דפני ליף

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דפני ליף
(7 בינואר 1986)
דפני ליף
דפני ליף, 2012
מקום מגורים תל אביב, ישראל
ידועה בשל מעורבות ביוזמת מחאת האוהלים בישראל של שנת 2011 ובהנהגתה
השכלה בוגרת החוג לקולנוע וטלוויזיה, אוניברסיטת תל אביב
מקצוע עורכת וידאו

דפני נעמי ליף (נולדה ב-7 בינואר 1986) היא פעילה חברתית ופוליטית ישראלית, מיוזמי "מחאת האוהלים" וממנהיגיה.

ביוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

חיים אישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ליף היא בתם של המלחין ינעם ליף, ושל טניה, מנהלת מיזמי רווחה במוסד לביטוח לאומי. ליף נולדה וגדלה בשכונת רחביה בירושלים. למדה בגימנסיה העברית רחביה. בשנת 2002, בגיל 16, עברה עם משפחתה לכפר שמריהו, והמשיכה את לימודיה בתיכון אלון שברמת השרון, במגמת קולנוע.

באותה שנה חתמה ליף על "מכתב השמיניסטים" שבו חותמיו הצהירו כי הם "מסרבים להיות חיילים של הכיבוש".‏[1] בשל מחלת הנפילה בה היא חולה, לא גויסה לצה"ל.‏[2][3]

בשנת 2005 עברה לתל אביב והחלה את לימודיה בחוג לקולנוע וטלוויזיה באוניברסיטת תל אביב, שאותם סיימה ב-2008. במהלך לימודיה החלה לעבוד כעורכת וידאו והמשיכה בכך גם לאחר סיומם. ערכה סרטים קצרים[4] ווידאו קליפים למספר אמנים, ובהם ערן צור, מיכל אמדורסקי ונעם נבו, וכן סרטון לעמותת "ישראל חופשית"‏[5]. בסוף 2009 - תחילת 2010, הייתה עוזרת במאי בסרטו של אליאב לילטי "מעשייה אורבנית".

במרץ 2013 החלה לעבוד במשרה חלקית בחברת הזנק.‏[6]

מחאת האוהלים[עריכת קוד מקור | עריכה]

דפני ליף בהפגנה
Postscript-viewer-shaded.png ערך מורחב – מחאת האוהלים

ביולי 2011, עם סיום חוזה שכירות הדירה שלה בתל אביב.‏[7] פתחה ליף דף "אירוע" ברשת החברתית פייסבוק, שבו הזמינה אנשים להצטרף למאהל מחאה שהוקם ב-14 ביולי בשדרות רוטשילד, סמוך לכיכר הבימה.‏[8] בהמשך כונתה המחאה "מחאת האוהלים", כאשר רבים אחרים בישראל החלו להציג את דרישותיהם בנוגע ליוקר המחיה ולמקורות ההכנסה של מעמד הביניים בישראל.

ליף נאמה בעצרות המחאה המרכזיות, והייתה מראשי דוברי המחאה בראיונות באמצעי התקשורת. ב-1 באוגוסט נמנתה עם קבוצת מובילי המחאה שנפגשה עם נשיא המדינה שמעון פרס במשכן הנשיא בירושלים.

ב-22 באוגוסט הייתה בקבוצת המוחים שפלשו לבית צעירות מזרחי הנטוש בתל אביב במחאה על אוזלת ידה של עיריית תל אביב, שלטענתם אינה מסבה את המבנה למגורים לצעירים. ב-24 באוגוסט השתתפה במסיבת עיתונאים שערכו כמה ממובילי המחאה וקראה ליו"ר ועדת טרכטנברג פרופ' מנואל טרכטנברג להתפטר מתפקידו כראש הוועדה, שאותה כינתה: "הצינית, המטעה והאכזרית מכולן".

פעילותה של ליף בהנהגת המחאה ספגה ביקורת מצד חלק מהמוחים, שטענו כי היא ממעטת ללון במאהל המחאה, שהיא פוגעת במשא ומתן ושאינה חלק ממעמד הביניים.‏[9]

בספטמבר 2011 נבחרה על ידי המגזין "ליידי גלובס" לאשת השנה.

בנובמבר 2011 הודיעה כי היא מעוניינת להפוך את תנועת המחאה בה היא חברה לעמותה, על מנת לאפשר תשלום משכורת לפעילי המחאה.‏[10] בדצמבר 2011 ניסתה להקים תנועה פוליטית שכל אחד יוכל לרכוש בה מניה ולהשתתף בהחלטותיה.‏[11]

במרץ 2012 הצטרפה לעתירה שהוגשה לבג"ץ לעצירת מיקור החוץ לתחזוקת קרונות רכבת ישראל, בטענה שהדבר יביא להפרטת הרכבת, אך העתירה נדחתה והעותרים אף חויבו בהוצאות משפט בסך 30 אלף ש"ח, משום ש"ידעו על אפשרות קיומו של מיקור חוץ עוד מסוף 2009 אך בחרו להשמיע את קולם רק עתה".‏[12]

ב-22 ביוני 2012 נעצרו דפני ליף ומספר פעילים לאחר שניסו להקים מאהל מחאה לא חוקי בשדרות רוטשילד בתל אביב והתעמתו עם שוטרים.‏[13] ליף שוחררה למחרת ונזקקה לטיפול רפואי.‏[14] בעקבות אירוע זה הוגש נגדה בינואר 2013 כתב אישום באשמת השתתפות בהתפרעות, הפרעה לשוטר במילוי תפקידו ושימוש בכוח או באיומים כדי למנוע מעצר.‏[15] באפריל 2014, לאחר פתיחת שלב ההוכחות במשפט, הורה היועץ המשפטי לממשלה, יהודה ויינשטיין, לבטל את כתב האישום נגד ליף ו-9 פעילי מחאה נוספים‏[16] ובעקבות זאת זיכה אותה בית המשפט מאשמה.‏[17]

באוקטובר 2012 השיקה ביחד עם פעילים חברתיים נוספים חברה לתועלת הציבור בשם ישראל מחר, האמורה לשמש כארגון חוץ-פרלמנטרי חברתי, מול קהל של מאות מפגינים בתל אביב.‏[18]

אזכורים בתרבות[עריכת קוד מקור | עריכה]

במאי 2012 הוציא הרכב הג'ירפות שיר בשם "דפני דפני", כ"מחווה למי שהציתה את הגפרור הראשון".‏[19]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ ישראל שלי, דפני ליף: האם את עדיין סבורה שלוחמי צה"ל הם פושעי מלחמה?, ‏1 בספטמבר 2011;
    מתי טוכפלד, ‏דפני ליף חתמה על מכתב הקורא לסירוב, באתר ישראל היום, 2 בספטמבר 2011;
    יוני קמפינסקי, ‏דפני ליף: אני לא שמאלנית, באתר ערוץ 7, 6 בספטמבר 2011
  2. ^ דפני ליף נגד "החשיפה" של שרון גל: אני עובדת 12 שעות ביום, דהמרקר, 28.06.2012
  3. ^ שרון גל, ליף נשאלה מדוע לא עשתה צבא - ועזבה באמצע ראיון, באתר נענע 10, 29 באוגוסט 2011
    הילה רז, דפני ליף: "מי אמר שהטייקונים יותר חזקים ממסר של אומה?", באתר TheMarker‏, 31 ביולי 2011.
  4. ^ Daphni Leef, באתר IMDb (באנגלית).
  5. ^ דוחסים אותנו למסגרת אחת: סרטון שערכה עבור "ישראל חופשית".
  6. ^ דודי טל, דפני ליף עושה לביתה, באתר mynet‏, 17 במרץ 2013
  7. ^ רון גרנות, דיבידנדים: מי פינה את דפני ליף מדירתה השכורה בת"א - והצית המחאה?, באתר כלכליסט, 3 באוגוסט 2011‬
  8. ^ בילי פרנקל ומירב קריסטל, מחאת הנדל"ן יוצאת לרחוב: "זו רק ההתחלה", באתר ynet‏, 14 ביולי 2011
  9. ^ ‫שירות גלובס, ‏סדקים בהנהגת מפגיני האוהלים: ניסיון להדיח את דפני ליף, באתר גלובס, 4 באוגוסט 2011;‬
    ‫רותם סלע, שמולי נעדר מאסיפת המוחים על רקע מחלוקת עם ליף, באתר nrg מעריב, 25 באוגוסט 2011‬;
    ‫ נתיב נחמני, "דברי דפני ליף - על דעת עצמה בלבד", באתר nrg מעריב, 25 באוגוסט 2011‬.
  10. ^ שירות גלובס, ‏"דפני ליף וחבריה רוצים משכורת: "בלי כסף לא תהיה מחאה", באתר גלובס, 3 בנובמבר 2011
  11. ^ 1אורי חודי, ‏דפני ליף התמסדה: התנועה "ב' זה אוהל" יוצאת לדרך, באתר גלובס, 25 בדצמבר 2011
  12. ^ [1]
  13. ^ בועז פיילר ושחר חי, צפו: דפני ליף נעצרה, הפעילים חסמו את הניידת, באתר ynet‏, 22 ביוני 2012
  14. ^ מערכת וואלה!, דפני ליף בגבס: שוחחרה ממעצר ומיהרה לבית החולים, באתר וואלה!, 23 ביוני 2012
  15. ^ אילן ליאור, נדחתה הקראת כתב האישום נגד דפני ליף, באתר הארץ, 7 בינואר 2013
  16. ^ יסמין גואטה, וינשטיין הכריע: המשטרה תבטל כתב האישום נגד דפני ליף ו-9 פעילים נוספים, באתר TheMarker‏, 1 באפריל 2014
  17. ^ גלי גינת, בית המשפט קבע רשמית: דפני ליף זוכתה מכל אשמה, באתר וואלה!, 8 באפריל 2014
  18. ^ שחר רן, הילה ויסברג, המחאה חוזרת // דפני ליף ל-400 המפגינים: "מכריזה על ארגון 'ישראל מחר'", באתר TheMarker‏, 11.10.2012
  19. ^ "ג'ירפות - דפני דפני", באתר YouTube