דסטיניז צ'יילד

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דסטניז ציילד
Destiny's Child (Beyonce, Kelly, Michelle).png
משמאל לימין: ביונסה נואלס, קלי רולנד, מישל ויליאמס
מידע כללי
מקור יוסטון, טקסס, ארצות הברית
סוגה רית'ם אנד בלוז, פופ, היפ הופ, מוזיקת נשמה
חברת תקליטים קולומביה רקורדס
חברים
ביונסה נואלס
קלי רולנד
מישל ויליאמס
חברים לשעבר
לאטאביה רוברטסון
לטויה לאקט
פארה פרנקלין

דסטיניז צ'יילדאנגלית: Destiny's Child) היא להקת בנות אמריקנית ששרה בסגנון רית'ם אנד בלוז. הלהקה נוסדה ביוסטון שבטקסס בשנת 1990, בעת שארבע חברות הלהקה המקוריות היו בנות תשע. הלהקה הפכה לבסוף לשלישייה שחברותיה הן ביונסה נואלס, קלי רולנד ומישל ויליאמס.

הלהקה מכרה כ-60 מיליון אלבומים וסינגלים במשך השנים, זכתה בפרס הגראמי ונחשבת לאחת הלהקות הבנות המצליחות בעולם, ולהן כוכב בשדרת הכוכבים של הוליווד.

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

השנים המוקדמות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה הוקמה בשנת 1990 על ידי שתי ילדות שהיו גם חברות טובות, לאטאביה רוברטסון וביונסה נואלס בנות ה-8, כאשר הבחין אביה של נואלס, מתיו, בכישרון. שנתיים לאחר מכן הצטרפה אליהן לטויה לאקט, ובתוכנית גילוי הכשרונות “Star Search" הן עמדו על הבמה ובמקום לשיר ביצעו קטע היפ הופ. למעשה, מאז ההופעה הזאת נוצרה בתוכנית קטגוריה חדשה לגילוי אומן ההיפ-הופ הצעיר הטוב ביותר. בשנת 1993 הצטרפה אליהן קלי רולנד, והרביעייה החלה לשתף פעולה עם אמני היפ-הופ ידועים כגון Dru Hill, SWV ועוד. בשנת 1995 הלהקה חתמה על חוזה הקלטות עם חברת התקליטים "קולומביה רקורדס" והחלה לעבוד על אלבום הבכורה שלה.

Destiny’s Child[עריכת קוד מקור | עריכה]

שירן הראשון כלהקה, "Killing Time", נכנס לפסקול הסרט "גברים בשחור" אשר יצא בשנת 1997. אלבום הבכורה שלהן אשר קיבל ביקורות מעורבות יצא לאור ב-17 בפברואר 1998. הסינגל הראשון מתוכו, "No, No, No" היה מחולק לשני חלקים. חלקו הראשון היה הגרסה הרגילה, ואילו החלק השני, "No, No, No Part 2" היה לרמיקס בשיתוף וייקלף ז'אן. הסינגל הפך במהרה ללהיט, הגיע למקום השלישי במצעד הבילבורד ומכר כמיליון עותקים בארצות הברית. למרות זאת, הסינגלים הבאים, "With Me Part 1" ו"Get on the Bus" לא הצליחו לשחזר את הצלחת סינגל הבכורה. לאחר סינגל מצליח, שניים שנכשלו מסחרית, הייתה הלהקה בעיני הציבור כלהקת "להיט אחד". אלבום הבכורה כשלעצמו, נכנס רק למקום 67 במצעד האלבומים הנמכרים בארצות הברית, ובבריטניה הגיע האלבום אל המקום ה-45. לבסוף, מכר האלבום יותר משלושה מיליון עותקים ברחבי העולם. לאחר זכיות בפרסים שונים, החלו הבנות לעבוד על אלבומן השני.

The Writing’s on the Wall[עריכת קוד מקור | עריכה]

הלהקה נכנסה לאולפן ההקלטות עם מפיקים שונים, ביניהם רונדי "דארק צ'יילד" ג'רקינס, קווין בריגס, מיסי אליוט ועוד. האלבום השני של הלהקה, "The Writing's on the Wall", יצא ביולי 1999 בארצות הברית ולאחר מכן ברחבי העולם. האלבום זכה לביקורות חיוביות. הסינגל הראשון מתוך האלבום, "Bills, Bills, Bills" הפך ללהיט והגיע לפסגת מצעד הבילבורד בקיץ 1999. הסינגל השני, "Bug a Boo" הצליח להיכנס למקום 37 באותו מצעד. האלבום כשלעצמו, הצליח להיכנס למקום החמישי במצעד מכירות האלבומים בארצות הברית.

חברות הלהקה לאטאביה רוברטסון ולטויה לאקט, ניסו לפטר את מנהל הלהקה, מתיו נואלס, בטענה שהוא נותן לבתו, ביונסה נואלס, שליטה רבה מדי בלהקה, וכמו כן קיים חוסר התאמה בין קולות הלהקה לביונסה, המקבלת יותר תפקידים קוליים. למרות שהזמרות לא התכוונו לעזוב את הלהקה, הופתעו לגלות מעריצי הלהקה ורוברטסון ולאקט בפרט, שתי חברות להקה חדשות בקליפ לסינגל השלישי, "Say My Name". החברות החדשות - מישל ויליאמס ופארה פרנקלין - החליפו את רוברטסון ואת לאקט, אשר הועזבו מן הלהקה. בתגובה, תבעו רוברטסון ולאקט את מתיו נואלס ואת שתי חברות הלהקה המקוריות רולנד ונואלס. במקביל לסיקור התקשורתי הגדול הפך הסינגל "Say My Name" ללהיט הגדול ביותר של הלהקה עד היום וגם הוא כבש את פסגת מצעד הבילבורד בארצות הברית ובבריטניה, לצד מקום שלישי באוסטרליה.

ביוני 2000, יצא הסינגל הרביעי והאחרון מתוך האלבום, "Jumpin' Jumpin'‎". הסינגל הצליח לכבוש את המקום השלישי במצעד הבילבורד האמריקאי, החמישי בבריטניה והשלישי באוסטרליה. למרות זאת, עזיבה נוספת מיהרה לבוא מצד הלהקה. פארה פרנקלין, פרשה רק חמישה חודשים לאחר הצטרפותה, מסיבות שלא התפרסמו. האלבום השני נמכר ביותר מ-13 מיליון עותקים ברחבי העולם. "The Writings on the Wall", בסופו של דבר, היה לאחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בשנת 2000. באותו זמן, רוברטסון ולאקט הסירו את תביעתן כנגד רולנד וביונסה נואלס, אך המשיכו בהליכים משפטיים כלפי מתיו נואלס.

עכשיו כשלישייה, ביונסה נואלס, קלי רולנד ומישל ויליאמס, נבחרו להקליט את שיר הנושא עבור הסרט "המלאכיות של צ'רלי". השיר "Independent Women, Pt. 1", יצא כסינגל הראשון מתוך הפסקול ושהה במשך שבעה שבועות בפסגת מצעד הבילבורד. הסינגל הפך גם לסינגל של הלהקה ששהה הכי הרבה שבועות בפסגה. בבריטניה היה השיר לסינגל הראשון של הלהקה אשר מצליח להגיע לפסגה עם מכירות של יותר מ-400,000 עותקים. בפברואר 2001 זכתה הלהקה בשני פרסי גראמי עבור השיר "Say My Name" והלהקה החלה לעבוד בזריזות על אלבומן השלישי.

פרויקטים של חברות הלהקה לאחר האלבום השני[עריכת קוד מקור | עריכה]

מאז פרישתה של פארה פרנקלין מן הלהקה ניסתה פרנקלין להמשיך בקריירת סולו. היא עבדה על חומר לאלבום הבכורה וניסתה להשיג חוזה בחברת תקליטים.

לטויה לאקט ולאטאביה רוברטסון הקימו את הלהקה "Anjel" בשנת 2000. הלהקה עבדה במשך מספר שנים על חומר עבור אלבום הבכורה, אך התפרקה בטרם הספיקה להוציא אותו.

לאחר ביטול הפרויקט חתמה לאקט על חוזה הקלטות עם חברת "Noontime". במקביל היא התארחה בשירים של זמרי ראפ שונים, כגון פאף דדי, יוסטון, בון בי ועוד. ביולי 2006 יצא לאור אלבום הבכורה של לאקט, הראשון כזמרת סולו. האלבום נקרא "LeToya" וכבש את פסגת מצעד האלבומים הנמכרים ביותר במצעד הבילבורד. לקראת סוף 2006 קיבל האלבום מעמד פלטינה. סינגל הבכורה מן האלבום, "Torn" הפך ללהיט בארצות הברית. בשנת 2007 התארחה לאקט בשירים של אמני ראפ שונים ועבדה על אלבומה שני הצפוי לצאת בשנת 2008.

לאטאביה רוברטסון עזבה את עולם המוזיקה לאחר ביטול הפרויקט "Anjel". ביולי 2006 התפרסם כי רוברטסון עובדת על אלבום בכורה והיא לא יודעת מתי היא תוציא אותו. בין השאר אמרה רוברטסון כי היא עובדת עם המפיק סקוט סטורצ'.

בינואר 2007 התראיינו הזמרות פארה פרנקלין, לאטאביה רוברטסון ולטויה לאקט לתוכנית תיעודית של ערוץ "E!‎", אודות הלהקה.

Survivor[עריכת קוד מקור | עריכה]

הופעה של הלהקה בשנת 2005

באלבומה השלישי של הלהקה, נואלס קיבלה שליטה מוחלטת והפיקה וכתבה את כל האלבום, חוץ מהשיר "Emotion" שבוצע במקור על ידי הזמרת סמנת'ה סנג. בראיון לחדשות MTV אמרה נואלס על האלבום "קיבלתי את ההזדמנות להיות שותפה להפקת וכתיבת כל האלבום וזה היה נהדר". בנוסף, נואלס אמרה כי "כל אחת מחברות הלהקה שרה בכל שיר, וזה נהדר - כי עכשיו דסטיניז צ'יילד נמצאת בנקודה הווקלית והמנטלית בה הלהקה אמורה להיות. זה פשוט נהדר להיות חלק מהלהקה הזאת". למרות זאת, הצהרה זאת הייתה לא מדויקת בשל העובדה שברוב השירים קולה של נואלס הוא הקול הדומיננטי.

"Survivor" ("שורדת") היה לשם האלבום השלישי. השם הושפע מבדיחה של התקשורת, אשר טוענת שכל כמה זמן חברה נוספת מודחת מן הלהקה, כמו בסדרת המציאות "הישרדות". האלבום יצא ב-2001 ונכנס לפסגת מצעד הבילבורד עם מכירות של יותר מ-663,000 עותקים. שלושת הסינגלים הראשונים, "Independent Women Part I", "Survivor" ו-"Bootylicious", הפכו ללהיטים ברחבי העולם. "Bootylicious" היה לסינגל הרביעי של הלהקה שהגיע לפסגת מצעד הבילבורד בארצות הברית. הסינגל הרביעי היה החידוש "Emotion", אשר אמנם לא הצליח כמו קודמיו אך נכנס לעשרת הגדולים במצעדי רבות ממדינות העולם. האלבום עצמו מכר עשרה מיליון ברחבי העולם. הסינגלים "Independent Women Part I" ו"Survivor" הצליחו בבריטניה ונכנסו לפסגת מצעדי הפזמונים הבריטי. באוסטרליה, האלבום קיבל מעמד פלטינה כפולה והתמקם במקום הרביעי במצעד המכירות האוסטרלי. בארצות הברית, האלבום "Survivor" היה האלבום השביעי בכמות המכירות לאותה שנה.

באותה תקופה הגישו רוברטסון ולאקט תביעה משפטית נוספת כנגד הלהקה, בשל מילות השיר "Survivor". בשיר ישנה השורה "חשבת שלא אמכור בלעדיך, מכרתי תשעה מיליון". הן הרגישו כי השורה מכוונת אליהן, בניגוד להסכם משפטי חסוי עליו חתמו, לפיו אסור לשני הצדדים להוציא לתקשורת תגובה בנוגע למקרה עזיבת רוברטסון ולאקט מן הלהקה. השתיים זכו במשפט אך לא התפרסם כיצד הן פוצו.

בסוף שנת 2001, הוציאה לאור הלהקה אלבום חג המולד שנקרא "‎8 Days of Christmas". בתחילת שנת 2002 יצא אלבום הרמיקסים הראשון של ההרכב, "This Is the Remix". באותו הזמן סיימו חברות הלהקה את סיבוב ההופעות העולמי שלהן והודיעו כי הן מתכוונות להניח את הלהקה בצד ולהתמקד בקריירות הסולו שלהן.

פרויקטים של חברות הלהקה לאחר האלבום השלישי[עריכת קוד מקור | עריכה]

מישל ויליאמס[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויליאמס הייתה חברת הלהקה הראשונה שהוציאה אלבום סולו, "Heart to Yours". האלבום לא היה בסגנון המוזיקה של "דסטיניז צ'יילד", אלא יותר בסגנון גוספל. האלבום מכר 480,000 עותקים בארצות הברית והגיע למעמד אלבום זהב.

אלבום הגוספל השני של ויליאמס, "Do You Know" יצא בינואר 2004 ומכר 350,000 עותקים בארצות הברית. במקביל להקלטות של אלבומיה, החליפה ויליאמס את טוני ברקסטון בתפקיד הראשי במחזה "Aida" בברודוויי.

קלי רולנד[עריכת קוד מקור | עריכה]

באוקטובר 2002 יצא לאור אלבום הבכורה של רולנד, "Simply Deep". האלבום כלל את הלהיט "Dilemma", בו השתתף הראפר נלי. השיר נכנס לפסגת מצעד הבילבורד והמצעד הבריטי וזכה בפרס גראמי, ובכך הפכה רולנד לחברת הלהקה הראשונה שמצליחה להכניס סינגל סולו לפסגת מצעד הבילבורד. הסינגל השני, "Stole" אמנם נכנס רק למקום 27 במצעד האמריקאי, אך במצעד הבריטי הגיע למקום השני. האלבום עצמו זכה להצלחה מתונה. האלבום הגיע למעמד פלטינה בבריטניה אולם במדינות אירופאיות, באוסטרליה ובארצות הברית הגיע רק למעמד זהב. האלבום מכר עד היום כשני מיליון וחצי עותקים ברחבי העולם. ב-2003 השתתפה לראשונה בסרט קולנוע - סרט האימה "פרדי נגד ג'ייסון".

בשנת 2007 יצא אלבומה השני, "Ms. Kelly". הסינגל הראשון מהאלבום, "Like This" לא זכה להצלחה גדולה ונכנס רק למקום 30 במצעד הבילבורד. האלבום עצמו נכנס אל המקום השישי.

בשנת 2011 יצא אלבומה השלישי של רולנד, "Here I Am", שזכה להצלחה והתמקם במקום השלישי בצעד ההוט 200 של הבילבורד האמריקני ובמקום הראשון במצעד אלבומי הR&B של בילבורד. מועד שחרור האלבום המקורי היה ב-2010, אבל בעקבות הביקורות המעורבות שהופנו כלפי הסינגלים ששוחרו מהאלבום, הוחלט לדחות את יציאתו. מהאלבום יצא לאורו שני סינגלים: "Commander" בהשתתפות דיוויד גואטה ו"Motivation" בהשתתפות ליל ויין.

ב-2013 יצא אלבומה הרביעי של רולנד, Talk a Good Game. חרף המחמאות לו זכה האלבום על האחידות שלו, הביצועים הווקאליים של רולנד והטקסטים עצמם, הוא זכה להצלחה מסחרית פחותה מקודמו והתמקם במקום הרביעי במצעד אלבומי הR&B האמריקני.

ביונסה נואלס[עריכת קוד מקור | עריכה]

בשנת 2001 הופיעה נואלס לצד השחקן מקהי פייפר בסרט "Carmen: A Hip Hopera", עיבוד לאופרה כרמן מאת ז'ורז' ביזה. ב-2002 הייתה שחקנית משנית בסרט "אוסטין פאוורס: גולדממבר". בפסקול הסרט נכלל שירה של נואלס, "Work It Out". במקביל עבדה נואלס על אלבום הבכורה שלה ואמרה כי הקליטה יותר מ-45 שירים עבורו.

בשנת 2003 יצא לאור "Dangerously in Love", אלבום הבכורה של נואלס. האלבום זכה להצלחה עצומה ומכר יותר מארבעה מיליון עותקים בארצות הברית ו-11 מיליון עותקים בכל העולם. שני הסינגלים הראשונים נכנסו לצמרת מצעדי הפזמונים: "Crazy in Love", בשיתוף זמר ההיפ הופ ג'יי זי ו-"Baby Boy" בשיתוף זמר הרגאיי שון פול. שני הסינגלים האחרים, "Me, Myself and I" ו-"Naughty Girl", נכנסו לחמשת המובילים.

האלבום העניק לנואלס מספר מועמדויות לפרס הגראמי. בגראמי 2004 ביונסה הייתה מועמדת ל-5 פרסים, וזכתה בכולם באותו ערב.

ב-2006 יצא אלבומה השני, "B'Day". האלבום זיכה את נואלס בפרס הגראמי עבור "Best Contemporary R&B Album". ב-2007 השתתפה נואלס בסרט המוזיקלי, "נערות החלומות".

בנובמבר 2008 הוציאה נואלס את אלבום האולפן השלישי שלה "I Am... Sasha Fierce", האלבום מכר למעלה מ-500 אלף עותקים בשבוע הראשון וכ-8 מיליון עותקים ברחבי העולם, עד שנת 2010. בנוסף, האלבום זיכה את נואלס ב-5 פרסי גראמי.

ביוני 2011, יצא אלבומה הרביעי של ביונסה הנקרא "4". האלבום זכה להצלחה גדולה בארצות הברית ואנגליה. עד כה מכר האלבום כ-3 מיליון עותקים ברחבי העולם. ב-20 במאי 2012 נערך טקס פרסי הבילבורד ובו ביונסה זכתה בקטגוריית אלבום ה-R&B הטוב ביותר של שנת 2011 על אלבום זה.

בדצמבר 2013 שחררה ביונסה, ללא שום קידום או התרעה קודמת, את אלבומה החמישי, ״Beyoncé". האלבום יצא לאור בלעדית להורדה בחנות ITunes והוא כולל 14 שירים ו-17 קליפים. האלבום זכה לתשבחות על המגוון שבו ועל הביצועים הווקאליים של ביונסה. האלבום נמכר במיליון עותקים תוך יממה. 

עד כה מכרה ביונסה כ-118 מיליון עותקים מאלבומי הסולו שלה, לצד 60 מיליון עותקים כחברת דסטיניז צ'יילד. לצד 46 מועמדויות לגראמי ו17 זכיות, ביונסה היא חברת דסטיניז צ'יילד המצליחה ביותר כיום.[1] 

Destiny Fulfilled[עריכת קוד מקור | עריכה]

לאחר שלוש שנים בנפרד, חזרו חברות הלהקה לשתף פעולה והוציאו אלבום חדש, "Destiny Fulfilled" אשר יצא לאור בנובמבר 2004. סינגל הבכורה מן האלבום, "Lose My Breath", נכנס למקום השלישי במצעד הבילבורד ולמקום השני במצעד הפזמונים הבריטי. האלבום עצמו, מכר יותר משישה מיליון עותקים ברחבי העולם, והיה לאחד מהאלבומים הנמכרים ביותר בשנת 2005. למרות שהאלבום היה מועמד לפרסי גראמי, הוא לא זכה באף פרס.

פירוק הלהקה (2005-2013)[עריכת קוד מקור | עריכה]

כוכב הלהקה בשדרת הכוכבים של הוליווד אשר הוענק לה במרץ 2006

ב-13 ביוני 2005 יצאה הודעה לתקשורת מטעם הלהקה, לפיה לאחר סיבוב ההופעות העולמי של הלהקה היא תתפרק. הלהקה הופיעה בתוכנית "TRL" והודיעה רשמית על פרידה. אחת מהופעותיה האחרונות תועדה ויציאה על גבי DVD במרץ 2006.

לאות פרידה, הלהקה הוציאה אלבום אוסף עם כל הלהיטים שלהן. האלבום נקרא "‎#1’s" ויצא באוקטובר 2005. האלבום כלל שלושה שירים חדשים, ביניהם "Stand up for Love" אשר היה הסינגל שקידם את האלבום. אלבום האוסף הגיע למקום השישי במצעד המכירות הבריטי עם מכירות של יותר מ-30,000 עותקים בשבוע הראשון ליציאה לאור, ואילו בארצות הברית נכנס האלבום הישר אל המקום הראשון עם מכירות של 113,000 עותקים. עד לתאריך זה, מכר האלבום יותר משלושה מיליון עותקים ברחבי העולם ונחשב לאלבום האוסף הנמכר ביותר של להקת בנות בכל ההיסטוריה.

חזרת הלהקה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-10 בינואר 2013 הודיעו חברות הלהקה על הוצאת אלבום חדש מזה שמונה שנים, בשם: "Love Songs". האלבום יכיל שירי עבר בנושא "אהבה" ואף שיר חדש שהקליטה הלהקה בשנת 2013.

במשחק ה"סופר בול" השנתי של 2013, נואלס הופיעה במופע המחצית. לאחר השיר "Baby Boy" נשמעה אזעקה ונראו אורות אדומים באצטדיון, כשברקע נשמעת מנגינת השיר "Bootylicious" של הלהקה. לאחר מכן הגיחו קלי רולנד ומישל ויליאמס על הבמה והללו שרו שלושתן שירי עבר. יום לאחר המופע ב"סופר בול" הודיעו השלוש רשמית על חזרת הלהקה.

דיסקוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

אלבומים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 1998: Destiny's Child
  • 1999: The Writing's on the Wall
  • 2001: Survivor
  • 2004: Destiny Fulfilled

אלבומי אוסף[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • 2001: 8 Days of Christmas
  • 2001: Love: Destiny
  • 2002: This Is the Remix
  • 2005: #1's
  • 2008: Mathew Knowles & Music World Present Vol.1: Love Destiny
  • 2012: Playlist: The Very Best of Destiny's Child
  • 2013: Love Songs

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]