דרך ארץ קדמה לתורה
מתוך ויקיפדיה, האנציקלופדיה החופשית
דרך ארץ קַדְמָה לתורה היא אִימרָה של חז"ל[1] לפיה, אם אין האדם נוהג ב"דרך ארץ" - בנימוסים ובהליכות המקובלות בחברה שבה הוא חי - לא ניתן ללמד אותו תורה ומצוות. על פי תפישת היהדות, התורה אינה מדע ככל המדעים, אלא מקיפה את הליכות חייו של אדם מישראל: בביתו וביחסו עם הציבור הסובב אותו. כאשר האדם אינו נוהג בדרך ארץ עם הבריות, הוא עלול לקיים בדרך לקויה את מצוות התורה והנהגות ההלכה היהודית. לכן, כאשר לומדים תורה ומצוות יש להדגיש את חשיבות הצורך לקיום יחסי אנוש עם בני האדם עימם יבוא האדם בקשר ישיר ודרך ארץ כפי הציבור הסובב אותו.
על כך דרש בר קפרא:
| "איזו היא פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה, הוי אומר: דרך ארץ. שנאמר בכל דרכיך דעהו, והוא יישר ארחתיך" | ||
| -- תלמוד בבלי, מסכת ברכות, ס"ג ע"א | ||
הראי"ה קוק כתב:
| "דרך ארץ קדמה לתורה", הקדמה זמנית מוכרחת לדורות, המוסר בטבעיותו, בכל עומק הודו וכחו האיתן, מוכרח להיקבע בנפש ויהיה מצע לאותן השפעות גדולות הבאות מכוחה של תורה" | ||
| -- אורות התורה, פרק י"ב, ב' | ||
עיקרון דומה מצוי בדברי הנביאים [2]. הנביאים מטיפים כנגד התנהגותם של אנשים שעשו ככל העולה על רוחם - פשעו במצוות שבין אדם למקום ובמצוות שבין אדם לחברו, ויחד עם זאת הביאו קרבנות לבית המקדש, ובכך התיימרו לפייס את אלוהים או להרגיע את מצפונם.
[עריכה] ראו גם
[עריכה] הערות שוליים
- ^ ראו תנא דבי אליהו, פרק י'
- ^ עפ"י אתר "ערכים"
[עריכה] קישורים חיצוניים
- הרב שי פירון, דרך ארץ קדמה לתורה, כיפה - יהדות
