דרור הבית
 |
|
|---|---|
 |
|
| מצב שימור | |
מצב שימור: ללא חשש (LC) |
|
| מיון מדעי | |
| ממלכה: | בעלי חיים |
| מערכה: | מיתרניים |
| מחלקה: | עופות |
| סדרה: | ציפורי שיר |
| משפחה: | דרוריים |
| סוג: | דרור |
| מין: | דרור הבית |
| שם מדעי | |
 Passer domesticus |
|
| תחום תפוצה | |
 |
|
דרור הבית (שם מדעי: Passer domesticus; נקרא גם אנקור בתלמוד), מין בסוג דרור, הוא ציפור השיר הנפוצה ביותר בישראל. צבעו של זכר הדרור הוא חום-אפור, ואילו נקבת הדרור אפורה. הדרור מאופיין בכושר הסתגלותו לחיים בקרבת בני האדם, ובדרך כלל נצפה כשהוא עף בלהקות גדולות וקולניות.
תוכן עניינים |
[עריכה] רקע עיוני
עוף מסדרת ציפורי שיר וממשפחת הדרוריים. הדרור, אשר נקרא גם אנקור, הִנה ציפור אוכלת כל, המתגוררת על פני עצים ונפוצה בכל העולם. דרור הבית הִנה ציפור חברותית המתאפיינת בפעילויות קבוצתיות: השתזפות בשמש (המגנה על הדרור מפני טפילי עור), אמבטיות חול ומים, שירה, והתגודדות מול אויבים. דרור הבית אינו נודד ממקום למקום, אך לעתים ינדוד מרחק שלא יעלה על קילומטרים ספורים לשם התגוררות וקינון בעצים המתאימים יותר למטרה זו (צפופים וסבוכים יותר).
[עריכה] גופה של ציפור דרור הבית
צבע גופו של זכר ציפור הדרור הִנו אפור-חום וצבע נקבת הדרור אפור. אורך גופה של ציפור דרור הבית מגיע עד ל-16.8 ס"מ. מוטת כנפיה מגיעה לאורך של 25 ס"מ, ומשקלה ל-33 גרם.
דרור אפשר לראות בכל מקום בארץ וזוהי אחת מהציפורים הנפוצות ביותר באזורנו. לדרורים זכרים יש לעיתים יותר צבע שחור בגרון או פחות. לעיתים אף ככל שיש יותר צבע שחור כך ה"דרגה" יותר גבוהה ודרור מדרגה נמוכה יותר יעוף מדרור מדרגה גבוהה. מתחת לנוצות החיצוניות בגרון יש עוד שכבת נוצות שנייה בצבע שחור.
[עריכה] סגנון רבייה
[עריכה] ייחום
עונת הייחום של ציפור דרור הבית מתרחשת לקראת סוף החורף, בחודש פברואר, ומסתיימת בקיץ, בחודשים יולי- אוגוסט (עונת הקינון). בתקופה זו 3-4 מחזורי ייחום.
[עריכה] לבוש כלולות
במשך עונת הקינון (יוצא בזה – ייחום) משחיר מקורו של הזכר, וה"סינר" אשר נמצא על גרונו נעשה כהה יותר.
[עריכה] חיזור
בעונת החיזור מספר זכרים מנתרים בצפצופים עזים סביב נקבה אחת, רודפים אחריה ולאחר מכן בונה כל זכר קן, ובסיום עבודת הבנייה מכריז על כך בציוץ מתמשך. נקבות האזור בוחנות את קִני הזכרים, ואם אחד מן הקִנים מוצא חן בעיני נקבה, היא מצטרפת אל הזכר בקִנו ומשלימה את בניית הקן, שבסיומה יחל תהליך הרבייה. הקן נבנה לרוב על גבי עצים אך לעתים גם על מקומות גבוהים ופתוחים אחרים. הקן נבנה בגודל החלל הנתון והוא עשוי בעיקר מקש, עשב, נוצות, ניירות וחוטים, ומרופד בעיקר בנוצות ולעתים בצמר גפן. הקן נראה ככדור אשר בו חור המהווה כניסה לחלל הגדול של הכדור. לעתים הזכר "גונב" לחיות אחרות כמו סנונית, סיסי גליל או נקר את קִנם ומנצל אותו לשימושו. יש לציין כי לעתים ישנם זוגות וותיקים אשר שנה אחר שנה אינם מבצעים טקסי חיזור ובונים יחדיו את קִנם.
[עריכה] על ההפריה
בכל אחד משלושת עד ארבעת מחזורי הביוץ בעונת הקינון נוצרות 7-5 ביציות, אשר מופרות על ידי הזכר ומוטלות מספר ימים לאחר מכן.
[עריכה] התפתחות העובר
העובר מתפתח בתוך ביצה שגודלה 51X22 מילימטרים ומשקלה כ-2.8 גר'. הדגירה נמשכת 15 יום ולאחר מכן בוקעים הגוזלים המואכלים על ידי הוריהם במשותף, אך בעיקר על ידי הזכר. מקור המזון המסופק לגוזלים הוא ברובו מן החי – חרקים ורכיכות. תוך כדי ההאכלה הנקבה מחממת את גוזליה על ידי דגירה עליהם, עד להגיעם לגיל 8 ימים, ואז היא מצטרפת אל הזכר במטלת ההאכלה. לאחר 14-17 ימים מיום הבקיעה, הגוזלים פורחים ומסתדרים בכוחות עצמם, ועשרה ימים לאחר מכן ההורים פותחים במחזור הטלה חדש.
[עריכה] קישורים חיצוניים
| מיזמי קרן ויקימדיה |
|---|
- ד"ר נח רוטרי, דרור הבית, אתר מט"ח
