דרום אוסטיה

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דרום אוסטיה
Хуссар Ирыстон
სამხრეთ ოსეთი
Flag of South Ossetia.svg Coat of arms of South Ossetia.svg
דגל סמל
מוטו לאומי:
המנון לאומי: ההמנון הלאומי של דרום אוסטיה
מיקום דרום אוסטיה
יבשת אירופה
שפה רשמית אוסטית, רוסית, גאורגית
עיר בירה
(והעיר הגדולה ביותר)
צחינוואלי
42°13′57″N 43°58′30″E / 42.23250°N 43.97500°E / 42.23250; 43.97500
משטר רפובליקה נשיאותית למחצה
ראש המדינה
נשיא
ראש ממשלה

לאוניד טיבילוב
רוסטיסלאב חוגייב
הקמה
מלחמת האזרחים של גאורגיה
הסכסוך הגאורגי-אוסטי
הכרזת עצמאות מגאורגיה
28 בנובמבר 1991 (לא מוכר)
שטח 
- דירוג עולמי
3,900 קמ"ר 
(ללא דירוג)
אוכלוסייה ‏ (2012)
- דירוג עולמי של אוכלוסייה
- צפיפות
- דירוג עולמי של צפיפות
72,000 נפש 
(ללא דירוג)
18 נפש לקמ"ר
(ללא דירוג)
מטבע רובל רוסי ‏ (RUB)
אזור זמן UTC +3
קידומת בינלאומית 9971 7+, 9976 7+, 99744 7+, 995344 7+

דרום אוסֶטיהאוסטית: Хуссар Ирыстон, חוּסַר איריסטוֹן; בגאורגית: სამხრეთ ოსეთი, סַמחרֶת אוֹסֶתי; ברוסית: Южная Осетия, יוּז'נַיָה אוֹסֶטיָה) היא מדינה ריבונית דה פקטו בדרום הקווקז שהתנתקה מגאורגיה, ואשר רוב תושביה הם אוסטים.

בתקופת ברית המועצות היה האזור אובלסט אוטונומי במסגרת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית הגאורגית. מאז הכרזת העצמאות של גאורגיה הכריז המחוז על עצמאותו מגאורגיה, ועל הקמת "הרפובליקה של דרום אוסטיה", מעשה שהביא לפריצת הסכסוך הגאורגי-אוסטי בתחילת שנות ה-90.

דרום אוסטיה היא אחד משני מחוזות של גאורגיה (השני הוא אבחזיה) שפרשו מגאורגיה תוך סכסוך אלים בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 בתקופת מלחמת האזרחים הגאורגית.

לאחר המלחמה בדרום אוסטיה (2008), היא הוכרה כמדינה לראשונה, זאת על ידי הפדרציה הרוסית[1]. דרום אוסטיה מוכרת כעצמאית (נכון ל-2009) על ידי רוסיה, ניקרגואה וונצואלה[2] בלבד. יתר מדינות העולם החברות באומות המאוחדות רואות בה חלק מגאורגיה.

גאוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

דרום אוסטיה שוכנת ברובה הגדול במחוז הגאורגי כארתלי הפנימית וגובלת מצפונה בסובייקט הפדרלי של רוסיה, רפובליקת צפון אוסטיה - אלניה. בתחומה נכללים נפת ג'ווה בצפון, העיר צחינוואלי רבתי, החלק הצפוני של נפת גורי, חלקים במערב נפת אוני ונפת סצ'חרה, נפת אחלגורי וחלקה הצפוני של נפת כארלי.

דרום אוסטיה משתרעת על כ-3,900 קמ"ר בחלק הדרומי של הקווקז הגדול, והיא מופרדת ברכסי הרים מצפון אוסטיה-אלניה, המאוכלסת יותר, שהיא חלק מהפדרציה הרוסית, ומגיעה כמעט לאגן נהר הקורה. הרפובליקה הררית במיוחד, ורובה נמצא מעל אלף מטרים מעל פני הים. כלכלת הרפובליקה חקלאית ברובה, אף שפחות מ-10% משטחה מעובדים. דגנים, פרות ויין הם המוצרים העיקריים. ענפי הבקר והיערנות הם ענפים מפותחים נוספים. קיים גם מספר קטן של מפעלי תעשייה, במיוחד באזור הבירה צחינוואלי.

דמוגרפיה[עריכת קוד מקור | עריכה]

הרכבו הדמוגרפי המדויק של החבל אינו ידוע. לפני פתיחת העימות הגאורגי-אוסטי היו בערך שני שליש מהאוכלוסייה אוסטים, ובין רבע לשליש מהאוכלוסייה גאורגים. המלחמות, שלוו בבעיית פליטים קשה ובנדידת אוכלוסין, הותירו אי ודאות רבה, על אף שהערכות מדברות על 45,000 אוסטים אתנים ו-17,500 גאורגים אתנים בדרום אוסטיה ב-2007‏‏‏[3]

מעמדו המדיני של החבל[עריכת קוד מקור | עריכה]

נשיא הבדלנים האוסטים, אדוארד קוקויטי, באירוע למען המלחמה בסמים בשנת 2005

הרפובליקה של דרום אוסטיה מורכבת ממבנה מסובך של אזורים בעלי רוב אתני גאורגי ואזורים בעלי רוב אתני אוסטי. הבירה צחינוואלי היא בעלת רוב אוסטי. הבירה, ורוב האזורים בעלי הרוב האוסטי, נשלטים בידי הממשלה הבדלנית שאינה מוכרת על ידי אומות העולם. האזורים בהם רוב גאורגי נשלטים על ידי הממשלה הגאורגית. מורכבות זו הפכה את הסכסוך האוסטי-גאורגי למסובך כל כך, שכן כל ניסיון ליצור אזורים הומוגניים יהיה כרוך בהעברת אוכלוסין נרחבת.

הסטאטוס קוו הרעוע נותר על מכונו בימי נשיא גאורגיה אדוארד שוורדנדזה. יורשו, מיכאיל סאקשווילי הפך את השלטת הריבונות הגאורגית על דרום אוסטיה למחויבות הראשונית של ממשלתו. סאקשווילי הצליח באמצעות הפעלת כוחות השלטון המרכזי לסיים את העצמאות דה פקטו של מחוז אג'ריה במאי 2004, וביקש ליישם פתרון דומה גם בדרום אוסטיה. לאחר העימות ב-2004 הגבירה הממשלה הגאורגית את מאמציה להביא את הסוגיה למודעות העולמית. ב-2005 הציג סאקשווילי את תוכניתו להשלטת ריבונות גאורגיה על החבל בפני האסיפה הפרלמנטרית של מועצת אירופה בשטרסבורג. לאחר מכן הביעו ארצות הברית והאיחוד האירופי את תמיכתן בתוכנית שהוצגה על ידי ראש הממשלה הגאורגי זוראב נור'אידלי למועצה המתמדת של הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה בווינה ב-2005. ב-6 בדצמבר 2005 אימצה מועצת השרים של הארגון לביטחון ושיתוף פעולה שהתכנסה בלובליאנה החלטה התומכת בהצעת הסדר הקבע הגאורגית. התוכנית נדחתה על ידי הממשלה הבדלנית בדרום אוסטיה.

ארגון האומות המאוחדות, האיחוד האירופי, הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה, מועצת האיחוד האירופי, נאטו ומדינות העולם אינם מכירים בעצמאות דרום אוסטיה, ורואים בה חלק מגאורגיה. עם זאת, הממשלה דה פקטו של האזור ערכה בשנת 2006 משאל עם בשאלת העצמאות, וזאת לאחר שמשאל עם קודם שנערך בשנת 1992 לא הוכר על ידי מדינות העולם כקביל, על אף ש-98% מהמצביעים תמכו בעצמאות‏‏‏[4]. על פי הממשלה הבדלנית בצחינוואלי, תמכו 99% מהמצביעים בעצמאות, ואחוז ההצבעה עמד על 95%‏‏‏[5]. על משאל העם פיקחו משקיפים מגרמניה, אוסטריה, פולין, שבדיה וארצות אחרות, ב-78 תחנות הצבעה. אך גם במשאל זה לא הכיר כל גוף בינלאומי חשוב, בהתחשב בכך שהגאורגים האתנים החרימו את ההצבעה, וההצבעה עצמה, שלא אושרה על ידי הממשלה הגאורגית המרכזית, נחשבה בעיניהם לבלתי חוקית. במקביל למשאל העם שאירגנו הבדלנים, אירגנה תנועת האופוזיציה האוסטית "איחוד ההצלה של דרום אוסטיה" בחירות מטעמה, בהן הצביעו מיעוט בקרב הגאורגים והאוסטים, ובחרו כנשיאם את דמיטרי סנקוייב, בהתרסה כלפי הנשיא הבדלני אדוארד קוקויטי‏‏‏[6]. ב-2007 הכריזה גאורגיה על סנקוייב לראש המנהל הזמני מטעמה בדרום אוסטיה.

ב-13 ביוני 2007 הקימה גאורגיה ועדה ממשלתית, בראשות ראש הממשלה זוראב נור'אידלי, על מנת לפתח את מעמדה האוטונומי של דרום אוסטיה במסגרת המדינה הגאורגית. על פי הממשלה הגאורגית המעמד העצמאי יתקיים במסגרת של "דיאלוג כולל" עם כל הכוחות והקהילות בחברה האוסטית ‏‏‏[7].

ב-7 באוגוסט 2008, יום פתיחת אולימפיאדת בייג'ינג, פתחה גאורגיה במתקפת פתע לדרום אוסטיה על מנת לבסס את שליטתה במחוז המורד. התזמון לא היה מקרי, לדברי סאקאשווילי. עדויות מוסרות כי הפלישה גרמה ביומה הראשון להרס רב, להימלטותם של פליטים רבים, ל-1,400 אזרחים אוסטים הרוגים, ולמשבר הומניטרי קשה. מנהיגי העולם, ובהם מזכירת המדינה האמריקנית קונדוליסה רייס, קראו לצדדים להכריז על הפסקת אש. לאחר יומיים, פתחה הפדרציה הרוסית במתקפת נגד, לאחר שראש ממשלת רוסיה, ולדימיר פוטין גינה את הפלישה ואמר כי זו לא תעבור ללא תגובה‏[8].

ב-26 באוגוסט 2008 הכריזה רוסיה על הכרתה בעצמאותה של דרום אוסטיה. ניקרגואה וונצואלה‏‏ הכירו מאוחר יותר אף הן בעצמאות דרום אוסטיה.‏[2]

היסטוריה[עריכת קוד מקור | עריכה]

ימי הביניים ותחילת העת החדשה[עריכת קוד מקור | עריכה]

האוסטים הם צאצאי השבט הסרמטי, האלאנים, שבט דובר פרסית, שיישב את אזור הקווקז מהמאה ה-1. בתחילת ימי הביניים התנצרו האוסטים בהשפעת הגאורגים וביזנטים. בעקבות הפלישה המונגולית לגאורגיה ולדרום הערבה הרוסית, בתחילת המאה השלוש-עשרה, נפוצו האלאנים ממקום מושבם, דרומית לנהר הדון (כיום ברוסיה) דרומה ומערבה. אחת מקבוצות האלאנים התיישבה בצפון הקווקז באזור חבל אוסטיה. באזור זה יצרו צאצאי האלאנים שלוש ישויות טריטוריאליות נפרדות: "דיגור" במערב, שהייתה תחת השפעה של הקברדינים המוסלמים סונים. "טואלאג" בדרום, שהפכה לדרום אוסטיה של היום, חלק מהנסיכות הגאורגית ההיסטורית סאמאצ'אבלו, במקום שבו האוסטים מצאו מפלט מהמונגולים. "אירון" בצפון, הפכה למה שנקרא כיום צפון אוסטיה, תחת השליטה הרוסית משנת 1767. רוב האוסטים הם כיום נוצרים (כפי הנראה 61%), יחד עם זאת, ישנו מיעוט מוסלמי.

דרום אוסטיה תחת שלטון רוסיה וברית המועצות[עריכת קוד מקור | עריכה]

עם סיפוח גאורגיה לאימפריה הרוסית בשנת 1801, אוחדו שני חלקי העם האוסטי ליחידה אחת, תחת מלכות המשנה של הקווקז. הקמתה של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, בשנת 1918, ניתקה את דרום אוסטיה מהחבל האוסטי. החלק הצפוני של החבל הפך לחלק מהרפובליקה הרוסית הטרקית. בתקופת קיומה של הרפובליקה הדמוקרטית של גאורגיה, בין השנים 1918 ל-1920, פרצו באזור סדרת של מרידות אוסטיות, במהלכן הועלו דרישות לעצמאות. הממשלה הגאורגית המנשביקית האשימה את האוסטים בשיתוף פעולה עם הבולשביקים. על פי מקורות אוסטיים נהרגו במרידות אלה 5,000 אוסטים, ו-13,000 נוספים נהרגו לאחר מכן מרעב וממחלות.

הממשל הסובייטי של גאורגיה הסובייטית, שהוקם בשנת 1921, לאחר פלישת הצבא האדום לגאורגיה, יסד, באפריל 1922, את הפרובינציה האוטונומית של דרום אוסטיה. ובמקביל הוקם, בשנת 1924, החבל האוטונומי של צפון אוסטיה. על אף שלאוסטים שפה משלהם, האוסטית, היו הרוסית והגאורגית לשפות הרשמיות במחוז. בתקופה הסובייטית, תחת השלטון הממשלה הגאורגית, נהנתה דרום אוסטיה ממידה מסוימת של אוטונומיה, כולל תרגול השפה האוסטית ולימודה בבתי הספר.

הסכסוך הגאורגי-אוסטי[עריכת קוד מקור | עריכה]

צלף גאורגי מנסה לשפר עמדות בקרב הבדלנים האוסטים במהלך המשבר ב-2004

המתיחות באזור החלה לגאות במקביל להתחזקות התחושות הלאומיות בקרב הגאורגים והאוסטים בשנת 1989. לפני נפילת ברית המועצות חיו שתי הקהילות ששכנו בדרום אוסטיה בשלווה יחסית. הן קיימו ביניהן יחסים תקינים, ושיעור הנישואים המעורבים היה גבוה.

בשנת 1988, כאשר מדיניות הגלאסנוסט והפרסטרויקה של שליטי ברית המועצות, בישרה לעמי הקווקז כי יהיה באפשרותם להגשים את חלומות העצמאות, ובמקביל להתפתחות התנועה הלאומית הגאורגית, קמה "החזית העממית הדרום אוסטית" - "אדמון נחאס". דרישתה הייתה איחוד עם צפון אוסטיה-אלניה במטרה להגן על האוטונומיה האוסטית. ב-10 בנובמבר 1989 אישר הגוף הסובייטי העליון של דרום אוסטיה החלטה, לפיה תאוחד "דרום אוסטיה" עם צפון אוסטיה אסס"ר, שהייתה חלק מרוסיה. יום לאחר מכן הכריז הפרלמנט הגאורגי כי ההחלטה הדרום אוסטית אינה חוקית ומבוטלת. בנוסף לכך, אישר הפרלמנט לדכא את העיתונות ואת ההפגנות בנושא. הסובייט הגאורגי העליון קבע איסור על מפלגות אזוריות בקיץ 1990. צעד זה נתפס על ידי האוסטים כצעד נגדם. האוסטים החרימו את הבחירות הראשונות לפרלמנט הגאורגי, שהיו הצעד המכריע בדרך לעצמאות גאורגיה. האוסטים ערכו בחירות משלהם בדצמבר 1990, אך הממשלה המרכזית בגאורגיה הכריזה עליהן כבטלות.

בעקבות עצמאות גאורגיה בשנת 1991, ובחירתו של זוויאד גמסחורדיה לנשיא, הכריזה הממשלה הגאורגית על השפה הגאורגית כשפה רשמית של המדינה (הגאורגית הייתה השפה הרשמית בתקופה הסובייטית יחד עם הרוסית, וכך נכתב גם בחוקת הרפובליקה הסובייטית הסוציאליסטית של גאורגיה). הדבר עורר דאגה גדולה בדרום אוסטיה, שמנהיגיה תבעו שהאוסטית תהיה לשפה הרשמית של המדינה. המיעוט האוסטי המשיך לשאוף לרמה גבוהה יותר של אוטונומיה, אבל נאלץ להתמודד עם התגברות הרגשות הלאומיים.

בסוף שנת 1991 פרץ משבר אלים בו הותקפו כפרים אוסטים, ובמקביל הותקפה האוכלוסייה הגאורגית בערים, ובמיוחד בבירת המחוז, צחינוואלי. תוצאת המשבר הייתה 1,000 הרוגים אזרחים, ובריחתם של כמאה אלף אוסטים צפונה, אל צפון אוסטיה. כ-23,000 גאורגים נמלטו מדרום אוסטיה והתיישבו בחלקים אחרים של גאורגיה. אירועי מלחמת דרום אוסטיה התרחשו במקביל לאירועי מלחמת אבחזיה ומלחמת האזרחים הגאורגית. בסופה של המלחמה, ב-26 ביוני 1992, נחתם בסוצ'י הסכם דאגומי (Дагомысские соглашения) שהיתווה את "העקרונות ליישוב בדרכי שלום של הסכסוך הגאורגי-אוסטי".

החלטת ברית המועצות על ניתוק קשריה הכלכלים עם הרפובליקות המתנתקות, הביאה להתמוטטות החברות התעשייתיות העקריות של גאורגיה, משבר אנרגיה קשה והתרוששות האוכלוסייה. כתוצאה מכך הפכו הברחות הדלק-נפט, גז טבעי ודיזל לריווחיות מאוד. בנוסף לכך הייתה גאורגיה אחת מיצואניות הגדולות של מוצרים חקלאיים לברית המועצות. המשבר האלים של שנת 1991 הביא לקרקע פורה להברחות מגאורגיה ואליה, ששאב אליו ארגוני פשע מגאורגיה ורוסיה. השוק הראשי בו התבצעו העיסקאות בסחורות המוברחות היה בארגנתי שליד צחינוואלי. הוא שימש כמנגנון קביעת מחירים למוצרים המוברחים לכל האזור. המסחר בשוק התפתח מתום מלחמת האזרחים הגאורגית ועד לסגירתו ביוני 2004.

ב-1992 נאלצה גאורגיה להסכים להפסקת אש, בשל האיום בהתערבות רוסית. ממשלת גאורגיה והבדלנים הדרום אוסטים הגיעו להסכם לפיו לא ישתמשו בכוח זה נגד זה, וגאורגיה הבטיחה שלא לנקוט בסנקציות כנגד דרום אוסטיה. עם זאת, מחזיקה הממשלה הגאורגית בשליטה בחלקים נרחבים מהמחוז, לרבות העיר אחלגורי. הוקם כוח לשמירת השלום שהורכב מרוסים, גאורגים ואוסטים. ב-6 בנובמבר 1992 שלח הארגון לביטחון ולשיתוף פעולה באירופה כוח משימה לגאורגיה על מנת לנטר את הכוח לשמירת השלום. מאז, עד לאמצע שנות ה-2000, נשמר באזור השקט באופן יחסי. ביוני 2004 גרם מבצע גאורגי למניעת הברחות לעליית המתח באזור. פעולות של לקיחת בני ערובה, תקריות ירי ופיגועים הותירו עשרות הרוגים. ב-13 באוגוסט 2004 הוכרזה שביתת נשק נוספת, אך זו הופרה באופן תדיר.

הממשלה הגאורגית מחתה על התמיכה הגוברת שהעניקה רוסיה לדרום אוסטיה, ועל נוכחותה הפוליטית באזור. כן טענה כי כוחות שמירת השלום אינם נייטרליים ודרשה את החלפתם. ב-5 באוקטובר 2006 פסל חווייר סולאנה, שר החוץ של האיחוד האירופי, כל אפשרות להחלפת הכוח הרוסי בכוח משקיפים אירופי.

בשנים האחרונות השיגה גאורגיה את השליטה בחלקים מהאזור, ובשנת 2007 הכריזה על הקמת "הישות המינהלית הזמנית של דרום אוסטיה", בהנהגתם של אוסטים אתנים, חברים לשעבר בממשלה הבדלנית. הישות אמורה הייתה לשאת ולתת עם הממשלה הגאורגית המרכזית על המעמד הסופי של החבל.

ב-8 באוגוסט 2008 פתחה גאורגיה במבצע לכיבוש צחינוואלי. כוח גדול של צבא גאורגיה נשלח לאזור שבשליטת המורדים בדרום אוסטיה, והחל בהפגזת הבירה צחינוואלי. בעקבות הפלישה חדרו מטוסי סוחוי SU-24 למרחב האווירי של גאורגיה והתקיפו מטרות באזור צחינוואלי, וזאת בעקבות הצהרת ראש ממשלת רוסיה ולדימיר פוטין כי רוסיה מגנה את הפלישה הגאורגית לדרום אוסטיה, ורואה מחובתה להתערב. כוח שמירת השלום הרוסי ספג כ-15 הרוגים ביום הראשון ללחימה. נמסר כי 2,000 אזרחים אוסטים נהרגו וכי אלפי פליטים גודשים את הכבישים.

כלכלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

העימות עם גאורגיה הותיר את דרום אוסטיה מרוששת ובקשיים כלכליים חמורים. גאורגיה נקטה בצעדים כניתוק החשמל לרפובליקה, דבר שהביא את האוסטים לצרוך את החשמל שלהם דרך כבל חשמל שמקורו בצפון אוסטיה, שהיא חלק מהפדרציה הרוסית. רוב האוכלוסייה עוסק בחקלאות בסיסית. הנכס הכלכלי החשוב ביותר בשליטת דרום אוסטיה, אם לא היחידי, הוא מנהרת רוקי המחברת את גאורגיה לרוסיה. השליטה במנהרה מספקת שליש מהתקציב האוסטי, באמצעות מכסים והיטלים על התעבורה במנהרה. בשנת 2006 הודו הבדלנים כי ממשלתם ממומנת בשיעור של עד 60% על ידי רוסיה. התוצר הלאומי הגולמי של דרום אוסטיה מוערך ב-15 מיליון דולר.

לקריאה נוספת[עריכת קוד מקור | עריכה]

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

Gnome-globe.svg אטלס בוויקישיתוף: דרום אוסטיה

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]


מדינות אירופה

אוסטריה · אוקראינה · אזרבייג'ן 1 · איטליה · איסלנד · אירלנד · אלבניה · אנדורה · אסטוניה · ארמניה 2 · בולגריה · בלגיה · בלארוס · בוסניה והרצגובינה · גאורגיה 1 · גרמניה · דנמרק · הולנד · הונגריה · הממלכה המאוחדת · הרפובליקה הצ'כית · ותיקן · טורקיה 1 · יוון · לוקסמבורג · לטביה · ליטא · ליכטנשטיין · מולדובה · מונאקו · מונטנגרו · מלטה · מקדוניה · נורבגיה · סן מרינו · סלובניה · סלובקיה · ספרד · סרביה · פולין · פורטוגל · פינלנד · צרפת · קוסובו · קזחסטן 1 · קפריסין 2 · קרואטיה · רומניה · רוסיה 1 · שבדיה · שווייץ


חבלי ארץ "לא מוכרים": אבחזיה · דרום אוסטיה · טרנסניסטריה · נגורנו קרבאך · צפון קפריסין 2


שטחים תלויים: אולנד · אקרוטירי ודקליה 2 · איי פארו · גיברלטר · גגאוזיה · גרנזי · יאן מאיין · ג'רזי · האי מאן · סבאלברד · הרפובליקה האוטונומית קרים


הערות: 1 חלק משטח המדינה נמצא באסיה. 2 מבחינה גאוגרפית נמצאת באסיה, אך נחשבת חלק מאירופה מסיבות היסטוריות.
אירופה
מדינות עצמאיות "בלתי מוכרות"

Flag of Abkhazia.svg אבחזיה · MNLA flag.svg אזוואד · Flag of South Ossetia.svg דרום אוסטיה · Flag of the Republic of China.svg טאיוואן · Flag of Transnistria.svg טרנסניסטריה · Flag of Nagorno-Karabakh.svg נגורנו קרבאך · Flag of Somaliland.svg סומלילנד · Flag of Kosovo.svg קוסובו · Flag of the Turkish Republic of Northern Cyprus.svg צפון קפריסין