דרבן (דרום אפריקה)
| |||
    | |||
| פוטומונטז' של דרבן | |||
| מדינה |
 דרום אפריקה | ||
|---|---|---|---|
| פרובינציה |
 קוואזולו-נטאל | ||
| תאריך ייסוד | 1835 | ||
| על שם |
Benjamin d'Urban  | ||
| שטח | 225.91 קמ"ר | ||
| גובה | 22 מטרים | ||
| אוכלוסייה | | ||
| ‑ בעיר | 595,061 (2011) | ||
| ‑ במטרופולין | 3,442,361 (2011) | ||
| ‑ צפיפות | 2,600 נפש לקמ"ר (2011) | ||
| קואורדינטות | 29°51′00″S 31°01′00″E / 29.85°S 31.016667°E | ||
| אזור זמן | UTC +2 | ||
| http://www.durban.gov.za | |||
|
(למפת דרום אפריקה רגילה)  | |||
  | |||
דרבן (באנגלית: Durban, בשפת הזולו: eThekwini) היא העיר השנייה בגודלה בדרום אפריקה, והעיר המרכזית במטרופולין eThekwini. העיר שוכנת במחוז קוואזולו-נטאל ובה נמצא נמל המכולות הגדול ביותר באפריקה. דרבן היא גם יעד תיירות מועדף בשל חופי הרחצה בה ומזג האוויר הסובטרופי הנוח. אוכלוסיית דרבן מונה כ-600 אלף תושבים. העיר מתפרשת על שטח של כ-225 קמ"ר, וצפיפות האוכלוסייה בה קטנה יחסית.
היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]
על פי עדויות ארכאולוגיות ממערות באזור דרבן מניחים שהמתיישבים הראשונים באזור הגיעו מכיוון צפון בסביבות שנת 100,000 לפני הספירה. האוכלוסייה באזור הייתה דלילה, ומעט מאוד ידוע עליה עד המאה ה-15 לספירה.
מקובל להניח שהחוף בו עגן מגלה הארצות ואסקו דה גמה בשנת 1497 הוא באזור דרבן. בהתאם לכך, נקרא המפרץ בחוף של דרבן, מפרץ נטאל, שכן משלחתו של ואסקו דה גמה עברה באזור בערב חג המולד של שנת 1497 בחפשה נתיב נוח בין אירופה להודו, והמילה "נטאל" (Natal) משמעה חג המולד בפורטוגזית. אוניות עגנו במקום לפחות מאז שנת 1685, בדרכם בין הודו לאירופה, סביב אפריקה. בשנת 1690 רכשו ההולנדים שטח גדול באזור מידי צ'יף מקומי, אולם בטרם הצליחו להשתמש בו הצ'יף מת ובנו התכחש למכירה. בגלל זמינות של נמלים במקומות אחרים, האירופאים איבדו עניין באזור דרבן עד תחילת המאה ה-19.
בשנת 1824 התיישבו בחוף הצפוני של מפרץ נטאל (כיום כיכר פרוול) 25 חיילים, תחת פיקודו של הגנרל הבריטי פרוול (F.G. Farewell). לפרוול התלווה אדם בשם הנרי פין, אשר עזר למלך הזולו שאקה להחלים מפציעה בקרב, וקיבל ממנו לאות תודה רצועת חוף באורך 25 מייל ובעומק 100 מייל. המתיישבים עסקו במסחר בשנהב עם אנשי שבט זולו. ב-23 ביוני 1835 היישוב כבר היה לעיירה קטנה ושמה הוסב ל"ד'אורבן" (d'urban), על שם סר בנג'מין ד'אורבן אשר היה אז מושל מושבת הכף[1].
בשנת 1838 פונה המקום בגלל מתקפה של שבט זולו ואפריקאנרים השתלטו על המקום. כוח צבא בריטי חזר לדרבן והשתלט עליו אך הובס בשנת 1842 על ידי האפריקאנרים בקרב קונגלה. נער בשם דיק קינג נמלט ועבר ברכיבה את המרחק של 1,000 ק"מ למושבת הכף ב-10 ימים, כדי להזעיק עזרה. כוח בריטי שהגיע למקום כחודש לאחר קרב קונגלה גירש את האפריקאנרים מהמקום והוא סופח אותו לכתר הבריטי בשנת 1843. המקום התפתח במהירות והגיעו אליו מתיישבים רבים מאירופה וממושבת הכף. מושל בריטי מונה למחוז, והתפתחה תעשיית קנה סוכר רחבת היקף. בשנת 1860 החלו להגיע למקום מהגרים מהודו לעבודה בגידול קנה הסוכר. אחד המהגרים שהגיע לדרבן בשנת 1893 היה מוהנדס גאנדי[2].
בשנת 2001 נערכה בעיר ועידה של האו"ם נגד גזענות.
דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]
אפריקאים שחורים מהווים 51.1% מאוכלוסיית דרבן, 24.0% נוספים הם אסיאתים (לרוב מהודו), חלקם צאצאי עובדים בחוות הסוכר שיובאו לאזור דרבן במאה ה-19. 15.3% מהאוכלוסייה הם לבנים. האוכלוסייה בדרבן צעירה, 49% מהאוכלוסייה מתחת לגיל 24, ורק 4.2% מעל גיל 65. חציון הגיל עומד על 25. ו-52% מהאוכלוסייה הן נשים.
האפריקנים הילידים מדברים בשפת הזולו, בעוד אוכלוסיית האסיאתים והלבנים דוברת אנגלית. מיעוטים מהאוכלוסייה דוברים שפות אפריקניות נוספות כגון אפריקאנס או סות'ו.
68% מתושבי העיר הם נוצרים, 15.5% ללא דת, 11.5% הינדים, 3.2% מוסלמים ו-0.1% יהודים.
10% מתושבי דרבן מעל גיל 20 לא למדו כלל בבתי הספר, 13.3% נוספים למדו בבית ספר יסודי בלבד, 34.6% המשיכו לתיכון אך לא סיימו אותו, 26.8% סיימו בית ספר תיכון ו-9.6% המשיכו ללימודים אקדמיים.
ההכנסה החודשית הממוצעת עומדת על 20,695 ראנד דרום-אפריקאי.
כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]
בדרבן ענפי כלכלה רבים, אך שני הענפים העיקריים הם הנמל הגדול, המגלגל פעילות עסקית ענפה הקשורה לייצוא, ותיירות, בינלאומית ומקומית.
העיר סובלת מאבטלה גבוהה, של 28%, כמעט 90% מהמובטלים הם שחורים. זאת לאחר שמפעלים עתירי כוח אדם רבים שהיו בדרבן עברו תהליך התייעלות ופיטורי עובדים. האבטלה הגבוהה מגבירה את הפשע בעיר, ומובילה לפגיעה בתיירות.
דרבן תורמת רבות לכלכלת מחוז קוואזולו-נטאל ואחראית למחצית מהתוצר בו. דרבן היא גם המרכז הכלכלי השני בחשיבותו בדרום אפריקה, בהיותה אחראית ל-15% מהתל"ג, ל-14% מההכנסה לנפש ול-11% מהתעסוקה בדרום אפריקה.
תחבורה[עריכת קוד מקור | עריכה]
- אוויר - לדרבן נמל תעופה לטיסות מקומיות ובינלאומיות, המשרת כארבעה מיליוני נוסעים בשנה. נמל התעופה נקרא על שם המלך שאקה במרחק של כ-35 ק"מ מהעיר.
- ים - נמל דרבן הוא אחד המפרצים הטבעיים היחידים באזור. עובדה זו והים הגועש שבקרבתו הביאו להתפתחות מהירה של הנמל ושל תעשיית תיקון הסירות כבר מימיה הראשונים של העיר. כיום זהו הנמל העמוס בדרום אפריקה, ונמל המכולות העמוס ביותר בחצי הכדור הדרומי (תשיעי בעולם).
הנמל המודרני מושתת על ייצוא חומרי גלם וסחורות, המגיעים אליו ברכבות ובמשאיות מיוהנסבורג. ישנה תחרות בין נמל דרבן לנמל מפוטו אשר התעצמה מאז סיום מלחמת האזרחים באזור מפוטו ב-1990. - רכבות - לדרבן רשת רכבות מסועפת, הן לסחורות והן לנוסעים, המגיעה לנקודות רבות בפנים הארץ. ישנם קווי נוסעים ארוכים ליוהנסבורג ולפיטרמריצבורג ולקייפטאון דרך קימברלי.
כמו כן ישנה רשת של רכבת פרברים לאוכלוסייה היוממת מערי הסביבה, המופעלת על ידי חברת מטרורייל. - ריקשות - מושכי ריקשה משבט הזולו פועלים בדרבן מתחילת המאה ה-20, ומפורסמים בכובעים הענקיים שהם חובשים. כיום הם מהווים בעיקר אטרקציה תיירותית.
ערים תאומות[עריכת קוד מקור | עריכה]
אלכסנדריה, מצרים
שיקגו, אילינוי, ארצות הברית
אילת, ישראל (רחוב הכניסה למתחם המלונות באילת נקרא על שם דרבן)
לידס, אנגליה, הממלכה המאוחדת
ריו דה ז'ניירו, ריו דה ז'ניירו, ברזיל
גואנגג'ואו, גואנגדונג, הרפובליקה העממית של סין
קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של דרבן- דרבן, באתר אנציקלופדיה בריטניקה (באנגלית)
דרבן (דרום אפריקה), דף שער בספרייה הלאומית
