה
טניסאי השולחן מיכאל מאזה, שזכה במדליית ארד בטורניר הזוגות באתונה
לואיס באגר דואה, שוערת נבחרת הכדוריד של דנמרק באולימיפאדת אתונה
האתלט וילסון קיפקטר שזכה במדליות אולימפיות בריצת 800 מטר בסידני ובאתונה
יואכים אולסן, זוכה מדליית הארד באתונה
המשלחת הדנית בטקס הפתיחה של אולימפיאדת ונקובר (2010)

78 ספורטאים דנים השתתפו באולימפיאדת סיאול (1988). הם זכו בארבע מדליות. השייטים יורגן בויסן-מלר וכריסטיאן גרנבורג זכו במדליית הזהב בדגם ההולנדי המעופף. עמיתיהם, יספר בנק, סטן סשר ויאן מתיאסן, זכו במדליית ארד בדגם סולינג. רוכב האופניים דן פרוסט זכה במדליית זהב במרוץ הנקודות, והשחיין בני נילסן זכה במדליית כסף במשחה ל-200 מטר פרפר.

שנות ה-90 ואילך[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת ברצלונה (1992) עלה מספר הספורטאים הדנים ל-110, ומספר המדליות עלה לשש. השייטים בנק וסשר חברו ליספר סייר, והשלושה זכו במדליית הזהב בדגם סולינג. יורגן בויסן-מלר התחרה לצדו של בן-דודו הצעיר ינס בויסן-מלר, והשניים זכו במדליית הארד בדגם ההולנדי המעופף. חותרי הקאנו ארנה נילסון וכריסטיאן ויגה זכו במדליית כסף במקצה הזוגות ל-1,000 מטר, ובמדליות ארד זכו רביעיית רוכבי האופניים במרוץ המרדף הקבוצתי, המתאגרף בריאן נילסן ושחקן הבדמינטון תומאס סטואר-לאורידסן.

גם 119 הספורטאים הדנים שהתחרו באולימפיאדת אטלנטה (1996) צברו 6 מדליות, אך הפעם 4 מהן היו מדליות זהב. פול-אריק הייר לרסן ניצח בטורניר היחידים בבדמינטון, השייטת קריסטין רוג ניצחה בדגם יורופ, רביעיית החותרים ללא הגאי זכתה אף היא במדליית זהב, ובמדליית הזהב הרביעית זכתה נבחרת הנשים בכדוריד, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת נורבגיה ובמשחק הגמר על נבחרת דרום קוריאה. שני זוכי המדליות הדנים הנוספים היו רוכב האופניים רולף סרנסן, שזכה במדליית כסף במרוץ אופני הכביש, והחותרת טרינה הנסן, שזכתה במדליית ארד במקצה היחידות.

באולימפיאדת סידני (2000) השתתפו 97 ספורטאים דנים, שגם הפעם צברו 6 מדליות. נבחרת הנשים בכדוריד שמרה על תוארה, לאחר שגברה על נבחרת דרום קוריאה בחצי הגמר ועל נבחרת הונגריה במשחק הגמר. השייט יספר בנק השיב לעצמו את התואר האולימפי בדגם סולינג לאחר 8 שנים, הפעם עם שותפים אחרים - הנריק בלקסקיאר ותומאס יקובסן. וילסון קיפקטר, אתלט יליד קניה, זכה במדליית כסף בריצת 800 מטר. להישג דומה הגיעו שחקנית הבדמינטון קמילה מרטין והקלע טורבן גרימל. רביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית ארד.

באולימפיאדת אתונה (2004) זכו הדנים ב-8 מדליות, בהן שתי מדליות זהב. נבחרת הנשים בכדוריד זכתה בתואר האולימפי בפעם השלישית ברציפות, לאחר שגברה בחצי הגמר על נבחרת אוקראינה, ובמשחק הגמר ניצחה את נבחרתה של דרום קוריאה בזריקות הכרעה, לאחר שהמשחק ביניהן הסתיים בתיקו. במדליית הזהב השנייה זכתה רביעיית החותרים ללא הגאי. במדליות ארד זכו וילסון קיפקטר (ריצת 800 מטר), יואכים אולסן (הדיפת כדור ברזל), שחקני הבדמינטון ינס אריקסן ומטה שיולדאגר (בטורניר הזוגות), טניסאי השולחן מיכאל מאזה ופין טוגוול (בטורניר הזוגות) השייטת סיגנה ליבביירג (בדגם יורופ) והשייטות דורטה ינסן, הלה יספרסן וכריסטינה אוטזן (בדגם יינגלינג).

באולימפיאדת בייג'ינג (2008) השתתפו 84 ספורטאים, שזכו ב-7 מדליות. במדליות זהב זכו רביעיית החותרים ללא הגאי, וצמד השייטים מרטין קירקטרפ ויונאס וארר (בדגם 49er). במדליות כסף זכו רביעיית רוכבי האופניים במרוץ המרדף הקבוצתי וחותרי הקיאק קים וראה קנודסן ורנה הולטן פולסן (במקצה ל-1,000 מ'), שגם סיימו במקום החמישי במקצה ל-500 מ'. במדליות ארד זכו השחיינית לוטה פריס (במשחה ל-800 מטר חופשי), צמד החותרים רסמוס קוויסט ומאדס ריינהולדט רסמוסן ונבחרת הרכיבה האומנותית בתחרות הקבוצתית, שבין חבריה הייתה גם הנסיכה נטלי, אחייניתה של המלכה מרגרטה השנייה. ספורטאים בולטים נוספים כללו את שחקני הבדמינטון לארס פאסקה ויונאס רסמוסן (מקום רביעי בטורניר הזוגות), השחיינית ג'נט אוטסן (מקום חמישי ב-100 מטר חופשי), רוכבי האופניים לינדה מלאני וילמוסן (מקום חמישי במרוץ אופני כביש), דניאל אדלהרד קרויצפלדט (מקום שישי במרוץ נקודות) ומיכאל מרקב ואלכס רסמוסן (מקום שישי במרוץ מדיסון), השייט יונאס הג-כריסטנסן (מקום שישי בדגם פין), החותרות קתרין אולסן ויוליאנה אלנדר רסמוסן (מקום שביעי) והטריאתלט רסמוס הנינג (מקום שמיני). נבחרת הנשים בכדוריד, שזכתה בתואר האולימפי שלוש פעמים ברציפות, כלל לא העפילה למשחקים. לעומתה, נבחרת הגברים השתתפה במשחקים וסיימה במקום השביעי.

אולימפיאדת לונדון (2012)[עריכת קוד מקור | עריכה]

באולימפיאדת לונדון (2012) זכו הדנים ב-9 מדליות, המספר הגבוה ביותר מאז המשחקים הקודמים שנערכו בלונדון, ב-1948.

בחתירה זכו הדנים במדליה אחת מכל סוג: רסמוס קוויסט ומאדס רסמוסן זכו במדליית זהב, פיה אודבי אריכסן זכתה במדליית כסף, ורביעיית החותרים ללא הגאי זכתה במדליית ארד. רוכב האופניים לאסה נורמן הנסן זכה במדליית זהב והקלע אנדרס גולדינג זכה במדליית כסף. בשיט זכו הדנים בשתי מדליות: יונאס הג-כריסטנסן זכה במדליית כסף בדגם פין ופטר לאנג ואלן נרגארד זכו במדליית ארד בדגם 49er. גם בבדמינטון זכו הדנים בשתי מדליות: מתיאס בואה וקרסטן מוגנסן זכו במדליית כסף בטורניר הזוגות ויואכים פישר וכריסטינה פדרסן זכו במדליית ארד בטורניר הזוגות המעורבים.

מספר שחייניות דניות העפילו למשחי הגמר, אך לא זכו בהם במדליות. לוטה פריס סיימה במקום הרביעי במשחה ל-400 מטר חופשי ובמקום החמישי במשחה למרחק הכפול. ג'נט אוטסן סיימה במקום השישי במשחה ל-100 מטר פרפר ובמקום השביעי במשחה ל-100 מטר חופשי. ריקה מלר פדרסן סיימה במקום הרביעי במשחה ל-200 מטר חזה ובמקום השמיני במשחה לחצי המרחק. פריס ואוטסן גם שיתפו פעולה במשחה השליחות ל-100X4 חופשי, בה סיימה הנבחרת הדנית במקום השישי. אוטסן ופדרסן היו חברות בנבחרת השליחות שסיימה במקום השביעי במשחה ל-100X4 מעורב.

נבחרת הגברים בכדוריד הודחה ברבע הגמר בידי נבחרת שבדיה, וגם נבחרת הנשים בקשתות הודחה בשלב זה. ספורטאים דנים נוספים שבלטו בלונדון כללו את נבחרת הרכיבה (מקום רביעי), חותר הקיאק רנה הולטן פאולסן (מקום רביעי במקצה ל-1000 מטרים), החותרות אנה לולק ויוליאנה אלנדר רסמוסן (מקום רביעי), נבחרת רוכבי האופניים במירוץ מרדף (מקום חמישי), רביעיית חותרי הקיאק (מקום חמישי במקצה ל-1000 מטרים), המתאבקין האקן ניבלום ומארק מדסן (מקום חמישי), חותרת הקיאק הנרייטה אנגל הנסן (מקום שביעי במקצה ל-500 מטרים) הטניסאית קרוליין ווזניאקי (הודחה ברבע הגמר בידי סרינה ויליאמס), שחקני הבדמינטון פטר גאדה וטינה באון (הודחו ברבע הגמר) וטניסאי השולחן מיכאל מאזה (הודח ברבע הגמר).

מדליות[עריכת קוד מקור | עריכה]

לפי אולימפיאדה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אולימפיאדה זהב כסף ארד סה"כ
אולימפיאדת אתונה (1896) 1 2 3 6
אולימפיאדת פריז (1900) 1 3 2 6
אולימפיאדת לונדון (1908) 0 2 3 5
אולימפיאדת סטוקהולם (1912) 1 6 5 12
אולימפיאדת אנטוורפן (1920) 3 9 1 13
אולימפיאדת פריז (1924) 2 5 2 9
אולימפיאדת אמסטרדם (1928) 3 1 2 6
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1932) 0 3 3 6
אולימפיאדת ברלין (1936) 0 2 3 5
אולימפיאדת לונדון (1948) 5 7 8 20
אולימפיאדת הלסינקי (1952) 2 1 3 6
אולימפיאדת מלבורן (1956) 1 2 1 4
אולימפיאדת רומא (1960) 2 3 1 6
אולימפיאדת טוקיו (1964) 2 1 3 6
אולימפיאדת מקסיקו סיטי (1968) 1 4 3 8
אולימפיאדת מינכן (1972) 1 0 0 1
אולימפיאדת מונטריאול (1976) 1 0 2 3
אולימפיאדת מוסקבה (1980) 2 1 2 5
אולימפיאדת לוס אנג'לס (1984) 0 3 3 6
אולימפיאדת סיאול (1988) 2 1 1 4
אולימפיאדת ברצלונה (1992) 1 1 4 6
אולימפיאדת אטלנטה (1996) 4 1 1 6
אולימפיאדת סידני (2000) 2 3 1 6
אולימפיאדת אתונה (2004) 2 0 6 8
אולימפיאדת בייג'ינג (2008) 2 2 3 7
אולימפיאדת לונדון (2012) 2 4 3 9
סה"כ 43 67 69 179

לפי ענף[עריכת קוד מקור | עריכה]

ענף זהב כסף ארד סה"כ
שיט שיט 12 9 7 28
Cycling (road) pictogram.svg
אופניים 7 8 8 23
חתירה חתירה 7 4 11 22
קליעה קליעה 3 10 5 18
קיאק קאנו/קיאק 3 5 5 13
כדוריד כדוריד 3 0 0 3
שחייה שחייה 2 5 5 12
איגרוף איגרוף 1 5 6 12
בדמינטון בדמינטון 1 2 3 6
סיף סיף 1 2 3 6
התעמלות התעמלות 1 2 1 4
הרמת משקולות הרמת משקולות 1 2 0 3
קפיצה למים קפיצה למים 1 0 1 2
רכיבה רכיבה 0 4 1 5
כדורגל כדורגל 0 3 1 4
היאבקות היאבקות 0 2 6 8
אתלטיקה אתלטיקה 0 2 4 6
הוקי שדה הוקי שדה 0 1 0 1
טניס טניס 0 1 0 1
טניס שולחן טניס שולחן 0 0 1 1

באולימפיאדות החורף:

ענף זהב כסף ארד סה"כ
קרלינג קרלינג 0 1 0 1

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ נתוני המדליות אינם כוללים את אולימפיאדת סוצ'י (2014)
  2. ^ הנתונים אינם כוללים את אולימפיאדת סוצ'י (2014).


מדינות אירופה במשחקים האולימפיים

אוסטריהאוקראינהאזרבייג'ןאיטליהאיסלנדאירלנדאלבניהאנדורהאסטוניהארמניהבולגריהבוסניה והרצגובינהבלארוסבלגיהבריטניהגאורגיהגרמניהדנמרקהולנדהונגריהטורקיהיווןלוקסמבורגלטביהליטאליכטנשטייןמולדובהמונאקומונטנגרומלטהמקדוניהנורבגיהסלובניהסלובקיהסן מרינוספרדסרביהפוליןפורטוגלפינלנדצ'כיהצרפתקפריסיןקרואטיהרומניהרוסיהשבדיהשווייץ

מדינות וטריטוריות לשעבר: בוהמיהברית המועצותגרמניה המזרחיתגרמניה המערביתחבל הסאריוגוסלביהסרביה ומונטנגרוצ'כוסלובקיה

משלחות מיוחדות: המשלחת הכלל-גרמניתהמשלחת המאוחדת
אירופה