דרוזים
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
| דרוזים |
|---|
 |
| אוכלוסייה |
| בין 1,300,000 ל-1,500,000 (הערכה) |
| ריכוזי אוכלוסייה עיקריים |
 סוריה 865,000
|
| שפות |
| ערבית עברית (בישראל בלבד) |
| דת |
| הדת הדרוזית |
| קבוצות אתניות קשורות |
| ערבים |
דרוזים (בערבית: דֻרוּז, دروز) הם בני עדה במזרח התיכון שמקיימים דת ייחודית שהתפצלה מהאסלאם השיעי במאה ה-11. הדרוזים הם דוברי ערבית בניב המיוחד להם, הדומה לניבים סוריים של ערבית. כמעט כל הדרוזים חיים באזור הגאוגרפי הכולל את סוריה, לבנון וצפון ישראל. רובם אזרחים סוריים, אך יש קהילה דרוזית גדולה מבין אזרחי לבנון. בסוף שנת 2005 נמנו כ-118 אלף דרוזים מבין תושבי הקבע בישראל, מהם קרוב ל-100 אלף אזרחים ישראלים, והיתר תושבי רמת הגולן.
תוכן עניינים |
[עריכה] מוצא
[עריכה] מוצאם של הדרוזים
אף על פי שמוצא הדת הדרוזית הוא במצרים, לשבטים אשר קיבלו על עצמם את הדת הדרוזית שני מקורות מוצא עיקריים מחצי האי-ערב:
- שבטים שהגיעו מצפון חצי האי ערב - ונקראים קייסים.
- שבטים שהגיעו מדרום חצי האי ערב - ונקראים ימנים (תימנים).
[עריכה] מוצא הדת הדרוזית
הדרוזים נקראים גם "בנו מערוף" (بنو معروف) ו"אלמווחדון" (الموحـّدون - "בני אמונת הייחוד" כלומר, המונותאיסטים). מקורה של העדה הדרוזית בפלג האסמעיליה (الإسماعيلية) של האסלאם השיעי. על פי המחקר, הדת הדרוזית התגבשה במצרים בתקופת שלטונו של הח'ליף הפאטימי השישי, "אל-חאכם באמר-אללה" (الحاكم بأمر الله "המושל במצוות האל") בין השנים 1021-996.
לפי המסורת הדרוזית אין מדובר בדת חדשה, אלא רק בהופעה מחודשת של אמונה מונותאיסטית עתיקה ומזוככת, שלפיה האל אחד והוא אינו נתפס בשכל האנושי. על-פי האמונה הדרוזית נביאי האמונה הזאת התגלו רק במקרים נדירים. הדרוזים מאמינים כי ההיסטוריה האנושית מחולקת לשבע תקופות שבכל אחת מהן פעל נביא ולידו "יודע חכמת נסתר" שהעביר ליחידי סגולה את רזי הדת. שני זוגות כאלה המוכרים גם למי שאינו דרוזי הם: משה (מוסא) ויתרו (שועיב), וכן: מוחמד ועלי. על פי האמונה הדרוזית בימי אל-חאכם באמר אללה ניתנה ההזדמנות האחרונה להצטרפות ל"מווחודון", וכיום אין לאיש אפשרות להצטרף לדת הדרוזית אלא אם נולד כדרוזי.
על פי האמונה הדרוזית, בתקופתו של אל-חאכִם באמר אללה הופיעו ארבעה מבשרים שונים, אך השלושה הראשונים ביניהם הכינו את הקרקע להגעתו של המבשר הרביעי, הגדול מכולם, חמזה בן-עלי (حمزة بن عليّ). כשהיה חמזה בן-עלי בן 20 בא לחצרו של אל-חאכם באמר אללה והתקבל מיד על ידי המושל. בשנת 1017 הכריז אל-חאכם באמר אללה על חמזה בן-עלי כאימאם של דת המווחדון.
בפברואר 1021 נעלם אל-חאכִם באמר אללה. היעלמותו של הח'ליף היא עדיין פרשה עלומה. על פי חלק מן ההיסטוריונים נרצח הח'ליף, אך על פי האמונה הדרוזית באחת מהרכיבות השגרתיות על סוסו והתייחדותו עם האל של אל-חאכם באמר אללה הוא נעלם לזמן רב מן הרגיל. המאמינים שיצאו לחפשו מצאו את בגדיו עומדים ומכופתרים באוויר, בלי שהוא היה בתוכם. המסורת אומרת כי אל-חאכִם באמר אללה נעלם במתכוון והוא מסתתר כאות מבחן לעמידתם של המאמינים, אולם הוא עתיד להופיע ב"אחרית הימים". (ראו גם "מהדי").
22 שנים לאחר מכן, יורשו השני של אל-חאכִם באמר אללה נתן בפעם האחרונה למעוניינים הזדמנות להצטרף אל חבר המאמינים הדרוזים. באותה תקופה הצטרפו מספר שבטים חזקים באזור הלבאנט אשר מאז ומעולם שמרו את ענייניהם להם ולא התערבו בנעשה במקומות אחרים כל עוד לא חלה עליהם סכנה. ההצטרפות אל הדרוזים אפשרה להם ביתר-שאת את ההתבדלות מהאחרים והלכידות הפנימית.
[עריכה] מקור השם "דרוזים"
בכתבי בנימין מטודלה מ-1167 צוין כי הדרוזים הם שוכני הרים, מאמינים בגלגול נשמות ואוהבי יהודים. בנימין מטודלה היה כנראה הראשון שכינה את בני הדת החדשה "דרוזים"
על פי המסורת הדרוזית, אחד מהמצטרפים החדשים לדת המווחדון היה נשתכין א-דרזי (نشتكين الدرزي) הידוע גם בשם מוחמד בן אסמאעיל א-דרזי (محمد بن إسمـاعيل الدرزي). בתחילה פעל א-דרזי בתיאום עם שאר מפיצי הדת, אך לאחר מכן ראה בעצמו את התגלמות האל והחליט להקים דת אחרת. המלחמה בא-דרזי לא איחרה לבוא והוא הובס בידי חמזה בן-עלי. בסופו של דבר נקראו מאמיני המווחדון בפי המוסלמים על שם א-דרזי, ומכאן השם "דרוזים".
יש גרסאות נוספות לגבי מקור השם, וגם הדרוזים עצמם אינם תמימי דעים לחלוטין בעניין זה. לפי אחת הגרסאות א-דרזי אכן הפיץ דת שקרית והדרוזים כונו על שמו כדי להשפילם ולהראות את נחיתותם מול המוסלמים. לפי גרסה אחרת א-דרזי דווקא הפיץ את דת המווחדון בדבקות ולכן הדרוזים נקראים על שמו.
[עריכה] הדת הדרוזית
-
ערך מורחב – הדת הדרוזית
הדת הדרוזית היא דת סודית אשר רזי האמונה בה ידועים רק לאנשי הדת הנקראים "עוקאל" (משכילים, חכמים, ידענים) ואילו השאר, שהם הרוב בעדה נקראים "ג'והאל" (בורים). מתחילת הפצתה של הדת ועד לשנת 1043, הופצו יסודות הדת ומאז הדרוזים אינם מקבלים מאמינים חדשים ורואים בחומרה נשואי תערובת, בכך, לפי הדרוזים, אשר מאמינים בגלגול הנשמות, נשמר אומדן הדרוזים בעולם.
לדת הדרוזית שישה ספרי קודש הנקראים "רסאיל לאחכמה" (אגרות החוכמה) ובהם 111 אגרות. קיים אך ורק פירוש אחד לאגרות, כך שהדרוזים שומרים בקנאות גם על פירוש זה ואף הוא נחשב כסודי. כתבים אלה, מועתקים בכתב יד בלבד ובאופן מסורתי על ידי נשים ונשמרים על ידי העוקאל בלבד. בית התפילה הדרוזי נקרא "חי'לווה". אמנם רק העוקאל רשאים להתפלל במקום אך בית התפילה פתוח גם למבקרים דרוזים חילוניים בזמנים מסוימים.
הדרוזים מאמינים כי היו שבעה נביאים בתקופות שונות: אדם, נח, אברהם, משה, ישו, מוחמד ומוחמד בן איסמעיל, שהוא מייסד כת האיסמאעיליה באיסלאם. דברי כל אחד מהנביאים משלימים את קודמו, וביחד הם מצטרפים לכדי אמונה אחת. בכל תקופה היה אדם שהיה השכל, לדוגמה: בתקופת משה, יתרו היה השכל.
אף על פי שמקורה של הדת הדרוזית באיסלאם, אין הם רואים עצמם מוסלמים ואינם מאמינים בעיקרי האיסלאם: הם לא מתפללים 5 תפילות ביום, אינם צמים ברמדאן, אינם עולים לרגל למכה ואינם מאמינים שמוחמד הוא הנביא האחרון. הדרוזים חוגגים את חג הקורבן במקביל למוסלמים, אולם מנהגי החג אצלם שונים. לפי האמונה הדרוזית מותר לקיים מצוות של דת אחת ולהעמיד פנים כמאמינים בדת אחרת אם בני אותה הדת מאימים על חייהם. עקרון זה נפוץ גם באסלאם השיעי וידוע בכינויו "תקייה". ייחודם של הדרוזים, מכל מקום, טמון בכך שאימצו מנהג זה ורוממהו לרמת "עקרון מצווה". יש יסוד מחקרי להניח שעקרון זה הוביל את הדרוזים לאימוץ מנהגים דומים למנהגי האסלאם, כגון מנהגי נישואין וקבורה, או חג הקורבן, אשר הדרוזים אימצוהו בשעת איום על-מנת להעמיד פני מוסלמים. כיום, על אף שאין איום ממשי לקיומם, הדרוזים ממשיכים לחגוג חג זה.
[עריכה] מצוות
שבע מצוות (תעאלים) הדרוזים הן:
- שמירת הלשון - (היה תהיה לשונך לשון אמת, בערבית: سدق اللسان) כנות, נאמנות להבטחה, הימנעות מרכילות ושמירת סוד.
- הגנה על האחים - עזרה לדרוזי כשהוא נתון בצרה (פיזית, או רוחנית).
- הימנעות מעבודת אלילים וצלמים.
- התנערות מן השטן והימנעות ממעשי רשע
- ייחוד האל בכל עת
- קבלת מעשי האל
- השלמה מוחלטת עם הגזירות הנסתרות והנגלות של האל (דטרמיניזם).
[עריכה] הלכות
לדרוזים הלכות שונות, חלקן "הלכות התנהגות". הדרוזי הדתי צריך לגלח את ראשו ולכסותו במצנפת, אינו מגלח את שפמו, ונמנע מאכילת חזיר וצמח המלוחית, משתיית משקאות חריפים ומעישון.
חכמי הדת מבקרים בבית התפילה הדרוזי (ח'לווה) בימי ראשון וחמישי בערב. בח'לווה, אין רהיטים או קישוטים, רק ספרי דת ושטיחים לישיבה. בישיבות אלו מטיפים חכמי הדת דברי מוסר. כמו כן, קבועות בדת מספר "הלכות התנהגות":
- איסור על שתיית משקאות משכרים ונטילת סמים.
- איסור על עישון ועל הימורים.
- איסור על ראוותנות, הסתפקות במועט, צניעות והתרחקות מהוויות העולם.
- שמירה על כבוד האישה וכבוד המשפחה.
- נדיבות, הכנסת אורחים ועזרה לנזקקים.
- הימנעות מדברי רכיל וניבולי פה.
[עריכה] חגים
לדרוזים מספר חגים.
- הדרוזים חוגגים את חג הקורבן (עיד אלאדחא) בתאריך זהה לחג המקביל אצל המוסלמים (אם כי מנהגי החג אצלם שונים). זה החג החשוב ביותר לבני העדה. מקובל לברך בחג זה באחת מהברכות: כֹּל עאם ואינתום בח'יר או כֹּל סאנה ואינתום סאלמין.
כמו כן, לדרוזים יש מספר חגים המיוחדים להם, הנחגגים בתאריכים קבועים לפי לוח השנה הגרגוריאני:
- חג הנביא שועייב - נחגג במשך ארבעה ימים החל מה-24 באפריל, במתחם נבי שועייב ליד טבריה. היום הראשון מיועד לקיום תפילות על ידי דתיים בלבד ושלושת הימים הנותרים לכלל העדה. הנביא שועייב מזוהה עם יתרו חותן משה. על פי המסורת הדרוזית שועייב הוא יתרו, המוכר גם בכינויים נוספים (רעואל, בותיאל, חבר) נולד בחצי האי ערב. נדד ברחבי הסהר הפורה בהטפה לצדק ולאמונה מונותאיסטית, נקבר במקום פטירתו.
- חג הנביא סבלאן - נחגג ב-10 בספטמבר בקבר הנביא סבלאן (על פי המסורת הדרוזית הוא זבולון בן יעקב) ליד הכפר חורפיש. מקובל לברך ביום זה בברכת זיארה מקבולה.
- חג הנביא אלח'דר - ב-25 בינואר חוגגים הדרוזים בישראל בקבר אלח'דר (אליהו הנביא) שבכפר יאסיף שליד עכו. אלחאדר הוא הנביא השני בחשיבותו על פי המסורת הדרוזית.
- לאחר מלחמת ששת הימים בשנת 1967 החלו הדרוזים הישראלים לחגוג עם הדרוזים המתגוררים ברמת הגולן בקבר הנביא אל יעפורי ליד ברכת רם בצפון הרמה ב-25 באוגוסט.
חג הקורבן וחג הנביא שועייב הם חגים עממיים שנחגגים בקרב העדה כולה. יתר החגים מצוינים על ידי העוקאל (חכמי הדת). בישראל מקובל להחשיב את כל החגים המוזכרים לעיל כימי מנוחה בבתי ספר של העדה הדרוזית ועבור עובדי מדינה דרוזיים.
[עריכה] האוכלוסייה הדרוזית
מראשית קיום העדה היו נתונים הדרוזים לרדיפות קשות שגרמו להגירתם ממצרים ולהתיישבותם בדרום לבנון. לאחר מכן עברו רבים מבני העדה לאזור הרי שוף שבהר הלבנון, אשר קיבל את הכינוי "הר הדרוזים הלבנוני" (להבדיל מהר הדרוזים שבסוריה*. במאה השמונה עשרה, בעקבות מלחמת אחים שפרצה בהר הלבנון בין הדרוזים למארונים ובין שני שבטים דרוזיים החלה הנדידה הגדולה של הדרוזים לסביבות החוראן בדרום מערב סוריה, באזור הידוע כיום כ"הר הדרוזים" ובו מתגוררת מרבית האוכלוסייה הסורית.
כיום ישנם בעולם מעל מיליון מאמינים דרוזים אשר מפוזרים בכל העולם. רוב הדרוזים מרוכזים בסוריה (כחצי מיליון) , לבנון (כ-400 אלף) וישראל (כ-118 אלף), ומיעוטם בירדן וארצות הברית אם כי ישנן גם קהילות דרוזיות גדולות בארצות דרום אמריקה.
[עריכה] הדרוזים בישראל
על פי המסורת, דרוזים יושבים בארץ ישראל מאז המאה ה-12, אולם התבססות היישוב הדרוזי חלה בעת שלטונם של הדרוזים בלבנון וצפון ארץ ישראל (1490 בערך ועד 1697), ובייחוד בתקופתו של האמיר פח'ר אל דין הראשון מבית הנכבדים הדרוזי בית מען.
בשנת 1957 הוכרו הדרוזים בישראל כעדה דתית מבחינה רשמית, דבר שלא זכו לו באף מדינה אחרת, ומאותה שנה הם משרתים בצה"ל שירות חובה. למטרה זו אף הוקם גדוד חי"ר דרוזי, גדוד חרב, הנחשב לאחד המצטיינים בצה"ל. שיעור הדרוזים המשרתים כקצינים וכנגדים בצה"ל, גבוה בצורה משמעותית מחלקם היחסי באוכלוסייה.
מרכזי היישובים הדרוזים בישראל, נמצאים בכרמל, בגליל וברמת הגולן. מספרם בסוף שנת 2006 היה כ-118 אלף נפש (1.7 אחוזים מהאוכולוסיה)[1].
אלשיך (1979) שחקר את הזהות הלאומית של הדרוזים בישראל, מצא כי לדרוזים בישראל יש שלוש תת זהויות אתניות: זהות דרוזית, זהות ישראלית וזהות ערבית. הדרוזים רואים עצמם בראש ובראשונה דרוזים, אחר כך ישראלים ולבסוף ערבים, אם כי צעירים רבים מעדיפים את הזהות הישראלית יותר מהשאר, וכן התרחבה התופעה להתחתן עם בני זוג שאינם דרוזים. כמו כן, רבים הדרוזים אשר מעדיפים זהות אחת - הזהות הדרוזית וכך מזדהים גם הדרוזים בלבנון, אשר אינם רואים עצמם כערבים ומזדהים כעדה בפני עצמה.
היות והדרוזים אינם מקבלים נישואי תערובת ונישאים בתוך העדה, רוב הדרוזים אינם עוזבים את הכפרים הדרוזיים ומעטות המשפחות אשר מתגוררות בערים בהן האוכלוסייה הדרוזית קטנה או שאינה קיימת כלל, ולכן קשה להצביע על ריכוזים עירוניים דרוזים ממשיים.
שיעור הילודה בחברה הדרוזית המסורתית הוא גבוה ומגיע לכ-3%-4%. אם כי בשנים האחרונות שיעור זה נמצא בירידה עקב העלייה בשיעור הנשים היוצאות לעבודה, ללימודים גבוהים, עליית גיל הנישואים, והשפעת החברה היהודית החילונית.
[עריכה] הדרוזים ברמת הגולן
ביוני 1967 כבשה ישראל חלק ניכר מרמת הגולן ובכלל זה את הכפרים הדרוזיים בצפון הרמה, שבהם חיים היום כ-20,000 נפש. הכפרים הם: מג'דל שמס, מסעדה, בוקעתא ועין קנייא.
היחסים בין השלטון הישראלי לבין הדרוזים ברמת הגולן נוחים בדרך כלל, בין היתר הודות לכך שבישראל כבר התקיימה ב-1967 קהילה דרוזית גדולה שהשתלבה בחיי המדינה. בשנת 1981 התקבל חוק הגולן שסיפח למעשה את הגולן למדינת ישראל. הדרוזים ברמת הגולן קיבלו את החוק במחאה חריפה והכריזו על שביתה כללית. לפי הסטטוס קוו הנוכחי, רוב הדרוזים ברמת הגולן מוכרים כתושבי קבע בישראל, אולם לא כאזרחים. הם רשאים לקבל אזרחות ישראלית, אולם רק מעטים מהם, 677 איש במרשם האוכלוסין של 2006, ניצלו את האפשרות. מי שמחליט להתאזרח בישראל מסתכן בהטלת חרם מצד בני הקהילה שלו. בקרב אלו אשר קיבלו אזרחות ישראלית הייתה בשנת 2006 השתתפות מועטה בבחירות וקצת פחות מ-35% טרחו להגיע להצביע בקלפיות באזורי מגוריהם, הממוקמות ביישובים יהודיים סמוכים, לעומת 60% הצבעה בכלל האוכלוסייה הישראלית. ישראל אינה מכירה בדרוזים ברמת הגולן כאזרחים סורים, ורובם מוגדרים כמי שאזרחותם "אינה ברורה". בינם לבין סוריה מתקיים קשר מוגבל, בעיקר באמצעות שליחת צעירים ללימודים באוניברסיאות בסוריה. הנהגת הדרוזים שמחוץ לרמת הגולן אינה מתערבת בדרך כלל בסוגיית אזרחותם של הדרוזים ברמת הגולן.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] קישורים חיצוניים
- מאמרים על הדרוזים באתר ספריית מט"ח
- מאמרים על הדרוזים באתר בז
- אתר פרטי מקיף על העדה הדרוזית בישראל
- מבט לעבר העדה הדרוזית, באתר "סנונית"
- ליאת יצחק, דרוזים בישראל: היבט היסטורי ומרחבי
- אתר דרוזים און - ליין
[עריכה] לקריאה נוספת
- סלמאן פאלח, הדרוזים במזרח התיכון, תל אביב, תש"ס.
- יוסף אולמרט, מיעוטים במזה"ת - יחסי רוב-מיעוט בחברה משתנה, תל אביב 1986
- אלשיך ס., (1978) הזהות הדרוזית, עבודה לתואר מ. א., ביה"ס לחינוך, אוניברסיטת ת"א
- אורי מילשטיין ודב דורון "סיירת שקד" הוצאת ידיעות אחרונות, 1994.
- נסים דנה, הדרוזים, אוניברסיטת בר-אילן, 1998.
- שמעון אביבי, טס נחושת - המדיניות הישראלית כלפי העדה הדרוזית 1948-1967, הוצאת יד בן צבי, 2007.
