דרו גילפין פאוסט

מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
קפיצה אל: ניווט, חיפוש
דרו גילפין פאוסט, מרץ 2011

קתרין דרו גילפין פאוסטאנגלית: Catherine Drew Gilpin Faust; נולדה ב-18 בספטמבר 1947) ‏[1] היא היסטוריונית אמריקאית ונשיאת אוניברסיטת הרווארד. ‏[2] פאוסט היא האישה הראשונה שמכהנת בנשיאות אוניברסיטת הרווארד והנשיאה ה-28 במספר. פאוסט היא האישה החמישית שמשמשת כנשיאת אוניברסיטה בליגת הקיסוס. היא הדיקנית לשעבר של המכון ללימודים מתקדמים של רדקליף. פאוסט היא גם הנשיאה הראשונה של הרווארד מאז 1672 שלא למדה בהרווארד. ‏[3][4]

צעירותה והקריירה שלה[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאוסט נולדה בעיר ניו יורק וגדלה במחוז קלארק, וירג'יניה בעמק שנאנדואה (Shenandoah). היא בתם של קתרין מליק ומקגי טייסון גילפין, בוגרת אוניברסיטת פרינסטון ומגדל סוסים גזעיים. אב סבה, לורנס טייסון, היה סנאטור אמריקני מטנסי בשנות העשרים. המשפחה הגיעה למחוז קלארק בראשית המאה העשרים. ‏[5] פאוסט היא צאצאית של הכומר הפוריטני ג'ונתן אדוארדס‎, שהיה נשיאה השלישי של אוניברסיטת פרינסטון. ‏[6]

היא בוגרת אקדמית קונקורד, בקונקורד, מסצ'וסטס ב-1964, היא סיימה תואר ראשון בבירן מור קולג' ודוקטורט בתרבות אמריקנית באוניברסיטת פנסילבניה ב-1975. באותה שנה הצטרפה לסגל אוניברסיטת פנסילבניה כמרצה לתרבות אמריקנית. היא מתמחה בהיסטוריה של דרום ארצות הברית, החל מהכרזת העצמאות של ארצות הברית ועד וכולל למלחמת האזרחים האמריקנית. פאוסט פיתחה נקודות מבט חדשות על ההיסטוריה של הדרום בתקופה זו וכן בנוגע לשינוי מעמדן של הנשים במלחמת האזרחים. היא מחברתם של שישה ספרים, בכללם: Mothers of Invention: Women of the Slaveholding South in the American Civil War, שעליו זכתה במספר פרסים: פרס פרנסיס פרקמן של החברה ההיסטורית האמריקאית ופרס אברי או. קרייבן מארגון ההיסטוריונים האמריקאים ב-1997. ספרה האחרון של פאוסט, This Republic of Suffering‏ (2008) זכה לשבחי המבקרים על הצורה שבה בחן את הבנתה של אמריקה את נושא המוות, כפי שהתעצב במלחמת האזרחים והיה ברשימת המועמדים הסופית של פרס פוליצר ופרס הספר הלאומי.

בשנת 2001 מונתה פאוסט לדיקנית הראשונה של מכון רדקליף למחקר מתקדם, זהו ממשיכו של רדקליף קולג'. ‏[7] היא יושבת בחבר הנאמנים של ברין מור קולג', של קרן אנדרו מלון ושל המרכז הלאומי למדעי הרוח. היא יושבת בוועד המייעץ של קרן גוגנהיים.

מינויה לנשיאת הרווארד[עריכת קוד מקור | עריכה]

ב-8 בפברואר 2007, נכתב בעתון The Harvard Crimson כי פאוסט נבחרה לנשיאה הבאה של הרווארד. ‏[8] כעבור שלושה ימים, אחרי האישור הרשמי של חבר הנאמנים של האוניברסיטה, הפך מינויה לרשמי. ‏[9]

היא מונתה בעקבות עזיבתו של לורנס סאמרס, שהתפטר ב-30 ביוני 2006, אחרי סדרה של הצהרות שנויות במחלוקת שהובילו לביקורת עזה מחברי הסגל של הפקולטה לאמנויות ולמדעים של הרווארד. דרק בוק, ששירת כנשיא הרווארד בשנים 1991-1971, שב לכהן כנשיא בתקופת מעבר במהלך השנה האקדמית 2007-2006.

במהלך מסיבת עתונאים שנערכה בקמפוס אמרה פאוסט: "אני מקווה שמינויי הוא אחד מסממניהן של הזדמנויות שנפתחו ושהיו בלתי אפשריות אפילו לפני דור." היא הוסיפה ואמרה: "אני לא הנשיאה-אישה של הרווארד, אני נשיאת הרווארד." ‏[10]

ב-12 באוקטובר 2007 נשאה פאוסט את הרצאת הבכורה שלה כנשיאת הרווארד באומרה: "מהותה של האוניברסיטה היא לא להשיג תוצאות ברבעון הבא; היא גם לא לאן הסטודנטים מגיעים בתום לימודיהם. זה לימוד שמעצב את החיים, לימוד שמעביר את המורשת של המילניום; לימוד שמעצב את העתיד." ‏[11]

אחת מיוזמותיה הראשונות של פאוסט לאחר כניסתה לנשיאות הייתה להגדיל משמעותית את התמיכה הכספית בהרווארד קולג'. ב-10 בדצמבר 2007, הכריזה פאוסט על מדיניות חדשה לסטודנטים ממעמד בינוני וממעמד בינוני-גבוה, שהגבילה את שכר הלימוד שלהם ל-10%, אם באו ממשפחות שהכנסתן בין 100,000$ ל-180,000$ בשנה והחליפה הלוואות במלגות. כשהודיעה על המדיניות החדשה אמרה פאוסט: "חינוך הוא המנוע שגורם לדמוקרטיה האמריקאית לפעול... ועליה לפעול והכוונה לכך שלאנשים חייבת להיות גישה לחינוך." המדיניות החדשה גם הרחיבה את התוכניות הקודמות שהפחיתו את שכר הלימוד למשפחות שהכנסתן פחות מ-60,000$ בשנה, והפחיתה בצורה משמעותית את עלות שכר הלימוד למשפחות שהכנסתן פחות מ-100,000$ בשנה. אחר-כך אוניברסיטת סטנפורד, אוניברסיטת ייל ואוניברסיטאות אמריקאיות וקולג'ים פרטיים אחרות אימצו תוכניות דומות. ‏[12][13]

בנוסף להעלאת הנגישות להשכלה הגבוהה, פאוסט הופיעה בפני הסנאט האמריקאי ודרשה להעלות את מימון המחקר המדעי של חברי הסגל האקדמי הזוטר. ‏[14] היא העמידה בראש סדר העדיפויות להחיות את האמנויות בהרווארד ולשלב אותן בחיי היום-יום של הסטודנטים והסגל. ‏[15] פאוסט עמלה על מנת להגביר את הבינלאומיות של האוניברסיטה, תמכה בקיימות שלה ושמה לעצמה למטרה להפחית את פליטת גז חממה של האוניברסיטה, כולל אלו שקשורים לגידול העתידי, ב-30 אחוזים בשנת 2016, מתחת למה שהייתה הרווארד ב-2006. ‏[16]

במאי 2008, כריסטינה רומר, שהייתה פרופסור לכלכלה באוניברסיטת קליפורניה בברקלי, לא קיבלה קביעות בהרווארד, למרות שזכתה לתמיכה מצד חברי המחלקה לכלכלה של הרווארד. בגלל טבעו החשאי של התהליך, שכולל פאנל המורכב ממומחים חיצוניים וחברי סגל פנימיים מהפקולטה מחוץ למחלקה, סירבה פאוסט לשוחח עם עתונאים בנוגע לנושא הקביעות של רומר. ‏[17] בשלב מאוחר יותר נבחרה רומר בידי הנשיא ברק אובמה לעמוד בראש מועצת היועצים הכלכלית.

לאור סדרת פיטורים באוניברסיטה, ספגה פאוסט ביקורת על כך שהיא סירבה להפחית את השכר כדי להשאיר משרות. בחודשים שקדמו לפיטורים, קראו קבוצות שונות בקמפוס לפאוסט ולמנהלים אחרים להפחית את משכורותיהם כאמצעי להפחית את העלויות הכלליות באוניברסיטה. ‏[18] הדיווחים בדבר משכורתה של פאוסט הם שונים: ה-Boston Globe מסר שפאוסט הרוויחה 775,043$ בשנת הלימודים 2008-2007, ‏[19] בעוד Harvard Crimson כתב שפאוסט הרוויחה 693,739$ משכורת והטבות בשנה הכספית 2009-2008. ‏[20] בראשית 2009 אישר תאגיד הרווארד את הקפאת משכורותיהם של הנשיא, הדיקנים, המנהלים הבכירים, ולחברי הסגל הבכיר הוצעה תוכנית פרישה מוקדמת. האוניברסיטה גם הפחיתה את מספר חברי הסגל ב-2.4%. ‏[21]

בדצמבר 2010, פאוסט וג'ון הנסי, נשיא אוניברסיטת סטנפורד, כתבו יחדיו מאמר מערכת בעתון Politico, התומך במעבר לתוכנית DREAM Act (הענקת זכויות לילדי מהגרים לא-חוקיים, שהגיעו לארצות הברית כקטינים, הם בעלי אופי טוב, למדו בתיכון ועשו אחר-כך צבא או למדו במוסד להשכלה גבוהה במשך שנתיים, החוק מציע שהם יקבלו בהתחלה אזרחות זמנית ואחר-כך אזרחות קבועה), אולם התוכנית לא אושרה בוועידת הקונגרס ה-111. ‏[22]

חייה האישיים[עריכת קוד מקור | עריכה]

פאוסט נשואה לצ'ארלס רוזנברג, היסטוריון של הרפואה בהרווארד. בעבר הייתה נשואה לסטפן פאוסט. בן-דודה מדרגה ראשונה הוא שחקן הקולנוע והטלוויזיה ג'ק גילפין, בוגר אקדמית פיליפ אקסטר ואוניברסיטת הרווארד. ‏[23]

פאוסט אובחנה כחולה בסרטן השד ב-1988 ו"נהנית כעת מבריאות מעולה." היא סירבה לשוחח על מחלתה והטיפול שעברה בכלי התקשורת. ‏[24]

תארים ואותות כבוד[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • נכללה ברשימת 100 האנשים המשפיעים ביותר בעולם של טיים מגזין (2007)
  • זכתה בפרס ספר ההיסטוריה האמריקאי לשנת 2008 על ספרה This Republic of Suffering
  • נכללה ברשימת 100 הנשים בעלות ההשפעה הרבה ביותר של המגזין פורבס (2009) ‏[26]
  • Dread Void of Uncertainty נבחרה כאחת מעשר המסות האמריקאיות ההיסטוריות הטובות ביותר לשנת 2007 בידי ארגון ההיסטוריונים האמריקאים. ‏[27]
  • זכתה בפרס פרנסיס פרקמן מהחברה ההיסטורית האמריקאית על ספרה Mothers of Invention‏, 1997 ‏[28]
  • נבחרה בידי הקרן הלאומית למדעי הרוח לשאת את הרצאת ג'פרסון, תואר הכבוד הגבוה ביותר שמעניק הממשל האמריקאי על הישגים במדעי הרוח. שם ההרצאה הוא: "לספר סיפורי מלחמה: הרהורים של היסטוריונית של מלחמת האזרחים." ‏[29][30]

עבודות נבחרות[עריכת קוד מקור | עריכה]

  • Mothers of Invention: Women of the Slaveholding South in the American Civil War (University of North Carolina Press, 1996) ISBN 978-0-8078-5573-7
  • Southern Stories: Slaveholders in Peace and War (University of Missouri Press, 1992) ISBN 978-0-8262-0975-7
  • The Creation of Confederate Nationalism: Ideology and Identity in the Civil War South (Louisiana State University Press, 1982) ISBN 978-0-8071-1606-7
  • James Henry Hammond and the Old South: A Design for Mastery (Louisiana State University Press, 1982) ISBN 978-0-8071-1248-9
  • A Sacred Circle: The Dilemma of the Intellectual in the Old South, 1840-1860 (University of Pennsylvania Press, 1977) ISBN 978-0-8122-1229-7

קישורים חיצוניים[עריכת קוד מקור | עריכה]

ויקישיתוף מדיה וקבצים בנושא דרו גילפין פאוסט בוויקישיתוף

הערות שוליים[עריכת קוד מקור | עריכה]

  1. ^ שרה רימר, "'הבת המורדת' תנהיג את הרווארד", ניו יורק טיימס, 12 בפברואר 2007
  2. ^ "פאוסט נבחרה לנשיאת הרווארד השבוע", The Harvard Crimson, ‏8 בפברואר 2007
  3. ^ מרסלה בומברדיירי ומריה שצטי, "שמפניה ותרועות שמחה זרמו בהרווארד", The Boston Globe‏, 12 בפברואר 2007
  4. ^ "הרווארד בחרה באישה הראשונה לתפקיד נשיא", Associated Press,‏ 20 ביוני 2007
  5. ^ "לחיות את ההיסטוריה", Harvard Magazine, מאי-יוני 2003
  6. ^ מרטין הולוק, "שושלת ניו אינגלנד של דרו גילפין פאוסט, הנשיאה ה-28 של הרווארד", החברה הגנאלוגית ההיסטורית של ניו אינגלנד
  7. ^ שרה רימר, "'הבת המורדת' תנהיג את הרווארד", ניו יורק טיימס, 12 בפברואר 2007
  8. ^ "זוהי פאוסט ! הדיקנית של רדקליף, אם תאושר בידי הנאמנים, תהיה האישה הראשונה שתעמוד בראש הרווארד", The Harvard Crimson, ‏8 בפברואר 2007
  9. ^ "אושר מינויה של פאוסט כנשיאה ה-28 של הרווארד", The Harvard Crimson, ‏11 בפברואר 2007
  10. ^ "הרווארד בחרה לראשונה באישה לתפקיד הנשיא", Associated Press,‏ 20 ביוני 2007
  11. ^ הרצאת הבכורה של פאוסט: "לתת דרור לדמיוננו מרקיע השחקים", 12 באוקטובר 2007
  12. ^ שרה רימר ואלן פיינדר, "הרווארד מגבירה את התמיכה הכספית", ניו יורק טיימס, 10 בדצמבר 2007
  13. ^ ג'ונתן גלייטר, "סטנפורד מעלה את התמיכה לסטודנטים ממעמד בינוני", ניו יורק טיימס, 21 בפברואר 2008
  14. ^ "פאוסט נואמת בפני הסנאט האמריקאי", The Harvard Crimson‏, 11 במרץ 2008
  15. ^ "הייעוד - אמנויות: חקירת ההשפעה של כוח המשימה על האמנויות", The Harvard Crimson‏, 2 בפברואר 2010
  16. ^ "הצהרה על דו"ח כוח משימת גז החממה של הרווארד", 8 ביולי 2008
  17. ^ שאן וואנג, "פאוסט מטילה וטו על החלטת הקביעות", The Harvard Crimson‏, 22 במאי 2008
  18. ^ אתנה וואנג וג'ון וו, "המנהלים שותקים לגבי משכורותיהם", The Harvard Crimson,‏ 18 במאי 2009
  19. ^ טרייסי ג'אן, "עובדי הרווארד המומים לנוכח הפיטורים", Boston Globe‏, 24 ביוני 2009
  20. ^ זואי ויינברג, "משכורתה של פאוסט מפתיעה", The Harvard Crimson,‏ 9 בנובמבר 2009
  21. ^ "הפיטורים מתחילים", Harvard Magazine, ‏23 ביוני 2009
  22. ^ דרו פאוסט וג'ון הנסי, "אנו ראויים לחלום", Politico‏, 8 בדצמבר 2010
  23. ^ "עשרים ושמונה וראשונה", Harvard Magazine, נובמבר-דצמבר 2007
  24. ^ מרסלה בומברדיירי ומריה שצטי, "דיוקן: הנשיאה החדשה של הרווארד", The Boston Globe‏, 25 בפברואר 2007
  25. ^ קארין דינסט, "פרינסטון מעניקה חמישה תוארי דוקטור לשם כבוד", אוניברסיטת פרינסטון, 1 ביוני 2010
  26. ^ "מאה הנשים המשפיעות ביותר בעולם", פורבס, 19 באוגוסט 2009
  27. ^ "עשר המסות האמריקאיות ההיסטוריות הטובות ביותר לשנת 2007", הוצאת מקמילן
  28. ^ "הזוכים בפרס פרנסיס פרקמן", החברה ההיסטורית האמריקאית
  29. ^ "דרו גילפין פאוסט נבחרה לשאת את הרצאת ג'פרסון ה-40 במספר במדעי הרוח", הקרן הלאומית למדעי הרוח, 21 במרץ 2011
  30. ^ ז'קלין טרסקוט, "דרו גילפין פאוסט, ההיסטוריונית זוכת הפרסים ונשיאת הרווארד תישא את הרצאת ג'פרסון השנתית", וושינגטון פוסט, 21 במרץ 2011