דרור הבית

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
Information-silk.svgדרור הבית
House Sparrow (Passer domesticus)- Male in Kolkata I IMG 5904.jpg
מצב שימור

מצב שימור: ללא חשש (LC)

נכחד נכחד בטבע סכנת הכחדה חמורה סכנת הכחדה פגיע קרוב לסיכון ללא חששconservation status: least concern
מיון מדעי
ממלכה: בעלי חיים
מערכה: מיתרניים
מחלקה: עופות
סדרה: ציפורי שיר
משפחה: דרוריים
סוג: דרור
מין: דרור הבית
שם מדעי
Wikispecies-logo.svg Passer domesticus
‏(ליניאוס)
תחום תפוצה
PasserDomesticusDistribution.png

דרור הבית (שם מדעי: Passer domesticus; נקרא גם אנקור בתלמוד), מין בסוג דרור, הוא ציפור השיר הנפוצה ביותר בישראל. צבעו של זכר הדרור הוא חום-אפור, ואילו נקבת הדרור אפורה. הדרור מאופיין בכושר הסתגלותו לחיים בקרבת בני האדם, ובדרך כלל נצפה כשהוא עף בלהקות גדולות וקולניות.

רקע עיוני[עריכת קוד מקור | עריכה]

עוף מסדרת ציפורי השיר וממשפחת הדרוריים. הדרור היא ציפור אוכלת כול, המתגוררת על פני עצים ונפוצה בכל העולם. דרור הבית היא ציפור חברותית המתאפיינת בפעילויות קבוצתיות: השתזפות בשמש (המגנה על הדרור מפני טפילי עור), אמבטיות חול ומים, שירה והתגודדות מול אויבים. דרור הבית אינו נודד ממקום למקום, אך לעתים ינדוד מרחק שלא יעלה על קילומטרים ספורים לשם התגוררות וקינון בעצים המתאימים יותר למטרה זו (צפופים וסבוכים יותר). הדרור איננו מפחד מבני-אדם וזאת מכיוון שבמהלך הדורות לא היוו לו סכנה. זו הסיבה שאנו יכולים למצוא את הציפור משוטטת בכול קהילה בה מיושבים בני האדם, בין אם זה בגינות או חצרות בתיהם.

תיאור[עריכת קוד מקור | עריכה]

צבע גופו של זכר ציפור הדרור אפור-חום וצבע נקבת הדרור אפור. אורך גופה של ציפור דרור הבית מגיע עד ל־16.8 ס"מ. מוטת כנפיה מגיעה לאורך של 25 ס"מ, משקלה ל־33 גרם ורגליה קצרות עם ארבע אצבעות, שלוש מהן פונות לפנים והרביעית פונה לאחור.

דרור הבית בתעופה

דרור אפשר לראות בכל מקום בארץ וזוהי אחת מהציפורים הנפוצות ביותר באזורנו. לדרורים זכרים יש לעתים יותר צבע בגרון או פחות. ככל שיש יותר צבע שחור כך ה"דרגה" יותר גבוהה ודרור מדרגה נמוכה יותר יברח מדרור מדרגה גבוהה. מתחת לנוצות החיצוניות בגרון יש עוד שכבת נוצות שנייה בצבע שחור.

נקבת הדרור אוכלת שסק בירושלים

סגנון רבייה[עריכת קוד מקור | עריכה]

עונת הייחום של ציפור דרור הבית מתרחשת לקראת סוף החורף, בחודש פברואר, ומסתיימת בקיץ, בחודשים יולי- אוגוסט (עונת הקינון). בתקופה זו 3-4 מחזורי ייחום. במשך עונת הקינון (יוצא בזה – ייחום) משחיר מקורו של הזכר, וה"סינר" אשר נמצא על גרונו נעשה כהה יותר.

בעונת החיזור מספר זכרים מנתרים בצפצופים עזים סביב נקבה אחת, רודפים אחריה ולאחר מכן בונה כל זכר קן, ובסיום עבודת הבנייה מכריז על כך בציוץ מתמשך. נקבות האזור בוחנות את קִני הזכרים, ואם אחד מן הקִנים מוצא חן בעיני נקבה, היא מצטרפת אל הזכר בקִנו ומשלימה את בניית הקן, שבסיומה יחל תהליך הרבייה. הקן נבנה לרוב על גבי עצים אך לעתים גם על מקומות גבוהים ופתוחים אחרים. הקן נבנה בגודל החלל הנתון והוא עשוי בעיקר מקש, עשב, נוצות, ניירות וחוטים, ומרופד בעיקר בנוצות ולעתים בצמר גפן. הקן נראה ככדור אשר בו חור המהווה כניסה לחלל הגדול של הכדור. לעתים הזכר "גונב" לחיות אחרות כמו סנונית, סיסי גליל או נקר את קִנם ומנצל אותו לשימושו. ראוי לציון כי לעתים ישנם זוגות וותיקים אשר שנה אחר שנה אינם מבצעים טקסי חיזור ובונים יחדיו את קִנם.

בכל אחד משלושת עד ארבעת מחזורי הביוץ בעונת הקינון נוצרות 7-5 ביציות, אשר מופרות על ידי הזכר ומוטלות מספר ימים לאחר מכן.

העובר מתפתח בתוך ביצה שגודלה 51X22 מילימטרים ומשקלה כ-2.8 גרם. הדגירה נמשכת 15 יום ולאחר מכן בוקעים הגוזלים המואכלים על ידי הוריהם במשותף, אך בעיקר על ידי הזכר. מקור המזון המסופק לגוזלים הוא ברובו מן החי – חרקים ורכיכות. תוך כדי ההאכלה הנקבה מחממת את גוזליה על ידי דגירה עליהם, עד להגיעם לגיל 8 ימים, ואז היא מצטרפת אל הזכר במטלת ההאכלה. לאחר 14-17 ימים מיום הבקיעה, הגוזלים פורחים ומסתדרים בכוחות עצמם, ועשרה ימים לאחר מכן ההורים פותחים במחזור הטלה חדש.

דרור הבית ביהדות[עריכת קוד מקור | עריכה]

הדרור נזכר פעמיים במקרא, בתקבולת לשם "ציפור" (תהילים פ"ד, ד' ; ספר משלי כ"ו, ב'). תקבולת זו רומזת על כך שהמונח "ציפור" במקרא שימש לא רק כשם קיבוצי לכלל מיני ציפורי השיר הקטנות, אלא גם כשם ייחודי לציפור הדרור. במקורות חז"ל המונח הוא שם כללי למיני ציפורים כשרות הסמוכות למשכנות האדם. בקרב פרשני ימי הביניים, ובעקבותיהם מקצת מהאחרונים, ניתן למצוא שתי פרשנויות עיקריות לזיהוי ה"דרור": דרור (Passer) או סנונית. מכיוון שיש מחלוקת בחז"ל לגבי כשרות הסנונית, היו שהטילו ספק בכשרותו של הדרור. ר' חזקיה די-סילוה, שחי במאה השבע עשרה, פתר בעיה זו בטענה שהמונח 'דרור' הוא מונח כללי הכולל בתוכו ציפורים כשרות ושאינן כשרות.

ציפור הדרור היא דוגמה לעוף שהייתה לגביו מסורת אכילה רציפה בכל קהילות ישראל ממזרח וממערב, עד לאמצע המאה העשרים, בשל תפוצתו הנרחבת של העוף וזיקתו למשכנות האדם. מסורת זו תועדה בין היתר במזרח אירופה, באיטליה, באנגליה, במרוקו, בתימן ובארץ ישראל.זמינותו עשתה אותו לעוף מאכל שקל להשיגו, בעיקר בחברות מסורתיות, או בקרב חסרי אמצעים, שנהגו לנצל כל מרכיב מזון אפשרי. בחברות שפע פחת השימוש בדרורים לאכילה, עד אשר עלה החשש לאבדן רציפות המסורת. בעקבות זאת, פשט מנהג בחלק מקהילות גרמניה לשחוט את הדרור בפרהסיה 'לעיני כל ישראל', לשם שימור המסורת לדורות הבאים. המנהג רווח עד לעליית הנאצים, בראשית שנות ה-30 של המאה ה-20. גם בימינו יש העוסקים בשימור פעיל של מסורת אכילת הדרור‏[1].

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ להרחבה זהר עמר, מסורת העוף, תל אביב תשס"ד, עמ' 69 – 87
Sound-icon-rtl.png
קובץ קול זה הוא הקראה של הערך כפי שהופיע בתאריך ‏2012-05-10, בשעה 12:14, שינויים בטקסט שבוצעו לאחר מכן אינם מופיעים בהקלטה. (עזרה)
ערכים מוקלטים נוספים
Media-film.png
קובץ מדיה זה הוא הסרטה, המורכבת מהקלטה, תמונות וכתוביות של הערך כפי שהופיע בתאריך 8-10-2012, בשעה 18:22. שינויים בטקסט שבוצעו לאחר מכן אינם מופיעים בסרטון. (עזרה)
ערכים מוסרטים נוספים