דעת תורה

		יש לשכתב ערך זה. ייתכן שהערך מכיל טעויות, או שהניסוח וצורת הכתיבה שלו אינם מתאימים.
		אתם מוזמנים לסייע ולתקן את הבעיות, אך אנא אל תורידו את ההודעה כל עוד לא תוקן הדף. אם אתם סבורים כי אין בדף בעיה, ניתן לציין זאת בדף השיחה.	עריכה

דעת תורה - על פי הרעיון הגלום במושג עדכני זה, המהווה הרחבה של עקרון אמונת חכמים, גדול בתורה רוכש לעצמו יכולת לפסוק לא רק בנושאים תורניים והלכתיים צרופים אלא גם בנושאי פוליטיקה, מדינה והלכות חיים בכלל. הסוגיות הדתיות שבהן עסק, על פי גישה זו, מזככות את מוחו ומכשירות אותו לפסוק בכלל תחומי החיים. דעת תורה הוא מושג מרכזי בחברה החרדית וברמת נוקשות פחותה יותר אף בחברה החרדית-לאומית.

התפתחות המושג

הביטוי "דעת תורה" או "דעת התורה" מבטא בספרות היהודית בימי הביניים ובראשית העת החדשה את מה שהיום מקובל לבטא כ"עמדת ההלכה" או "השקפת היהדות". אמנם בספרות חז"ל ואף במכלול ספרות האחרונים משמעותו של הביטוי שימשה להגדיר או את השיתוף הקיים בין דעת לתורה (לדוגמה במשנתו של הרמב"ם, שראה את הפיזיקה והמטפיזיקה כמשלימות את התורה) או כביטוי לידיעה ברורה של דין התורה (מסכת חולין צ, ב), אולם בהמשך מושג זה קיבל אופי אחר. במידה מסוימת, גמישותה של הסמכות הרבנית לקבוע בענייני "דעת תורה" עולה על יכולתה לפסוק הלכות, שכן פסיקת "דעת תורה" היא למעשה אינטואיטיבית ואינה מחייבת כתיבה הלכתית מסודרת ומנומקת. לפיכך גם היכולת לחלוק עליה מוגבלת ביותר, אלא אם כן החולק נחשב לבעל שיעור קומה המאפשר לו להוציא "דעת תורה" משל עצמו. חוקרים אחדים (גרשון בקון, לורנס קפלן, יעקב כ"ץ) סברו כי דעת תורה כוללת בתוכה מימד של אלטעות (infallibility, חסינות מפני טעות) כעין זו שיוחסה לאפיפיור החל מוועידת הוותיקן הראשונה (1870). ואולם, נראה כי התפיסה החרדית מעט פחות קיצונית בעניין זה. רק לעתים נדירות ניתן למצוא בה ניסוחים מופרשים של אלטעות, ובדרך כלל הדגש הוא על כך שהאדם הפשוט איננו יכול לשפוט או לבקר את שיקול דעתם של ה"גדולים".

"דעת תורה" הוא מונח שהופיע במקורו בספרות ההלכה, אך שם הוא משמש כמטבע לשון, שאין עומדת מאחוריו תפיסה מגובשת. הוא הפך לדוקטרינה בעיקר עם עלייתה של אגודת ישראל. יש הסבורים כי עם השתרשותו של המושג "דעת תורה" הוא חדר גם לתחום ההלכתי. גדול בתורה איננו חייב לנמק את פסק ההלכה שלו תוך השוואה למקורות הלכתיים, והוא רשאי להסתמך על הסברה האינטואיטיבית שלו. ספרות הלכתית הכוללת פסקי הלכה קצרים ובלתי מנומקים שניתנו על ידי גדולי תורה יוצאת לאור בשנים האחרונות (כדוגמת פסקיו של הרב חיים קנייבסקי). כתוצאה מכך ישנה נכונות הלכתית רבה יותר אצל גדולי תורה לפסוק בנושאים הלכתיים שירא הוראה נמנע בעבר מלפסוק בהם, בשל עומק המושגים ההלכתיים, ומורכבות המציאות. פסיקה זו איננה בהכרח פסיקה ליברלית יותר.

דוקטרינת דעת תורה החלה כנראה אצל ר' ישראל מאיר הכהן , החפץ חיים. היא פותחה בעיקר בדור שלאחריו על ידי תלמידו ר' אלחנן וסרמן, וכן על ידי ר' חיים עוזר גרודז'נסקי והחזון איש. כל אחד מהם תפס את סמכותם של גדולי התורה בגוון שונה במקצת. הרב אברהם ישעיהו קרליץ (ה"חזון איש"), שמיעט להשתמש במונח דעת תורה, אמר כי לגדולי התורה יש חלק חמישי בשו"ע (בשולחן ערוך ישנם ארבעה חלקים), המורה גם בעניינים שאינם בארבעת החלקים הקיימים.

הפולמוס

הפרשנות החדשה למושג דעת תורה, מלווה בגישות המאגיות המייחסות ידיעה אבסולוטית לגדולי הדור, גררה פולמוס ער. עימות מפורסם התבצע כאשר ראשי תנועת המזרחי, ד"ר יצחק רפאל והרב יהודה לייב פישמן מימון, פנו לחזון אי"ש בהקשר לחוק השירות הלאומי לבנות. התנגדותו של החזון אי"ש לוותה בטיעון שאיסור ביחס לחוק זה מופיע ב-"שולחן ערוך החמישי".

הפולמוס כלל פעמים גם ויכוח באשר לשאלה מיהם האישים שניתן לקובעם כגדולי הדור, ולאפיין את דעתם כדעת תורה (כך התנגד הרב צבי יהודה קוק לקביעת החזון אי"ש כגדול הדור), וכן ויכוח עקרוני. אישים רבים התנגדו לעצם המושג בצורתו המודרנית, וטענו שידיעות בתורה אינם מוסיפות ידע בעניינים חוץ־הלכתיים; כך למשל מייסד חסידות חב"ד הרב שניאור זלמן מלאדי‏ והרב אברהם יצחק הכהן קוק‏.

דעת תורה בחסידות

דוקטרינת דעת תורה נוצרה על ידי אישים מן המחנה הליטאי, ולדעת חוקרים אחדים היא מהווה כעין גירסה ליטאית לתפיסת הצדיק החסידית. למרות הגישה המקובלת שבחברה החסידית ה"רבי", מהווה את התחליף לדעת תורה, אין הדברים נכונים. בחסידות אמנם ה"רבי" וה"צדיק" נחשב לצינור המקשר אל השפע האלוהי; אולם דבר זה נובע מהקשר שלו לקב"ה, ולא נובע מידיעת התורה שלמד (אדמו"רים מתמנים לתפקידם בירושה, וכך היו שהתמנו בגילאי 13-16 שנים). תפקידו של ה"רבי" כצינור, התבטא בחסידויות מסוימות כביטוי ליכולתו ולצורך בהכוונתו אף בנושאים חומריים, אולם היו חסידויות (כדוגמת חסידות קוצק) שהתנגדו לגישה זו. גם היום בציבור החסידי, שיוך של המושג דעת תורה מתקשר יותר לפוסקי ההלכה, לעומת הציווי "לא יסור" או החיפוש אחר "סם החיים" המתקשר עם האדמו"ר.

הסברים לתופעה

התופעה של דעת תורה, המתבטאת אף בהתייחסות למושג "גדול הדור", נתנה מקום רחב לפרשנויות שונות, ששאפו להסביר את הצורך בהופעתה מבחינה היסטוריוסופית, דתית, ואף סוציולוגית.

דעת תורה כנבואה

הסבר אחד, שהתבטא בעיקר בפרשנויות בציבור הדתי לאומי, ופעמים רבות התבטא באופי ההתייחסויות בציבור החרדי לאומי, שילב מושג זה ביחס להשקפותיהם הרואות בהקמת מדינת ישראל את הגאולה. יש שראו במושג "דעת תורה" את חזרתה של הנבואה לישראל בימינו, שכן בחוגים החרדיים מתייחסים אל חוות הדעת של הרבנים הבכירים באותה חרדת קודש שנשמרה בעבר לדברי נבואה, אף שכאמור אין הן עוסקות בנושאים תורניים צרופים. גישה זו פעמים ייחסה אמירות כלליות של אישים מסוימים כאקסיומות שאינם יכולות להשתנות. כך לדוגמה למאמר הדור של הראי"ה קוק יוחסו בקבוצות מסוימות סגולות נבואיות^{[דרוש מקור]}, ואף נאומו של הרב צבי יהודה קוק בהקשר לחברון שכם וירושלים לפני שחרורן במלחמת ששת הימים התאפיין בפרשנויות שראו בדבריו נבואה.

דעת תורה כתחליף לאדמו"ר החסידי

החוקרים רואים בעלייתה של "דעת תורה" חלק מתהליך של ריאקצייה חרדית שהתרחשה אחרי תום מלחמת העולם השנייה ועם התבססותה של "חברת הלומדים" בארץ ישראל. התבססותו של המושג דעת תורה בחברות ליטאיות, החסרות את האדמו"רים החסידיים, הובילה להשערות הרואות את הרקע להתפתחות בשאיפות לקביעת היררכיה ברורה, ונתינת תחליפים לשלטון האזרחי ולאדמו"ר החסידי בחברות אלו. תופעה זו התבלטה בסוף המאה העשרים אז הנהיג את העולם החרדי רבי אלעזר מנחם מן שך שהוא נקבע על ידי עדת מעריציו כהוגה דעת תורה לדורות הבאים.

קישורים חיצוניים

• יוסף דן, חידוש הנבואה בישראל?, מאמר על דעת תורה מעיתון "הארץ".
• הרב ח' שלמה שאנן, דעת תורה - בעניין שאינו הלכה, באתר 'דעת'.
• דעת תורה - דעת גדולי ישראל מכל הדורות על ארץ ישראל ויישובה כיום, באתר חלמיש.
• ה"גדולים" מאבדים את הקטנים – לקראת דמוקרטיזציה חרדית? - תומר פרסיקו, חוקר דת, על ספרו של בנימין בראון בבלוג "לולאת האל"
• בנימין בראון, מחקר מדיניות 89: לקראת דמוקרטיזציה במנהיגות החרדית? דוקטרינת דעת תורה במפנה המאות העשרים והעשרים ואחת, באתר המכון הישראלי לדמוקרטיה

מקורות נוספים

• בקון גרשון, "דעת תורה וחבלי משיח - לשאלת האידאולוגיה של 'אגודת ישראל' בפולין", תרביץ נב' (תשמ"ג), עמ' 508-497.
• בנימין בראון, 'דוקטרינת דעת תורה: שלושה שלבים', יהוידע עמיר (עורך), דרך הרוח - ספר היובל לאליעזר שבייד, מחקרי ירושלים במחשבת ישראל יט (תשס"ה), עמ' 600-537.