דרום אוסטיה

דרום אוסטיה (באוסטית: Республикӕ Хуссар Ирыстон, [רֶפּוּבּליקה חוּסַר איריסטוּן] בגאורגית: სამხრეთ ოსეთი, [סַמחרֶת אוֹסֶתי], ברוסית: Южная Осетия, [יוּז'נַיה אוֹסֶטיה]) היא רפובליקה על פי הכרזה עצמית, בתוך הגבולות המוכרים בינלאומית כגאורגיה. למרות שהרפובליקה הכריזה על עצמאות ושולטת דה פקטו ברוב שטחה (בנפרד מגאורגיה), היא איננה מוכרת על ידי אף מדינה אחרת ונחשבת דה יורה כחלק מהמחוז כארתלי הפנימית של גאורגיה. גאורגיה מתייחסת אליה בכנפה במחוז בשם מתקופת ימי הביניים "סַמַצַ'בּלוֹ" (სამაჩაბლო) או בשם עדכני יותר נפת צחינוואלי.

[עריכה] היסטוריה

[עריכה] ימי הביניים ותחילת העת החדשה

האוסטים במקור הם צאצאים של שבטים דוברי פרסית, ממרכז אסיה. הם התנצרו בתקופת ימי הביניים, בעקבות השפעה גאורגית. תחת השלטון המונגולים, הם נדחפו החוצה ממולדתם דרומית לנהר הדון, שנמצא כיום ברוסיה. וחלק היגרו לעבר ומעבר להרי הקווקז, לגאורגיה. ויצרו שם שלוש ישויות טריטוראליות. "דיגור" במערב, שהייתה תחת השפעה של הקברדינים, שהכירו באיסלם. "טואלאג" בדרום, שהפכה לדרום אוסטיה של היום, חלק מהנסיכות הגאורגית ההיסטורית סמצ'בלו, במקום שבו האוסטים מצאו מפלט מהמונגולים. "אירון" בצפון, הפכה למה שנקרא כיון צפון אוסטיה, תחת השליטה הרוסית משנת 1767. רוב האוסטים הם כיום נוצרים (כפי הנראה 61%), יחד עם זאת, ישנו מיעוט מוסלמי.

[עריכה] דרום אוסטיה תחת שלטון רוסיה

דרום אוסטיה של היום הייתה, בשנת 1801, חלק מרוסיה, יחד עם גאורגיה. בעקבות המהפכה הרוסית, הפכה דרום אוסטיה חלק מהרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה המנשביקית, כאשר הצפון הפך לחלק הרפובליקה הרוסית הטרקית. בשנת 1920 נתגלעה התנגשות קצרה בין כחות הממשלה הגאורגית והאוסטים בהנהגת מנשביקים גאורגים.

הממשלה הסובייטית של גאורגיה הסובייטית, שהוקמה בשנת 1921 על ידי הצבא האדום, יצרה את הפרובינציה האוטונומית של דרום אוסטיה באפריל 1922. למרות שלאוסטים שפה משלהם, האוסטית, היו הרוסית והגאורגית לשפות האדמינסטרטוויות. כיום היא השפה האדמיניסטרטיווית בלבד המשמש את הממשלה הבדלנית בצחינוואלי. בתקופה הסובייטית, תחת השלטון הממשלה הגאורגית, נהנתה דרום אוסטיה ממידה מסוימת של אוטונומיה, כולל תרגול השפה האוסטית ולימודו בבתי הספר.

[עריכה] הקונפליקט הגאורגי אוסטי

המתיחות במחוז התפתחה במקביל להתחזקות התחושות הלאומיות בקרב הגאורגים והאוסטים בשנת 1989. קדמה לכך העובדה כי שתי הקהילות חיו בשלום להוציא תקרית אחת ב-1920. כמו כן התקיימו קשרים חזקים בין שתי הקבוצות האתניות ושיעור גבוה של נישואי תערובת.

כאמור, בשנת 1989, "החזית העממית הדרום אוסטית" (אדמון נחאס), תבעה איחוד עם צפון אוסטיה במטרה להגן על האוטונומיה האוסטית. ב-10 בנובמבר 1989 אישר הגוף הסובייטי העליון של דרום אוסטיה החלטה, לפיה תאוחד "דרום אוסטיה" עם "צפון אוסטיה ASSR", שהייתה חלק מרוסיה. יום לאחר מכן ביטל הפרלמנט הגאורגי את ההחלטה ואת האוטונומיה הדרום אוסטית. בנוסף לכך, אישר הפרלמנט לדכא את העיתונות ואת ההפגנות בנושא.

בעקבות העצמאות של גאורגיה בשנת 1991, תחת הבדלן זוויאד גמסחורדיה, הכריזה הממשלה הגאורגית על השפה הגאורגית כשפה רשמית של המדינה (הגאורגית הייתה השפה הרשמית בתקופה הסובייטית יחד עם הרוסית, וכך נכתב גם בחוקת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה). הדבר עורר דאגה גדולה בדרום אוסטיה, שמנהיגיה תבעו שהאוסטית תהיה לשפה הרשמית של המדינה. המיעוט האוסטי המשיך לשאוף לרמה גבוהה יותר של אוטונומיה, אבל נאלץ להתמודד עם התגברות הרגשות הלאומיים.